בס"ד
התרגיל
של נפתלי בנט / הרב אליהו קאופמן
נפתלי בנט חיכה
בדיוק לרגע שבו נתניהו יקבל את המנדט מהנשיא לנסות להקים קואליציה. או – אז יצטרף
בנט לנתניהו על בסיס התירוץ "כי ההרכבה הזו נכפתה עלינו". משם הרי שהדרך
קצרה עבור גדעון סער "לשוב הביתה", שהרי סער לא המליץ על לפיד לראשות
הממשלה, ולא במקרה. עם ליכוד מפורר וחסר ברק – ביום שלאחר נתניהו, הרי שלבנט לא
יהיה קשה להפוך ליו"ר המפלגה הזו, ביום שאחרי ש"ימינה" תצטרף
לליכוד.
נפתלי בנט התכוון ומתכוון לאכול את העוגה הקואליציונית עד לפרור האחרון אבל להשאיר אותה אח"כ שלמה.
בנט אמנם מתואם עם "גוש השינוי" אבל מעולם הוא לא פסל את בנימין נתניהו
כראש ממשלה עתידי. בנט הגיע לפוליטיקה, דרך הליכוד, כדי להפוך אוטומטית אח"כ לראש
ממשלה. זו גם הייתה גישתו כשהוצנח אח"כ ל"בית היהודי", וזו הייתה גם
הסיבה לפרישתו מ"הבית היהודי", כשהקים את מפלגת "ימינה". זו
הייתה גם תקוותו של בנט לפני סיבוב הבחירות האחרון, אבל לאחר הבחירות הוא לפתע
סירב להצעתו של יאיר לפיד, להיות ראשון ברוטציה ביניהם, כשמשרת ראש הממשלה כבר
הייתה כול כך קרובה אליו. בנט אמנם עדיין לא ויתר עדיין על הרעיון להפוך לראש
ממשלה אבל הוא מעדיף לחכות לרגע הנכון כדי לא להיתפס כ"כלנתריסט" שערק
לשמאל כדי לזכות בתפקיד הרם הזה בדרך אופורטוניסטית. אז מה בכול זאת הסיפור של
האיש החפץ לנגוס בעוגת ראש הממשלה אבל גם רוצה להותיר אותה שלמה מכול אשמה של
כלנתריזם ?
מחכה על הגדר
הפוליטית לרגע המתאים
הסיפור של נפתלי בנט הוא די פשוט. הוא הבין
שאם הוא יערוק לשמאל, אזי, הוא יעלם אח"כ מהפוליטיקה כאיש ימין, ואילו השמאל
מעולם לא יאמץ אותו שנית כמניה ימנית ריקה מתוכן אלקטוראלי. בנט יודע היטב כי נקמת
הבוחר הימני קשה מנשוא והוא חש את נחת זרועה לאחר סיבוב הבחירות הראשון של 2019, כשהוא
נותר מחוץ לפרלמנט ולא עבר את אחוז החסימה. בנט מתואם עם נתניהו עוד מלפני יום
הבחירות האחרון והוא יצטרף לבסוף לממשלתו של נתניהו. אילו בנט היה ממליץ כרגע על
נתניהו, לפני הנשיא ריבלין, הרי שהקשר שלו עם "גוש השינוי" היה מתנתק
סופית ושם הוא היה נתפס כעריק. אי לכך הוא נקט בטקטיקה מתוחכמת. הוא המליץ על עצמו
כמועמד לראשות הממשלה – ביודעו כי בדרך זו
הוא יחמוק מתמיכה ישירה בנתניהו, ומנגד הוא לא ייתן להמליך את המרכז - שמאל על
המדינה, כשלפיד נושף בעורפו ואמור למלא את מקומו לאחר שנתיים. גם לנתניהו התרגיל
הזה היה מצוין משום שאילו בנט היה חובר ללפיד הרי שאז גם סער וקבוצתו המפלגתית היו
ממשיכים את המהלך והנשיא היה לא היה מטיל על נתניהו את מלאכת הרכבה הממשלה. במצב
הזה היה נתניהו נותר ללא כלום, ואולי גם היה מתפטר או "מתפוטר" בעקבות משפטו.
נתניהו יודע היטב שאם בנט יחבור אליו, במהלך הרכבת הממשלה, הרי שאז לא רק שעריקי
סער יחברו גם הם לקואליציה הימנית החדשה שלו
אלא אולי גם סער עצמו, שהענקת המנדט לנתניהו מהנשיא, תהיה עבורו מפלט ל"התרת נדרו"
לא לשבת עם נתניהו מרצון. אילו סער היה באמת חפץ להחרים סופית את נתניהו הוא היה
ממליץ על לפיד ואז אולי הנשיא היה מחליט אחרת, כשכול ההפרש בין נתניהו ללפיד היה
עומד על מנדט אחד בלבד. ומי יודע אם במצב החדש הזה רע"מ לא הייתה מצטרפת
ל"גוש השינוי", וממליצה על לפיד...
החיבור
האפשרי והעתידי
אבל
אנחנו נחכה ונראה. המנדט הוא כרגע בידי נתניהו – עם 52 תומכים. נתניהו עצמו איננו מעוניין בתמיכת רע"מ – מבחוץ ומבפנים גם יחד, אבל הוא נותן לבן גביר ולמאיר פרוש להוציא לו את
הערמונים האנטי ערביים מהאש הפוליטית הזו. אם בנט יחבור אל נתניהו (כמובן בטענה כי "זו האפשרות הריאלית היחידה לאחר שהנשיא כבר העביר
את המנדט אל נתניהו"...), הרי שלגוש של ראש הממשלה יהיו 59 ח"כים. בנט
יודע היטב כי סער יגיע אחריו לקואליציה – או לפחות יעשו זאת מספר ח"כים מ"תקווה חדשה" שלו,
שיעניקו לנתניהו את ממשלת הרוב. ובאשר לראשות הממשלה הרי שבנט מאמין בסתר ליבו כי
המשפט של נתניהו יכריח את האחרון לפרוש בסופו של דבר. ויתכן כי לאחר שבנט יכנס
לממשלת נתניהו תיכנס גם "ימינה" לתוך הליכוד, וביום שאחרי נתניהו הרי שבנט
עוד יתמודד על בכורת יו"ר הליכוד, דהיינו על תפקיד ראש הממשלה הבא. בשנת 2013
ניסה את התרגיל הזה – ללא הצלחה מיותרת,
איווט ליברמן, שחבר לרשימת בחירות משותפת עם הליכוד. אבל אז נתניהו היה עדיין
במיטבו ואילו ראשי הליכוד ידעו לחסום את ליברמן עוד לפי שהאחרון החל לגלגל את עצמו
לראש הפירמידה. אבל כיום המצב שונה – נתניהו כבר על סף פרישה פוליטית ואילו בליכוד מתנהל מאבק הדיאדוכים שהחל, מתחת לשולחן הפוליטי, והאחדות מהם והלאה. זהו
מצב שבהחלט יהיה נוח לבנט ושקד לשעוט קדימה במפלגה שהם מזמן ערקו ממנה אך תמיד הם
מאיימים לחזור אליה. לא מעט ח"כים וראשי מחנות בליכוד יעדיפו להעביר את
השרביט לבנט ביום שאחרי נתניהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה