הדם השפוך מפיות השמאל

 

בס"ד

          הדם השפוך מפיות השמאל / הרב אליהו קאופמן

     שני הנפגעים מהאלימות השבועית בירושלים היו צעירים חרדים. הציבור הערבי בישראלי, והפלשתינאי בשטחים, רואה ביהדות החרדית את הגורם לסבלם, למרות שההיסטוריה סותרת את הטענה הזו. מי שמלבה את השנאה הזו הוא השמאל הישראלי הקטן שבעזרת השנאה לחרדים הוא ממשיך ב"הפרד ומשול" שלו וב"תזות" ההזויות שלו על "הדת כמניע למלחמה".

    בשבוע שעבר ובשבוע הזה ממש הוצגו שני מחזות אלימים בירושלים. בראשון צעיר ערבי – ממזרח ירושלים, סטר ב"רכבת הקלה", על לחיו של בחור ישיבה, ואף איים עליו ביריות. בתמונה השנייה נזרקה אבן על ראשו של אברך חרדי בלבוש הפסים הירושלמי המסורתי, ופצעה אותו, שוב מיד צעיר פלשתינאי. למי שאינו יודע הרי שהאברך הלה הינו איש "נטורי קרתא" שב"יום העצמאות" האחרון הוא תלה על גג ביתו דגל פלשתינאי! מצב הכיבוש של הערבים בשטחים – תחתיו חיים מיליוני פלשתינאים, ידוע וגם תוצאות ההתקוממות נגדו אינן חדשות, לצערנו הרב. אבל מה שלא מובן הוא מדוע כיוון ההתקוממות של הפלשתינאים יוצא באופן אישי ופרטי נגד אלה שלא השליטו מעולם את הכיבוש  הזה וגם כיום הם עצמם חיים תחת כיבוש רוחני ? וכוונתי לציבור החרדי – ובמיוחד לציבור החרדי הירושלמי החי כאן מדורי דורות, הרבה לפני שהציונות החילונית הגיעה לכן. מישהו דואג להפנות את הזעם הערבי דווקא לחרדים, בו בזמן שהם האחרונים שמשתתפים בקרב מול הערבים, יותר ממאה שנה. כול זאת גם למרות שהישוב החרדי שקדם לציונות מעולם לא התנגש בערבים אלא חי עימם בשלום ובשקט.

                                   החרדים כגשר לשלום בעבר

    היהדות החרדית הייתה זו הראשונה שהושיטה את ידו לשלום עם ראשי האומה הערבית מיד לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי בריטניה הגדולה, והעמדתה של הצהרת בלפור במרכז ההוויה בארץ ישראל. הרב יוסף חיים זוננפלד נתן את ידו, ברכתו וחתימתו להסכם שלום עם האמירים חוסיין ופייסל ועם המופתי הירושלמי, חג' אמין אל חוסייני, בקיץ 1924. הציבור החרדי הזה גם שילם בהירצחו של הדיפלומט הדגול – פר' יעקב ישראל דה האן, שרקם את ההסכם הזה ונרצח בגללו ע"י מי שלימים יפקד על ה"הגנה" ואח"כ על האצ"ל, אברהם תוהמי שמו. הרצח הזה נעשה בהוראת יצחק בן צבי ופדריק קיש (סבו של ח"כ הנוכחי יואב קיש מהליכוד). החרדים – כ"מייניסטרים", לא היו חברים במחתרות  הציוניות שלפני קום המדינה ולא היו חלק מהצבא הישראלי, לאחר קום המדינה. החרדים לא ביצעו את "הנכבה" ולא הביאו את הנשק הצ'כי לגרש בו את ערביי ארץ ישראל. במלחמת ששת הימים היו "נטורי קרתא" הראשונים להגיש סיוע הומניטארי לפליטים פלתינאים בבתי החולים במזרח ירושלים – בו בזמן שאורי אבנרי למשל קרא להמשיך את כיבושי 1967 בקריאתו המפורסמת: "קדימה לדמשק". להבדיל מההתנחלויות של אנשי הכיפות הסרוגות ושל הציבור החילוני הימני הרי שההתנחלויות החרדיות אוכלסו ע"י החרדים בלית ברירה, כשהשלטון החילוני – על כול אגפיו, מונע מהיהדות החרדית להתגורר בערים השונות במרכז הארץ. דוד לוי – אז שר שיכון וסגן ראש ממשלה, היה האיש שיזם את הקמת ההתנחלות עמנואל כדי להדיר את היהדות  החרדית מיציאתה מבני ברק ורושלים לכיוון הערים השונות בתוך "הקו הירוק". העליות להר הבית נאסרו ע"י כול הרבנים החרדים ורק הזויים חרדים מעטים מצטרפים לפרובוקציות הללו, של אנשי הכיפות הסרוגות. דווקא התנועה הרפורמית – של "השמאלנים הידועים", ביקשה לעלות להר הבית בעתיד אם תינתן רשות לימין לעלות לשם ולקיים מחיצות בין גברים לנשים. גם מפלגות ש"ס במיוחד – אך גם "יהדות התורה", מסייעות לסקטור הערבי מתוך ממשלות הימין כמו למשל אריה דרעי, יעקב נח ליצמן ומשה גפני. אנשי תנועת חב"ד הקיצונית והאנטי ערבית כמעט שאינם מצביעים למפלגות חרדיות אלא לכיפות הסרוגות ולימין החילוני. ח"כים חרדים קיצוניים בעבר ובהווה כמאיר פרוש, אליעזר מוזס, יצחק פינדרוס (שחולק על הגר"ח קנייאבסקי בעניין שותפות עם רע"מ בקואליציה!) וניסים זאב היו והינם יוצאי דופן בין הפוליטיקאים החרדים, שחלק מהם הודחו ע"י המפלגות החרדיות בגלל אותן דעות קיצוניות (הח"כים זאב ומוזס). אבל משום מה השנאה לחרדים וראייתם כמחרחרי הסכסוך עם הפלשתינאים הפכה לעובדה מוגמרת ולעניין "מדעי" כמו למשל "תורות גזע" שקריות שרבים מאמינים בהן.

                           השמאל בראש מצעד מתירי הדם החרדי

    בראש מצעד המסיתים נגד היהדות החרדית – כמחרחרת מלחמה עם הערבים, עומד השמאל הישראלי. הן השמאל הציוני והן השמאל האנטי ציוני. זהו שמאל צבוע וגזעני לא פחות מקיצוני הימין הישראלי. זהו השמאל שביצע את "הנכבה" לערבים וכשנשאל למשל יאיר צבן (הקומוניסט לשעבר ושר הקליטה מטעם מר"צ בעבר) האם אין סתירה בין סיסמת ה"אחוות עמים" של מפ"ם לבין למשל מגוריו בקיבוץ צרעה לאחר שערביי הכפר שם נושלו, הוא ענה בחיוך למצלמה כי "אין שום סתירה". למי שעדיין איננו יודע הרי שיו"ר מר"צ לשעבר – גב' זהבה גלאון, תרמה מכספה לישיבות הכיפות הסרוגות הכי קיצוניות כמו "שבי חברון" – הפרובוקאטורים של הישוב היהודי בחברון, ול"מרכז הרב". קיבוצי השמאל הם ברובם ככולם על אדמות ערביות ואנשיהם השתתפו גם בגירוש ערבים בשנת 1948, כשסייעו למחתרות הציוניות. אבל לשמאל הזה יש מצע אחד ברור וידוע: השנאה לדת היהודית. מאחר והיהדות החרדית מסמלת את עיקר היהדות בכול הדורות הרי שהשמאל הזה אינו בוחל בשקרים אנטי דתיים כדי להסית נגד החרדים, ובעיקר בסקטור הערבי, כדי להתיר את גדמם של שומרי התורה והמצוות. למרות שהכיפות הסרוגות – ברובן, הן הקיצוניות נגד הערבים, הרי שלא פעם השמאל הישראלי מגבה אותן ומשתף איתם פעולה משום שבענייני הדת אותן כיפות סרוגות הן פשרניות. מאחר והשמאל שליט היטב בשלושה מוקדים הרי שלא קשה לו לעוות את התמונה ולהתיר את דם החרדים. בתחומי התקשורת, האקדמיה והמשפט השמאל והואא השליט ועל פיו יישק דבר.

                                             מעוזי ההסתה

   שליטת השמאל בתקשורת – ובמיוחד בזו האלקטרונית, מביאה מידי יום ביומו אירועים שבהם הציבור החרדי מותקף כ"קיצוני" וכך הוא מוצג גם לפני הציבור הערבי. למרות שה"קיצוניות" החרדית היא יותר בענייני דת הרי שגונבי הדעת משמאל מציגים זאת לערבים כקיצוניות אנטי ערבית. התקשורת השמאלית מתעלמת מכול גילוי חרדי מתון ובמקום זאת היא מציגה את הקיצוניים החרדים נגד הערבים כ"מיינסטרים חרדי" ואילו "נטורי קרתא" מוצגים כקוריוז של מיעוט חרדי, שחי בתוך רוב חרדי גזען וקיצוני. האקדמיה השמאלנית דואגת להוציא "מחקרים" נבובים על "הקיצוניות החרדית נגד הערבים", ומדירה מרצים חרדים מהאוניברסיטאות. אחד המרצים הגדולים באקדמיה הישראלית נגד היהדות החרדית והצגתה כקיצונית הוא פר' סמי סמוכה מאוניברסיטת חיפה, שבעזרת "סטטיסטיקות" רעועות הוא מציג את "מחקריו" כ"אמת אקדמאית". בתי המשפט דואגים להציג כול נער שוליים חרדי כחלק מהמגזר החרדי כולו. לשמאל יש עוד שיטה להסית נגד החרדים. העובדות ביהדות הן שככול שהדת חזקה יותר וחרדית יותר כך עניין הלאומניות ביהדות דל יותר, ואילו הלאומניות נפוצה בקרב הדתיים הפחות אדוקים, שהלאומנות היא תחליף לירידתם בשמירת המצוות. אבל השמאל – על אגפיו "האקדמאיים", "המשפטיים" והתקשורתיים, הופך את האמת לשקר ומציג את השקר כאמת. בכול הרצאה ו"מחקר" – ובמיוחד בעניינים הפוליטיים, מיד עולה נוסחת השמאל כי "הדתות הן המכשול לשלום", וכמובן שבראש הדתות המכשילות מגיעה היהדות ואח"כ האסלאם. הנצרות המיסיונרית, עם "הלחי השנייה", תמיד מוצגת כ"ליבראלית" משום שדתיותה איננה אלא עורבה פרח. את השיטה הזו אימצו במפלגות העבודה, מר"צ וחד"ש. אף בשולי היהודים של בל"ד קיימות ה"תזות" הללו. הציבור הערבי נופל קרבן לשטיפות המוח הללו ואיננו מבין שבגלל רצון השמאל לאנטי דתיות גמורה הוא מוכן לשקר לציבור הערבי וגם לשתף פעולה עם גורמים פשיסטיים המעוניינים לכרות את הענף הערבי. ראו כיצד למשל ניצן הורביץ ותמר זנדברג ממר"צ יחד עם מירב מיכאלי מהעבודה מוכנים להקים קואליציה עם הטרנספריסטים ששמם נפתלי בנט וגדעון סער! מה שמשתוף ל"קואליציית השינוי" העקומה היא העובדה שלכולם יש בסיס להוביל את החברה הישראלית להיות חילונית כמה שאפשר יותר ובדרך לסחוף לשינוי הזה גם את החברה הערבית, ובמיוחד המוסלמית. גם ח"כ תומא – סלימן מחד"ש משתפת פעולה עם נשות הימין הישראלי בענייני מלמחות הנשים ובעברה גם הגיעה לשכונות חרדיות של ה"עדה החרדית" בבית שמש, כדי להתפרע ולקרוע מודעות צניעות, כלישה מסייעות ח"כיות לאומניות - יהודיות.

                                     התפקיד של רע"מ

     פילוגה של רע"מ מהברית שלה הפוליטית עם חד"ש במיוחד, ועם השמאל הישראלי בכלל, חייב לצעוד צעד אחד קדימה ולפתוח את אולמות ההרצאות והמפגשים בציבור הערבי שידע את האמת על הדת היהודית וללמד את עם ההיסטוריה החילונית הפשיסטית של השמאל היהודי וכן את העובדה שלפני מלחמת העולם הראשונה חיו בארץ ישראל רק יהודים ומוסלמים שכולם היו דתיים אבל רמת הקונפליקט הלאומי דאז הייתה בהרבה יותר מנמוכה מאשר לאחר שהגיעו "כוחות הקדמה" של השמאל והסתייעו בבריה"מ ובמק"י הקומוניסטית כדי להביא את "הנכבה". רע"מ חייבת להבין שכדי לשרוד ולהביא למה שהיא מייחלת – עתיד אחר ופתוח לערביי ישראל, הרי שעלייה לא רק להישען על "קונייקטורות" פוליטית בממשל הישראלי או על "יועצים ממלכתיים" אלא לגשת ישירות לצבורים היהודים שהשמאל הישראלי מנע ממנה להכירם, ובראשם לציבור החרדי. ברע"מ צריכים להבין – וכך גם כול שאר הערבים בארץ ישראל, כי בעתיד הערבים והחרדים יהיו כאן הרוב וכדי לחיות בשלום צריך להדוף את השקרים של אלה המשסים ציבור ברעהו רק לשם ה"הפרד ומשול" שלהם.