יום שלישי, 13 באפריל 2021

על אנטישמיות וסיבותיה

 

בס"ד

          על אנטישמיות וסיבותיה / הרב אליהו קאופמן

    האנטישמיות המודרנית מופצת כיום בעברית בערוצי האינטרנט – כ"מודעה בתשלום", והיא מופיעה בלבוש ובהאשמות ההיסטוריות של שורפי התלמוד מצרפת ושל מפיצי שקרי הדם והמצות. התלמוד עדיין משמש עילה להסתה נגד היהדות והיהודים. והכול קורה בישראל ובשפה העברית – ממש בתוך תוכם של אתרי אינטרנט ישראליים מרכזיים. הכסף של מודעות המיסיונרים הללו כנראה שיענה את הכול.

    בזמן האחרון מוצפים אתרי האינטרנט בשלל כתבות פרסומת המפיצות רעל ושנאה אנטישמית ממש נגד תורת ישראל וחכמיה כמנהגם של הגרועים בכמרים הדמוניים של ימי שריפת התלמוד בצרפת ועלילות הדם על אכילת דם המצות אצל היהודים של ימי הביניים. אין ספק שמיסיונרים נוצרים עומדים מאחורי "כתבות הפרסום" הללו, ולא אתפלא אם ידם של האוונגליסטים במעל הזה לצד המיסיון ל הכנסייה הפרוסלאבית רוסית. לא אכנס כאן לכול שביבי האשמות הזדונות של הללו המלוות בציטוטים מסולפים מהתלמוד הבבלי והירושלמי יחד, אבל אתעכב כאן רק על נושא אחד, שמזמן חדר לתודעה הישראלית ע"י שטיפת מוח ממוקדת של שונאי הדת. באחת מכתבות השטנה הללו מובאים ציטוטים מדברי הגמרא ומדברי חז"ל נגד הנכרים ונגד העבודה הזרה, והדברים הללו מוצגים ע"י המסיתים האנונימיים כהסיבה לאנטישמיות נגד היהודים בכול הדורות.

                                       הסיבות האמיתיות לאנטישמיות

    הניסיון לתרץ את האנטישמיות בקיומה של מורשת יהודית – תורתית, המציגה את הגויים כחסרי תוכן רוחני, הייתה בכול הדורות השיטה של מומרים יהודים להתקבל כיאות בקרב האנטישמים שבגויים, תוך כדי הסתה אנטי יהודית ואנטי דתית שהביאה אח"כ לשפיכות דמים נגד כול יהודי באשר הוא יהודי. למעשה השיטה הזו בסופו של דבר לא הועילה ל"יפי הנפש" הללו, מבין מומרי ישראל, להתקבל כשווים בין שווים אצל הגויים. "משפט דרייפוס" הוא סמל הכישלון של אלה שחפצו להיות "גרמנים בני דת משה", "צרפתים בני דת משה" ו"רוסים בני דת משה". אבל מסתבר שכול התיזה הזו – על אשמת הדת היהודית באנטישמיות הנכרית, היא תזת שקר מתחילתה ועד סופה. אבל התיזה הזו לא רק שהיא מועלית ע"י כאלה העושים זאת בעילום שם באתרי האינטרנט אלא שהיא מנת חלקם של ראשי מדעי ההיסטוריה החילוניים באוניברסיטאות ובמכללות הישראליות. בין כול פטפוטי הסרק הללו למציאות האמיתית אין כול קשר כלל וכלל. ראשית, למרות הרדיפות של הנכרים את עם ישראל הרי שתמיד הרבנים היו בעיני שליטי הנכר אלה המיצגים את עם ישראל ואילו הפיחות במעמדם של רבני ישראל באירופה החל רק כשמומרי ישראל ופורשי הדת היהודית פנו לשלטונות הניכר להקטין את מעמדם של רבני ישראל, וכול זאת הם עשו דרך שקריהם על מה שכתוב בכתבי הקודש, תוך סילוף האמת ובעזרת פירושי שקר. מול פוגרומים עונתיים הרי שהאנטישמיות כשיטה תיאורטית התפתחה ממש דווקא בימים שהחילוניות שטפה את יהודי אירופה, ובעיקר נגד אלה שהאמינו כי החילוניות וההישמדות לתרבויות זרות הן הדרכים שיפחיתו את האנטישמיות.

               האנטישמיות המודרנית נגד האינטגרציה של ההסכלה

    אדולף היטלר ימ"ש הסית באופן פרוע נגד "הקשר היהודי העולמי" ונגד היותם של היהודים "מוצצי דם" ומשעבדי העמים האחרים, אבל הוא לא ידע בתחילת דרכו כמסית ומדיח כיצד נראה יהודי חרדי למשל. באותם ימים היו אוסטריה וגרמניה מדינות שבהן כבר לא היו חיים יהודים תורתיים של ממש ולכן דמות של יהודי חרדי לא הייתה שם כמעט בנמצא. בפעם הראשונה שהיטלר ראה יהודי חרדי זה קרה בעיר האוסטרית גרץ והוא חשבו ל...נוצרי מכת מיסיונרית! מה שקומם את היטלר ושכמותו – בראשית המאה העשרים באירופה, הייתה דווקא התקדמותם המובילית של יהודים בחברה האירופאית כשווים בין שווים. מה שקומם את האנטישמים המובילים בפולין, ברומניה, בהונגריה ובשאר מדינות אירופה הייתה העובדה שהיהודים היו פעילים בתנועות המהפכניות המובילות שארגנו מהפיכות והפיכות רעיוניות, ובראשון ההשקפה הקומוניסטית שראשייה היו יהודים, מקרל מרכס ועבור דרך רוזה לוכסמבורג, ליאון טרוצקי, קמינייב, זיגנוייב, בוכרין וחבריהם. היהודים בספרד ובפורטוגל אמנם נרדפו על דתם אבל האינקויזיציה לא פעלה כנגדם אלא כנגד היהודים שבחרו בדרך החדשה של "נוצרים חדשים" והתנצרו למראית עין כדי להמשיך לזכות במשרות מוביליות בחצי האי האיברי. למתנצרים הללו לא עזרה "השתלבותם" בחיי ספרד ופורטוגל משום שהאינקויזיציה העלתה אותם על המוקד. היהודים הגלויים – שלא המירו את דתם, לא עברו את עינויי ואת רציחות האינקויזיציה אלא הם המשיכו לשמור את דתם  וגורשו מחצי האי האיברי. ליהודים הקומוניסטים של בריה"מ לשעבר ושל מזרח אירופה נכונה הפתעה קשה כאשר אלה שבמחיצתם הם רצו לחיות ב"אינטגרטיביות" פשוט בעטו בהם ברגל אנטישמית והדיחו אותם מכול תפקיד. הקמתה של התנועה הציונית באה משום שהנכרים סרבו לאמץ את המומרים הרעיוניים היהודים אל חיקם. פרשה מזעזעת התרחשה בהונגריה כאשר הנאצים ימ"ש קיבלו רשות מראשי הכנסייה הקתולית בהונגריה להוציא למעלה מחמש מאות יהודים (שחלקם הפך גם לכמרים קתולים) לגיא ההריגה, ממש ממרתפי הכנסייה הקתולית ההונגרית. מכול הסייענים הללו ומהיהודים "הליבראלים" ש"השתלבו" במדינות מגוריהם כראשי הממשל לא נותר זכר במסורת הגויים שבתוכם נטמעו. בבריה"מ לשעבר שכחו את טרוצקי, את בוכרין, את קמינייב ואת זיגונייב. ברומניה אין זכר לשרת החוץ היהודייה של המדינה הזו, שכיהנה בשנות החמישים של המאה העשרים והייתה שליחתו של הרודן סטאלין. בבריטניה סמטה קטנה במרכז לונדון נקראת ע"ש ראש הממשלה היהודי המומר שלה - בנג'מין ד'יזרעלי. בגרמניה אין זכר למורשתה של רוזה לוכסמבורג. וכך הלאה וכך הלאה. נהפוך הוא, במדינות אירופה חוזרים לשנן בהערכה כי היהודים הם היהדות והם עמו של התנ"ך. לא מעט נכרים נקראים על שם נביאי ושופטי ישראל. השמות סמואל (שמואל) וסלומון (שלמה) הם מהשמת הנפוצים בבריטניה הגדולה. השם דן הוא שם שכיח ברומניה. השם מוזס (משה) הוא אחד השמות היותר נפוצים באירופה כולה. כך זה בארה"ב עם השם אברהם. שמות נשים כמו שרה, רבקה ורחל הם מהנפוצים ביותר קרב נשות אירופה ואמריקה. והכול כהוקרה ליהדות ולכתביה. אבל באוניברסיטאות הישראליות מביאים שוב ושוב את התיאוריות הקונספירטיביות נגד היהדות והאשמתה באנטישמיות, כול זאת הם עושים ככלב השב אל קיאו.

        

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה