בין שחור ללבן / הרב אליהו קאופמן
האנטישמיות – בהשקפה היהודית, היא תוצר
של ההתנהגות היהודית כפי שמעיה, אך גם בתנאי של קיום ההשקפה התורתית. גם קיום תורה
ומצוות אינם עדיין ערובה להתנהגות יהודית – השקפתית נכונה בעניין האיסור להתגרות
באומות העולם. והאיסור הזה איננו רק בעניין בני מלכות הרוב בה חיים היהודים אלא גם
לגבי המיעוטים הלא יהודים שחיים לצידם.
נכון
אומנם שכאשר מתרחש אירוע אנטישמי בעולם מיד כולנו מאשימים את הגויים – ובראש המאשימים הם כמובן חובשי הכיפות היהודים, אבל ההשקפה וההלכה
היהודית מורים בדיוק את ההיפך. "על חטאותינו גלינו" זהו משפט מפתח
לבירור אסונות יהודיים. הגמרא מורה לנו שוב ושוב כיצד להיזהר מהתגרות באומות העולם
– ולא רק באלה
השליטות עלינו. לא לחינם אמרו חז"ל ש"אין פורענות באה לעולם אלא בשל
ישראל". ה"אור החיים" הקרוש מסביר בפרשת "ראה" – בספר "דברים", כי ה"ברכה" וה"קללה" הינם
אותו הדבר: האינטלקט היהודי הגבוה מעל אומות העולם, אבל העניין הוא בניצולו הנכון של
האינטלקט הזה. אם הוא מנוצל עפ"י דרך התורה וההלכה הרי שהוא מביא ברכה לעם
היהודי ואומות העולם סוגדות ליהדות ולבנייה אבל אם האינטלקט הזה מנוצל בדרכן הלא
תורתית של אומות העולם, ולא עפ"י קוד תורתי, הרי שרק קללה מביא האינטלקט הזה,
ובמיוחד הוא מעורר את שנאת האומות המקנאות ביהודי המצליח. וכל זאת כתב ה"אור
החיים הקדוש כשלוש מאות שנה לפני ה"אנטישמיות המודרנית" באירופה, שיצאה
בעיקר נגד היהודים המודרניים והמתבוללים! אינני יודע מה מדוע בדיוק אירע מה שאירע
במונסי שבארה"ב אך מסתמא שצריך לעשות גם בשורותינו את הביקורת הנכונה
והתורתית כדי להבין את הטענה ההלכתית כי "על עוונותינו גלינו", כדי
לנסות ולהוריד את מפלס האנטישמיות בעולם בדרכה של התורה וההשקפה היהודית – תורתית.
התגרות
במיעוטים
בעבר הדגשתי את עזותם של גורמים יהודיים
וישראליים בעולם להתנגש בממשלות ובציבור האומה שבה הם חיים ופועלים בארצות העולם.
טענתי אז הייתה כי העזות הזו – במדינה נוכרית (וברוב המקרים כתוצאה מעימות פוליטי
לטובת מעשייה של מדינת ישראל) הם אלה שמביאים אח"כ לא פעם לתגובות אנטישמיות
של הרוב הלאומי באותן מדינות. הפעם – על רקע הטרוריסט השחור בעיירה מונסי
שבארה"ב, אני רוצה להאיר נקודה אחרת ביחסים עם הנוכרים, שבה לדעתי הציבור החרדי
חוטא, ובגדול. להבדיל מהחילוניים והדתיים – לאומיים היהודים הרי שהציבור החרדי בחו"ל
מבין היטב את עניין הלויאליות לשלטון ולעם השליט באותה מדינות גלות בה הוא נמצא
אבל הפירוש שלו לעניין האיסור להתגרות באומות העולם הוא צר מדי ומוגבל מדי, לדעתי,
אך ורק לאומה השלטת שם. יתכן מאוד שבעיית הבנה זו איננה עניין של עשרות אלא שנים, אלא
אולי של יותר ממאות שנים. במדינות נוכריות – בהן הרוב הלאומי הנוכרי היה חד לאומי,
או עם מספר קטן מאוד של קבוצות אתניות ודתיות אחרות לא משמעותיות, הרי שההבנה והחיים
עם אומת הרוב היו חיים נורמאלים למישרין בהבנת אי ההתגרות בנוכרים וקבלת עול הגלות,
אבל במדינות רב לאומיות – ובמיוחד בימינו אנו, מתחילות לצוץ הבעיות האמיתיות כאשר
קיים מתח בין שלטון הרוב ללאומי המיעוט, שלא פעם מדובר בכמות אדירה וגם במספר לא
קטן של ישויות אחרות מאשר שלטון הרוב. גם הנאמנות לשלטון עצמו – מצד היהודים,
יכולה לעמוד במבחן לא פשוט כאשר מתחיל מרד באותו שלטון, אפילו מתוך אומת הרוב.
התורה מורה שגם במצבים האלה ה"אי התגרות באומות" יחול לא רק בעניין אומת
הרוב אלא גם כלפי אומות ודתות המיעוט, מבלי לנגוע לרעה בנאמנות לאומת הרוב. גם לכך
כיוון הפסוק של חז"ל על עם ישראל, כ"כבשה בודדת בין 70 זאבי אומות
העולם". ונתחיל בדוגמא מתימן הרחוקה, שלפני יותר ממאתיים שנה. יהודי תימן היו
מאז ומתמיד – בימי גלותם בתימן, "בני החסות" של השלטון המקומי ומכוח זה הם
היו נאמנים לו באופן אבסולוטי. באותה תקופה נידונה החל עימות של מורדים נגד האימאם
התימני השליט. אט, אט התרחב העימות והמרד התעצם. לפני היהודים עמדה השאלה הלא
פשוטה – האם להמשיך בנאמנות הבלתי מסויגת לשלטון, גם כשהשלטון הזה עומד בסכנת נפילה,
שאחריה המורדים ישלטו ועלולים יהיו לחסל את כול היהודים בשל נאמנותם העיוורת
לאימאם? ההחלטה לא הייתה קלה, גם משום שמחינת הכרת הטוב לשלטון המרכזי ההלכה אסרה
לעבור לצד המורדים. ואז תושבי העיר צנעה – בירת תימן (שם היה מרכז המרד העיקרי)
החליטו – לאור הוראת רבניהם, לעזוב את העיר, תוך הכרזת ניטראליות, ולעבור לפריפרייה
הרחוקה עד שייפול דבר, וכך אומנם היה. לאחר שנתיים חזר האימאם לשלוט ויהודי צנעה
חזרו לעירם. הצהרתם של היהודים התימנים דאז – לא לתמוך בשום צד לוחם ולא להתערב
בענייני הערבים, התקבלה באהדה הן ע"י השלטון המרכזי והן ע"י המורדים.
כלומר, גם הנאמנות לשלטון המרכזי בול מדינה ומדינה איננה "אור ירוק"
להתגרותם של היהודים בישויות לאומיות ודתיות אחרות, שאפילו אינן נאמנות לשלטון
המרכזי. וכאן מסתמא היא הבעיה של יהודים רבים בעולם – ובעיקר ביהדות החרדית
העולמית, ובמיוחד בארה"ב.
הבעיה עם השחורים
מזה שלושה עשורים שכותב שורות אלה עד לכך
שבציבור החרדי בחו"ל – במיוחד בקרב יוצאי אשכנז, הרי שהנטייה לזלזל ולהתעמר מתחת
לשטח, ואפילו על פניו, בקבוצות אתניות שאינן מהקבוצה הלאומית השלטת, היא נטייה
טבעית. במיוחד אמורים הדברים בקונפליקט בין היהודים החרדים לשחורים בארה"ב,
אך גם אפילו לשחורים בבריטניה או למרוקאים בבלגיה. אין שום ניסיון למגע דיפלומטי
ישיר עם הציבור השחור, בעיקר כפי שבבריטניה קיים מגע חרדי – חסידי עם המוסלמים מאפגניסטן
ומפקיסטן למשל. החרדי יכול להבין איכשהו שצריך לפעמים למצוא שפה משותפת והתנהלות
עם המוסלמים – מהסיבות הביטחוניות ועד העניין הדתי, שלפעמים הוא גם חזית משותפת
לשמור עקרונות הדתות שלהם מול שלטון מודרני החפץ ב"התיוונות" חדשה.
החרדי יכול להבין שהקשר עם סינים, עם היפנים ועם הודים נחוץ מבחינה עסקית, אבל עם
השחורים – יוק! לרוב החרדי האשכנזי נוח להיות חלק מהשלטון הלבן בארה"ב,
בבריטניה ובבלגיה. זו יותר הזדהות גזענית – מערבית מאשר השקפה תורתית. ההשקפה
הדתית הטהורה איננה מבדילה בין נוכרים לנוכרים אלא תולה את ההצלחה במדינת הגלות
ביהודים עצמם, ובמיוחד בדבקותם בתורת ישראל. נכון אמנם שבתורה נאמר במפורש על
עונשם של השחורים בפרשת מה שעולל חם אביהם לאביו נוח, וכי ייעודם להיות בשל כך
ל"עבד עבדים למו" אך אין זה מתפקידו של יהודי תורתי ללחוץ את השחורים
ולבזות אותם. העניין של קיום שלטון ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה וברודזיה
עלה לא פעם כ"שאלת רב". היו מבין בני התורה היהודים שהציגו זאת כהתגשמות
ה"עבד עבדים למו" ומשום כך עלתה השאלה האם לא לתמוך בשיטה הזו בכול מקום
בעולם, כיהודים שומרי תורה ומצוות ונאמני התורה ? אבל אחד מגדולי ישראל
בארה"ב – הרב הגאון משה פיינשטיין זצקו"ל, ענה בבירור כי אמנם
ה"אפרטהייד" והעבדות של השחורים, קודם לכן בארה"ב, היו דוגמא להתגשמות
"עבד עבדים למו" אבל יש להתייחס לכך – כיהודים, כאל "שב ואל
תעשה", משום שכך משתקפת המראה הטבעית של הפסוק אבל בשום פנים ואופן אסור
להשתתף בחקיקת חוקים לשם שימור העניין ולא לגרום ללחץ להמשך האפליה כי יד אדם
מתערבת בכך וכבר לא ניכר שזהו מעשה ה'. גדולי ישראל גם טענו שאין ליהודים –
האמורים להתקיים מעבודה רוחנית, להשתתף בדיכוי עמים אחרים, שהרי אין לבטוח בכך
שהתחברותם למדכאים השליטים תועיל להם כאשר המדוכאים יתקוממו נגד היהודים, השותפים
בדיכויים. אבל כול זאת יפה ללימוד תיאורטי משום שעניין כינוי השחורים
כ"שווארצ'ס" וכו', במיוחד ע"י יהודים חרדים, פשט והשחורים גם חשים
בכך, בארה"ב בעיקר. ה"חזית הנוספת" נגד השחורים מיותרת לדעתי, מצד
היהודים. יהודים חרדים למדו לחיות בארץ ישראל, בארה"ב ובאירופה לצד נכרים
מחבר העמים הגזעני וממזרח אירופה האנטישמית אבל עם השחורים – שמעולם לא עמדו באופן
מאורגן מאחורי פוגרומים רעיוניים אנטישמים, הרי שהיהודים החרדים לא למדו לחיות
איתם. הסיבה היחידה לכך היא גזענות לבנה. אין ספק שהגזענות החרדית כנגד השחורים – מול
הביסוס הכלכלי של היהודים, "מושכת אש" כנגד היהדות החרדית האמריקאית, ובמיוחד
כאשר השחורים בארה"ב חיים ופועלים מתוך תגובות אמוציונאליות אלימות ביותר,
שגם ציבור אמריקאי לא יהודי פוחד מהן.
הצד
הבריטי
חיי בבריטניה – והמשך ביקורי התכופים שם,
הביאו לי מקרוב היכרות גם עם השחורים שם. גם שם גיליתי – אם כי במינון הרבה יותר
נמוך מאשר בארה"ב, כי היהדות החרדית מסתייגת מקשר לגופו של עניין עם השחורים
מאשר עם האנגלים למשל, או אפילו עם בני לאומים אחרים. סיבת הגזענות היא התשובה
היחידה לכך. למעשה השנאה האנטישמית ליהודי – עם הסטריאוטיפים של "היהודי
העשיר והנצלן", קיימת בבריטניה יותר אצל האנגלים הלבנים העניים מאשר אצל המוסלמים,
השחורים או מהגרי המזרח הרחוק. תופעה אחרת – גם היא גזענית ובוודאיי מטופשת, היא
הזלזול של לא מעט של יהודים חרדים בעובדות משק בית ממהגרי מזרח אירופה בבריטניה. כיוצא
רומניה, יצא לי ולאשתי לשמוע לא מעט עוזרות בית מרומניה, שחיות בלונדון בירת
בריטניה, כי כאשר הן מגיעות לבתי חרדים לא מעטים הן "זוכות", בפניהן
ושלא בפניהן, להקנטה במילה "גוייתה", שהעוזרות הללו מבינות היטב כי
מדובר כאן בהקנטה, בדיוק כמו שזקניהן היו קוראים לאבותינו במזרחה אירופה
"זי'ד, "זי'דאן" או "זי'דו". ההקנטות הללו אינן מוסיפות
ליהדות ולתורה שלנו, ומנגד הן יכולות בהחלט לעורר את את הר הגעש האנטישמי החבוי
בתוך כול מזרח אירופאי, ולעתיד לגרום למוקנטים להתנקם ביהודים אחרים. עוזרות הבית
הללו הן גם לא פעם נשים אקדמאית שמסיבת העוני בארצותיהן הן עובדות בכול העבודות
הקשות והמזדמנות באירופה המערבית ולכן גם אין סיבה להוסיף על סבלן. מכאן שההשלמה
החרדית עם האדון האנגלו – סכסי בארה"ב או הבריטי הלבן בבריטניה וכו' איננה עדיין
מיצויה של ההשקפה "לא להתגרות באומות העולם", אלא יש למצות את המשפט הזה
גם לגבי מיעוטים אחרים. כאן רק אוסיף שהכינוי "גוייתה" בבריטניה,
בארה"ב ובבלגיה איננו נשמע מהיהדות החרדית כאשר מדובר בעובדות אנגליות בבריטניה,
בעובדות פלמיות וצרפתיות בבלגיה או בעובדות אנגלו – סכסיות בארה"ב...
ת"ח ות"ט
לא אכנס כאן להיסטוריה הרחוקה אבל להשקפתי הטעות
ההיסטורית הזו הייתה גם אחת הבעיות לפוגרומים של ת"ח ות"ט, כאשר היהודים
ברחבי פולין הגדולה דאז נטבחו ע"י הקוזקים, ע"י האיכרים האוקראינים
וע"י הטאטרים, במאבקם נגד האצולה הפולנית, אליה נצמדו היהודים ושימשו בידה
אמצעי לחץ כלכלי נגד אותם המיעוטים המורדים.
ההצעה ליהודי
ארה"ב
לצד כול השמירה ההדוקה בארה"ב – על
היהודים שם, הייתי מציע לכול גווני הקשת היהודית בארה"ב לפתוח מגע ישיר –
וללא תיווך רשמי אמריקאי, עם ארגוני השחורים וההיספאנים כפי שיהודי "סטאמפורד
היל" החרדית – חסידית בלונדון הבריטית עושים זאת למעלה מעשרים שנה עם
המוסלמים האפגנים, ההודים, הפקיסטינים והערבים, שחיים בשכנותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה