יום רביעי, 21 באוגוסט 2019

נפוליאון האמריקאי


בס"ד
              נפוליאון האמריקאי / הרב אליהו קאופמן
      דונלד טרמפ הוא אולי חלקיק של נפוליאון בונפרטה – ולא יותר מכך, אבל בימים אלה הוא מנסה לכפות על היהודים בארה"ב בפרט ובעולם הכלל, את צייתנותם למוצא פיו בלבד, כדי לסבכם לטובתו נגד שאר אומות העולם, שנגדן הוא נלחם כבטחנות רוח ולא יותר מכך. הטענות שלו נגד היהודים הדמוקרטים בארה"ב הן קצה הקרחון במניפולציות שלו.
       לפני כמאתיים שנה הסתובב נפוליאון בונפרטה בפריז בירת צרפת, במסגרת סיורו הקבוע והמוסווה לאזרח פשוט כדי ללמוד מפעם לפעם את הלכי הרוח של בני מדינתו. הפעם היה זה ביום תשעה באב, והביקור סבב ברובע היהודי של פריז. נפוליאון לא ידע על היום המיוחד לעם היהודי כשיצא באותו יום לבדוק את חייהם של היהודים מקרוב, כדי באמת לתהות על קנקנם המיוחד והנסתר. כאשר התקרב הקיסר הצרפתי לבית הכנסת הגדול בפריז הוא הופתע לגלות כי את פניו מקדמים מאות יהודים בבכי, בקינות בשפה לא ידועה לו ובשכיבה על הרצפה כאות אבל. בתחילה הוא חשש כי הללו גילו את תרמיתו וכי הם פוחדים שהתחפש לאדם פשוט כדי אח"כ לתבעם לדין על עוד איזה מזימה אנטישמית שיטפול עליהם. אבל עוזריו עדכנוהו כי הללו בכלל אינם יודעים מיהו. מששאל את סובביו הקרובים על האבל הם ענו לא כי היהודים מתאבלים – כמידי שנה באותו תאריך על פי שנתם, על חורבן בית מקדשם בארץ הקודש, היא ארץ ישראל. נפוליאון התעניין לפני כמה שנים היה אותו חורבן, ומשנענה כי מדובר בקרוב לאלפיים שנה הוא נדהם. או – אז הוא הבטיח שאם יכבוש את ארץ ישראל מהמוסלמים הרי שהוא יבנה עבור העם המסור הזה – שלא שכח את הגלייתו ואת חורבן מקדשו, מחדש את בית המקדש בירושלים. ההמשך היה מהיר. נפוליאון לא רק שהבטיח את המקדש החדש אלא גם הפשיל את שרווליו להקמה מחדש של הסנהדרין היהודית. העולם היהודי – שהיה אז תחת שיעבוד מלכויות אירופאיות קשות כמו רוסיה הצארית, האימפריה האוסט – הונגרית, בריטניה שעדיין לא פתחה את שעריה מחדש בפני היהודים שגירשה מאות שנים קודם, איטליה שנסיכויותיה רדו ביהודים, ושאר ממלכות אירופה, אותו עולם יהודי חש כי הגאולה קרבה וכי נפוליאון הוא בעצם כורש השני. יהודי פולין – כבר אז הקיבוץ היהודי הגדול באירופה, יצאו מגדרם לנוכח המחווה של הקיסר הצרפתי. היהדות הפולנית המעטירה הזו הייתה תחת הכיבוש הרוסי וגדולי עולם כמו המגיד מקוזני'ץ, הרב מנחם מנדל מרימינוב והאחים הקדושים – רבי אלימלך מליזעסק ורבי זושא מאניפולי, פתחו אף במיני מרד גלוי ברוסים ולקראת פסח של השנה שאח"כ הם פיזמו כי במקום הכנסת מצות לתנור הם מכניסים לתוכו מניין ומעלה של חיילים רוסים. גם רבני צרפת יצאו מגדרם לכבוד ה"סנהדרין החדש" שיוקם, ואילו הם – אזרחי צרפת, הם יהיו הכוח הרבני הדומיננטי ב"סנהדרין" החדשה של קיסרם. וכך יצאה הבשורה לכול העולם היהודי. אפילו ה"חתם סופר" – שהיה גדול הדור דאז, לא העז לצאת נגד הלך הרוח הזה. אבל היה גדול תורה אחד שחשב אחרת, ואפילו חי ברוסיה הצארית האיומה, כשהוא עצמו כבר נכלא ע"י הצאר הרוסי דאז, אלכסנדר הנורא. לאיש הזה קראו רבי זלמן שניאור מלאדי , שנודע בכינויו "בעל התניא" – הוא  האדמו"ר הראשון לבית לובאביטש, היא חסידות חב"ד המעטירה.
                                                  אחד מול כולם
       "בעל התניא" לא רק שלא התלהב מנוכחותו של נפוליאון אלא שראה בה איום להמשך קיומו הרוחני של העם היהודי. "בעל התנא" טען כי העולם הנוכרי מקדש תמיד את העיקרון הגשמי – של כוח ומלכות כמנהגו של עשיו, אבל היהדות נשענת אך ורק על הצד הרוחני, תוך ויתור על השמיות הכוחנית, כפי שציווה לנו יעקב אבינו. "בעל התניא" יצא בהנחה שגם אם נפוליאון חפץ באמת לתת לעם היהודי בחזרה את בית המקדש הרי שאסור לתת לו כוח לכך. והסיבות של גדול ענקי ישראל באותם הימים – "בעל התניא", היו בנויות על הבסיס שגוי עובד עבודה זרה אינו יכול ואינו ראוי להעניק ליהודים את משענת הקדושה שלהם, משום שנוכרי איננו בנוי לקדושה וכול היוצא מטמא הרי טמא הוא. "בעל התניא" גם טען כי השפעותיו המודרניות של נפוליאון – הענקת חרות ועצמאות עפ"י הדגם הליבראלי החילוני, היא אסון עבור שלטון היהדות והדת וכך עלולים יהודי אירופה והעולם ליפול תחת השפעות זרות שיביאו להתפקרותם ולהרס חיי הדת. עפ"י "בעל התניא" הרי שחיי הגשמיות יבואו על חשבון הרוחניות היהודים ונפוליאון היה בעיניו סמל שבירת עולם התורה והרבנות. "בעל התניא" גם הזהיר כי המושג "סנהדרין" הוא בעיני נפוליאון שלטון מוסד כפירה יהודי כדי להיטמע בגויים תחת חסותו של נפוליאון, אך בלבוש "דתי" כדי להצליח במשימה. "בעל התניא" גם ייחס לנפוליאון עורמה ואי אמונה ממשית בכוונותיו, משום שכקיסר אימפריאלי נפוליאון חשב קודם כול על רתימתם של יהודי אירופה והמזרח לתקוות האימפריאליות שלו, כשאח"כ הוא יתנער מהבטחותיו, משום שגוי איננו נאמן לתורה אלא לגשמיותו. להבדיל מכורש הרי שלנפוליאון לא היה שום גילוי שמיימי, אך לבסוף אפילו כורש לא זכה לבנות את בית המקדש השני אלא רק דריוש השלישי – בנה של אסתר המלכה ויהודי לפי ההלכה, זכה לזאת. ומשום כך יצא "בעל התניא" למלחמה גדולה נגד נפוליאון ונגד כול גדולי ישראל שתמכו בנפוליאון. "בעל התניא" מת בשדה ה הקרב, כשנלחם לצד הצאר הרוסי – זה שרק תמול שלשום ניכלא בכלאו הרוסי. הסוף הרי ידוע: נפוליאון פיזר את ה"סנהדרין" שהקים משום שהללו לא הסכימו לנישואי התבוללות ואילו ברוסיה הצארית והלא ליבראלית שרדו עולם התורה והיהדות הצרופה עוד כמאה שנים ומעלה אח"כ, בעוד שבמדינות שהושפעו מרעיונות המהפכה הצרפתית – מדינות מרכז ומערב אירופה, נפלו חומות יהדות הבצורות ובמקומן נכנסו רעיונות ההתבוללות והכפירה. רעיונו של "בעל התניא" הפך לאור ליהדות ולבסיס דרכה ההשקפתית עד ימינו אנו, למרות כול הצדיקים והגדולים של דורו, שחשבו אחרת.
                                          נפוליאון לעניי העניים
       בכול הסיפור האדיר והנדיר הזה נזכרתי השבוע, מששמעתי כי מר דונאלד טרמפ – הנשיא האמריקאי, חפץ לקבוע מיהו יהודי ומהי יהדות ומנסה לכפות את דעותיו על תומכי הדמוקרטים היהודיים בארה"ב, בהאשימם אותם כבוגדים ביהדותם. טרמפ הוא נפוליאון לעניים וארה"ב שלו היא אפילו לא בבחינת חיקוי עלוב לצרפת הקיסרית של נפוליאון. אבל גאוותו של טרמפ מרקיעה שחקים מזו של נפוליאון. עם כול הכבוד לתמיכתו – עפ"י השקפותיו כמובן, בעניין היהודי הרי שכול בסיס רעיונותיו הם נוכריים ונוצריים ובריתו עם המיסיונרים האוונגליסטים רק מעוותת את טובת היהדות שהוא דורש בשמה. כמו נפוליאון הרי שגם מר טרמפ – איש הולל ונדון במחלוקת, הרי שכול התעניינותו ביהודים וב"טובתם" איננה אלא שעבודם למטרת העל של השלטון האימפריאלי שהוא עומד בראשו. כוונותיו של טרמפ בוודאי שאינן רוחניות – יהודיות ולכן גם אין לנוכרי הזה זכות לבוא ולהאשים בבגידה ביהדות, שלא עפ"י עיקרון רוחני יהודי אלא עפ"י עקרונות גשמיים ואיפרייאלים נוכרים. אצל נוכרי כטרמפ הרי שהתגשמות ה"זוהר היהודי" היא מדינה במזרח התיכון שמיום ליום נעשית אנטי דתית ושבראשה עומד מתבולל יהודי, ולו רק לשם האדרת כוח הכיבוש שלה על הערבים מסביב, דבר שאין לא אח ורע בהבנת תפקידו הרוחני של עם ישראל בעולם. אינני יודע כמה היהודים הדמוקרטים הם באמת כוח רוחני יהודי אבל גם עמיתיהם, היהודים הרפובליקנים, אינם בדיוק "מאורי הגולה" התורתיים כמו למשל חתנו של טרמפ קושניר או דיויד פרידמן. לא כול תומכי הדמוקרטים בארה"ב הם רק יהודים חילוניים ורפורמים אלא שגם חוגים חרדים – שומרי תורה וצוות למהדרין, הם חלק מהמחנה הדמוקרטי. בסיס הרעיון היהודי בעולם – מאז חרב בית המקדש, הוא להיות מכירי הטוב לכול מלכות בה הם חיים ולא לנקוט עמדה חד צדדית לצד זה או אחר בכול מלכות כזו, נגד יריביו. התחלקותם של היהודים בין הרפובליקנים והדמוקרטים בארה"ב שומרת היטב על איזון זה. גיוסה של מדינת ישראל לאדנותו של טרמפ על היהודים רחוקה מלהוות מומנטום יהודי, משום שמדינת ישראל איננה מלכות בית דוד. יהדות היא דת ולא משהו אחר ובריתו של טרמפ – איש שנוי במחלוקות מוסריות בעצמו, עם צפון קוריאה הקומוניסטית והאנטי דתית, רחוקה מלתת לאיש הזה זכות כלשהי לקשקש ולטעון לענייני יהודים ויהדות. כול רצונו של טרמפ – כנפוליאון בשעתו, היא לגייס את היהודים בכול מקום נגד האסלאם ונגד העולם השלישי, כדי שישמשו "כלב השמירה" במזרח התיכון עבור האינטרסים הגלובליים של ארה"ב. הבעיה היהודית ה"יחידה" בדורנו – המפרידה בין ימי "בעל התניא" לזמנינו, היא העובדה שפסו מישראל ענקי רוח ויהדות כ"בעל התניא", שיקומו וילחמו בכול ניסיון לזריית חול ומלח כפירתי בעיני עמינו ויהדותו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה