בס"ד
סוף
הציונות ? / הרב אליהו קאופמן
באחד מפזמוני ה"גשש
החיוור" משנות השבעים של המאה העשרים מופיע המשפט "מי שרוצה להקים ממשלה
בלי המפד"ל שיקום". פרשת התקוממותם של בני העדה האתיופית, והמאבקים של
ליברמן בחובשי הכיפות יכולים להוסיף משפט חדש בנוסח הישן: "מי שרוצה להקים עם
יהודי בלי יהדות שיקום".
הפגנות בני העדה
האתיופית אירעו בדיוק בשבוע שבו איווט ליברמן – איש ימין קיצוני וחילוני, עבר להתקיף את שותפיו להתנחלויות – את המגזר הדתי לאומי. לקוראים רבים זה אפילו לא יראה כ"צירוף
מקרים", שהרי לדידם של רוב רובם של הקוראים מהו בכלל הקשר בין שני האירועים
הללו, או להתקפותיו הקודמות של ליברמן, נגד החרדים ? אבל ישנו כאן קשר הדוק המסתתר
מתחת לשולחנה הערוך של הציונות – בניסיון להרכיב
"לגו – לאומי" חדש
במקומה של היהדות ההיסטורית.
החלום הציוני
מעל למאה שנות החלום הציוני ומעל לשבעים
שנותיה של מדינת ישראל מנסים קברניטי הציונות ליצוק תוכן חדש בבנייתו של ה"עם
היהודי החדש". ה"רב מבריסק" – הגר"ח סולובייצי'ק, שלחם נגד
הציונות, טען פעם כי מטרת הציונות איננה בנייתה של מדינה אלא שבנייתה של המדינה,
ע"י הציונות, היא רק אמצעי לפרק את היהדות ולבטל את דת ישראל. מי שתופס את
רעיונו של ה"רב מבריסק" יבין בהמשך את הניתוח שלפניכם. ראשי הציונים
חפצו בכלל להשתלב בעולם הנכרי ומה שהפריע להם הייתה העטיפה הדתית שעטפה את המושג
"יהודי". ראשי הציונים – הרצל כז'בוטינסקי גם יחד, שאפו להוכיח לעולם
הנכרי כי היהודי איננו נגזר מעניין הדת ולכן הקמת מדינה חילונית ונכרית ע"י
יהודים מומרים כמותם הייתה צריכה להיות ההוכחה לאומות העולם כי ה"עם היהודי
החדש" איננה בהכרח חלק מהיהדות. בהיסטוריה היהודית – שזורת הדת, הם השתמשו רק
כתירוץ קולוניאלי להקמת ה"עם החדש" ולבניית המדינה שתעקור את היהדות
משבטי ישראל שיגיעו אליה במרמה. אם הרב סעדיה גאון טען כי "אין אומתינו אומה
אלא בתורתה" הרי שהציונות טענה את ההיפך: "ככול הגויים מחנה
ישראל". לא ארחיב כאן על ההיסטוריה ועל התהליכים הרה סוציאליזטיים שהציונות,
מימין ומשמאל גם יחד, נקטה כדי להגיע להקמתה של "מדינת ישראל" שתשמש
מבחנה לבניית "עם המבחנה", אבל עיקרו של התהליך היה בחקיקת "חוק
השבות" שיכלול לא רק יהודים עפ"י ההלכה אלא הרבה כאלה שיהדותם היא יותר
מלוטה בערפל, ובעיקר יהיו הללו גורמים חילוניים ואף אנטי דתיים כדי שלימים היהדות
תיבלע ותעלם בתוך ה"עם היהודי החדש". בשיטה הזו הובאו לארץ ישראל שבטים
ובני אומות שגם אם היה להם חלק בעבר ליהדות הרי שמהתרבותיות שמהם הובאו היה קיים
ביניהם ניכור משמעותי. אבל קברניטי הציונות האמינו כי את הסממנים הדתיים והמזרחיים
ניתן יהיה למחוק תוך כדי תהליך רה סוציאליזטיבי כמו שמנגד גם ימחקו הקשרים בין בני
האומות הנכריות שיובאו למדינה החדשה, לבין אומות הבסיס שלהן. אבל זה לא קרה וזה גם
לא יקרה. מי שרוצה להקים עם יהודי בלי יהדות שיקום.
האתיופים כמשל
לגזענות חילונית
בני העדה האתיופית הגיעו לארץ ישראל
מתוך אמונה דתית, כי זה היה הכוח שהחזיק אותם בנפרד מגויי חבש ואריתריאה. השכונה
שבה גדלתי בצעירותי – שכונת רמת אליהו בראשל"צ (ושבה גדל גם ח"כ דוד
ביטן מהליכוד...) כבר איננה עוד "פדרציה" של יוצאי מרוקו, רומניה ותימן
אלא זוהי השכונה המרכזית של יוצאי אתיופיה בישראל. אני זוכר היטב כיצד בני העדה
האתיופית נחתו בשכונה שלנו במשך שנות השמונים של המאה העשרים ("מבצע
משה") ואח"כ בשנות התשעים ואילך של המאה העשרים ("מבצע
שלמה"). הם היו מכונסים בתוך עצמם ומאוד שקטים ונוחים. דווקא ימייה
ה"מפוארים" של שכונתנו בעבריינות היו עשרות שנים קודם לכן. בני העדה
האתיופית היו שכנים לתפארת של הוריי המנוחים ומעולם לא הציקו לאיש אלא רק סייעו
בחסד ובעזרה טכנית. כך הייתה התמונה בכול הארץ אבל ההתפרצות הזו – של זעם ההפגנות,
הייתה חייבת לבוא. הבעיה באפלייתם איננה ביחס לייחוסם הדתי אלא פשוט בגזענות נטו.
זכורני כיצד באמצע שנות התשעים של המאה העשרים ישבתי במזנון הפרלמנט הישראלי עם
חברי, ח"כ לשעבר צ'רלי ביטון, והאחרון טען טענה שעד היום מהדהדת באוזניי.
צ'רלי טען כי "אתכם הדתיים והחרדים אני יכול להבין בעניין טענות היהדות של
האתיופים אבל לכול הרוחות מה ליאיר צבן – שר הקליטה ממר"צ וקומוניסט עם
המושגים הדתיים של "אי יהדותם" של בני ה"פלשמורה" ושל בני עדה
האתיופית"?! ביטון – "פנתר שחור" בעברו ומראשי המתקוממים נגד
הגזענות בישראל, הכיר מקרוב לא רק את הממסד הישראלי אלא גם את השמאל הציוני
והגזעני. לפי ההשקפה של מר"צ היו אמורים כול יוצאי אתיופיה להגיע לישראל כמו
שרבים מיוצאי בריה"מ לשעבר לא היו יהודים אבל ישראל קלטה אותם בשמחה. אבל הצבע
השחור הוא זה שהפריד בין צבן, סופה לנדבר ושרי קליטה אחרים לבין הבאתם של כול בני
העדה האתיופית, שש"ס תמכה בהבאתם המלאה ו"יהדות התורה" לא הפריעה
לכך. יתרה מכך, כבר בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים יכולים הוו להביא את בני
העדה האתיופית אבל אנשי מפלגת העבודה האתאיסטים סירבו לכך ותלו זאת בנימוקי
"יהדות". המפד"ל – שותפה מרכזית אז בממשלות המרכז והשמאל, לא נלחמה
על העלאת האתיופים וגם הגר"ע יוסף, שנבחר ל"רב ראשי" בשנת 1973,
הגן על ה"עמדה ההלכתית" הנוקשה וטען כי "יש להקים מכוני גיור
באתיופיה" (הכול רשום ב"דברי ימי הכנסת"...). את הבסיס והאות
להעלאת בני העדה האתיופית נתן מנחם בגין מהליכוד ורק אז הגר"ע יוסף מילא
אחריו כ"פקיד ממשלתי" ממושמע. גם סיפור העלאתם של בני שבט
ה"שילונג" ממזרח אסיה הוא משונה. אם אמנם הם יהודים, אזי, מדוע הם
מועלים רק במתי מעט ? ואם יש ספק ביהדותם, אזי, מדוע הם מועלים רק בחלקם הקטן? המפלגות
הדתיות – כולל הממסד הדתי, אינם קברניטי ההחלטות ה"הלכתיות" אלא המשטר
החילוני וזה נוקט בנימוקי ה"יהדות" בהתאם לצרכיו הפוליטיים, כשעניין היותה
של המדינה הציונית מדינה מערבית, לבנה וחילונית הוא הבסיס המנחה אותו ותו לא. אי
הסכמה למיילדת אתיופית בבית חולים איננו בא מהישוב הדתי אלא מגזענים חילוניים
מימין, אך גם משמאל. זריקתם של בני העדה האתיופית לשכונות מסוגרות משלהם,– כפי שמאיר
ניצן, ראש עיריית ראשל"צ לשעבר, עשה במשך שני עשורים, איננו עניין דתי אלא זו
גזענות חילונית ממוסדת כפי שנעשתה בעבר לעולי המזרח וצפון אפריקה, ויוצאי העדות
הללו ממשיכים את הקו שנעשה נגדם לבני עהדה האתיופית. שפיכת דמם של יוצאי אתיופיה –
תרתי משמע, נעשתה ע"י ממסד חילוני גזעני "למהדרין".
שיברו של חלום
אבל פרשת העדה האתיופית וניסיון שליובה הכושל
ב"לגו" הציוני איננה הפרק הציוני היחיד והכושל. לא לחינם החל ליברמן
להשתלח בחרדים – ואפילו בדתיים הלאומיים שבקרבם הוא יושב. הימין הלאומני של יוצאי
חבר העמים הוא ימין פשיסיטי שחונך לכך ע"י ה"פטריוטיזם" הקומוניסטי
האנטי דתי, במדינה שהכנסייה הנוצרית הייתה רק כלי משחק של השלטון המרכזי. יוצאי
חבר העמים – שיתכן בכלל שרובם אינם יהודים, אינם מוצאים את "זיווגם"
הלאומני והאנטי ערבי עם אלה החובשים כיפות ומעוניינים בימין עם סיבות ובסיס דתי.
החיילים הנכרים והחילוניים מחבר העמים אינם משתלבים עם החיילים הדתיים המאמינים
בכוח הדת וההשגחה העליונה במלחמתם נגד הערבים. הימין החילוני הישראלי חלוק בין
ההשקפות היותר מסורתיות יהודיות לבין ההשקפות האנטי דתיות של השמאל והמרכז. המרכז
הישראלי חפץ במדינה לאומית נוסח אירופה ואילו השמאל הישראלי חפץ באוטופיה רב
לאומית שבה גם מהגרים לא חוקיים יהוו את ה"עם החדש" לצד המהגרים הישנים
מחבר העמים ועד ל"עלייה הראשונה". מסתבר שהציונות נכשלה. ה"עם
החדש" – שבו המהתך הופך את המהותך לכלי ביד היוצר, איננו מצליח לקום במשימתו,
ואפילו נועד לכישלון. הזעקה האתיופית ומלחמת ליברמן בחובשי הכיפות היא רק תחילת
התפרקותו של ה"לגו" הזה, שגדולי ישראלי הזהירו מפני הרכבתו כלא יוצלח.
כיום זה מתחיל להתגלות כי פרשת גניבת ילדי תימן והמזרח הייתה גם היא בעצם שיטה
לשינוי דמוגרפי מערבי מטעם הציונות הלבנה והחילונית.
ישראל
מול העולם
נכון אמנם שבכול אירופה – וגם בשאר
חלקי העולם, לא חסרים קונפליקטים אתניים ודתיים אבל שם ברור מי צרפתי, מי מוסלמי,
מי אנגלי, מי גרמני, מי כושי ומי פקיסטני ומי מכסיקני אבל בישראל כול קבוצה אתנית,
שבטית ודתית זועקת שרק היא ורק היא "יהודית" באמת. את ה"בלגן"
הזה יצרה הציונות שמנסה להרכיב "לגו" לאומי – לאומני ללא קשר לדת היהודית,
שהייתה תמיד הבסיס היחיד להמשכו של העם היהודי. מסתמא שגורל הציונות נידון להיות
כגורל הבייתוסים, הצדוקים והקראים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה