בס"ד
התאגיד של ש"ס / הרב אליהו קאופמן
דווקא בימים שכל המדינה סוערת נגד ראש
הממשלה בפרט – בנימין נתניהו, וכנגד הליכוד בכלל, הרי שכמעט איש אינו נותן את ליבו
ואת דעתו להמשך קיומה של תופעת שידור ציבורי בחסות פוליטית מוחלטת, עם תוית מפלגתית
גמורה, כש"רשות השידור" והתאגיד העתידי הם פשוט שיעור בדמוקרטיה ובחופש
דיבור לעומתה. מסתבר שהסקטור החרדי – ובמיוחד זה הספרדי, עדיין חיים מאחורי
"הרי החושך" של הציויליזציה התקשורתית המודרנית כי שם לא רק שהסכר לא
נפרץ אלא שמסביבו נבנים עוד ועוד סכרים חדשים ונוקשים.
די בצנעה – אך בהחלטיות נוקשה, התגנבה הידיעה
כי עם סיום פרשת התאגיד אמור הליכוד להתחייב להקים עבור ש"ס "רדיו
חרדי", ואת ההתחייבות הזו חיזק השבוע ממלא מקום שר התקשורת – השר צחי הנגבי,
כשהבטיח זאת שוב ליו"ר ש"ס,
תארו לכם שראש הממשלה – בנימין נתניהו,
ויו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, היו תובעים לעצמם "רדיו של
הליכוד"! המדינה הייתה כמרקחה, ובצדק. גם שאר המפלגות היו נחסמות בבקשה כזו,
ומנגד הייתה צונחת עליהם אש וגופרית. אבל אצל ש"ס הכול עובר בשקט כי גם
במערכת הפוליטית הכללית מעוניינים שהתקשורת החרדית תהיה שקטה ותישמר ע"י כלבי
השמירה של "יהדות התורה", ובמיוחד של ש"ס. שהרי אחרת אי אפשר להבין
כיצד כולם – מהמערכת הפוליטית עד התקשורתית, שותקים על פרשה מושחתת כזו, שרק
במדינות כמו צפון קוריאה, ויטנאם וכו' יש כמותה, ורק מטעם מפלגת השלטון.
ש"ס – מימי אלי ישי ועד ימי דרעי
החדשים, מנסה להתל בציבור ולצבוע את תביעותיה המפלגתית בתקשורת בצבעים
"חרדים" ו"מזרחיים". זה החל עם הקמת ערוצי הרדיו האזוריים –
לסטורים השונים. בעוד שהערבים, הדתיים הלאומיים והחרדים של "יהדות
התורה" הסתפקו כל אחד ברדיו האזורי שניתן להם הרי שבש"ס מיד הניפו את
"דגל הקיפוח" וטענו כי ב"רדיו החרדי" שהוקם ("קול
חי") אין מספיק ייצוג לספרדים החרדים ולערכים ולהשקפות יהדות המזרח. הטענה
הזו הייתה כמובן תלושה מהמציאות משום שב"קול חי" עבדו חרדים ספרדים
והוגשו תכניות חרדיות – מזרחיות, אבל האמת הייתה אחרת. ש"ס חפצה רדיו מפלגתי
משלה שייתן ביטוי לשטיפת המוח של המפלגה ולמגר כל אופוזיציה ספרדית – חרדית אחרת.
מהעשור האחרון של המאה ה-20 ועד אמצע העשור הראשון של המאה ה-21 התקיימו מספר
ערוצים חרדים עצמאיים – שרובם דווקא נטו לכיוון ש"ס ורוב רובם של המפעילים
והעיתונאים היו שם ספרדים. חלק לא קטן מהללו קיבלו הבטחה שהם יהיו חוקיים
כשהערוצים האזוריים יפעלו. אבל ש"ס דאגה שלא כך יהיה ושר התקשורת של ש"ס
– באותם ימים, אריאל אטיאס, הוא האיש שניהל מלחמת חורמה (בגיבויו של אלי ישי) נגד
הערוצים הללו, ובראשם "קול האמת", של שמואל בן עטר, עד שהאחרון מצא עצמו
בשל כך בכלא בעיצומו של חודש אלול, "חודש הרחמים", שאצל אנשי ש"
ואצל אטיאס וישי לא היה קיים מושג כזה. לא
לחינם לחמו אנשי ש"ס – עד חורמה, בכל הערוצים הללו , ובראשם ב"קול
האמת" של בן עטר. כל הערוצים בללו – למרות קרבתם הרעיונית והאתנית לש"ס,
הרי שהיו עצמאיים ולא רקדו לפי החליל של עסקני ש"ס. הגדיל לעשות זאת אותו
"קול האמת", שמלבד הבאתו של הגר"ע יוסף לשידוריו הרי שגם
הגר"מ אליהו הובא כ"פוסק הדור" הספרדי לכל דבר, ובאותה חשיבות כמו של
הגר"ע יוסף. מפלגת ש"ס לא יכלה לסבול זאת עד שכמובן הערוצים הללו נסגרו,
בן עטר נשלח לכלא וש"ס הצליחה להפוך ל"גורם הספרדי – החרדי הבלעדי"
בכוח הזרוע הפוליטית שלה. אח"כ – בזכות היותו של אטיאס שר התקשורת, הוקם
הרדיו האמיתי של ש"ס – "קול ברמה". אבל מאז הקמת "קול
ברמה" עברו מים עכורים בתוך ש"ס וכידוע לנו שאלי ישי מצא את עצמו מחוץ
לש"ס ואילו דרעי חזר להנהיג בלעדית ודיקטטורית את המפלגה הזו, שתמיד הייתה
תיאטרון פוליטי של העומד בראשה. בשנים האחרונות גילה דרעי ש"קול ברמה"
מזדהה יותר עם אלי ישי ואז באה תביעתו הנוכחית ל"רדיו חרדי", דבר שכבר
קיים בשטח ועוד במהדורה ספרדית. ושוב מנסה דרעי לגנוב עוד סוס לא אציל ולהקים מחדש
את הרדיו המפלגתי שאבד לה.
אין ספק שזו הונאה ציבורית – שגם
ה"מחנה הציוני", השמאל , "כולנו", והימין כמובן שותפים לו כדי
לרצות את דרעי. הימין צריך אותו לקואליציה עתידית, השמאל וחלק מה"מחנה
הציוני" צריך אותו להסתדרות וכולם מעדיפים שדרעי ישלוט על התקשורת החרדית וזו
לא תיפול לגורמים עצמאיים שיאבקו במסגרות וברעיונות החילוניים באופן חופשי.
רבים מנסים לא פעם לערוך הקבלות בין הסטור
הערבי לחרדי – וגם בתחום התקשורת. ההקבלה הזו איננה במקומה, ובוודאי שלא בתחום
התקשורת. הסקטור הערבי הוא סקטור אתני שאיננו נשלט על כמה גורמים צנטראליסטים –
כמו בסקטורים דתיים, ולכן אנשיו הם חופשיים מלחצים ולא פלא הוא שהתקשורת הערבית לא
רק שאיננה בידי הפוליטיקאים הערבים אלא שהאחרונים די לחוצים ממנה. אבל הסקטור
החרדי הוא בעל ציויון רעיוני – דתי והעסקנים המניפולטיביים שלו דאגו למנות כמה "רבנים"
שהם כביכול ה"מחליטים הרוחניים הבלעדיים", אך למעשה הם אומרי ההן של
העסקנים השליטים ולכן הדוגמא הצפון קואריאנית עדיין שלטת ברחוב החרדי. הבדל נוסף –
בין הסקטור החרדי לשאר הסקטורים, הוא בכך שביהדות החרדית הכי פחות טובים הולכים
לתקשורת והטובים ממשיכים בלימודי התורה והניהול, ואילו בשאר הסקטורים הרי שתקשורת הוא מושג
אליתיסטי ונוהרים אליו אנשים איכותיים. ולכן לדרעי, גפני, ליצמן, פרוש וחבריהם קל
יותר לתמרן את כל הלבלרים האומללים שלהם, וכרצונם. הבעיה היא שמבקר המדינה מעולם
עדיין לא חדר לתוככי המניפולציות החרדיות ולפרשה הזו, שמימון ציבורי לתקשורת אובייקטיבית
ניתן למפלגות חרדיות, ובראשן ש"ס כמובן, כשוחד פוליטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה