בס"ד
על זה אפילו הרצל לא חלם / הרב אליהו קאופמן
הקמת המגמה לסחר
בנשק – בטכניון בחיפה, היא אולי הכתובת המכוערת ביותר של קיר הפשיזם הישראלי.
מדינה שמקימה בציניות מגמה לסחר בנשק – לכל דכפין, איננה יכולה להיחשב עוד בבחינת
מדינה שכל מאווי חייה הם "ביטחוניים" בלבד, ועיסוקיה בנשק הם מתוך
"הגנה עצמית" בלבד. ערב יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל מסתבר כי סחר
הנשק באשר הוא, אינו אלא עוד כתם דם שמרחף על המדינה שטענה כי קמה למנוע שפך דם.
אצל סוחרי הנשק תמיד ה"עסקים הם
כרגיל". לימוד הסחר בנשק איננו תוחם את שיווקו. הרקטות יכולות להימכר לצפון
קוריאה ולדרום קוריאה גם יחד. כדורי קרב יכולים להיות מופצים לכל
"משפחת" פשע- ויהיו קרבנותיה החפים ביותר מכל פשע. הסחר בנשק מגביר
רווחים לטובת הסחר עם מחרחרי המלחמה ופחות מתחשבים בקרבנות המחרחרים. כמו שלכסף
אין ריח כך גם לתוצאות הקטל אין לב. הכול עניין של "תן וקח", על חשבון
השכול. ומי שמקים מגמת למודים לשם רצח הוא כמו רוצח ממש.
המגמה לסחר בנשק בטכניון החיפאי מסבירה
רבות. היא מסבירה את פרשת נפילת מטוסו של עמירם ניר – מעל ארה"ב, כשהתנגד לעסקאות
הנשק הישראליות לטובת מחתרת ה"קונטרס" הפשיסטית, נגד משטר הסנדיסטים
בניקרגוואה. היו אלה ימי שמעון פרס כראש ממשלה ועזר ויצמן כשר אחראי על ה"משרד
שליד משרד ראש הממשלה". הקמת המגמה הזו מסבירה יפה מכל את הידידות הגדולה ששררה
בין ישראל למדינות החושך של ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה וברודזיה לשעבר.
מגמת סחר הנשק הזה מאששת את הטענות הכי קיצוניות, שישראל היא חוליית ההוצאה לאור
של השתלטות האימפריאליזם המערבי על עמי המזרח. האימפריאליזם הישראלי הזה איננו רק
מחלת הקדחת של הימין הישראלי אלא ששותפה בו כל התנועה הציונית, עד השמאל הציוני
המחופש ל"יפה נפש". מדינה המלמדת צעירים כיצד לסחור בנשק, שמגיע לרוצחי
ילדים, איננה מדינה דמוקראטית והומנית, ובוודאי שאיננה ראויה לשמש מטיפת מוסר נגד
מדינות שכבר סרחו כמו אירן, לוב, עירק וכו'.
הרבה ביקורת אפשר היה להעלות על הרעיונות
הציוניים לייסד "עם חדש" עם "גנב יהודי" ובלי תפילין, אבל גם
הפוחזים שבין הוזי הרעיונות הללו לא היו מאמינים, וגם לא היו מייחלים לכך שהמדינה
החדשה הזו תהיה ספקית נשק לכל דכפין ותיתן את הדחיפה לרצוח בכל מקום בעולם. זו
איננה יהדות אורתודוכסית (שאיננה מתירה התגרות האומות העולם או התערבות בין אומות
העולם) , כל זאת לא נכתב במוסר של נביאי ישראל, ואפילו הרפורמים והקונסרבטיביים לא
חלמו על זה. ה"גאווה הישראלית" הזו החלה בייצור ה"עוזי" לעולם
הרצח והיום כבר מדובר בסחר עולמי במטוסים ותותחים. אבל כמו שביהדות ידוע כי האדון
הופך לבסוף לעבד לעבודה הזרה שלו כך זה קורה לכל סוחרי הנשק, סיפורים שמתחילים
בהון וממטו טנגמרים, רחמנא לצלן, באסון. ולהלן סיפורו העצוב של שמעון נאור
(הרשקוביץ), סוחר נשק ישראלי ממוצא יהודי - רומני.
משנות ה-90 ואילך פעל ברומניה סוחר נשק
ישראלי בשם שמעון נאור – שתרם ממונו לליכוד ואילו אשתו תרמה למפלגת העבודה. הלה –
יליד רומניה, קיבל אזרחות רומנית כיוצא ארץ זו, אזרחות שלימים רק הזיקה לו משום
שהרומנים טענו, עם מעצרו, כי מאחר והוא אזרח רומני הרי שכל גורם זר כישראל למשל,
אינו יכול להתערב (למרות שהייתה לו גם אזרחות ישראלית...), ונכנס עמוק לפוליטיקה
הרומנית עם הרבה חיזוק מראשי הליכוד ומפלגת העבודה. הנשק הועבר למחתרות בדרום
אמריקה – שע"י הנשק של נאור, הן רצחו זו את זו. האיש ורעייתו התגוררו בבית
מטופח בכפר סבא וגידלו שתי בנות. בראשית שנות האלפיים התחלף נשיא רומניה, איליאסקו
שמו, ובמקומו עלה קונסטנטינסקו. נאור נזרק לכלבים, כשאנשיו של קונסטנטינסקו החליטו
להיפרע ממנו משום תמיכתו באיליאסקו. כל עסקאותיו השחורות – תרתי משמע, נחשפו בבית
המשפט הרומני ונאור נשלח לכלא. גב' נאור הגיעה לרומניה וכך הכרתי את הפרשה וסייעתי
לבעלה באופן הומניטארי. כולם התנערו ממנו. הליכוד ברח ראשון, מפלגת העבודה –
ושמעון פרס בראשה, ברחה שנייה ואילו השגריר הישראלי דאז ברומניה, חברו הטוב ביותר
מתמול שלשום (אבי מילוא שמו), טען כי בכלל הוא לא שמע את השם שמעון נאור מעולם...
הגב' נאור פעלה למען בעלה בכל דרך אפשרית ופקדה
גם את קברו של האדמו"ר משטפנשט, הקבור בבית העלמין של גבעתיים. ואז אירע הנס.
בית המשפט הרומני – ללא שום סיבה הגיונית, החליט לסגור את התיק ונאור נסע עם אשתו
לישראל. לפני אותו הנס הבטיח לי נאור – כשהבאתי לו את התפילין לכלא, כי הוא למד
מהפרשה על קדושת חיי אדם וכי הוא יחזור בתשובה אם ישוחרר, ואילו את עסקי הרצח הוא
ינטוש לעולם ויתמסר לעולם התורה בלבד.
לאחר זמן מה – בחופשתי בישראל, ביקרתיו בכפר
סבא. הבית נותר חילוני, וכששאלתיו על כך הוא רמז לי כי אשתו התנגדה למהפך הזה –
יחד עם שתי בנותיו. כך גם הסתבר לי כי גם גב' נאור הבטיחה הבטחה דומה על קברו של
הצדיק משטפנשט. ניסיתי – מאוד בעדינות, להסביר להם כי הבטחה דתית שלא מקוימת היא
בעצם נדר מופר ומי יודע מה, חס ושלום, עלול לשלם המפר על כך. הם הקשיבו לי בנימוס
אך אורח חייהם לא השתנה. עבר מאז כמעט עשור. הבנות גדלו ונישאו ורומניה הפכה חלק
מהאיחוד האירופאי, עם צווי הסגרה אירופאים. משנישאה ביתו השנייה של נאור הוא יצא
עם הזוג הצעיר לצרפת. ושוב באורח פלא – אבל הפעם במומנטום שלילי, נעצר נאור
ע"י הצרפתים משום בקשת רומניה, שבנתיים החליפה מאז מספר נשיאים חדשים, לעצרו
על עבירותיו בעבר. נאור נשלח לרומניה, ישראל כמובן לא עזרה לו ושם הוא נשפט למאסר
ממושך. לא הועילו לו בקשותיו הרפואיות לרצות את המאסר בישראל. הצרפתים לא שעו
לטענה כי מדובר בפלילים טרם איחוד אירופה והרומנים לא סלחו לו למרות חילופי השלטון
שכבר עברו שם. כשגב' נאור שוב פנתה אלי טלפונית הרי שהזכרתי לה בעדינות את הבטחתה
לצדיק משטפנשט ואת הבטחת בעלה בכלא, הבטחות שלא קוימו. הגב' הודתה בכאב על כך, אך
אז כבר היה מאוחר ולא הייתה לנאור עוד דרך חזרה.
סיפורו של שמעון נאור הוא סיפורם של כל אלה
שברגע גדולתם הרגעית פונים עורף לכל מוסר יהודי וכללי עד שהם נענשים ואז פורץ סכר
בקשת הרחמים שלהם לכל הכיוונים, סכר שהיה סגור כשהם מכרו נשק ששימש לרצח חפים
מפשע.
לסיום, הייתי מציע שביום עצמאות הבא
יזמינו בישראל את מר סרוסי המיליארדר – סוחר הנשק מימי עזר ויצמן, ויתנו לו להדליק
אבוקה "לתפארת מדינת ישראל". זה יהיה אולי סגירת המעגל של שבעים שנות
קיומה של ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה