בס"ד
קנאות ציונית / הרב אליהו קאופמן
בערב ראש חודש ניסן תשע"ז נוכחנו שוב עד
לאיזה שפל השקפתי הידרדרה ה"עדה החרדית". זה זמן רב שכותב שורות אלה
טוען כי עמוד ההשקפה של אתמול – ה"עדה החרדית", מכר את עצמו ואת
רעיונותיו תמורת נזיד העדשים של "חזרה לתקשורת ההמונים", לקבוצה
קיקיונית ופרו – ציונית כמו אנשי "בני תורה". רבי יוסף חיים זוננפלד
ורבי ירוחם דיסקין הקימו את ה"עדה החרדית" לא רק כדי להיבדל מקוק ומרעיו
אלא גם כדי למנוע מחובשי כיפה להוליך את עם ישראל להתגרות הדמים מול האומה הערבית.
הגר"ח זוננפלד לא היסס לצאת לירדן כדי לחתום הסכם שלום עם האמירים פייסל,
חוסיין ועבדאללה ואף ללחוץ את ידו של שי'ח אמין אל חוסייני. הגר"ח זוננפלד
תמך בגלוי בפר' ישראל דה האן וביוזמותיו ועימו חתם עם הערבים המוסלמים נגד כניסת
ההשפעה הציונית והמערבית לחיי יהודים וערבים בארץ הקודש. הגר"ח זוננפלד נלחם
בכל מאודו ששריד בית מקשינו לא יעבור – בשנת 1918, לידי הרבנות הציונית של קוק אלא
יישאר בידי הווקף המוסלמי. הגר"ח זוננפלד, הגר"י דיסקין ושאר רבני
ירושלים הקימו את ה"עדה החרדית" לא רק כדי להדר בבשר ו/או בעתיד כדי
להשתמט מהצבא הציוני אך לתמוך בפעולותיו, אלא כדי להילחם בהתגרות הציונית שתביא
להקמת מדינת טריפה ולשפך דם יהודי ללא הפסק. אותה ה"עדה החרדית" –
בראשות המהרי"ץ דושינסקיא, קיבלה עליה בתש"ח את השקפתו של האדמו"ר
מסאטמר זצקו"ל כדרכה שלה לכל דבר ואילו בתשכ"ז – לאחר מלחמת ההתגרות
הציונית בערבים, קיבלו ראשי ה"עדה החרדית" את הקונטרס ששמו "על
הגאולה ועל התמורה" (ש ל האדמו"ר זצקו"ל מסאטמר) כבסיס השקפתם נגד
מלחמת הציונים דאז, בערבים. הרבי מסאטמר גם קבע כי אין לבקר בשטחי הכיבוש הציונים,
משנת 1967. ואם בעניין הצבא עסקינן הרי שגם דעתו של הרב מבריסק – הגרי"ז
סולובייצי'ק זצ"ל, לא הייתה נוחה מהתגייסות, והוא נימק זאת בטענה כי "לא
אנחנו אחראים ליצירת הסכסוך עם הערבים אלא הציונים". אבל מכל זאת לא נותר
סימן אחד ב"עדה החרדית" של היום, גם כשהם כביכול יוצאים למלחמה נגד
הגיוס.
בראש חודש ניסן הוכיחו ראשי ה"עדה
החרדית" עד לאיזה שפל של התבטלות הם הגיעו בהשתחוותם לפני ה"פלג
הירושלמי" של הליטאים הציונים, המתקרא משום מה "בני תורה".
כשהחל החיבור הזה – של ה"עדה החרדית"
ל"בני תורה", הרי שקויתי שה"עדה החרדית" – בעלת ההשקפה
והמאבקים למען ה', תדע לסחוף את הליטאים הציונים הללו (שמרדו רק בעבור
"כופתאות" וכדי להשתמט מהגיוס לצבא אותו הם מעלים על ראש שמחתם) לדרך
השם האמיתית תוך ניתוקם מהציונות. אבל היפכא מסתברא. העסקנים הציונים הממולחים
הללו – בראשות יהושע פולק ה"אגדי" ויעקב לבין הציוני, גררו את
ה"עדה החרדית" למרכז המפה של הציונות החרדית. לא כאן המקום לחזור
ולהרחיב כיצד ולמה ניראת ה"עדה החרדית" כיום כסניף משנה ומפולג של
אגו"י גדול ורב, אבל ניתן היה לצפות לאיזה "קו אדום" בינה לבין
הציונות החרדית, אבל המפגש שלה עם "נערי אוירבך" רק עשה לה רע. העיתון
הלאומני של פליטי שכונת "שערי חסד", "הפלס" (בעריכתו של נתן
גרוסמן – העורך לשעבר של "יתד נאמן" הציוני...), הפך לעיתון של
ה"עדה החרדית" ואילו נערי השוליים המחויטים קצר הפכו לדוברי
ה"מאבקים המשותפים". בהפגנות הללו כבר לא דברו על ההתגייסות
כ"עבירה חמורה" אלא כמה שזה שמפריע ללימוד התורה תוך המשך הרעיון הכפרני
הנואל, שבזכות לומדי התורה הרי שהמדינה הכופרת וצבא הזנות שלה מתקיימים. אבל בראש
חודש ניסן תשע"ז הגיעה הפתעה חדשה בזכות השתרבבותו של אחד הנואמים (או יותר
נכון הנוהמים...) לקדמת במת הדרשנים בהפגנה. היה זה הרב יעקב טופיק – רבה של ההתנחלות
ביתר, לה אמנם התנגד הרב שך אבל דווקא חוג חרדי, מה"עדה החרדית" הלך
להתנחל שם.
דבריו של אותו טופיק, ב"הפגנת
ההמונים", הם דברי מינות והוא יכול להיות קרוב יותר ל"מזרחי" מאשר אפילו
לרבני ש"ס. האיש הלזה הזה הובא לעצרת ע"י הליטאים הציונים של "בני
תורה" – בסימן של "חרדי – ספרדי מאליתת ההשקפה הספרדית". כל זאת
משום שבעבר נטה לטובת "דגל התורה" ונגד ש"ס, ואצל הליטאים כל מי
שמלקק פינכתם בקרב הספרדים ויוצא נגד רבני ש"ס הריהו "בעל השקפה",
למרות שהוא יכול להיות גם רפורמי". ואותו טופיק – רב ציוני
ל"מהדרין", קרא מעל הבמה לא לשרת "משום שהם לא צריכים אותנו, יש
להם מספיק חיילים". אח"כ הוסיף משפט נוסף – שבו הבהיר את כפירתו בהשם
יתברך, וטען כי "הנה במלחמת ששת הימים ניצחנו, עם פחות חיילים, שלוש מדינות
יריבות". מילא שנתי גרוסמן, יהושע פולק, יעקב לבין וכנופייתם לא זעו ולא
הסמיקו כשהלץ הזה דיבר אבל היכן היו "מרנן ורבנן" של "העדה
החרדית" כשהציוני הזה השמיע הבלי נבלים שרבני ש"ס לא היו מעזים לומר
אותם?!
אז אני מאחל לליצן מההתנחבלות ביתר שבבוא העת
יגויסו צאצאיו לצבא הציוני. אם הלץ הלה רואה בצבא הנשים והזנות הציוני את צבא השם
שיכול להגן עליו, עם מיטב הנכרים והכופרים, אזי, ילך הדל הלה בעקבות חברי
הד"לים ויגויסו צאצאיו. מי שתומך בציונים ובהתגרותם בערבים אך מסרב להתגייס
ומנסה לגרום לצאצאיו להשתמט, הריהו כשופך דמים ובבחינת "לא תעמוד על דם
רעך", בדיוק כמו ראשי "ארץ ישראל השלימה" בחב"ד, החפצים לסרב
לשרות הצבאי. רק כדי להראות "מאוחדים" ולפרסם את עצמם היו מוכנים ראשי
ה"עדה החרדית" למכור ולשכוח מהגר"ח זוננפלד, מהמהרי'ץ דושינסקיא,
מהאדמו"ר מסאטמר ומהרב מבריסק, ובמקום זאת להתרפס לרב אוירבך, שאבותיו היו
שומעי ליקחו של קוק, ועד כדי הבאת בור ועם הארץ ורב ציוני לבמת ההפגנה.
תופיק איננו הציוני הראשון שמוצג
כ"חרדי סופר" ע"י ה"עדה החרדית" ומובא על במותיה חלל.
לפניו היה "ספרדי תורן" אחר בשם בן ציון מוצפי – עוד לאומן ציוני,
שלבסוף נבלע בש"ס והותיר את זקני ה"עדה החרדית" בושים ונבוכים. זו
ה"עדה החרדית" ש"קמבצייה" הפכו לציונים גלויים ואף חברים
במפלגות שמד כ"יש עתיד", אך מעולם לא הוצאו ממנה בגלל השתייכותם
ל"משפחות מכובדות", ובעיקר בגלל שלא זנחו את לשונם (האידיש...) ואת
מאכלם (ה"גפילטע פיש"). כל מי שסומך על צבא הציונים, כל מי שעובר בשתיקה
על בעלות הציונים על מקומותינו הקדושים וכל מי שמסרב לדבר עם הערבים עצמאית (כדברי
אוירבך – "השב""כ לא ירשה ואני לא אעשה כנגד רצון השב"כ)
הריהו כציוני, כרודף וכשופך דמים נקיים של אלה שכן מתגייסים לצבא השמד הציוני,
שאותם "צריכים" הציונים לדעת הלץ מההתנחבלות ביתר, אותו טופיק שמופיק.
סאטמר כמשל...
נאומו של הרב אהרון טיטלבאום נגד ההפגנות של
ה"עדה החרדית", ובעיקר נגד הפלג הירושלמי של הליטאים הציונים, טומן
בחובו יותר מהנסתר מאשר מהגלוי. אין ספק שאת ההפגנות הללו היו צריכים מתנגדי הגיוס
לערוך מול בתיהם של הגרי"ל שטיינמן והגר"ח קנייאבסקי, שהרי השנים הללו
הביאו לגזירת הגיוס יחד עם אריה דרעי, ה"אדמו"ר" של ש"ס. אבל
כאשר הרב טיטלבאום יוצא נגד הפלג הירושלמי הזה הוא איננו מציע חילופין של הפגנות
מול ראשי "יהדות התורה" או קו לוחמני אחר נגד הגיוס ונגד הציונים. אני
מקווה שנזיפותיו של הגר"א טיטלבאום אינן באות מגרונות שני גיסיו –
האדמו"רים מויזני'ץ ומבלזא, שחוששים לכספם וליחסיהם עם הציונים בגלל תדמית
ההפגנות הללו, ולכן הם שלחו את הגר"א טיטלבאום במסכה סאטמריסטית, שיצא אף הוא
נגד המפגינים וכך הציונים יחזרו לחיק ויזני'ץ ובלזא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה