בס"ד
הפושטאק / הרב אליהו קאופמן
לא ארבה במילים על האיש
ששמו אריה דרעי – ובמיוחד על כך שכל קשר בינו לבין ריחה של התורה ושל ההשקפה החרדית
מקרי בהחלט, אבל התמונה האחרונה (שהיא איננה נשלחת לחלק מהנמענים משום כבודם לא
לצפות בתועבות...) שבה הוא נתפס בתנוחה קרובה ואינטימית עם השרה הטריה מרים רגב מהליכוד,
מחייבת לשלוח אותו מחוץ לפוליטיקה התורתית, ובודאי מחוץ לייצוג של כל דבר שמריח
ממנו ריח של ייצוג תורתי.
אילו חייל בצבא הישראלי
היה נתפס סוחר בנשק באמצע ה"קסבה" של שכם הרי שכל ה"מחנה
הלאומי" היה סוער, ובודאי שהחייל היה עומד למשפט, וכל זאת בתנאי שהיה נמלט
בשלום מאחיו היהודים בראותם אותו סוחר בנשק במרכז שכם. אילו ערבי היה עומד יחד עם
אנשי תנועת "כך" ומפגין נגד הענקת זכויות לערביי ישראל הרי שספק אם היה
יכול לחזור בשלום למשפחתו בכפר מגוריו הערבי. אילו ישראלי מהמניין היה שורף את דגל
המדינה בפרהסיה הרי שספק אם היה חוזר הביתה בשלום. כל אותם עקרונות – שהיו נרמסים
בפרובוקציות היחיד מול קהל הרבים, הם עקרונות שכל כולם בני פחות ממאה שנים
ומבוססים על אמונות ועקרונות שיד האדם יצרה אותם. ולמרות זאת, הרי שאותם עקרונות
כה חשובים למאמינים בהם עד עדי כך שברגע שהם נרמסים הרי שתגובת המאמינים בהם היא קיצונית,
ובמיוחד ספונטנית. ובכל זאת עדיין אינו ישווה למה שאריה דרעי עשה בתמונה אחת עם
מירי רגב.
המושג "חרדי" –
או יותר נכון "תורתי", טומן בחובו נאמנות בת למעלה משלושת אלפי שנה לדרך
חיים שכל כולה רוחנית ואשר כל אלה המתקראים "חרדים",
"תורתיים" ואפילו רק "דתיים", מחויבים לה עד כדי "ייהרג
ובל יעבור" ממש. כאשר בלעם הרשע יעץ לבלק לפגוע בעם ישראל הוא הפנה אותו
לשבירת מערכת יחסי האישות של העם ביודעו היטב כי הקב"ה שונא "זימה"
ו"עריות". המושג "עריות" – בלשון הקודש, מתייחס לכל קירבת בשר
וגוף בין איש לאישה שלא עפ"י חופה וקידושין. יתרה מכך, גם הנשואים מחויבים
עפ"י ה"שולחן ערוך" לשמור נגיעה בפרהסיה. ובודאי חמורים הדברים
כאשר יהודי – המתקרא "חרדי" וטוען להיותו עסוק בתורתיות, נתפס במרחק של
עגוב ממש וקירוב בשרים עם אישה נשואה, כשהוא עצמו נשוי. לזה קוראים במקומותינו
"גילוי עריות", וזהו אחד שמשלושת הלאווים שעליהם עלינו להיהרג ולא
לעוברו. בתמונה ה"אינטימית" של אריה דרעי עם מירי רגב - לעיני מליאת
הפרלמנט המלאה, ירק דרעי בפנייה של תורת ישראל, וישר בתוך הפה הקדוש שלה.
במסגרת "תיקוני
הדורות" של אלה שאימצו את שיטת ה"שליש" וה"רביע" הרי שגם
הקלים שמבין שומרי המצוות הקלו רק בלחיצת ידי אישה וגבר בגינוני מלכות רשמיים
ובשאר האירועים ה"ממלכתיים", אבל לא יותר מכך, חס ושלום. קירוב הראשים
והבשרים אינם בכלל זה, ובודאי שלא בין איש חרדי ושומר מצוות נשוי לאשת איש אחר.
במשך כל שנות קיומו של הפרלמנט הישראלי לא נראה היה שלא רק איש חרדי – אלא חובש
כיפה בכלל, נתפס אי פעם בתמונה "אינטימית" שבינו לבינה ללא חופה
וקידושין, כמו שדרעי צולם בשבוע האחרון.
האיש דרעי הפך ל"קהה
חושים" בלשון המעטה בכל הנוגע לשמירת תורת ישראל – ואפילו בהתנהגותו בפרהסיה
בעניין. זה לא רק מוכיח על זלזול בתורת ישראל אלא גם מוכיח על קיום אורח חיים
שאינו עוד עפ"י ה"שולחן הערוך" ושגורם לדרעי להתנהג ככופר בעיקר,
ללא שום בושה, ומתוך הרגל. האיסור הפך לו להיתר ולא מעט סיפורי רכילות דבקו באיש
הזה , ביחס להנהגותיו השליליות ב"אבן העזר" של ה"שולחן ערוך".
זהו המצב בו האיש – המורד במלכות שמים בסתר, מגיע למושג שנקרא "חילול
ה'". באותה התנהגות, ההפוכה מציווי המצווה, מציג מחלל השמים – על מדיו
ה"תורתיים", כי שם ה' אינו מעניינו וכי אפשר לעשות את תורת ה' לפלסתר. ואילו
חכמים טוענים כי חילול ה' היא דרגת הכפירה הגדולה ביותר והעבירה הקשה ביותר, וכל
זאת משום שמחלל שם ה' גורם בהצגת העבירה זו לקהל הרחב – בהיותו לבוש במחלצות
"תורתיות" של שחור ולבן, להבין כי כל התורה איננה קודש אלא שטיח לרמיסה
בלבד.
קירוב הבשרים של אריה
דרעי – עם כיפה שחורה על ראשו ועטור זקן, היה בעצם יריקה על כל העטרה הספרדית,
שהרי ידוע כי בני עדות המזרח נהגו בחומרת יתר בעניין צניעות הגוף. באותם רגעים
שהוא נצמד לגב' רגב הוא ירק בכל גדולי ישראל בכלל ובאלה של בני עדות המזרח בפרט,
ובכללם מרן הגר"ע יוסף. ראש מפלגה חרדית – המתיימר לדבר בשם בני התורה,
והעובר על הלאו הזה, הריהו כמקרר את הדת היהודית בפני כל רואיה החילוניים ואומר
להם שדרך הפקרות ועינוגי הבשר היא הדרך הנכונה ואילו תורת משה היא בדיה. לא לחינם
יהודים חילוניים הפסיקו להתייחס בכבוד לתורת ישראל, ואף רואים ביהודים החרדים
והדתיים רק מתחזים ורמאים. דרעי ודומיו הם הסיבה העיקרית לכך והרבנים ששותקים
לזוועות האלה הם מחתימי האישור לציבור החילוני, להתרחק מהיהדות ומהתורה.
בשנת 1984 נבחרו ארבעה
ח"כים חדשים לפרלמנט הישראלי ממפלגה חדשה דאז ששמה היה ש"ס. הח"כים
האחרים קראו להם "עב"מים". הארבעה הללו לא התערבבו בתוך שאר
הח"כים אלא לצורך העבודה ממש ותו לא. הם מיעטו בשיחות עם נשים, הם הביאו את
כריכיהם מהבית ושפתם הייתה לשון הקודש בלבד וללא "סלנג" של עברית יום
יומית. הח"כים החילוניים לא ראו מעולם מחזה כזה – אפילו אצל ח"כי
אגו"י ופאגו"י. הארבעה הללו היו רב של עיר, ראש ישיבה מבני ברק, עסקן
תורתי וותיק מבני ברק ובנו של המנהיג הרוחני של מפלגת ש"ס. שמותיהם היו
הרבנים יצחק פרץ, שמעון בן שלמה, רפאל פנחסי ויעקב יוסף. מאז ועד היום עברו הרבה
מים ב"מוביל הארצי". הרבנים הללו – ושכמותם (כמו הרב יוסף עזרן שהגיע
אח"כ), סולקו מכל השפעה בש"ס ואותם ירשו עסקנים קטנים שלאחר התאמת כיפה
שחורה לראשם והלבשת חליפה שחורה וחולצה לבנה על גופם הם נקראו "חרדים"
וכונו "שלוחא דרבנן". את ה"מהפכה" הזו הנהיג ויצר בש"ס
אותו אריה דרעי שבשבוע האחרון נתפס צמוד בגופו לאשת איש ולאם לילדים. ביהדות זה
חמור יותר מאשר למכור נשק לאויב, מאשר למסור יהודי לנכרים ואפילו ממי ששרף ספר
קודש. זוהי בעצם שריפת כל התורה וכפירה ברצון ה'.
כבר לפני בחירות 2013 רמז
דרעי כי העריות אינן נוגדות את השקפתו. האיש הזה – שחובשי כיפות סרוגות לא היו מעזים לעשות
רבע ממה שהוא עשה, העלה סרט תועבה עם אישה מעורטלת כחלק מ"קמפיין
הפרסום" הזול והפוגעני של ש"ס, לסרטון הזה קראו "כוכבית
גיור". עד אז שום מפלגה דתית לא העזה לחצות את ה"קוים האדומים"
שמפלגות דתיות התחייבו בהם שלא בכתב כאמת מידה מינימאלית המפרידה מוסרית בין אלה
שנושאים על מצחם את שם ה' לאלה שכופרים בו עפ"י הדרגתיות זו או אחרת. לאחר
אותה "כוכבית גיור" התקררה האמבטיה גם למפלגת "יהדות התורה"
ולפני בחירות 2015 הם הציגו סרטון תועבה בה גבר חילוני פוקר מופיע עם אישה פוקרת
וגלוית שיער ואח"כ עוד טענו כי "הללו נשואים באמת". כל מה שדרעי
קירר בנוגע ליהדות עבר גם ל"יהדות התורה" כמו הסכלה חילונית, גיוס לצבא
ועשיו צילומי תועבה. זוהי עוד התעמרות בהשקפת העטרה הישנה שהאיש הזה דרעי מדרדר
אותה לפתחי גהינום ע"י ביזוי תלמידי חכמים, ע"י מתן לגיטימציה לשונאי דת
ולאנשי תועבות מהשמאל לבוא בקהל אמוני ה', ע"י הכנסת הסכלה פוקרת ליהדות
החרדית, ע"י ה"מכללות החרדיות" שהוקמו לשם גזירת קופונים למשפחתו
ולמקורביו וע"י התרת כל האיסורים, כולל מגע גופני אסור עם המין האחר, ועוד עם
נשים נשואות שאסורות.
הפלא הוא כאשר האיש הזה
מסמא עיני חכמים וגדולים והם אינם עושים דבר
כדי להשליכו מבית ה'. יתכן שכאשר מגיעות תמונות – כמו זו עם גב' רגב, הוא
פשוט מסביר לחכמים התמימים כי "זהו פוטו מונטאז'", וכי "רשעי
החילונים" עוללו לו זאת. בסרט הזה כבר הייתי מזמן בכמה סיפורים של "רבנים"
שנתפסו ממש מצולמים בגילוי עריות ואח"כ טענו כי מבקשי נפשם ערכו "פוטו
מונטאז'". אבל דבר אחד ברור – דרעי אינו לבד, אלא במסע הרמייה הזה שותפים (גם
אם לא עפ"י ידיעה!) גם אותם רבנים ותלמידי חכמים שלאחר מאה ועשרים הם יתנו על
כך את הדין. הללו ישלמו על כך ששתקו מול הידרדרותם של יהודים יראים ושמים בגלל
מנהיגותו הקלוקלת של האיש שהפך את יראת השמים לבדיחה גסה. אל ישאלו עצמם אח"כ
אותם חכמים מדוע אין שומעים להם, שהרי "במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד
לרב", וה"שולחן ערוך" – ב"חושן המשפט", מתיר גם לירוק
בפני הרבנים הללו. רב – שחס ושלום יצדיק את מעשהו של דרעי או אפילו יתייחס
ב"הבנה" אליו, הרי שאין לשמוע בקולו ואפילו יש לשקול לבזותו כדי שידעו
הרבים שהוא מתיר עריות, רחמנא לצלן.
יתכן והחילוניים – מימין
ומשמאל בעיקר, שמשתמשים בו, נהנים מ"ליבראליות" היתר שהוא מפגין כשהוא
לועג לקודשי ישראל אבל מי שאינו פוחד משמעיה בודאי שירמה את חבריו החדשים מבשר
ודם, ולראיה הרי שעל "מוסריותו" הכללית ועל "יראתו" מהחוק
האנושי הוא כבר ישב בכלא.
ולסיום, אין זה סוד
שהשקפותיו של דרעי לא רק שאינן דתיות אלא שהן שמאליות פוקרות, וקבוצת ההתייחסות
שלו היא כשל אלה שאיתם ישב ב"הסתדרות הכללית" בשנות ה-90 וששמם
מר"צ. אבל בטרמינולוגיה של אותם אנשים יש גם את עניין של "שיויון מעמד האישה", שגם עליו דרעי
אינו חולק כשהוא עושה את תורתנו כפלסתר, ולכן שאלה אחת בלבד לי לאיש הזה: האם יהיה
האיש הזה יהיה מוכן להרשות לאשתו – גב'
יפה דרעי, לערוך תצלום כזה למשל עם איזה ח"כ "ליבראלי" מהשמאל
שאליו שייך דרעי?
למי שאינו יודע הרי שאדם
המתיר לעצמו גיפופי בשרים אך לאשתו הוא אוסר זאת, הרי שהוא נקרא בפי חבריו של
דרעי, משמאל המפה, לא פחות מאשר "חזיר שוביניסטי"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה