בס"ד
ה"חג" המיותר / הרב אליהו קאופמן
גם כשאני נמצא בעברו השני של המתרס ההשקפתי
אני יכול להבין לא פעם אנשים שחוגגים חג שעבורי הוא אסון. אני יכול להבין גם כאלה
שעבורם יום זה או אחר משמש יום תקומה וניצחון. כל זאת משום שאותו היום נתן להם
תכלית – שאולי איננה על דעתי, אבל עבורם היא עולם ומלואו. מנגד אני מכיר הרבה
אתאיסטים שאינם חוגגים אפילו חג יהודי אחד אבל הם יכולים להבין את כל אלה שחוגגים
כל חג דתי, שהרי באמונה דתית החג שנחוג קשור, ולכן הוא גם משמח את החוגגים אותו.
אבל בכל זאת ישנו רק "חג" אחד שלדעתי הוא מיותר וגם אלה
ש"חוגגים" אותו סובלים מתוכנו הנחגג אך מעדיפים לבלוע את הגלולה המרה
ולא להודות בכישלונם. זהו "יום ירושלים".
מי שחוגג את "יום
העצמאות" חוגג את השמחה שיש לו מדינה ככל שאר העמים. מי שחוגג את חגי התורה
חוגג את קיומו כעם בזכות דתו. מי שחוגג את חנוכה ופורים חוגג את הינצלותו – רוחנית
וגשמית. מוסלמים ודרוזים חוגגים את "חג הקורבן" ומנציחים את קיומם הדתי
וכך גם לגבי שאר העמים והדתות. אבל היום שנקרא "יום ירושלים" אינו ראוי
להיקרא "חג" כי ביום הזה שום דבר לא חובר לשני, ובטח שלא מנקודה דתית. עד
היום הזה – כמעט יובל לכיבוש, הרי שהעיר העתיקה קיימת כסלע מחלוקת, הקרב ההזוי על
הר הבית נמשך במלוא עוצמתו ואילו בכותל המערבי עדיין רבים אם זהו מקום דתי קדוש או
מוזיאון לאומני וחילוני. כמעט יובל וערביי י"ם אינם רואים את עצמם אזרחי
ישראל למרות סיפוחם הכפוי. הם אינם מצביעים לפרלמנט ולעירייה ומנגד הרובעים שלהם
סובלים מאפליה והזנחה. ובין לבין באה איזו דקירה ערבית, איזה פיגוע פלסטיני, איזה הכאת
פועל ו/או עובר אורח ערבי תמים וכמובן "מצעד דגלים" לאומני נגד התושבים
הערבים. וכל אלה מזכירים לכולנו כי העיר הזו איננה מחוברת אלא מתפוררת.
כיצד אפשר לחגוג את
"חיבורה של העיר" כשקיימת אי ודאות לגבי חלוקתה מחדש? כיצד אפשר לחגוג
את "איחוד העיר" כשלגבי מאתיים אלף מתושביה הפך "יום האיחוד"
ל"יום הנכבה"? וישנו אלמנט ירושלמי אחד ברחוב היהודי שתמיד יזכיר לנו
ששום איחוד לא יתכן בעיר הזו: קבוצת הכדורגל של בית"ר י"ם. ויותר מכל,
ביום הזה יותר מחצי מיליון תושבים מנסים להכריח מאות אלפים אחרים
"לחגוג" את יום המחלוקת הזה. וגם בשורות השמאל – ובטח המרכז, אין עדיין
דעה ברורה על ה"איחוד" הכפוי הזה ולאן תוביל דעתם בעתיד. זהו "יום
האיחוד" של עיר שבה חרדים פוחדים להיכנס לשכונות חילוניות וחילונים פוחדים
להיכנס לשכונות חרדיות ושני הצבורים גם יחד פוחדים להיכנס לשכונות הערביות, ואילו
הפועלים הערבים פוחדים להיכנס לאזורים יהודים. בעיר הזו שועטים חילוניים לשכונה
חרדית כדי לכפות עליהם את דעתם, ובעיר הזו נחסמת התחבורה לחילוניים ע"י
החרדים. זו העיר עם "מלחמות השבת", זו העיר שבריונים עולים להפריע
לתפילות המוסלמים בהר הבית ואילו "נשות הכותל" נלחמות ברחבת ה"כותל
המערבי". זו העיר של "מנהרות הכותל" ושל הנער אבו חדיר ששרפוהו בני
עלווה, וזו העיר של רוצחי המתפללים בבית הכנסת בשכונת "הר נוף".
אבל מישהו חמד כאן לצון וקרא
לעיר המבותרת והשסועה הזו, ה"עיר שחוברה לה יחדיו". מי שחוגג בשמחה את
יום האיחוד הכפוי הזה אינו אלא או רשע או
טיפש. ולכן, לעיר הזו צריך למצוא דחוף תכנית חלוקה ולא חגיגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה