בס"ד
האופורטוניסט / הרב אליהו קאופמן
סיפורו של גבאי האדמו"ר
מטאש – קנדה הוא סיפור חמור ביותר ומראה
עד לאן הדרך האופורטוניסטית – של נשיאת חן
על פני ההשקפה הטהורה, יכולה להוביל. האיש הזה הגיע השבוע עם משלחתו של נשיא קנדה
וכמו כל אותה פמליה כך גם רגליו דרכו בכנסת המינים. סערה לא קטנה התרחשה בעקבות כך
, שהרי חסידות טאש הנשגבה נשבעה אמונים לדרכו של האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל – הגאול רבי יואל טיטלבאום, בעל ה"ויואל
משה". הרבי המנוח מסאטמר חזר השכם והערב בספריו הקדושים על כך שהציונות היא הטומאה
הקשה ביותר שנפלה מזה שלושת אלפי שנה על עם ישראל וכי כמה חשוב לא רק להיזהר בה
אלא במיוחד לומר באופן נחרץ לאומות העולם שלציונות אין קשר בייצוג היהודים
והיהדות. במסגרת הניתוח הזה נגע הרבי מסאטמר גם בעניין כנסת המינים ועל האיסור
להיכנס שמה , שהרי זה בית עבודה זרה ממש. מכאן שיש גם להבין ולא להוציא דבר
מהקשרו. הכניסה לכנסת המינים אסורה לא ככא סתם משום שזה בית עבודה זרה רגיל , כמו
שלמשל מדובר בכנסיה נוצרית אלא זה הבית שממנו יוצאים חוקי העבודה הזרה לכל עבר כדי
להחטיא את ישראל ולשם כך הוא הןקם, ומי שדורך בו בעצם מסכים לשלטון הציונים על
היהדות ועל היהודים ומיפה את כוחם לייצג אותנו
, רחמנא לצלן, בכל העולם. אבל כאן צריכה לבוא הסתייגות בהבנה – כמה שחמור להיכנס לבנין העבודה הזרה הזו הרי
שהחומרה איננה בכניסה לבנין האבנים הדומם אלא משום התוכן התועבתי שנמצא שם ולכן אין
להעלות בטעות את חומרת הביקור בבנין הזה על פני חומרת התמיכה בתוכן התועבתי – קרי, הציונות, הנמצא גם מחוץ לבניין. וזה מזכיר
לי סיפור על הלץ ששמו ישראל מאיר לאו שמכונה "הרב הראשי לשעבר".
בשנות ה-90 הועברה ה"רבנות
הראשית" הציונית מבנין "היכל שלמה" ל"בית יהב", ע"י
מוסכי המכוניות שברח' אהליאב בי"ם, כיאה ל"רבנות" כזו. לאו – אז ה"רב הראשי", ואשר היה ממעבירי המוסד
הציוני למוסכים, קרן מאושר ונימק את המעבר בכך ש"הרבי מבריסק קילל את הבניין".
מאחר ולא מדובר באידיוט אלא בשועל ערמומי הרי שהאיש פשוט חמד לצון כשהפך עיקר לטפל
וטפל לעיקר. לרבי מבריסק זצ"ל לא היה דבר וחצי דבר נגד הבניין עצמו או נגד
האבנים המסותתות שלו אלא קללתו חלה עליו בגלל מוסד ה"רבנות הראשית" שקבע
בו את מושבו, ולאן שיעבור המוסד הזה הרי שמשכנו יהיה מקולל. אבל לוליק מאיר לאו - ציוני עובד עבודה זרה ציונית, התנהג כמו החזיר
שפורש טלפיו וזועק "כשר אני", ולכן הוא ניסה להטעות את כל שומעיו כי
הבעיה היא בבנין האבנים שב"היכל שלמה" ולא ב"רבנות הציונית"
אותה הוא ממשיך לייצג ולטמא בעוד בנין נוסף שאליו עבר. כך יכול היה לאו להמשיך
להחטיא את ישראל בעבודה הזרה שבעטיה זעק מרה הרבי מבריסק, ואילו את תשומת הלב של
המוחטאים על ידו הוא היפנה במרמה לטפל, לבנין האבנים שברחוב המלך גו'רג' בירושלים.
בדיוק אותו דבר ניסה לעשות השבוע הגבאי של טאש, כשנתפס בקלקלתו בכנסת המינים.
כשכולם זעקו לעברו של חדל האישים הזה – אופורטוניסט מוצהר, מה לו ולבית המינים הזה הרי
שהגולם ניסה להצטדק כי בסה"כ הוא ליוה את נשיא קנדה , שהוא גוי, ולכן דריכתו
שלו בבנין הזה איננה בעיה. כלומר כל האיסור הוא הבניין ולא הציונות והתמיכה במדינה
הציונית. אבל הבעיה לא החלה אצל אותו גבאי – שועל ביום דריכתו בבנין כנסת המינים אלא ביום
שהצטרף לפמליה של נשיא קנדה. נכון שיהודי מצווה להיות נאמן למדינה בה הוא חוסה אך
לפי שיטת הרבי סאטמר עליו להצהיר בפני אותה מדינה כי הוא אינו מקבל את המדינה
הציונית משום היותה אויב ליהדות ולכן הוא מבקש גם ממדינתו לא להכיר במדינה הציונית
כ"מדינה יהודית", ובודאי עליו להימנע ממסע תמיכה של גויים בציונות
ובמיוחד בבית המחוקקים הטמא שלה. אך משה גוילם עשה להיפך. הוא נצטרף לנשיא הקנדי –
תומך מושבע של הציונים, לשם ביקור תמיכה
בציונים וברגע שדרכו רגליו של המוישה – גוילם הזה בכנסת המינים הרי שהיה בכך דבר הצהרה
חזותית – חרדית כי היהדות החרדית והחסידית
של קנדה עומדת מאחורי תמיכתו של הנשיא הקנדי בציונים. בטוחני שגם מוישה – גוילם
הבין את מעשהו אבל הכבוד האישי העביר אותו על דעת הרבי מסאטמר ועל דתו. את המוישה –
גוילם הזה צריך להעיף בבעיטה מלהמשיך
להיות משמשו בקודש של האדמו"ר היקר והקדוש מטאש.
ולבסוף אביא סיפור על כ."ק אדמו"ר מטאש שיעיד יותר מאלף עדים
מדוע המוישה – גוילם הזה איננו מתאים לשמש
יהודי מורם כמותו. לפני מספר שנים הגיע אברך מארה"ב לחלוקת תמיכה ולברכה אצל
האדמו"ר מטאש. כשהאברך תינה בפני כ"ק האדמו"ר מטאש את צרותיו
החומריות מיד שלף האדמו"ר מעטפה חומה ובה 35000 דולר, הסכום המדויק לישועתו
החומרית של האברך. האחרון בכה מהודיה ואח"כ פנה בשמחה למצוא רכב שיחזירו
מקנדה לארה"ב. ואמנם גביר עשיר – ששעה קלה קודם לכן התברך מפיו הקדוש של האדמו"ר,
ואשר תרם לאדמו"ר סכום כסף הגון, הזמין את האברך לרכבו. בנוסעם סיפר האברך
התמים בשמחה לגביר על הנס שניקרה לו ונקב בסכום הכסף שקיבל מהאדמו"ר. כששמע
הגביר את הסכום ואת סמיכות הקבלה לזמן המפגש ביניהם הוא העלה גבת תימהון וביקש
לראות את המעטפה. מה נדהם הגביר לגלות שמעטפת תרומת האדמו"ר היא מעטפת הסכום
שתרם הוא עצמו לאדמו"ר והסכום הזה תואם את תרומתו שלו! הגביר הפך את רכבו
וחזר עם האברך ההמום והדואב לאדמו"ר. הגביר נכנס לאדמו"ר וביקש לדעת
כיצד סכום שתרם לאדמו"ר הגיע במלואו וללא מבט בכלל בתוכן המעטפה היישר למישהו אחר. האדמו"ר תקע בגביר מבט
של חוסר הבנה ושאל אותו "הרי אני לא צריך את הכסף שלך , אז מדוע שלא אתרום
אותו למי שבאמת זקוק לו ושגם אתה תזדכה"? הגביר נבוך והודה על טעותו ואסף שוב
את האברך והם חזרו יחדיו לארה"ב.
מסתמא שעם אדמו"ר יקר ותמים כזה קל למוישה גוילם להעמיד פני צדיק של
תלמידו של הרבי מסאטמר ואח"כ להפוך פניו ועורו ולשרת את הציונות ואת הידיד של
הציונות, הנשיא הקנדי, במסעו להחזיק יד לציונים בהמשך קיום כיבושם הפוקר על היהדות
, על היהודים וגם על הערבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה