קול דמי אחיך קוראים אלי מן האדמה

בס"ד

       "קול דמי אחיך קוראים אלי מן האדמה" / הרב אליהו קאופמן

      ליבי אל מר משה קצב.אינני מקנא באיש זה גם אם עבר את כל העבירות המיוחסות לו. ההלכה אומרת שאדם שירד  מנכסיו יש להאכילו ולהשקותו כמנהגו מלפני נפילתו. הסיבה פשוטה - שמא העניות תדרדרו למצב נפשי שממנו אין חזרה. קצב נימצא באותו המצב -  הוא נפל מאיגרא רמה אל בירא עמיקא. איני ניכנס כאן להחלטות השופטים משום שלא זה תפקידי במשפט מורכב ומסובך כזה. קצב מעיד על עצמו כי הוא חזק מספיק אבל אני לא בטוח בכך. ההיפך. הוא יזדקק להרבה עידוד בכלא ע"י משפחתו ועוד על הרקע של העבירה שעבר. קצב היה תמיד רכרוכי, חלש בשעת לחץ ורחוק מלהיות דמות הלוחם הפוליטי , ובכלא כידוע  אין מקום לרחמים עבור פוליטיקאים לשעבר המדדים מכאן לשם ויוצאים בדיפלומטיות מכל תקלה. גם לא מעט חילול ה' נגרם כאן משום שהאיש הוא מאמין ושומר שבת וילדיו שומרי מצוות , שחלקם אף התחנך בישיבות קדושות. ולכן, אנסה במאמר- פניה זה לדבר אל קצב המאמין בשפת האמונה ולא בשפת השגרה של "דרך הטבע".

     מר קצב היקר , כיהודי מאמין הינך יודע שתמיד צריך  לשאול -  כאחי יוסף בנפלם במצרים, "על מה ולמה באה עלינו הצרה הזו"? בינינו לבין עצמנו אתה לא הראשון - ולצערי גם לא האחרון, שעשית מעשים כאלה ונתפסת, אך שנינו גם יודעים כמה רבים הם אלה שעשו מעשים חמורים יותר ולא אירע להם דבר. שנינו גם יודעים שרק במקרה שלך החמירו כל כך ומי יודע מה הסיבה לכך כדרך הטבע  (דרך אגב, שמת לב שהמקרה שלך פרץ לפלילים דווקא לאחר שהודעת כי בפרשך מהנשיאות תתמודד על ראשות הליכוד נגד נתניהו?...) אבל הסיבה האמיתית היא אחרת לגמרי. לא פעם - לאחר שאדם ניתפס בקלקלתו הוא שואל את עצמו "אייך עשיתי מעשה כזה"? השכל שלו לא מעכל זאת , כי הרי הוא אדם חכם, ואתה בטח לא טיפש. ואז כל יהודי מאמין צריך להיזכר כי לאחר חטא זה או אחר הקב"ה גונב לו את השכל כדי שיכשל במעשים קלי דעת וזהו עונשו הגדול ביותר. עצם המחשבה - לאחר ההיתפסות, כי קלות הדעת הביאה איש חכם כמוהו לנפילתו היא בעצמה יכולה לשגע את המסכן , נפשית. איננו מכירים מספיק כדי שאוכל לייעץ לך איזו תשובת משקל  לעשות במקרה זה אך אזכירך רק ש"אין נוקפין אצבע אלא אם מכריזין על כך משמים". הכרותינו היתה במהלך שנות ה-90, אתה כח"כ ואח"כ כשר ואני כעיתונאי. אני מבקש למפרע את סליחתך אם אני אכאיב לך בשורות הבאות אך זהו ניתוח לשם קיצור יסורי  שמעיא.

    נפגשנו לראשונה בפרלמנט הישראלי במחצית הראשונה של שנות ה-90, אתה היית באופוזיציה ואני הייתי כתב פרלמנטרי של העיתון "המחנה החרדי" ותחקירן מטעם העיתון "יום השישי". הפרשה שהפגישה אותנו להכרה טובה יותר היתה פרשת "גניבת ילדי תימן , המזרח והבלקן". אינני , ולא הייתי מעולם מאנשי הרב עוזי משולם אך מתחילת פרוץ הפרשה (ערב פסח תשנ"ד) עמדתי לצד דרישותיו הצודקות בנושא שעליו כבר ידעתי עובדות מקדימות . הייתי העיתונאי החרדי היחיד שעמד לצידו בין אנשי התקשורת גם כשהלה האשים את אגו"י במעשה ואת ש"ס בחיפוי העניינים ,ואז -  כשהרב כבר היה בכלא ומנגד הוקמה אותה "ועדת חקירה" בראשות השופט קדמי הגיעו אלי אנשי הרב ועימם "סקופ": בדלתיים סגורות אמורה להישמע עדותו של שר לשעבר וח"כ דאז על היעלמות אחיו:שמו של האיש היה לא אחר מאשר שימך- משה קצב! הסיפור שלך רק מאשר שהעדה התימנית לא היתה לבד בסרט הסוריאליסטי הזה. העדה שלך- יוצאי אירן , היו מספר שניים בהיעלמויות  תינוקיהן ויוצאי עירק במקום השלישי. מזלן של שתי העדות האחרונות היה שחלק ניכר מבניהן לא הגיעו לארץ באותן שנים (יהודי פרס נותרו ברובם אז בפרס ומי שהיגר פנה בעיקר לארה"ב ואילו רבים מיהודי עירק היגרו ללונדון הבריטית  או הגיעו מאוחר יותר לישראל. יהודי תימן הגיעו רובם ככולם לא"י כבר משנת 1949 אך היעלמויות ילדי העדה החלו עוד לפני קום המדינה). הסיפור שלך היה על אחיך ציון קצב שנעלם כ"חולה" ו"ניקבר" בבית העלמין במעברת קסטינה שע"י קריית מלאכי של היום. במשפחתך טענו לא מעטים שהם יודעים בודאות שאין גופה בקבר. מסתמא, עוד ילד חטוף. כשהתחלתי לחקור בעניין גיליתי כי יש הטוענים כי  בימים שהיית שר העבודה והרווחה (בשנות ה-80 של המאה ה-20) ביקשת לפתוח את כספת האימוץ במשרדך אך "גורמים ביטחוניים" מנעו זאת ממך וירת מהעניין. באותם ימים התקיימה  "וועדת שלגי" המפורסמת וכנראה על רקע זה גם כבודו רצה לבדוק לאן נעלם אחיו במסגרת "את אחי אני מבקש".

    מבדיקה קלה הסתבר לי שכבודו אמנם זומן להיות  בין עדי "וועדת קדמי". חיפשתי אותך לתגובה אך כבודו שהה בחו"ל- מילנו שבמגף האיטלקי. חשבתי להוציא ידיעה בנדון -  בעיתון "המחנה החרדי", וכשתחזור כבר אערוך כתבה וריאיון עימך. בכל זאת השארתי לך הודעה אצל עוזרך המסור דאז - ר' זלמן וולף (דרך אגב, מה שלומו? ..), בנו של ידידי  המנוח, ברקה וולף ז"ל. מסתבר שההודעה פעלה היטב כי כבר באותו לילה קיבלתי ממך טלפון לעכב את הידיעה עד חזרתך לארץ. משרציתי להבין מדוע אתה דורש כך סיפרת לי (מחו"ל...) כי אביך הזקן חולה ואם ,חס ושלום, ישמע או ידע שבנו האבוד אמנם נחטף וניגנב הוא עלול להתמוטט עד סכנת מוות ממש. משה היקר, האמנתי לך בכל ליבי ולא רק שעמדתי בכל הלחצים של של הרב משולם ואנשיו אלא שאף ששכנעתי אותו להבין כי אסור להעביר את הידיעה לאחרים וכי בפיקוח נפש מדובר. הרב משולם שוכנע והורה לא להפיץ את הסיפור יותר למרות שגב' אורה  שיפריס  (אז דבורת ארגונו "משכן אוהלים") חפצה בכל מאודה שהסיפור יצא החוצה.  במקום להפיץ את העניין כמות שהוא הוצאתי ידיעה ("במחנה החרדי") על "שר בכיר לשעבר שהיעלמות וחטיפת אחיו ידונו בוועדת החקירה לילדי תימן". היתה זו ידיעה קטנה שלא הועברה על ידי לתקשורת הכללית וכל מי שקרא אותה חשב שמדובר בישראל קיסר , שר התחבורה לשעבר ממפלגת העבודה דאז. אני זוכר את השמחה שלך על ההסכם בינינו ובכל מקום שנפגשנו הצגת אותי כמי ש"עקרונות מוסריים" חשובים לו מסקופים". אך עברו ימים לא רבים ואביך הלך לעולמו. בנתיים עבר הרב משולם שבעה מדורי גהינום בכלא . הנושא של ילדי תימן והמזרח עלה שוב ושוב וגם עיתון "יום השישי" פתח את עמודיו לפני כדי להפיץ את האמת. חשבתי שלאחר מות אביך לא תחשוש יותר לשמור את הסוד בבטן וכי הציבור בישראל יקרא כי גם אחד מכירי שרי הליכוד בעבר חווה "חוויית" חטיפת אחיו ומכאן שהאיש המעונה בכלא איננו בדיוק  הזוי ובדאי. אך  כאן ציפתה לי הפתעה מרה וחבל שהיתה כזו.

     גם הפעם התנגדת לפרסום אך ללא סיבה. ר' זלמן ניסה לשכנע אותי בכל מיני סיפורי "לוקשים", מאחר וידע שהפעם הפרסום יצא לפועל בעיתון החרדי המרכזי ביותר דאז, "יום השישי", וכי מיד אח"כ יתוקשר בעיתונות הכללית ואף באמצעי התקשורת האלקטרוניים. אני הבנתי שהפעם הפחד שלך היה אחר. בחירות 1996 עמדו בפתח וחשבת קדימה -  לא רק על תפקיד שר בכיר, אלא אולי גם על ראשות ממשלה בעתיד (תפקיד הנשיא עוד לא היה אפילו  בחלומך הורוד ביותר...). החלטתי שהפעם הכתבה תפורסם ויהי מה. הקולות הכואבים מעינויים גופניים ונפשיים  -  של הרב משולם ותלמידיו , שעלו מהכלא שכנעו אותי סופית בעניין. הפרסום יצא אמנם אל הפועל וגם הגיע לכל התקשורת הכללית. מהרדיו צלצלו אלייך ואתה – לבושתך ולבושת אחיך הגנוב, הכחשת את העניין ועוד טענת כי תגיב משפטית  רק "כשהעיתון יפרסם זאת". המראיין הסב  את תשומת ליבך לעובדה כי העניין פורסם וכך הוא עצמו הגיע אלייך רק דרך    פרסומו , אך אתה סירבת להמשיך בריאיון ורק הוספת ש"אלה השמצות של חוגים קיצוניים כשל עוזי משולם". אני מבין ש"תעודת המלצה" לשר או לראש ממשלה לא נעים לקבל מאחד כמו הרב עוזי משולם.

    עברו מאז יותר מחמש עשר'ה שנה. הרב עוזי משולם שוכב בביתו מפורק מכאבים ועם איסורים המזכירים מעצר בית לכל דבר ( אך באופן לא רשמי). הרבנית שלו חולה ושבורה. את בנו עמנואל גירשו מהארץ, וכמו כן עשו הכל שלא יקבל אזרחות קנדית, ובאותה הזדמנות פגעו גם בבריאותו ובבריאות תינוקו. אך לא לחינם כתב החכם באדם - שלמה המלך ע"ה , כי "טוב שם טוב משמן טוב". כשאני מביט בסיבות שהביאו את כל חובשי הכיפות אל ספסל הנאשמים ואח"כ  לכלא אני רואה שרק הרב עוזי משולם הגיע לשם על "תקן רבי עקיבא", דהיינו, מתוך שנילחם לשמה ובזכות מאבקו הגיעה פרשת מכירת הילדים לתודעת הציבור כאמת ולא כהזיה, למרות ששלוש ועדות ניסו להכיש זאת יותר משלושים שנה ביניהן. לבושתי , שאר חובשי הכיפות מקרב "אישי הציבור" שנזרקו לכלא הגיעו לשם על "תקן פפוס" –  כלומר , על "דברים בטלים", כגזל במיוחד אך גם עריות, רחמנא לצלן.

    לא לחינם הזכרתי בראשית מאמרי את אחי יוסף. בפרשת "מקץ" הם לא רק שואלים על מה התרגשה עליהם הצרה הזו אלא גם מתוודים על חטאם ועונים על כך שראו בבכי אחיהם על צרתו ולא ריחמו עליו. נכון אמנם שכבודו –  בשונה מאחי יוסף, לא היה, חס ושלום, מיוזמי ומבצעי המכירה של ציון קצב הקטן אך שתיקה דינה כהודאה. ה"זוהר" הקדוש מלמד שלאדם נשמה הקשורה לחצובתה בעליונים וזו מהעליונים משקיפה ממרומים ומגנה על זו מהתחתונים. לציון קצב -  התינוק ממעברת קסטינה, יש היום שם אחר ומי יודע איזה תפקיד היה לאיש (שאינו יודע שמשה קצב הוא אחיו...) במערכת האישום שלך. נסתרות דרכי   ה' , מר קצב. הנשמה העליונה של ציון קצב עדיין דורשת את דמי מכירתו של התינוק מהמעברה הקדומה ומקפידה על אלה שעסקו בה או טייחוה , ובמיוחד אם אלה הם  שאר בשרו של אותו תינוק חסר אונים.

     כל מה שאני מתחנן אלייך לעשותו -  לטובתך, כדי שתהיה נקי עם אלוקים ועם אותו אדם שנולד להורייך, הוא לנסוע (עד ל-7 בדצמבר 2011, וככל שתעשה זאת ייטב לכל ולך כמובן...) לעיר יהוד וכשתגיע לשם (נידמה  לי שכבודו  מכיר היטב את העיר הזו כי אחד מעוזרייך לשעבר גר שם...) פנה לעבר בית קטן המסתתר בין רחובות מרכוס לעץ האפרסק ושם חיה משפחה שבורה עם משמר כבד על ביתה (כאילו שמדובר בעברייני פשע מסוכנים...). שם תבקש רשות להיכנס פנימה (אינני בטוח שתתקבל...) ואם באמת תיפגש עם הדייר ואשתו,  דהיינו- הרב והרבנית משולם, בקש מהם סליחה על מה שהצהרת לפני יותר מחמש עשר'ה שנה לכתב הרדיו, בעניין אחיך. כמו כן חזק את ידו של הרב עוזי משולם על מלחמתו הגדולה ובטוחני שבזכות זכותו של סבו החורג (הרב הקדוש חיים סינואני זצקו"ל) תזכה שהדין והפור יתהפכו ותגלה מי אמנם יזם את כל נפילתך והרשעתך ובמיוחד מדוע . גם אם לא תתקבל פנימה בקודש הרי את שלך עשית וה' הטוב כבר יחמול עלייך.

     ולסיום מר קצב, אין לך כבר מה להפסיד. הם הרסו לך  את החיים, מחקו לך את העבר , וההווה הוא כואב וחשוך. פתח פיך ויאירו דברייך על גניבת אחיך, על אותה כספת במשרד העבודה והרווחה וכל מה שידוע לך על גניבת הילדים במדינה שאתה שרתת והיא זרקה אותך כמשיסה לכלבים הכי פראיים. ושוב, עימך הסליחה אם הכאבתי  לך – שהרי כבודו כאוב בלאו הכי, אך דברי נכתבו מעומק הלב (ובדמעות ממש) ומאמונה אמיתית כי רק הבורא יוכל להפוך למענך את הפור לפורים כמו שידענו מאבותייך בפרס הקדומה.