בס"ד
יהדות
בסטנד- אפ / הרב אליהו קאופמן
חשיפת
פיו המזוהם של ברוך גזהיי – מי שברגע האחרון נמנע ממנו לכהן כח"כ של ש"ס,
איננה חשיפתה של בעיה אישית עם האיש הלזה הזה אלא זו בעייתה של החברה החרדית שהידרדרה
למצב שכול ליצן, המדבר בשפת השוק והזוהמה, הופך אוטומטית ל"רב שמחזיר
בתשובה". זוהי הידרדרות שהחלה לפני כשלושים שנה, ומאז חדירת האינטרנט לחיינו
הפכו "רבני האינטרנט הללו" ל"כוכבי על" ועושים מתורת ה' בדיחה
ופלסתר.
פרשת הרב ברוך
גזהיי – שכניסתו לפרלמנט הישראלי נמנעה ברגע האחרון ע"י יו"ר ש"ס,
אריה דרעי, היא המראה החדשה של "עולם התורה" בישראל, תחת סמי האינטרנט
והצגות "קירוב הרחוקים". בושה גדולה נמנעה ליהדות הדתית והחרדית בכך
ש"סטנאפיסט" זוטר זה לא הצליח להפוך ל"ח"כ חרדי". סיפורי
ומראות ח"כ לשעבר, אורן חזן מהליכוד, היו מתגמדים מול מראות הבושה והצחוק
שהיה אותו גזהיי מותיר לאחר כול נאום שלו. מסתמא שדרעי היה שולח אותו הביתה גם אם
היה מצליח לחדור לפרלמנט ולהיות ח"כ. אבל גזהיי הוא רק משל לליצנים בשחור לבן
שהפכו את שיעורי התורה היהודיים לבדיחת "סטנד – אפ" נמוכה ביותר, גם מזו
של ה"סטנדאפיסטים" החילוניים. זה כבר שלושה עשורים שמישהו החליט - בקרב קלי דעת חרדים מבית
והחוזרים בתשובה גם יחד, שכדי להרבות מצביעים למפלגות החרדיות יש להשתמש בהומור
הנמוך ביותר כדי להעביר חילוניים לצד החרדי, ואף לקרוא לתהליך הזה "חזרה
בתשובה" ו"זיכוי הרבים". בשנות ה-90 של המאה העשרים זה עוד נעשה בזהירות
משום שהיו אז עוד רבנים גדולים שלא נתנו לתהליך הזה להתפשט במלוא תעצומתו אבל עם
מותו של הרב שך הכול הותר ורבנים לא מעטים
– על האדמו"רים הגדולים, נתנו לכך את ברכתם משום ששוכנעו ע"י עסקני קש
כי הדבר יתרום להם בבחירות, כאשר חילוניים יהפכו לדתיים ולחרדים. ש"ס במיוחד –
אך גם "יהדות התורה חשבו ש"ירוויחו" מהתהליך הזה בקלפיות
"למען מדינה יותר יהודית". אבל כולם שכחו כי מה שבא מהטמא והאסור איננו
מוליד קדושה. הצגות של שחוק וליצנות – מלוות אף בניבולי פה, אסורות ביהדות ולא
יכולה להיות להם תוחלת קדושה. לא לחינם נפתח ספר תהילים – ע"י דוד המלך, בשלושה
ציוויים משמעותיים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ולא עמד בדרך חטאים ובמושב
לצים לא ישב". והאיסור השלישי – "במושב לצים", הוא החמור משלושת
האיסורים הללו. כאשר אדם הולך אחרי עצת רשע הוא עוד יכול לחזור בו. גם כשהאדם כבר
חטא הוא עוד יכול לחזור בתשובה, אבל כשהוא משיב בשחוק והיתול על התוכחות נגדו הרי
שהסיכוי שהוא יחזור ממעלליו קלוש ביותר. דברי תורה – ובמיוחד בשעת התוכחה, הם
דברים כבדי משקל. מי שהופך אותם לדברי היתול ושחוק בעצם קובר את קדושתם. יש להילחם
על ענייני הצניעות עד חרמה אבל להשתמש בלשון השוק ולפטפט בדברי ניאוף, כביכול
לתוכחה, הרי זה לטמא את נושא הצניעות. יש נשים רבות שהן פוקרות ובלתי צנועות אבל
אסור להתיר שום תוכחה שתפגע בכבודן כנשים והן תהפכנה ללעג ולקלס. אבל לצערנו הרב
ה"סטנדאפיות" כבשה את ה"הסברה החרדית" וכול קונדס הפך לרב,
מלשון "ערב רב", שהרי "גם תבן ומספוא עימנו רב".
דור השחוק וההיתול
זה החל – ביהדות החרדית, באיש שקוראים לו
אמנון יצחק. כאן אמנם מדובר באדם היודע חומר אבל שפת השוק התיאטרלית שהוא הכניס
להרצאותיו הובילה לסחרור ברמת הביטוי התורתית, כביכול במסווה של "לחימה נגד
החילוניות". קוואס, לסרי, מאיר שוורץ, יצחק פנגר ואחרים הם עוד דוגמאות
לליצנות בימתית שמבדרת בלשון הרחוב החילוני הנמוך ביותר, ומתיימרת "ללחום
למען השם". "ארגוני תשובה" כ"ערכים","שורשים"
ו"הידברות" הם מנגנוני הליצנות והשחוק בחברה החרדית שהפכו את התורה ודבריה
לקרקס נייד. ישנם גם רבנים אמיתיים שהחלו לדבר בלשון הרחוב והשחוק, בחושבם שכך יזכו
לגדולה, ושזו השפה לדבר עם העם הפשוט כדי שיעלה ברמתו הרוחנית. אך ההיפך הוא הנכון.
הציבור החילוני הנורמאלי סולד מרמת השיחה הזו – ולמרות שלא פעם זו שפתו שלו, הרי
שמרבנים ומאנשי דת אש למו הוא מצפה שהם יתבטאו באופן שונה ומכובד, שהרי כך חינכוהו
זקניו. אבל בדרדור של הדור הזה הכול הותר לשם "פרנסה" עד
ש"רבנים" הפכו למתאבקים פיזית עם תלמידיהם – עוד דרך עקומה ל"קירוב",
אבל זו דרך של קירוב גופות ולא קירוב לבבות. בדור הזה שחקנים ושחקניות קולנוע ובידור
זול ש"מתחזקים" וש"מתחזקות" מופיעים באירועי במה מופקרים ובלשון
השוק והזוהמה הם, כביכול, "מחזקים בדברי תורה". ואל המשבצת הזו נכנס
"הרב" ברוך גזהיי מש"ס. מדובר באחד שמפיו אין אפילו חידוש או מרגלית
קטנה של תורה אלא אלה דברי לעג ושחוק והרבה, הרבה דיבורי עריות וזוהמה נמוכים ביותר,
שחז"ל לימדונו כי מי שפיו אינו נקי, אזי, מעשיו אינם נקיים.
בדקה האחרונה ממש
אני שמח שיו"ר ש"ס – אריה דרעי,
החליט לשלוח את הפגע הזה חזרה למדבר הנגב שממנו בא, אבל תמיהתי כיצד אריה דרעי,
אדם פיקח ושקול, לא עלה על הסכנה התדמיתית של האיש הלזה הזה לפני שהכניסו לרשימה.
דרעי בהחלט רגיש לדעת הקהל החילונית והוא בחן ובוחן את נציגיו הציבוריים מש"ס
בהתאם לתדמית הפרו חילונית שהוא חפץ שש"ס תציג, ולכן מוזר שהוא ועוזריו הבלתי
נלאים לא מצאו את סרטוני הבושה וההסתה של הגזהיי הזה. הטיעון כי אלה היו "סרטים
ישנים" הוא טיעון כזב, שהרי סרטים מלפני ארבע ושלוש שנים אינם כול כך בגדר
"התיישנות". גם העבודה הפרלמנטארית שהלה היה עושה עבור ש"ס הייתה
שווה לאפס, ואולי למינוס, אם ההוא היה נכנס כח"כ של ש"ס.
שני צדדים למטבע הזוהמה
אבל כדאי גם למתקוממים נגד האיש הזה
לזכור שיש לעקור עשבים שוטים שגדלים בחממות שלהם עצמם. הפגיעה בכבוד הנשים, בכבוד
מיעוטים ובכבוד האדם הם עניינים חשובים ועיקריים אבל מנגד גם רגשות הציבור הדתי
והמסורתי הם עניין של חשיבות. אבל במדינת ישראל מתחרים ביניהם – ערוצי הטלויזיה,
מי יפגע יותר בקב"ה, בדת בכלל וביהדות בפרט. תוכניות כמו "גב האומה",
"היהודים באים" ו"חצי המנשה" הם פשוט תוכניות הסתה לשמה עם
ניבולי פה, ומלכתחילה נועדו לפגיעה ברגשות אנשים מאמינים בכלל וביהדות בפרט, תחת
מסווה "זכות הדיבור" ו"הסטירה החופשית". בשום מדינה בעולם לא
מוצג הקב"ה, ועימו ספר התנ"ך הקדוש, באופן כה נבזה ומופקר כמו בתוכניות
הללו למשל. ח"כ מירב מיכאלי יודעת לסנוט שוב ושוב בקדושת הבורא ומכנה אותו
בשמות נשיים – כביכול, על משקל לחימתה "למען זכויות הנשים". האנשים והתוכניות
הללו הם הצד השני של מטבע הזוהמה שמצידו האחת חקוקה דמותו של ברוך גזהיי ואילו
מצידו השני חקוקה דמותם של מירב מיכאלי וליאור שליין. הייתי מצפה שימצאו גם כאלה שבסירות
נפש ילחמו נגד משמיצי ה', האמונה והיהדות כמו שיפי הנפש נלחמו ונלחמים, ובצדק, נגד
אורן חזן וברוך גזהיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה