בס"ד
כך יוצרים "אנטישמיות" תקשורתית / הרב אליהו קאופמן
מידי מספר חודשים עולות שוב ושוב
כתבות על "אנטישמיות אירופאית" – ובכללן ה"אנטישמיות
בבריטניה". אמצעי התקשורת הישראליים מגויסים לטובת סיפור
ה"אנטישמיות" בבריטניה, לא מעט כדי לגרום לכך שיהודי המדינה הזו יהגרו
לישראל. "תאגיד השידור הישראלי" הציג בינואר 2020 כתבה רדודה ומגמתית על
המצב בלונדון – מבחינת חיי היהודים, בהתבססו על נתוני המיעוט שבמיעוט הישראלים שם,
תוך התעלמות מוחלטת מכול שאר השכונות היהודיות של לונדון, שאינן נגועות בשנאת
יהודים. כך למשל, כתבת החוץ של כלי תקשורת מרכזי בישראלי, היא גם קשורה לפעילות
הסוכנות היהודית", בהעלאת עולים לישראל...
זה מספר שנים – מעט לאחר הקמת "תאגיד
השידור הישראלי", ששוב ושוב אני נוכח לדעת כי אין הרבה אמת בכתבות החדשות המשודרות,
של "תאגיד השידור הישראלי", על ה"אנטישמיות בבריטניה", לבין
העובדות בשטח. מישהו לחש על אוזני כי גב' אנטוניה ימין – הכתבת של הערוץ הטלויזיוני
"כאן", במערב אירופה, היא גם מעורבת בעבודתה כ"שליחת הסוכנות
היהודית", להעלאת עולים לארץ. מכאן שאו – אז הבינותי כבר יותר טוב את הקשר
בין חוסר הדיווח על המציאות הריאלית לבין הדיווח על ה"עליה באנטישמיות"
בבריטניה. מאחר ואינני משועבד למכשיר הטלויזיה הרי שלא פעם – במסגרת עיון עבור חומר
למאמריי, ספריי או כתבותיי, אני מגיע דרך ה"יוטיוב" לשידורי מהדורות
החדשות בטלויזיה, ובאיחור מה. כך זה קרה לי השבוע, משצפיתי בסרט על כתבת מוסף
ל"כאן חדשות" של "תאגיד השידור הישראלי". בכתבה הזו רואינו
רבנים, ובעיקר ישראלים, שדיברו על "אנטישמיות גואה" בלונדון, וגם טענו
שהאנטישמיות הזו מתבטאת כיום גם ב"אנטי ציונות". הפעם החלטתי לצפות בכתבה
הזו ולהתחקות היטב מיהם מאויניה ועל איזה אזורים יהודים מדובר. מהתמונה שעלתה
לעיני הבנתי בדיוק כיצד בונים כתבה מטעם ובלי טעם לשרות העלייה של הסוכנות, ללא
קשר לעובדות, ובמיוחד סומכים על בורותו של הצופה בכול הנוגע והקשור לאי הכרתו את
בריטניה, את לונדון הבירה ואת המפה היהודית שם.
התבססות על שכונות שוליות ועל מקרים נדירים
הכתבה הייתה בינואר 2020, כשברקע הייתה בחירתו
של ג'ימי קורבין למנהיגה של מפלגת "הלייבור" הבריטית, ותחילת ההסתה שלו
נגד היהודים. עד כאן התפאורה אמינה והגיונית אבל המוזר הוא שמקרי האנטישמיות
שהובאו בכתבה הזו היו משכונות יהודיות קטנות והמרואיינים היו גם הם דמויות יהודיות
שוליות. היה גם ערבוב בין יהודים מקומיים – שהכתבה פחות הדגישה אותם, לבין מהגרים
ישראלים, שתמיד חשו את עצמם בבריטניה כאורחים וזרים. שכונות "מיל היל",
ובמיוחד "בלייז פארק", הן שכונות שבהן אחוז היהודים נמוך ביותר וגם המניין
בבתי הכנסת שם הוא רדוד, משום האוכלוסייה היהודית המעטה שם. המרואיינים היו גם
במקרה כאלה ששמשים תועמלנים ישראלים, ואשר תמיד "מושכים אש" בהדגישם את
האינטרס הישראלי הזר לפני האינטרס היהודי – בריטי. נהג ההסעות שרואיין – אריק מרקובי'ץ
(ידיד טוב שלי מזה כשלושים שנה...) דיבר אמנם על "אנטישמיות" אבל הודה
שהוא מעולם לא נתקל בה, ורק נוסעת אחת שלו (במשך 30 שנות עבודתו כנהג הסעות...)
נתקלה בכך. מרואיינות אחרות היה שתי ישראליות – פעילות ידועות מטעם הסוכנות, ולכן
גם שם יש לבדוק אם ה"אנטישמיות" הזו, אם לא הגיעה מהכיוון הפוליטי, ולאו
דווקא משום שנאת יהודים. בכול אופן, ב"עניין הישראלי" יש לבדוק היטב אם
אין כאן מכשלה שקשה לשפוט דרכה בפרמטר אובייקטיבי, את מצב ה"אנטישמיות"
בבריטניה בכלל, ובלונדון בפרט. במשך חיי ופעילותי בבריטניה נתקלתי בטענות חוזרות
ונשנות מצד גורמים יהודים בריטים מהקונצנזוס היהודי האנגלי – וגם החילוני, כנגד
התנהגותם הבלתי אחראית של הישראלים שם נגד השלטון הבריטי, ואף כנגד בריטים ונכרים
אחרים שרק הביעו דעה שונה מההשקפות הציוניות – ישראליות. כך למשל האשימו לא פעם אנשי
העיתון "גו'איש כרוניקל" ( העיתון היהודי המוביל של יהודי בריטניה) את
הגורמים הישראלים ב"אי הבנת עניין החיים בגלות ובפגיעה בצורך לכבד את השלטון
הבריטי על מה שהוא מעניק ליהודים". עורכי העיתון טענו כי הביקורת הישראלית
המושמעת בקולי קולות נגד הבריטים – ע"י מהגרים ישראלים, היא בבחינת חוצפה ולא
פעם מסכנת את חיי היהודים הברטים לצד שכניהם. בלונדון למשל פועל עיתון ישראלי בשם
"עלונדון", שמימונו מגיע בעקיפין מגורמים ממלכתיים ישראליים. בעיתון זה
כותב עיתונאי ישראלי שבכלל איננו חי בבריטניה, אלא בישראל (בעבר חי בלונדון תקופה
קצרה), ושמו שאול צדקה. לא פעם סנט האיש – בטורו בעיתון הזה, בראשי הממלכה הבריטית
רק משום שהללו הביעו דעות מתונות, וכנגד הימין הקיצוני בישראל. כך למשל ביזה הלה
את המלכה הבריטית רק משום שבקרה בנסיכויות הנפט שבמפרץ הערבי! עורכת העיתון – ענת קורן,
היא אחת מאלה שכתבי "כאן" של "תאגיד השידור הישראלי" מסתמכים
עליה בהכנות כתבותיהן, כשמדובר באישה שהיא אשת מיעוט בקרב היהדות הבריטית ושכול
אינטרסיה בנויים לשרת הגירה יהודית מבריטניה גם תמורת סיפור הכזב ששמו
"אנטישמיות". אבל הבעיה העיקרית של אנשי התקשורת הישראליים – ובמיוחד אלה
של "כאן", איננה רק במה שכתבו אלא בעיקר במה שלא כתבו, ובמיוחד באותה
כתבה של סוף ינואר 2020.
ומה שלא נכתב
אנשי "כאן" התרכזו בכמה
שכונות קטנות של לונדון, מהסיבות שכנראה שמורות עימם, אבל בכול אותה כתבת מגזין הם
כלל לא יצאו למרחב היהודי האמיתי של לונדון בפרט, ושל בריטניה בכלל, ששם הם היו
מגלים לבטח תמונה שונה, ובוודאי שגם הפוכה ממה ששידרו. בעוד שהם חיטטו בשולי הצפון
– מערב של יהודי לונדון הרי שהם כלל לא ביקרו במרכז הצפון – מערב הזה, ואף לא בקצה
הצפוני ביותר של אותו צפון – מערב. שכונת עדווגו'אר שוכנת בקצה הצפוני של צפון – מערב
לונדון. זוהי שכונה שבשני העשורים וחצי האחרונים התחרדה מאוד ומהווה "סינתזה"
של אוכלוסיה דתית וחרדית מודרנית וצעירה (שנדדה לשם משכונות "גלדרס
גרין" והנדון" שנמצאות במרכז הצפון - מערב הלונדוני) לצד אוכלוסיה
חסידית צעירה (שנדדה לשם משכונת "סטמפורד היל" החסידית, שבצפון – מזרח לונדון),
ולצד אלה חיה גם האוכלוסייה החילונית הוותיקה. בשכונת עדווגו'אר קיימים כשנים עשר
בתי כנסת, כוללים וישיבה אחת. גם ישראלים מתגוררים שם (כמו אותו נהג שרואיין, ששמו
אריק מרקובי'ץ). בשכונה הזו מספר מרכולים יהודים, כמו כן ישנן מספר מסעדות כשרות
וכמובן שקיימים שם מספר אטליזים כשרים ומאפיות כשרות. בשלושים שנות התפתחותה של
השכונה הזו הרי ש האירועים האנטישמים היה ונותר – בלי עין הרע, על אפס. מעבר
לעדווגו'אר – צפונה יותר, קיימות עוד מספר שכונות יהודיות חילוניות לגמרי עם
אוכלוסיה יהודית גדולה מאוד, שגם שם האנטישמיות שואפת לאפס ("סטאנמור",
"רדלייט", "בושי", "אלסטרי", "בורנווד"
ו"פינאר") אבל החבר'ה מ"כאן" העדיפו כמובן להתרכז ביהודים המואטים
שבשכונת "מיל היל" שבקצה האזור הזה...
דילוג על המרכז
היהודי הגדול
שכונות
"גלדרס גרין" ו"הנדון" הן מרכז ההוויה של צפון – מערב לונדון.
בכול שכונה כזו קיימים כעשרים וחמישה בתי כנסת לצד כוללים, ישיבות ומרכזי קניות
ומסחר יהודים הומים. אבל מסתבר שגם על השכונות הללו – הידועות לכול יהודי וישראלי
(חילוניים כדתיים), העדיפו אנשי "כאן" לפסוח, כי פשוט לא הייתה שם אנטישמיות
בנמצא, שאם – חס ושלום הייתה, הם היו בטח לא שוכחים לצלם ולראיין שם.
"פינצלי" רבתי היא קומפלקס של שכונות יהודיות בשם הזה – הסמוכות ל"גלדרס
גרין", עם מספר בתי כנסת וחנויות יהודיות, וגם עם כמה בתיה"ס יהודיים שמרוכזים,
שם אבל גם שמה נפקד משום מה מכתבי "כאן". בכתבה הזו אמנם ציינו את
שכונות "המפסטיד" הקרובות לשם אבל דובר בגרפיטי אחד, שמשום מה הם טענו
כי הוא מתחדש יומית, כמובן להד"ם. הם אבל שכחו לציין כי שני הרחובות היקרים
ביותר בלונדון עוברים בשכונת "המפסטיד סאבב גרדנס" (בה התגורר לפני מספר
שנים האוליגרך לייב לבייב...) ושמם "בישופ אבניו" ו"וולינגטון
רואד", ושם רוב הדיירים הם בני מהגרים (מלפני שלושה עד ארבעה דורות) מעירק –
ערבים ויהודים גם יחד, החיים בהרמוניה. כך הוא המצב גם בשכונות סנט.ג'וסווד
ו"מרבל ארג" שבמרכז לונדון. אבל עיקר מערכת היחסים ההרמונית – בין יהודים
לנכרים בכלל ולמוסלמים בפרט, נמצאת בצפון – מזרח לונדון.
הדילוג הגדול ביותר
האזור הידוע ביותר בשכנות הטובה בין
יהודים לנכרים – ובעיקר עם המוסלמים, הוא איזור שכונת "סטמפורד היל"
החסידית בתוך רובע "הקני". באזור הזה קואליציית מועצת העיר - הרובע,
מורכבת מיהודים חסידיים וממוסלמים, שרובם אפגניים ופקיסטנים. עד לפני כעשרים וחמש
שנה היה האזור הזה מועד לפשע ולמסחר בסמים ובנשים, אך כניסת המהגרים המוסלמים,
ושיתוף הפעולה שלהם עם היהודים החרדים, מחקה את הבעיה. לא כאן המקום להרחיב על השכנות
הטובה השוררת שם – בלי עין רעה, בין החרדים למוסלמים, ואף לשחורים, אבל מסתבר
שמקום מיוחד כזה איננו מעניין את אנשי "כאן" למרות גודלו ומאווייו החיוביים
והמיוחדים, וזאת משום שהאנטישמיות והמריבה נעדרים משם. בקצה המזרחי של הצפון –
מזרח שוכנת שכונת "הילפורד", שם נמצא הריכוז היהודי והישראלי הגבוה
ביותר בלונדון, לצד הבריטים הלבנים, אך גם לצד המהגרים המוסלמים. מסביב קיימות עוד
כמה שכונות יוקרה יהודיות כ"צ'יקוואל", "לאוטן" ו"ווטפורד".
אבל גם לשם לא הגיעו צלמי וכתבי "כאן".
ללא פוליטיקה הכול
נראה אחרת
מרכזים יהודים גדולים – בבריטניה, קיימים
גם במנצ'סטר , גייסהד, לידס, ליברפול ושפילד. לא אכנס כאן לדוגמאות חיוביות ביחסים
עם הנכרים, המעפילות על אלה השליליות, אבל רק אציין שלדעתי חוסר המקצועיות של
"כאן" וערוצי תקשורת ישראליים אחרים – המוציאים לעז על יחסים בין יהודים
לנכרים, הם אלה הגורמים אח"כ לאנטישמיות הנכרית, כשהנוכרים מגלים כיצד
התקשורת הישראלית פוגעת בהם. באותה כתבה התראיינו גם כמה ישראלים – מבעלי מסעדת
הפלפל "בלאדי" בלונדון, כאשר אחד מהם טען כי כול עוד הפוליטיקה איננה
נכנסת בין לקוחות המסעדה הרי שהיחסים והחיים מצוינים. לצערי הרב הרי שאת הפוליטיקה
הקיצונית לא מכניסים הנכרים בבריטניה – נגד היהודים, אלה הישראלים, המעוניינים
להשתמש ביהדות בריטניה לצרכי הפוליטיקה הישראלית הצרה. ערוצי התקשורת הישראליים –
ובראשם "תאגיד השידור הישראלי", הם האמצעי הפוליטי של אותם מרעים
מישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה