בס"ד
נפלה חומת הכשרות / הרב אליהו קאופמן
הוא היה רבה הלא מוכתר של מנצ'סטר. הוא העלה
בית דין תורתי כללי לרמת חרדית – חסידית מהודרת, הוא היה האוזן הקשבת של עגונות
מנצ'סטר, הוא היה אביר הקונצנזוס שחלש בפסיקותיו ובכשרותו מהחילוניים היהודים ועד
לחסידי סאטמר, והוא ידע גם לוותר על מערכת שחיטה עצמאית משלו, כשלא היה מוכן
להתפשר עם שוחטיה הסוררים של ה"רבנות הראשית לשראל". הוא היה בין 71
במותו מה"קורונה". כזה היה אביר הכשרות של בריטניה הגדולה – שפרץ לכול
בתי הכשרות בעולם היהודי, הדיין הגאון הגדול אשר יעקב ווסטהיים.
מותו
של הרב אשר יעקב ווסטהיים הכה בתדהמה את העולם היהודי במנצ'סטר בפרט ובבריטניה
הגדולה ובעולם. היה זה ענק הדיינים ונותני הכשרות גם יחד. שני כתרים שבדרך כלל
אינם נעים זה עם זה בעולם התורה והיהדות. האיש שצמח בעיר התורה הראשונה במעלה
בעולם היהודי – גייטסהד שבבריטניה, העביר לימים את מפקדתו התורתית לעיר בריטית
אחרת, מנצ'סטר - כיום, בלי עין הרע, העיר המתפתחת, מבחינה אלקטוראלית יהודית
ותורתית מספר אחת באירופה. הרב ווסטהיים הוסמך לרבנות ולדיינות ע"י אב דין
אחר לשעבר בעיר מנצ'סטר – ע"י אב"ד ה"עדה החרדית" מירושלים,
הגאון יצחק וויס ("המנחת יצחק"). שנים רבות היה דיין ווסטהיים אב"ד
בעיר מנצ'סטר. באותם ימים הגיע כוחו ההלכתי והכשרותי של בית הדין הכללי הזה לרמתו
התורתית והכשרותית של בית הדין של "מחזיקי הדת" בעיר, גם מבחינת
ההידורים. לפלא היה הדבר בעולם היהודי והדתי משום שבסיס קהלו של כול בית דין כללי
אינו אלא בעיקר בקרב היהודים האורתודוכסים החילוניים – מסורתיים, ואולי גם בקרב
הדתיים המודרניים יותר, אבל לא בקרב היהדות החרדית, ועוד זו החסידית. אבל דיין ווסטהיים
– חסיד "לעלוב", הוכיח כי הידורים אינם מחוץ לתחום בקרב מסורתיים ודתיים
ואילו ציבור חרדי וחסידי יודע להתייחס בשיוויון נפש וללא דעות מוקדמות כאשר בית
הדין הכללי עומד באמות המידה התורתיות והכשרותיות שלו. אשתו של דיין ווסטהיים,
כיום אלמנתו, מקורה במשפחה חב"דית, חתנו, ראש מערכת החסד של חסידות סאטמר
במנצ'סטר, הוא גם נכדו של הגאון הגדול – הרב שמואל הלוי ווזנר זצקו"ל, דיין
ווסטהיים עצמו היה רב בית המדרש של "אגודת ישראל" במנצ'סטר, ואילו הרבנים
שהסתייע בהם היו ראשי הישיבות הליטאיות. כך הוא הגיע לקונצנזוס נדיר והיסטורי
בעולם החרדי. הציבור החילוני והדתי המודרני הלך אחרי פסיקותיו וכשרותו ב"אש
ובמים" וכך הפכה העיר מנצ'סטר לקונצנזוס היהודי מספר אחד בעולם היהודי. כשדיין
ווסטהיים פרש מאב"ד בית הדין במנצ'סטר והקים את "איחוד הרבנים"
הורגשה פרישתו מעל ומעבר לכול פרופורציה.
הפרישה והקמת
"איגוד הרבנים"
לאחר פרישתו של דיין אשר ווסטהיים –
שלמעשה המשיך להיות רבה הלא מוכתר של מנצ'סטר, העידו לא מעטים כי ביה"ד נפל
בכשרותו והחרדים שהיו עימו חזרו ל"מחזיקי הדת" או שעברו לבית הדין הפרטי
של דיין ווסטהיים. גם רוב הציבור הדתי המודרני עזב את בית הדין ופנה אף הוא
ל"מחזיקי הדת" ולבית הדין הפרטי של דיין ווסטהיים. לפני כשנה כמעט קרס
ופורק בית הדין הזה ורק במאמצי על הוא עדיים קיים. רבנים וראשי קהילות ניסו
להחזירו אבל דיין ווסטהיים המשיך קדימה. הוא בנה מערכת בית דין פרטי – ובו נשים
עגונות רבות מצאו בו את חוף המבטחים שלהן. הוא המשיך לערוך "שלומי בית"
סיטוניים והציל משפחות מגירושין. הוא היה גם הוזן הקשבת ל"נוער הנושר".
ביתו היה פתוח פעמיים ביום לשאלות הלכתיות מיהודים חילוניים – מסורתיים ועד לאברכים
שהיו תלמידי חכמים. הוא הקים מערכת כשרות כללית ולצידה מערכת שחיטה מפוארת שפרצה
הפעם את גבולות מנצ'סטר לשאר בריטניה, לאירופה, לארץ ישראל ואפילו ליבשת אמריקה.
אבל דיין ווסטהיים – לא חשש כשלפני מספר שנים הוא הפסיק את המשך הפעלתה של מערכת
השחיטה שלו ונותר עם שאר מערכת הכשרות הלא בשרית שלו. להבדיל מבתי הדין בלונדון,
בירת בריטניה, הוא לא התפשר עם הבאת שוחטי ה"רבנות הראשית לישראל"
ע"י יבואני הבשר. לא כאן המקום להרחיב את הסיפור על כך אבל מבדיקה בנושא –
שגם כותב שורות אלה בסייע בעדו בנושא, הוא הבין שהיבואנים לא במקרה מעדיפים את
השוחטים הללו בגלל היכולת שלהם, כבעלי עסקים, לשלוט בשוחטים הללו ובכיוונן השחיטה,
ושלא עפ"י אמות מידה הלכתיות. בשנים האחרונות כשרויותיו הציפו גם את ישראל
והוא עבד בצמוד לבד"ץ ה"עדה החרדית" מירושלים. מחלת דלקת ריאות
קודמת הכריעה אותו הפעם – כשחלה ב"קורונה". החלל שהותיר דיין ווסטהיים –
במנצ'סטר בפרט, ובכשרות העולמית בכלל, אינו ניתן לתיאור. צי המשגיחים שעמד לרשותו
היה הדוגמא לכשרות ענקית שאיננה מוותרת, למרות גודלה, על הידור במשגיחים משלה בלבד,
ובכול אתר ואתר.
יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה