בס"ד
פרשת "ראה" תשע"ז / הרב אליהו קאופמן
החידוש הגדול של ה"אור
החיים" הקדוש בפרשת "ראה" הוא בפרושו שהברכה
והקללה – הנאמרים בפרשה זו, הינם היינו הך, דהיינו שזו החוכמה היהודית
שעומדת מעל שאר מוחות אומות העולם. כיצד חוכמה כזו היא ברכה הרי שלא קשה להבין אבל
כיצד חוכמה נעלה כזו הופכת לקללה, הרי שאת זה קשה יותר להבין. אבל ה"אור
החיים"
הקדוש – רבנו חיים בן עטר, מסביר את הכול במתק קולמוסו. לדעת ה"אור
החחים" הרי שגאוניות וחוכמה יכולים להיות מנוצלים נכון ע"י היהודי רק כשהתורה
היא באמת נר לרגליו והוא הולך בדרכה, אבל כשהיהודי איננו הולך בדרך התורה הרי שאף
אם יפיק מחוכמתו את המקסימום הרי שתוצאות ההצלחה יביאו עליו רק צרות צרורות בגלל
שנאת אומות העולם. דהיינו, הרבה לפני שפרצה באירופה ה"אנטישמיות
המודרנית" והתבטאה בשנאת היהודים המתבוללים ע"י הנכרים, הרי שה"אור
החיים כבר צפה לאן תוביל "הצלחת" היהודים במקצועות הגויים
וב"השתלבותם" במדינות הניכר. על כך עוד הוזהרנו בפרשת "שמות"
בפסוק "מלך חדש שלא ידע את יוסף". דרש חסידי מסביר שהשתדלותו והצלחתו של
יהודי במרומי שלטון הגויים לא תיזכר לעולם אח"כ לטובת היהודים, בדיוק כמו שדור
אחד לאחר מות יוסף הצדיק לא זכרו לו המצרים את הצלתם מרעב על ידו, ומיהרו לשעבד את
עם ישראל. אנה פאוקר ברומניה, ליאון טרוצקי בבריה"מ, בנג'מין ד'יזרעלי
בבריטניה, דון יצחק אברבנל בספרד, קרל מרכס בגרמניה הם רק ממעט הדוגמאות עד כמה
עמי העולם לא רק שלא זכרו לאותם יהודים את מה שהללו הועילו לאומותיהם אלא שגם
שילמו לרעה לבני העם היהודי על כך! הדרש החסידי הזה מסיים בכך שאם אמנם מנהיג
יהודי מגיע לגדולה אצל הנכרים הרי שיעשה זאת למען אחיו היהודים בלבד ותו לא, ובטח שלא
יתערב בין סכסוכי הגויים בהיותו במעמד ממלכתי רם ונישא. יוסף הצדיק היה תמיד
הדוגמא לעשייה למען אחיו ממרום מושבו הממלכתי ובדרך זו הלכו רבים מראשי עם ישראל
בארצות גלותם, כמו אסתר המלכה ומרדכי היהודי בפרס, דניאל הנביא בבבל, יוסף בן
מתתיהו אצל הרומאים, דון יצחק אברבנל בספרד, משה מונטיפיורי בבריטניה ועד יחזקאל
ששון בעירק. את המובאות התורתיות הללו משלימים פסוקי מגילת אסתר – כאשר מרדכי
היהודי מאלץ את אסתר המלכה לא לפחד להשתדל עבור היהודים לפני אחשוורוש. מרדכי
היהודי מבהיר לאסתר המלכה כי "לעת כזאת הגעת למלכות", שהרי למען אחיה
היא הומלכה ולא משום יופייה ותכונותיה האישיות. אח"כ מבהיר מרדכי לאסתר שאם
היא לא תדאג לעם ישראל הרי "רווח והצלה יהיה ליהודים ממקום אחר", ובסוף
הוא מבהיר לה שאם הישועה לא תבוא ממנה, למרות שמונתה לשם כך, הרי שהיא בזבזה את
האשראי ו"את ובית אביך תאבדי". הדברים הללו נכונים גם לכול מלחכי הפינכא
החרדים בפוליטיקה הציונית...
והנה בהמשך פרשת
"ראה" אנו נתקלים בכול ציווי הכשרות – על החיות, העופות והבהמות הכשרות,
לצד הדגים הכשרים וכנגד השרצים, ביבשה ובים. ידוע לנו כי כול פרשה ופרשה מכילה
נושאים שונים שהתורה הקדושה בונה את הקשר ביניהם. אם כך מהו הקשר בין הפירוש של
ה"אור החיים" הקדוש – על השימוש השונה באינטלקט היהודי, לבין הכשרות
וחשיבותה? הכשרות היא עבור היהודי הדלק הרוחני לנשמתו והיא גם זו שמעצבת את
התנהגותו היום יומית. ישנם גורמים חרדים ההולכים אחר ההבל ועוסקים
ב"מיסיונריות" ובתחרות עם התקשורת החילונית, שלא פעם אותם גורמים פסדו –
חרדים מסבירים כי הכשרות נועדה לענייני רפואה ובריאות גשמיים. מי שבאמת יהודי
שורשי עם השקפה מאבות רבותינו יודע היטב כי הנשמה היהודית באה לעולם כדי לתקן
רוחנית את חטאו של האדם הראשון ולכן מערכת הכשרות התורתית אמורה לתת ליהודי דרך
מאכל ושתייה שנשמתו תישאר טהורה. העניין ה"רפואי" והגשמי איננו עומד מעל
דרך המחשבה, התנהגות הלב והמוח והטמפרמנט. העניין הגשמי – כפיקוח נפש, משותף לכול
בני האדם אבל עניין המהות הרוחנית הקדושה מיוחדת אך ורק לאדם היהודי. ומכאן, שכל
החיות, העופות והדגים שבמערכת הכשרות היהודית הינם אלה שאינם טורפים ומה שנאכל מהם
אינו מביא את האוכל לכדי טמטום, אדישות קרה, חמות מזג וכו', וכך המוח והלב שקולים
נכון להחליט את ההחלטות הנכונות. כך למשל שרצי ים אסורים מביאים לטמטום הלב, חיות
טורפות מביאות לאפקטים רעים אצל האוכל, אכילה עם דם מביאה לאלימות, חלב בהמה מביא
למזג קר של רשעות ועוד הסברים מדעיים באמת שרק ב"טעמי המצוות"
לרמב"ן אפשר למצוא אותם. ומכאן שמי ששומר תורה ומצוון הרי שהוא יקפיד על
כשרות ותמיד ילך בדרך העולה בית אל ואח"כ כל כישוריו ינווטו נכון ובהדרכת התורה,
ומיהודים כאלו צמחו כול השתדלנים וגדולי התורה והיהדות, שהעולם רק הצדיע להם. אבל
מנגד אלה שהלכו אחר תאוות הגוף קפצו תחילה על המאכלות האסורים ומוחם וליבם ניטמטמו
עד שהלכו בדרך הכפירה ולמרות כישוריהם, שגרמו להם להצלחה הרי שהם רק גרמו לעצמם ולעם
ישראל רק צרות לאחר שניסו להשתלב בגויים, אך האחרונים הקיאו אותם מהם, ואף פגעו
בעם היהודי בגללם.
לא מעט בעלי תשובה ידעו לספר
כי עלייתם במצוות – ובעיקר הינזרותם מניבול הפה, אירעו להם לאחר שאכלו כשר. ישנם
כאלה שטענו את הטענה כי הנה בעלי תשובה שאכלו כל ימיהם טרף הפכו לשומרי תורה
ומצוות ואילו כאלה שנולדו בבתים חרדים ואכלו כל ימיהם כשר הפכו לכופרים הגדולים
ביותר. התשובה לקושיה הזו מוסברת בכך שעליית החילוניים על דרך המצוות באופן מעשי
ושוטף התרחשה אך ורק לאחר שבאמת התמידו בדרך הכשרות ואילו נשירתם ודרדורם הסופי של
הדתיים שהפכו לפוקרים אירעה רק לאחר שזנחו כליל את הכשרות שהביאו מביתם.
בארה"ב – ובמיוחד בעיר
התורתית לייקווד, קיימת לא רק נשירה של חרדים לפקרות אלא שהללו הופכים ללוחמים
בפרהסיה נגד היהדות ונגד התורה בעיר ליקווד עצמה, בעיצומה של שבת קודש! גם בניו
יורק ובכל הריכוזים החרדים מתרחשת התופעה הזו ולא במקרה. ההכשרים האמריקאים אינם אלא
פעם אגודות מסחריות שבינן לכללי כשרות אין ולא כלום. כך זה אירע במונסי לפני מספר
שנים כשהבשר ה"כשר" התגלה כטריפות ונבלות. כך אירע להכשר של יחיאל בבד שעובדיו
נתפסו בקניית נקניקיות טריפות למסעדה "כשרה" שבהשגחתו, ואילו נכדיו שלו
משגיחים על מפעלי מזון ובשר ענקיים דרך ה..."סקייפ" של האינטרנט, בהיותם
בסה"כ בחורי ישיבה רכים! ה"וולווא" ובנו (ברוך טיטלבאום ממונרו)
נתנו הכשר למצות עבודת יד לפסח ברומניה ללא משגיח ואח"כ מינו אישה רפורמית
לכך! הרב וויסמנדל – שלו הכשר פרטי והוא גם מהווה הרב של ארגון ה"אוקיי"
ואף מפקח על "חוג חתם סופר" ( את הכסף...) מפ"ת, משתמש
ב"משגיחים" נכרים ובמחללי שבת ברומניה עבור הכשריו ואילו ה"אודוורי"
העניק בעבר הכשר לאבקת ההרזיה של ה"הברלייף", שנמצאו בה כול סוגי
המכשולים כמו חלב עכו"ם לצד שומן מן החי ובערבוב של דגים טמאים. ועוד רשימת
הכשרי הטריפה האמריקאים ארוכה. לרוב ההכשרים האמריקאים אין בכלל משגיחים לא פעם
ולא פעמיים, אין להם משרד לפיקוח והם משתתפים ברווחי החברה מהמוצר שהם הם אמורים
לפקח. אז איזה פלא הוא שילדים מבתים חרדים הפכו לעזי הקרב נגד השבת ובפרהסיה –
ומול בתי הוריהם, בלייקווד ובמקומות אחרים בארה"ב ?!
פרשת "ראה" מביאה
גם את הניסיון של עם ישראל – דור אחר דור ב"נביא שקר" וב"חולם
חלום", שינסו להוליך שולל את עם ישראל ולהביאו, רחמנא לצלן, לעבודה זרה. נביא
השקר יהיה מולבש במסווה דתי כשבתאי צבי ימ"ש ומרעיו ואילו ה"חולם
חלום" יהיו בכלל כופרים יהודים – כמו הציונות למשל, שינסו לדרדר את העם היהודי
לפקרות. התורה והפרשה מורים לנו לבדוק היטב את הנושא ובמקרה של תפיסת הפועים הרי
שיש פשוט לתלותם. אבל הציונות החרדית מוליכה שולל את שומרי התורה והמצוות ומסבירה להם
שצריך להתפשר עם המרעים הללו, כי "זה רצון השם מעצם קיומם".
האישה שאיתו
מאיר שלזינגר – בנו של
הזקן ממרה, הר אליקים שלזינגר מלונדון, נעדר כבר יותר משנה מלונדון ונימלט עם חלק
ממשפחתו לעיירה מונסי שבמדינת ניו יורק , בארה"ב. הסיבה היא פשוטה, אשתו של
העסקן המאוס – שהוא ובני משפחתו התעשרו ממכירת בתי העלמין היהודים באירופה לנכרים
ולקהילות מתבוללות, יצרה מערכת יחסים "מיוחדת", שהנייר לא סובל את
פרוטה, עם אדם "חרדי" משכונת "סטמפורד היל" בלונדון, וגם אל
הסמים הגיעה הגב' הזו דרך האדם הלה. משנזעק מאיר שלזינגר לנסות להוריד את השפעת
האיש מאשתו, אזי, איים עליו האיש כי בידו הקלטות ועדויות על כול עסקי הרמאיות של
משפחת שלזינגר והוא ימסור אותם למשטרה הבריטית, וגם יפרסם פשקווילים בבריטניה ובעולם
היהודי על כך. שלזינגר – שאחד מבני ירד מדרך היהדות והפך לכופר בעיקר, וגרר את
אחותו לכך, הבין שעליו לברוח וכך ברח לארה"ב ולכן גם הותיר בלונדון רק את
הצאצא ה"שייגץ" החילוני שלו.
נכון שסיפור כזה היה צריך
להצניע אבל לאחר שמשפחת הגנבים ובעלי "ישיבת" בחורי התועבה הפיצו נגד
אשתי (שהוריה וזקניה ניצולי שואה...) סיפורי שקר על אי יהדותה ועל
"גרות" דמיונית , אזי, החלטתי להסיר את הכפפות עם הנוכלים הללו. הייתי
מציע לכול בתי הדינים החרדים לבדוק האם גב' שלזינגר איננה כבר אסורה לבעלה מאיר
שלזינגר...
"בין המחמירים למקלים יש לחוש לדעת
המחמירים"
קטונתי מלהכריע בעניין כשרות עוף
ה"בראקלי" למרות מעורבותי רבת השנים בענייני כשרות בארץ הקודש ובעולם.
זוהי איננה סוגיית פיקוח או תחקיר אלא סוגיה עיונית – תורתית ממדרגה ראשונה, שרק
אם אכנס אליה בכול כוחי במשך תקופה ארוכה אולי אוכל לתת מעט מדעתי בנושא, וגם זה
עדיין יהיה ככלום מכדי שאפסוק בעניין. אבל כמה
נתונים – על המקלים והמתירים, ומנגד על המחמירים והאוסרים, שמביאים אותי
להישען על סברת גדולי עולם שקבעו להחמיר רק משום כך שבמצבים בעייתיים יש לחוש לדעת
המחמירים מעצם הויכוח הסתום עם המקלים. כך למשל הייתה דעתו של פוסק הדור הספרדי –
הגאון רבי בן ציון אבא שאול, בעניין הבחירות לכנסת המינים, כשקבע שאין להשתתף
בבחירות לפרלמנט הציוני ולעיריות בישראל. סיבה אחת שמביאה לא פעם להחלטה כזו –
והיא כנראה הביאה את הגרב"צ אבא שאול להחליט כך, נעוצה בכך שהמקלים והמחמירים
לא הצליחו לנצח איש את רעהו בסיבות שהביאו לדעתם להקל או להחמיר בעניין זה או אחר.
סיבה אחרת להחלטה כזו באה כאשר אחד הצדדים – המקלים או המחמירים, אינו די מהימן הלכתית
והשקפתית לתת דעתו בדבר. וההנחה השנייה היא הסיבה שבעניין העוף הזה אני מעדיף לחוש
לדעת המחמירים ולא לדעת המקלים. עניין נוסף – שקשור לנקודה הזו, שייך לעניין ההבנה
של המושג "תרעומת המינים". ההבנה הזו מצביעה על כך שכאשר צד מפוקפק קובע
הלכה נכונה, אך הסכנה שבגלל הקביעה הנכונה הזו יוכל הצד המפוקפק לקבוע עוד קביעות
רבות שתהיינה שגויות ובעיותיו, אזי, יש להתנגד מלכתחילה גם לקביעה הכשרה שלו. וזה
עולה גם כן מאלה שתומכים בכשרותו של "עוף הבראקלי".
בין בתי הדין שתומכים בהיות
העוף הזה כשר נמצא בית הדין מבני ברק – שבעבר עמד הרב ניסים קרלי'ץ בראשו ולפני
שנים ספורות ברח ממנו כל עוד נפשו בו לאחר ששוב ושוב נתפסו בו "גיורי"
סרק, הרכבים מתוכו גילו פנים שלא כהלכה בפסיקותיהם ואילו חלק מהדיינים שם בכלל התעסקו
במסחר יותר מאשר בדין אמת, ולא פעם קבעו דיניהם עפ"י צרכי מסחרם בנדל"ן.
את בית הדין הזה מנהל שמולי'ק קרלי'ץ, אשר הוא ואחיו מוטל'ה מתעמרים באחיהם נחום
מב"ש ומרחיקים אותו מאביו באיומי אשפוז בביה"ח לחולי נפש בגהה, תוך
סילוקו מישיבת שבעה על אימו בבית המשפחה בבני ברק. אחד הדיינים הבכירים בבית הדין
הזה השתמש באיש נדל"ן מפוקפק ברומניה ואליו שלח מתווכחים תוך הצגת אותו סוחר
נדל"ן כ"ירא שמים" בזמן שלסוכן הזה היו תחת ניהולו בתי הימורים ובתי
בושת. בנושא "הגיורים" הרי שבית הדין הזה עלה שוב ושוב לכותרות
השליליות. בשעתו הרב ניסים קרלי'ץ נכח בגיור אמיתי של גר הונגרי שהובא מב"ש
ולאחר הגיור הוא פרץ בבכי וביקש מהרב שהביא את הגר כי "תביאו לנו רק גרים אמיתיים
כאלה ולא כאלה שמגיעים לכאן יום, יום". הרב קרלי'ץ התכוון לכל
ה"גרים" המפוקפקים מרומניה, מדרום אמריקה ומחבר העמים. את הטיפוסים הללו
שום רבנות בחו"ל – או אפילו שלוחי חב"ד, אינם מוכנים ל"גייר",
וכך נוהגת נגדם גם ה"רבנות הראשית לישראל". לפני מספר שנים מנע הרב שלמה
עמר את גיורן של נשות תועבה מאוקראינה, "גיור" שהוזמן מבית הדין המפוקפק
הזה טלפונית מחו"ל. הרב ויזל (מבית הדין הזה) ושתי נשים מפוקפקות מבני ברק
ניהלו "בית ספר לגיור" באור יהודה ובבני ברק ולבסוף ל"תעודת
הגיור" שלהם לא הייתה שום משמעות והם ידעו על כך מראש, כולל "גיור"
ילדי הגוית הללו, שלא אושר אז. הקורס ערך כשנתיים, לכול אישה כזאת, וכספן הונח על
קרן הצבי. באחרונה הצליח בית דין זה לשכנע את הבג"ץ ואת מוסדות השיפוט בישראל
להעניק לו "חזקת גיור" כפי שיש ל"רבנות הראשית לישראל" רק
משום ש"גיורי" בית הדין הזה "ליבראלים" יותר אפילו מאלה של
ה"רבנויות" הקלות ביותר. בית הדין הזה עומד מאחורי רבנים רפורמים דה
פאקטו ברומניה ובשאר מזרח אירופה. הדיין שריאל רוזנברג – אב"ד בית הדין הזה,
אינו אלא "חותמת גומי" ועושה דברם של שרלטנים ותו' לא. כאשר אשתו עמדה
לספר לי על מה שעיניה ראו בנושא זיוף היהדות ברומניה מיד היא קבלה איום מבעלה
לסתום את הפה. ולכן על כנופיה כזו אסור לסמוך, וגם אם בעניין העוף הזה יביאו ראיות
אמת הרי שיש להינזר מהעוף רק משום "תרעומת המינים", כדי שהבית הדין הזה
לא יקבל בעתיד לגיטימציה להמשיך לפסוק שלא עפ"י ההלכה ולא ימשיך להחטיא את
ציבור היראים.
"כוכב" אחר שחתום
על היות העוף הזה שהוא אפילו "מהודר משאר העופות המהודרים", הוא שאול
קליין, שומר הסף לשעבר בכניסה לדלתו של הגר"ש ווזנר זצקו"ל. גם איש זה
הוא איש רמייה והוא נתון היה לשליטתם של השרלטנים שמואל הלפרט ויואל טוביאס,
שעליהם חיפה בסיוע לניסיון מכירת בתי העלמין ברומניה ע"י הפדרציה היהודית
המתבוללת שם. הרב אהרון ישעיהו רויטר מבני ברק טען באוזני אח"כ כי "קליין
עושה זאת בגלל היותו מחותן של טוביאס". אין ספק שקליין ואנשי בית הדין של
רוזנברג הם חבורה שמתחברת לא פעם שלא לשמה.
והצלע השלישית
ש"ממליצה" על העוף הזה הם אנשי ההכשר של "שארית ישראל" –
שהציבור הליטאי מאס בו, ואשר אין לו משגיחים ואילו העופות שלו הם בעצם עופות
קנויים מבד"צים אחרים. זהו גם ההכשר שראש ההכשר שלו לשעבר – טוביה מובשובי'ץ
שימש בו יותר משנה בהיותו פוקר וכופר. לא לחינם הקים הרב מדרכי גרוס מבני ברק
שחיטת עופות ובהמות אלטרנטיבית לציבור הליטאי בבני ברק, להכשר הזה. כלומר, הילכו
שלושתם ביחד בלתי אם נועדו?!
מנגד הראב"ד של
ה"עדה החרדית" – הגאון משה שטרנבוך הוא ממתנגדי העוף הזה ועימו רבה של
בני ברק, הרב משה לנדאו. להבדיל מכנופיית קליין – רוזנברג ו"שארית
ישראל" הרי שהרב משה לייב לנדאו ידוע בכוחו הכשרותי ובהידוריו. לפני מספר
שנים הוא העניק – במשך שנה, לשליחי חב"ד במזרח אירופה, את הזכות להכשיר בשמו
מצות, חיטה וכו' אך לאחר שגילה כי שליחי חב"ד שם הם קלי דעת הרי שהוא החליט
לצאת מכול מזרח אירופה, וכול זאת למרות היותו חסיד חב"ד. בוודאי שהרבנים
שטרנבוך ולנדאו עדיפים במהימנותם כל כנופיית רוזנברג – קליין – "שארית
ישראל", ועל אף שבין המכשירים ישנם גם רבנים חשובים באמת הרי שכנופיית
המפוקפקים מבני ברק חייבת להורות לנו להחמיר ולא להקל, כדעת הכנופיה, רק כדי שהכנופייה
הזו לא תמשיך להחטיא את ישראל בעניינים אחרים.
מאז מותו של הגר"ע
יוסף – אשר דעתו הייתה נפסקת בול נושא, כולל כשרות המאכלים, הרי שהרבנים הספרדים
נדמו ולא מעט משום שש"ס מנווטת אותם לפוליטיקה בלבד. ידוע כי העוף הזה נראה
בעבר גם בארצות ערב – כמו תונייבה למשל, אבל שום פוסק מיוצא עדות המזרח (כולל הרב
מזוז – רבם של בני תוניסיה בארץ) לא יצא להגנת העוף וכולם מתבטלים לרגלי רבנים
אשכנזים, שחלקם מפוקפקים כמו אלה מבית הדין הבני ברקי. היחיד ש"צייץ"
בעניין, מבין רבני ספרד, היה חליווה מתורכיה – שטען כי הייתה לעוף הזה מסורת שחיטה
באימפריה העותמני'ת, אך על האיש הזה בהחלט אסור לסמוך על סמך העבר וההווה שלו,
ובאמת חבל כאן להרחיב את הכתיבה על מעלליו ועל ה"דת" שהוא עומד מאחוריה
בתורכיה.
ולכן אני חוזר ש"יש
לחוש לדעת המחמירים מול דעת המקלים".
הבקשיש שהספיק בק(ו)שי לדורון
עכשיו זה כבר לא "מקרה" ולא מדובר עוד ב"תקלת בחירות
שכולם ידעו עליה". זה כבר לא הפרחח ששמו יונה מצגר וההטעיה שהוטעה
הגרי"ש אלישיב. הפעם זה ה"ראשון לציון" שהגר"ע יוסף פעל למענו
ללא ליאות בשנת 1993, כדי שיבחר לתפקיד – שעד אז אויש ע"י אריות תורתיות, גם
אם נחשבו ל"רבנים ציונים". הגרי"מ אליהו, הגר"ע יוסף
והגר"י ניסים הקדימו את הבחירה הזו. שלושתם היו גדולי תורה ומנהיגי יהדות
ספרד בארץ ובעולם. לפניהם ישבו על הכיסא הזה הגרב"צ עוזיאל והגר"י מאיר.
לפני מלחמת העולם הראשונה התפקיד הזה – ה"ראשון לציון", היה פאר יהדות
ארץ הקודש ולא נשלט ע"י ממסד כלשהו (לא כמו ה"רב הראשי האשכנזי הראשי"
שהיה המצאה ציונית לאחר מלחמת העולם הראשונה). גם היהדות האשכנזית הוכפפה אלין
והמהרי"ל דיסקין ביטל את הרעיון להעמיד רב אשכנזי כנציג האשכנזים לפני השלטון
העו'תמני, רק משום "כבודו של הראשון לציון". והנה, בשנת 1993 הוכח לעיני
כול כי הגאונים יוסף חיים זוננפלד וה"סבא קדישא" אלפנדרי צדקו בהתנגדותם
למוסד ה"רבנות הרשית ולכפיפת ה"רבנים הראשיים" – כולל תפקיד
ה"ראשון לציון", לחילוניים. השניים טענו בלהט כי לימים הכפיפה הזו תביא
להיבחרותם של "רבנים מטעם" ויש שקראו להם "רבנים בלי טעם".
הרב מבריסק – הגרי"ז סולובייצי'ק, טען כי כל מוסד ה"רבנות הראשית"
נועד אך ורק כדי ליצור עבור החילוניים "שולחן ערוך חדש". אך גם לאחר
בחירות 1993 היו שלא פחדו לטעון כי השניים שנבחרו הם "חילול השם" וכי
"יש לפרק את הרבנות הראשית כי מעתה נבחרו ל"רבנים ראשים" כאלה
שאינם תלמידי חכמים". האיש שזעק זאת היה לא אחר מאשר "רב ראשי"
לשעבר – וסמל הציונות הדתית שדגלה ברעיון ה"רבנות הראשית", הרב שלמה
גורן המנוח...
ואמנם הרב לאו והרב בקשי דורון
סיפקו מחלוקות שאינן תורתיות, שעד אז שום "רב ראשי" ו/או "ראשון
לציון" לא ידעו. אצל לאו אלו היו אלה הנשים שהשחירו את שמו ואילו אצל
ה"ראשון לציון" היו אלה פרשיות כספיות שהעלו עננה עליו. לימים פרסם
עיתון חרדי מארה"ב גם סיפור נוסף – והפעם בעניין בן שנולד לבקשי מחוץ
לנישואין, ותגובתו של האחרון הייתה לא אחרת מאשר "לא ידעתי כי אהיה רב
ראשי"(!). אבל להידרדרות כמו זו – שלימים הרב בקשי – דורון כמעט ונישלח לכלא
בגלל הענקת "תוארי רב" לכאלה שכלל אינם שומרי שבת, איש לא פילל. בכלל,
משנת 1993 ועד היום הפכו ה"רבנים הראשיים" החדשים לבדיחה ושתיים
מהבדיחות הללו הורשעו בדין פלילי. יש לציין כאן "רב ראשי"
אחר – עוד "ראשון לציון", בשם שלמה משה עמר, שנחשד באלימות נגד
מחזרה של ביתו אבל משום מה רק אשתו ובנו עמדו לדין בשל כך ובאורח פלא לקח הבן את כל
הפרשה עליו ומאז "דום-שתיקה"...
כשהגאונים זוננפלד
ואלפנדרי יצאו נגד מוסד ה"רבנות הראשית" הם לא כיוונו נגד הרב קוק אלא
הם כבר ראו את מצגר ובקשי – דורון יושבים על הכיסא, שיותר מאוחר העבירם לכיסא
המשפטי ואת מצגר גם לכלא. בקשי – דורון ניצל אך ורק "בזכות" בריאותו
הרעועה, ולכן קיבל "רק" מאסר על תנאי. זו הייתה יכולה להיות בדיחה עצובה,
שלאחר שעניין שני "רבנים ראשיים" בוטל במדינה וצומצם לאחד הנה הרעיון
הזה, של שני "רבנים ראשיים", ממשיך במלוא מאודו ב...בכלא!
בטוחני שבמדינה מסודרת היו
מיד עושים חושבים לבדק בית במוסד שממנו יצאו שני העבריינים הללו, ממוסד
"הרבנות הראשית לישראל". אבל בישראל זה יכול לקרות רק באוניברסיטאות,
במרומי משרדים ממשלתיים וכו', משום שהללו הוקמו כדי לשרת ביושר את הציבור בנושאים
שעליהם מונו. אבל ה"רבנות הראשית לישראל" הוקמה כדי לשרת כמה שפחות
באופן דתי את הציבור ולהוריד את רמת הדת מתחת למינימום עד שהוא גם ירד מתחת לחגורה,
רחמנא לצלן. על הרבה שערוריות – במוסד הזה, פסחו ביקורות המדינה כמו למשל תפיסתם
של שני ראשי מחלקת הבחינות
ל"רבנות" – בתקופות שונות, בקבלת שוחד, כמו זריקתו של אחד מראשי אגף
הכשרות על מעילות כספים ויחסים "מיוחדים" עם פקידתו, כמו פרשיית האזנה
לשיחות תועבה על חשבון זמן העבודה מפקיד בכיר שהיה איש אמונו של אחד ה"רבנים
הראשיים" ועל הפקרות במערכת הכשרות וזיופי רישום נישואין וגרות גם יחד. אבל
זה בדיוק מה שהממסד החילוני – ימני כשמאלי חפץ, להעלים עין מרמה נמוכה של דת כדי
שהדת היהודית האמיתית לא תגיע למפתנם. הח"כים בהווה ובעבר כאילן גילאון, זהבה
גלאון, ניצן הורבי'ץ, יוסי פריצקי, אברהם פורז ואחרים היו והינם אלופי הקשקשיאדה נגד
ה"שחיתות בממסד הדתי" אבל כשמגיע רגע האמת הם מעדיפים לטייח את האמת
המרה והותיר את העבריינים על מקומם כדי שבמקומם לא יבואו "דתיים יותר".
יונה מצגר היה מרושת
מהחרדים של "יהדות התורה", דרך ש"ס ועד לאנשי מר"צ,
"שינוי" ו"יש עתיד". אבל מה שעולל בקשי – דורון היה הרבה יותר
חמור. הוא לא רק מעל בכספי ציבור ו/או נתפס ברגעי האמת כמי שרחוק אישית מקיום
מצוות אלא שבקשי – דורון הפך ל"גדול המחטיאו" ועמד להכשיר פוקרי עול
מצוות כ"רבנים"! אבל מסתבר שכנראה זה דווקא התאים לממסד החילוני
המעוניין שה"רבנים" יהיו כמה שיותר מופקרים כדי שהיהדות ששמרה עלינו כל
השנים תהפוך ל"תרבות פנאי" ולפולקלור". מעניין הוא שהמשטרה כלל לא
חקרה האם שלמונים היו מעורבים במעלליו של בקשי –דורון, שהרי קשה לי להאמין שהוא
עמד להנפיק "תעודות רב" לאנשי הקבע של הצבא והמשטרה מתוך התנדבות
זוטא...
אבל למען האמת בקשי – דורון לא
היה לבד. בבאר שבע עשה זאת הרב יהודה דרעי, וכך עשו גם הרבנים שמואל אליהו ודוד
יוסף, רק שהם ברחו מהספינה הטובעת בזמן ואילו בקשי – דורון נתקע בה משום שהעליל
בשקר על פקידו דאז, יצחק אוחנה,שהלה יזם בעצמו את הרעיון ואילו בקשי עצמו לא ידע
על כך.
המפלגות החרדיות הן האשם
העיקרי בכול הסירחון הזה, שהחל בשנת 1993 משום שאז הן השתלטו על המוסד הזה
וגימדוהו לרבנים קטנים שיהיו עושי דברם בזמן שבימי ה"מזרחי" דאגו
האחרונים להתייחס ברצינות למוסד הזה. היהודי החילוני איננו יודע מיהו רב אמיתי
ומיהו הפקיד של דרעי או גפני, ולכן הסרחונות הללו חזרו בצורת חילול השם. בחו"ל
קיימות קהילות מפוארות עם רבנים רמי מעלה – גם בקרב החילוניים, ללא צורך
ב"רבנות ראשית" ובספיחייה השליליים והפלילים, ולכן כדאי שגם כאן תישקל האפשרות
לפרק את ה"רבנות הראשית
לישראל", שאיננה אלא קן צרות וצפעונים.
