בס"ד
הרצח שפתח את תיבת פנדורת הכיבוש / הרב אליהו קאופמן
עד שפילחו שלושת היריות
את דממת הלילה של ה-30 ביוני 1924 (בליל כ"ט בסיוון התרפ"ד) עוד היה
סיכוי להחזיר את ארץ ישראל – פלסטין לימי הנורמליזציה הלאומית ששררו עד שנת 1918,
עת הגיעה התנועה הציונית לארץ זו על הכידונים האימפריאליים של המנדט הבריטי. בשש
השנים שבין 1918 ל-1924 סערה ארץ הקודש מהמתח שהתנועה הציונית האירופאית הביאה
עימה. המנדט הבריטי – שבארץ ישראל יוצג ע"י יהודים ציונים בריטיים ובראשם
המושל הרברט סמואל והפקיד הבריטי הבכיר בנטובי'ץ, הבטיח גדולות ונצורות ליהודים
המתבוללים והחילוניים של אירופה, כולל התעצמותם הדמוגרפית על חשבון הערבים ומחיקת
הרוב החרדי והדתי של היהודים הקדמונים בארץ זו, עד ליסוד הקולוניה הציונית על
חשבון ילידי הארץ המקוריים. המהומות הערביות הראשונות פרצו בשנת 1921 והמשיכו גם
שנתיים אח"כ, בשנת 1923. מרחץ הדמים נראה בפתח. באותם הימים עדיין התנועה
הציונית הייתה מאוחדת וארגון ה"הגנה" יצג את הימין ואת השמאל הציוני
כאחד. חיים ויצמן, יצחק וינאית בן צבי, דוד בן גוריון וחבריהם היו בתחילת דרכם
הפוליטית כמנהיגי הישוב הציוני. לצידם נודע גם שמו של הקולונל הבריטי – יהודי,
פרדריק קיש. בנטובי'ץ וסמואל – בריטים ממוצא יהודי, עזרו לציונים הללו להתחיל
בכיבושה הדמוגרפי של ארץ ישראל בשם היהדות, אך בלי לשמור כהוא זה על מצוות היהדות.
אך מנגד עמד ישוב ערבי
זועם בראשות המופתי הירושלמי חג' אמין אל – חוסייני. בתחילה עוד הבדילו הערבים בין
יהודי ארץ ישראל המקוריים, שעימם חיו בשלום למעלה מאלף שנה, אך עם הכפייה הציונית
על יהודי א"י את הקו האקטיביסטי של ההתנחלות הציונית החמושה, הרי שהערבים
החלו לאבד את ההבחנה הזו והדם היהודי הנקי – של נקיי הדעת מירושלים, צפת, חברון,
טבריה, עכו, עזה, כפר יאסיף, שכם, פקיעין ועוד, איים להפוך להפקר. בתוך התפר הזה –
שבין יהודים שהלכו אחרי היהדות לבין צאצאי יהודים מתבוללים שהלכו אחר הבריונות,
נכנס פר' יעקב ישראל דה האן. במשך שלוש השנים מאז עלייתו לארץ ישראל ועד הירצחו (1921-
1924) התרחש הניסיון האחרון – במאמציו של פר' דה האן, להחזיר את גלגל האיומים
הציוני אחורה. הלה הגיע בתחילה לארץ ישראל כציוני דתי אך עד מהרה הוחוור לו כי
הארץ אינה ריקה וכי ציונות וקולוניאליזם הינם היינו הך. כמו כן – בעקבות המפגש שלו
עם היהדות החרדית בירושלים, ובמיוחד עם מנהיגה הרב חיים זוננפלד, הבין פר' דה האן
כי יהדות וציונות הם תרתי דסתרי ולכן הוא בחר את דרך היהדות והצטרף ל"עדה
החרדית", שהוקמה אז בארץ ישראל כדי להבדיל את מאמיני הדת היהודית מאלה שבאו
בשם "היהודים" להעביר את היהדות מהעולם בכלל ומהארץ בפרט. דה האן הבין
כמה עניינים יחדיו ומיד החל לפעול בדרכו לשינוי המצב הקשה שנוצר בארץ ישראל בין
יהודים לערבים. דה האן, דיפלומט ומשפטן יהודי – הולנדי בחסד עליון, הבין כי המשך
ההתגרות וההתנחלות הציונית רק יביאו לשפך דמים שמי יישורנו. דה האן גם הבין היטב
שככל שהציונים יתחזקו כך גם יורע מצב היהודים האותנטיים והדתיים שחיו בארץ עד לפני
שנת 1918. הוא הבין שהיהודים הללו עלולים לעבור שמד רוחני ע"י הציונים
המתבוללים עד כדי ניסיון למחוק את דת ישראל, רחמנא לצלן, ומנגד ההתגרות הציונית
תסכן קודם כל את חייהם משום חזותם היהודית, כשהערבים יפסיקו להבחין בין יהודי
וותיק וחיובי לבין המתנחלים היהודים מאירופה. דה האן גם הבין כי מלבד היהדות
החרדית והדתית שחיה בארץ ושאיננה שותפה ליומרות הלאומניות של הציונות הרי שקיימים
בארץ ישראל כוחות שלום יהודים נוספים, שאינם דווקא חרדים ודתיים. הציונים שקלטו כי
הפעם יש להם עסק עם אדם ממולח ופיקח, חרצו את דינו של האיש למוות משום פחדם כי הלה
עלול לגנוז את חלומם האימפריאלי.
ואומנם בשלוש שנים בלבד חולל דה האן מהפיכה
ולולא נרצח הייתה מתבטלת הקולוניזציה הציונית בדמות ביטול "הצהרת
בלפור". ראשית, דה האן בנה מפגשים בין ה"עדה החרדית" – שאנשיהם היו
רוב הישוב יחד עם יהודי הארץ הוותיקים ועם הספרדים בישוב היהודי דאז, עם השלטון
הבריטי גם למגינת יהודים בריטים ציונים כקולונל פרדריק קיש ולמגינת ליבו של דר'
חיים ויצמן. דה האן הפגיש את ראשי ה"עדה החרדית" עם אייל העיתונות
הבריטית דאז, הלורד נוטקליף וראשי היהדות החרדית פרסו בפניו כי רוב העולם היהודי
הוא חרדי והוא מתנגד לציונות ולרעיונה להשתלט על הארץ ולהתגרות ולגרש את הערבים.
בכך החלו בבריטניה – שבה לא הייתה יהדות חרדית, להבין כי טענת הציונים להיותם
נציגיו של העם היהודי, היא טענת שקר. דה האן החל לפרסם בעיתונות הבריטית את מאמריו
על ה"צד השני של המטבע היהודי" וכך החלו להבין בבריטניה כי בעצם רוב העם
היהודי איננו מצדד בקולוניזציה הציונית. אח"כ נפגש דה האן עם ראשי ההנהגה
הערבית – האמיר חוסיין ובניו פייסל ועבדאללה, והכין את הקרקע למפגשם עם ה"עדה
החרדית". בראשית שנת 1924 נפגשו בירדן האמירים הללו עם המשלחת החרדית שבראשה
עמד הרב זוננםלד. בפגישה נחתם הסכם שלום בין הצדדים. הצד הערבי – שגם המופתי הירושלמי
היה נוכח עימו, קיבל את זכותם של היהודים החרדים בעולם להתיישב בארץ ישראל וגם
בגדה המזרחית של הירדן, ללא תביעות מדיניות, ואילו נציגי החרדים הכירו בשלטון
האשמי כשלטון הרצוי להם בארץ ישראל וקראו לביטולה של "הצהרת בלפור".
במקביל יצר דה האן חזית משותפת עם פר' יהודה מגנס מ"ברית שלום" ועם ברגר
ברזילי מה-פ.ק.פ. במטרה לשכנע את הבריטים כי רוב הישוב היהודי בארץ ישראל איננו
ציוני וכי אין מטרתו בקולוניזציה ציונית אנטי ערבית. ב-1 ביולי עמד דה האן לצאת
ללונדון כנציגם של כל כוחות השלום היהודים בארץ ישראל ולהביא לכך ששלטון ה"לייבור"
שעלה שם במקום השמרנים יבטל את "הצהרת בלפור". בלילה שלפני הטיסה נורה
דה האן ע"י אברהם תוהמי, שליחם של הזוג בן צבי ושל קולונל קיש. בכך ירו
הציונים את יריית הפתיחה לטרור ציוני של מיעוט, שבכוח הטרור הפך לרוב. כך נסתם
הגולל על הסיכוי לעצור את הפיכת ארץ ישראל – פלסטין לכר של מרחץ דמים. כך שוב חזר
הזיהוי שבין ציונות ליהדות תוך הכנסת יהודי העולם לסכנת חיים בעטיין של פרובוקציות
ציוניות. וכך נפתחה דרך התהום למהומות דמים בשנת 1929, 1936/9ולימים להתרחשויות
ה"נכבות" הציוניות נגד הערבים, בני עדות המזרח, החרדים ואומללי השואה. לימים
המשיך גלגל הרציחות וניסיונות הרצח הפוליטיים להתגלגל וכך נרצח חיים ארלוזורוב ואף
אורי אבנרי ומאיר וילנר היו מטרת התנגשות לרצח פוליטי. רצח רבין היה הרצח המפורסם
אולי בנוגע לרצח אנטי שלום אך לא היה הראשון ולא היחיד. גם יהודים שרצו לשמור על
דתם נרצחו ובראשם סאלם יעקב ג'ראפי ממחנה עין שמר, על שמחה על חילול שבת. רצח דה
האן פתח "תיבת פנדורה" של טרור ציוני כנגד כל מי שרצה בדרך אחרת (גם
הקומוניסטים הפלשתינאים – יהודים וערבים, היו קרבנות האוירה הטרוריסטית הזו).
היהדות החרדית לקתה מאז ועד היום בהלם של פחד מהטרור הציוני אם תעז לנהל מגעים
עצמאיים עם ערבים.
במשך אותן שלוש שנים התנהל
טרור ציוני נגד היהדות החרדית ולצד האיומים על דה האן כ"בוגד" שדמו הותר
לרצח הרי שגם הרב יפה הוכה מכות רצח ואלמלא השוטרים הבריטים הוא לא היה נשאר חי.
שני אנשי "הגנה" איימו גם על הרב זוננפלד ברצח אך הלה פתח חולצתו
והזמינם לרצחו, ומתוך הבהלה מאישיותו החזקה ברחו השניים.
בשבוע הבא – ביום שלישי, יחול
התאריך העברי להירצחו של פר' דה האן, במלאות 91 שנה לרצח הפוליטי הראשון בארץ
ישראל. התאריך העברי הוא כ"ט בסיוון תשע"ה והשנה המנין הלועזי יהיה ה-16
ליוני 2015. טוב היה אם ח"כים ואישים דמוקרטים היו דואגים סוף כל סוף להפוך
את התאריך הזה ליום רשמי במדינת ישראל כנגד רצח פוליטי באשר הוא, שהרי מי שמצדיק
את רצח דה האן נותן לגיטימציה להצדקת רצח רבין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה