זה לא רק חזן

בס"ד

              זה לא רק חזן / הרב אליהו קאופמן

      רק לפני כשבוע כתבתי מאמר ("סחטני השוק") כנגד שחצנותו של ח"כ אורן חזן מהליכוד, שכח"כ שרק נולד הרי שכבר ביקש את חצי המלכות. אני יודע בוודאות שיש טובים ממנו בישראל וגם בליכוד שיכולים להיות פרלמנטרים טובים יותר, ואני גם משוכנע שמה שנחשף כנגדו חייב להביא אותו למסקנה הכול כך כואבת: לחפש לו פרנסה אחרת. אבל אני גם חייב לומר כי תמיד קל לנפנף את החלש ולהסתיר את החזק כשמדובר בפשעים כרוניים וסדרתיים. כמו במקרה אריה דרעי – שבו טענתי כי אין לשלול ממנו את הזכות להפוך שוב לשר, אלא עד לאחר שיתוקן חוק ברור נגד כניסת עבריינים לפרלמנט, הרי שכך אני טוען גם כאן: מבחינה חוקית אין כאן עבירה ממש ואם בנורמות עסקינן הרי שיש להגדירן כחוק ובחוק, מה מותר ומה אסור. חלק לא קטן ממה שמיוחס שלילית לחזן עברו לא מעט שרים וח"כים אך מעולם איש לא ביקש להדירם מתפקידם. ונתחיל בפרשת הקזינו הבולגרי.

    התורה – להבדיל מהמשפט הכללי ומה"נורמות החברתיות" המטושטשות קובעת בבירור מה מותר ומה אסור בנוגע למהמרים, והדין הוא אחד: משחק בקובייה (קרי, מהמר) פסול אפילו לעדות, שהרי נטיית לבבו שנמכרה לממון ולהימור הכרוני תשעבד אותו לומר דבר שקר בזמן אמת וכאשר יוכל  הרי שיגרוף מיד ממון משקר זה או אחר. ואם כך הם הדברים לגבי כל הדיוט הרי שקל וחומר שכך יהיו הדברים ביחס להרחקתו של כל מהמר מכל תפקיד ציבורי, ועוד כמחוקק. ומכאן שזה כבר לא משנה אם המהמר הוא בעל הקזינו או סתם אחד שמגיע כל כמה שבועות בקבוצה מאורגנת להמר בבורגוס, בוארנה ובסופיה הבולגריות או בבוקרשט הרומנית. נכון אמנם שדינו של "גדול המחטיאו" קשה יותר אך את הדין יקבעו בשמים. על הארץ הרי שגם המחטיא וגם החוטא דינם כ"משחק בקובייה", שיש להדירם מכל תפקיד ציבורי. אבל בישראל אין שום חוק המדיר שחקני קוביות מלהיות נבחרי ציבור, או אפילו אוסר את הפיכת אלה המפעילים בתי הימורים, לנבחרי ציבור. בכלל, בישראל אין מדירים נבחרי ציבור בעלי עבירות עבר מלהיבחר לפרלמנט או לעייריה ולכהן כראשי עיר, שרים, ממלאי מקום של רשויות מוניציפאליות וכסגני שרים, אך לעומת זאת תפקידים בכירים פחות כמנכ"לים, סמנכ"לים וכו' מחויבים להמציא "תעודות יושר" וכו'. כאן בעצם טעונה הנקודה הבעייתית ביותר של שלטון החוק הישראלי ולכן אל יתפלאו שוב ושוב כיצד איזה אורן חזן, גונן שגב ועוד לא מעטים כמותם הופכים לח"כים ולשרים , וכיצד חוזר אריה דרעי לתפקיד של שר לאחר שהורשע בפילילים בעת שרותו הציבורי – הממלכתי.

    17 שנה של היכרות אינטנסיבית ועבודה דתית, פוליטית ותקשורתית ברומניה – מהן שבע שנות חיים ממש במדינה זו, הביאו לי עובדות עצובות על מעמד ה"קזינואים הישראלים" במדינה הזו, ובעיקר בבוקרשט בירתה , וגם הבנת מה שמתרחש ב"קזינואים ישראלים" דומים בעוד כמה מדינות מזרח אירופאיות כמו הונגריה, צ'כיה, פולין וכמובן בולגריה. לא במקרה התקבלו אחרונות לקהילייה האירופאית רומניה ובולגריה ועם תנאים מגבילים. השוחד, הזנות, ההימורים והפוליטיקה הולכים יד ביד עם שלטון ה"חוק – צחוק" במדינות הללו. ישראלים   רבים – שחלקם הגדול אינו יכול לעבור בנמל התעופה בלוד כחוק, אלא עם דרכון מזויף, מצאו לעצמם במדינות הללו מכרה זהב להפוך מעבריינים נרדפים או פועלי דחק ל"גבירים" בעלי כוח עוצמתי. אורן חזן לא המציא את הגלגל של הקזינואים הללו והוא לא הראשון ולא יהיה האחרון שיסובב שם את מזלו. הקזינואים הללו הם בית היוצר להלבנת כספים, לזנות, למרכזים של העולם התחתון הישראלי ולמפגשים פיננסים בין דמויות פוליטיות ישראליות למממנים מפוקפקים.

   ברומניה של שנות האלפיים עברו ח"כים, שרים, ראשי ערים, חברי מועצות עירוניות, סגני שרים, קצינים בדרג הביטחוני הצבאי והאזרחי, מאמני כדורגל נודעים, מנכ"לים, שגרירים והיו שם אפילו "רב ראשי" לשעבר ויו"ר מועצה דתית גדולה בהווה. דרך אותן מאורות הימור, כאשר האוכל הוא על חשבון הקזינו. נפגשו שם, ה"מכובדים" הללו, עם לא מעט ראשי העולם התחתון הישראלי ועם גורמים פוליטיים מקומיים. שם נרקמו עסקאות פוליטיות ושם הולבנו כספי בחירות ושם הוחלט גם על סיוע פוליטי זה או אחר. כולם קיבלו נערות ליווי, כשחלק מהם לא שילמו עליהן אלא נהנו מכספי אלה שתמכו בהם כמממנים. היו ביניהם ראש עיר מרכזית במרכז הארץ, שר בכיר לשעבר בשתי מפלגות, ח"כים בעבר ובהווה, מאמן בכיר ביותר בכדורגל הישראלי, שגריר ישראלי שבעבר כיהן כסגן מפכ"ל המשטרה , מנכ"לי החברות הבכירות ביותר בישראל ועוד ועוד. ממש מה"שמנא והסלתא". אינני חפץ – חס ושלום, להמעיט ממעלליו השליליים של אורן חזן אבל אני חושב שהגיע הזמן להפסיק להתנהג כשלושת הקופים, ורק כשעובר דג רקק לפתוח את העיניים ולצוד אותו לתוך החכה, כאילו היה זה הלויתן הגדול ביותר עלי אדמות.

     אחד מהגורמים שמעניקים את העזר הלוגיסטי ואת הלגיטימציה ה"מוסרית" לכל הגועל נפש הזה – שהפך בתי הימורים – בושת, למרכז עסקים ישראלי בבוקרשט ובערי בולגריה היא למרבה הפלא והצער תנועת חב"ד. בתי חב"ד בבוקרשט, בסופיה ובוארנה הם בסיס ההגעה של קבוצות המהמרים מישראל – הנהנים מנערות הליווי כ"אפריטיף" להימורים, ושם הם אוכלים "ארוחה כשרה" ומוצאים בית כנסת לזמני המנוחה שבין הזי'טון לנערת הליווי. בבוקרשט למשל, מונחים בבית חב"ד עיתוני תועבה לצד אינדקס של נערות ליווי! בית חב"ד ברומניה החל לפני כחמש עשרה שנה את פעילותו בהדלקת נרות חנוכה ברחבת הקזינו של מלון היוקרה דאז – "סופיטל", ובהדלקה זו השתתפו מנהלי הקזינו וסתם מפוקפקים. לימים זה הפך לנוהג המתוקשר בכל התקשורת הרומנית ואילו הרומנים צוחקים צחוק אנטישמי לאן הדרדרה הדת של "עם הסגולה"... מאז גם הפך גם נפתלי דוייטש, שליח חב"ד ברומניה, לבן בית בבארים של הקזינואים בבוקרשט עד בשנה אחת הוא גם סולק משם בערב ראש השנה ע"י ה"דילר" של הקזינו, שלא היה יכול לסבול עוד את חילול ה' שאדם בחזות "רבנית" שותה וויסקי טרף בקזינו של הימורים שבו הנשים הפרוצות היו חלק מהתפאורה. בבית חב"ד – בליל שבת, נשמעים שוב ושוב צלצולי פלפונים בחילול שבת אבל כולם יודעים שהמדברים והמחללים שבת הם "אנשים מכובדים" – מפעילי ומנהלי הקזינו! גם כספי התרומות של המנהלים המפוקפקים הללו ושל כל ה"דילרים" שלהם זורמים כתרומות לבתי חב"ד בבולגריה וברומניה, ואף ניתנים לדוייטש בחילול שבת. מידי שנה בשנה – באירועי החגים היהודים – ובמיוחד בליל הסדר, הרי שבית חב"ד ברומניה פותח את שעריו לפני כל אותם ישראליים וחלק מהם מביאים לערב הזה מספר פילגשים רומניות לכל אחד, כשחלק מנשותיהם חיות בישראל עגונות וילדיהם מורעבים. בוארנה שבבולגריה – ממש ליד הקזינו המקומי שעל חוף הים, נמצא בית חב"ד, ולשם מתנקזים כל אלה שרק דקות ספורות סירסרו או נהנו משירותי פרוצות.

   נכון אמנם ששליחי חב"ד באותן ארצות יכולים לטעון כי הם מקבלים כל יהודי בנחת ובסבר פנים יפות אבל בהחלט אין סיבה לתת לתופעה הזו להתפתח מיוזמתם ויש למדרה עפ"י כללי היהדות עצמה. זוכרני היטב כיצד היו מגיעים אלי, למנייני בחגים ובשבתות, אנשים שעבדו בקזינואים הללו, רובם היו טבחים ומנהלים טכניים. היו אלה ישראלים שרובם היו יוצאי עדות המזרח ושהוריהם חינכו אותם בעבר לדרך ישראל סבא. המתפללים הללו היו יושבים איתי לפני ולאחר התפילה ובוכים על מר גורלם שנפלו לעבוד היכן שהם עובדים ומה שהם רואים כל יום במסגרת ה"עבודה" הזו. הם סיפרו לי כמה אותם מהמרים מפסידים בקזינו, על כאלה שמכרו את נשותיהם אחרי ההפסדים הללו(!) ועל הלגיטימציה שאנשי חב"ד נותנים למפוקפקים הללו. המתפללים הללו ידעו היטב כי אמנם כל יהודי מוזמן אליי להתפלל ולסעוד סעודות שבת וחג אבל הוא אינו רשאי להביא את בנות הזוג הרומניות וכי עיתונים מפוקפקים וכו' לא יעברו את מפתן בית הכנסת שלי. והנה, הם לא רק שלא הדירו את רגליהם ממני אלא שהביאו חברים אחרים לקרבם ליהדות! יתרה מזו, ביקשתי מהם לא לנדנד לי בעיניניי "גיור" פילגשים, ועוד כשהאישה נותרה עגונה בישראל. הם כולם צייתו לבקשותיי בשמחה מרובה. הטבחים קנו ממני גם בשר שחיטה כשר שנשחט אז על ידי שוחטים מישראל בקהילתי, אך משבעלי הקזינו ביקשו ממני "תעודת כשרות" סירבתי לכך. כמו כן הכשלתי גם מתן "כשרות" לאותם קזינואים בבוקרשט וביאסי על ידי דוייטש מחב"ד וע"י "רב ראשי" מישראל. כלומר, ישנה גם דרך אמצעית של קירוב ליהדות אך ללא התערבבות בתועבות.

    הקזינואים הישראלים של וארנה וסופיה בבולגריה, של בוקרשט ויאסי ברומניה, של בודפשט בהונגריה, של פרג בצ'כיה וכו' הם גם סיבה לא קטנה לאנטישמיות. התנהגותם של ה"ישראלים החדשים" שם בנהנתנות, בסחר נשים ובהחלפת פילגשים בתדירות יומית וכמו כן בלרדות בעובדים המקומיים, הן סיבה לא קטנה לעלייתן של המפלגות האנטישמיות הלאומניות באותן ארצות. העידו בפני פוליטיקאים רומנים לא מעטים כי מוזר היה להם – בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, להיווכח כי יהודים מתעסקים בהימורים וסוחרים בנשים. הפוליטיקאים הללו ירשו מאבותיהם וזקניהם מידע אחר, שסיפר על התעסקותם של היהודים הרומנים לפני מלחמת העולם השנייה במקצועות הכי מכובדים שפיתחו את רומניה דאז, כמו תעשייה, עריכת דין, רפואה, מזון ועוד. תארו לעצמכם שמהגרים ותיירי חוץ היו מפעילים בישראל בתי בושת ליהודיות, מעניין מה הייתה תגובת ה"מפלגות הלאומיות" בנידון...

   אם רוצים בישראל לערוך סדר עם אורן חזן הינוקא שבבקשה יערכו בדק בית בכל האמור ב"פזורה הישראלית" במזרח אירופה ואולי גם בעולם, ובקשר שבין ראשי הציבור בארץ לבתי ההימורים והבושת ששם, שרוב רובם בידיים ישראליות ושמשמים אכסניה לשרים, לח"כים ולכל אישי הציבור הישראלים שבאים לשם לההנות מ"אוירה ישראלית". רק איש ציבור אחד שמעתי בחמש עשרה השנים האחרונות שסירב לתת שוחד כדי לממש עסקים ברומניה ושהדיר את רגליו באופן עקרוני מהקזינואים הרומנים והבולגרים כשביקר במדינות הללו. היה זה שר הפנים לשעבר, עו"ד אברהם פורז.

    ואם עלתה כבר הביקורת על אורן חזן בנוגע ל"סמים קשים" שלקח הרי שבפרלמנט הישראלי ישנם לפחות ארבעה ח"כים (אחד מהם היה שר!) שלקחו סמים וח"כית אחת שאפילו לקחה קוקאין, סם קשה לכל הדעות! אם כך הם פני הדברים הרי שגם בנוגע לסמים ולקשר בינם לבין הדרה מהפרלמנטאריות יש לקבוע חוקים ונהלים ולא לשלוף מהשרוול הרחקות לזה או לאחר בלי קריטריונים, ורק משום שעל אורן חזן קל יותר לירות בטילים, במיוחד לאור "ייחוסו" המיוחד של אביו.

     אבל באמת שאינני מזיל דמעה על חזן ומקומו חייב להיות מחוץ לפרלמנט רק משום העיקרון ש"שוטה אסור לרחם עליו". האיש הזה – ינוקא פוליטית רכה עם עבר קרוב כה מפוקפק ועם הרקורד הלא מרשים של אביו, היה צריך להבין כי המקום השלושים והאחרון של בח"כי הלימוד מחייב אותו להתחיל "דף חדש" בחייו בצנעה ובהשקט בטח, ולא לקפוץ לפני העגלה הפרלמנטארית ולפני הפופיק שלו. הוא היה צריך לפעול כפרלמנטר צנוע ובלי דרישות סחטניות מופרזות כמו בקשותיו לסגן שר החוץ (אולי כדי לקדם את "עסקיו המיוחדים"...) וחברות בוועדת החוץ והביטחון, שבענייניה אין לו שמץ של ניסיון מושג. הוא היה צריך לברוח מהזרקורים כמאש אבל הוא בחר להופיע בכל תכנית ליצנית בטלויזיה ולככב כליצן הראשי. מכאן – לאור הפיכתו את הפעילות הפרלמנטארית שלו לזולה ולליצנית בעיניו, הרי שצריכים לעשות הכול כדי שהאיש הלזה הזה לא יכהן אפילו יום אחד נוסף בפרלמנט. לנתניהו ולליכוד ישנה נבחרת אישית די טובה ולכן כדאי להם לעשות הכול כדי לשכנע את החזן הזה להפסיק את זימרתו הפרלמנטארית ולקבל סידור עבודה רחוק מההמולה הפרלמנטארית. אבל יחד עם זאת על המחוקקים בישראל לחוקק חוק ברור עם סייגים ברורים למי מותר להיבחר לח"כ ולהתמנות לסגן שר ולשר, מהו גבול ומקום אישומים פליליים מהעבר ומתקופת הכהונה הפרלמנטארית שימנעו ממען דהוא להיבחר לפרלמנט, ומהו היחס של החוק כלפי פרלמנטרים שקשריהם עם ההימורים, הסרסרות והסמים יוכחו. עד אז בבקשה מהח"כים לא לנסות לטעון כי חזן הוא "עוף פרלמנטארי" נדיר בישראל. כבר היו לפניו נשיאים ושרים אנסים (לא רק קצב...) וגנבים ואפילו שר שהיה סוחר סמים.

    

הכישלון הציוני

בס"ד

             הכישלון הציוני / הרב אליהו קאופמן

  מאז בחירתו לנשיאות מרבה מר ראובן ריבלין – הנשיא הנבחר, לקונן על מר גורלה השסוע של החברה הישראלית. שוב ושוב פולש מר ריבלין לנושא ה"בעייתי" מבחינתו ובוכה כי בעוד פחות מעשרים שנה יהיה בארץ ישראל רוב של חרדים וערבים. ולאחרונה, הוא גם קונן כי חצי מתלמידי בתיה"ס הם אינם ציונים. עם כל הכבוד לאיש ולאצילותו אבל התוגה שלו איננה צריכה להתפרץ כלפי אלה שהולכים בדרכי אבותם מאז ומעולם, רק משום שבעלי דמיון האמינו – לפני קצת יותר ממאה שנה, כי ניתן להעביר מהעולם את מה שמשה רבנו העניק ויצק לנו מפי הגבורה. במקום לקטר ולרמוז שהאחרים אינם בסדר משום שהם אינם משתנים עפ"י מיעוט מלאכותי עם אידיאולוגיה אמורפית ששמה ציונות, עדיף שמר ריבלין יבדוק ויעשה חשבון נפש שמא כל החלום הזה, להקמת אומה חדשה, היה בטל בשישים וסופו לקרוס עם כל העזרה שקיבל מהבאת נוכרים ו"חלקי חילוף" אנושיים בלבן וחילוניים במסגרת "חוק השבות", שבינו לבין יהדות אין ולא יהיה שום דבר משותף.

   מר ריבלין – כמו רבים מעמיתיו החילוניים מימין ומשמאל, בטוח כי הציונות היא המתכון הכי יעיל לעם היהודי ולכן הוא וחבריו אינם מבינים מדוע התבשיל הזה – שהמרשם שלו נרקח ע"י מתבוללים לפני כמאה שנה, אינו מצליח. ריבלין וחבריו גם דורשים – ישירות ובעקיפין, שצבורים דתיים וחרדים מלאי ערכים ותוכן, יפנו את מה שירשו מאבותיהם, ויתמזגו עם המעט הוירטואלי שכמה מחולמי ההתבוללות היהודים של אירופה החליטו שזו הדרך היהודית הקלה להיות ככל העמים מחנה ישראל. אבל מר ריבלין צריך להבין כי מי שנכשל צריך גם להודות בכישלון, והדמוגרפיה היא התשקיף האמיתי למרות המאמצים הציוניים שהושקעו לשנותה, ולא פעם בדרכים "לא קונבנציונאליות" מבחינת ההומניזם והיהדות גם יחד. ואם הציונות נכשלה אז כנראה שהעגלה השנייה – הטעונה בכל טוב של ערכים ונורמות חיוביות, היהדות התורתית, היא זו שהצליחה ואותה צריך לסגל וסביבה לאחד את העם היושב בציון ובחו"ל, לפני שעוד רבים מבניו יתאדו בהתבוללות המרה. במקום לבכות על כך שחצי מהתלמידים בישראל אינם ציונים הייתי מציע למר ריבלין לבכות על כך שמחצית מהתלמידים היהודים לא שמעו על "שמע ישראל" והם אינם לומדים מי היו באמת רבי עקיבא איגר, ה"חת"ם סופר", ה"בן איש חי", ה"אביר יעקב" ועוד רבים וטובים. מר ריבלין צריך לעשות חשבון נפש רציני ומעמיק מה יצא לנערים ולנערות היהודים בישראל מכל הספרות והשירה שלמדו מסופרים ומשוררים חדשים, שאבותינו לא שיערום. הספרות והשירה הזו לא הצילה אותם מהסכינאות והחיים חסרי התוכן, שבגללם הם אינם מביאים בשמחה ילדים רבים לעולם אלא עסוקים לא פעם בהפלות של פרי בטנם. מר ריבלין צריך להכות על חטא שילדים יהודים הפסידו היסטוריוגרפיה וערכים שכל בן עם אחר היה מתחנן לינוק רק עשירית מהם. ומר ריבלין צריך את העוז שהיה למר חזן האגדי ממפ"ם ההיסטורית שהודה כי הוא ושכמותו רצו לבנות דור של אפיקורסים ובמקום זאת קיבלו דור של בורים ועמי ארצות.

    הרעיון הציוני היה להתנחל על אדמת אבותינו עם הקושאן של ההבטחה האלוקית לאבותינו אבל בלי לקיים את מה שההבטחה האלוקית התנתה עם עמינו. יתרה מכך, הציונות חפצה להנחיל "ערכים אוניברסאלים" שהיו מנוגדים למורשת היהודית. בגישה הזו לא היו חילוקי דעות בין הימין לשמאל הציוני ורק על התוכן האלטרנטיבי – הנוכרי, היו פה ושם חילוקי דעות. לגבי הערבים, הגישה הייתה שהם יעקרו ברובם מהארץ לארצות ערב ומיעוטם יקבל בשמחה את האדנות התרבותית של ה"עם החדש", כהכרת הטוב של היליד לציויליזצייה שמפתחת אותו. עניין הדמוגרפיה לא הפחיד את המתנחלים החדשים משום שהם האמינו כי היהדות והילודה שלה יהיו נחלת העבר כמו גם הילודה הערבית, לאחר שתתרחש ההגירה הערבית, ולאחר המודרניזציה. אבל לא כך היו פני הדברים, ואם מר ריבלין – שבודאי שאיננו צר אופקים וראייה, אינו מבין שהציונות השחצנית טעתה, הרי שזה מתוך אמוציונאליות סובייקטיבית.

    שנים רבות של הבאת עולים מתימן הושקעו ברה סוציאליזציה הציונית. עשרות שנים של "כור היתוך" חד צדדי עברו על עולי המזרח ועל החרדים. אמצעי תקשורת חד כיוונים הופעלו כדי שה"עולים" ישכחו מעברם ויתמזגו ב"נוף הציוני". והעיקר הובאו לכאן כמעט שני מיליון בני לאומים אחרים שהיו תלושים מהיהדות ומהעולם היהודי והמזרחי כדי להשפיע אתנוגראפית לכיוון הציוני המערבי הרצוי וההפוך. אבל כול זאת לא עזר. היהדות – בעלת המטען המלא והערכי, חזרה לנגן כינור ראשון, המושג "ילדים זה שמחה" הפך מציניות ליסוד תרבותי, הערבים בכל זאת נותרו בארץ ומסרבים להודות למי שרצה לשחברם מחדש, ואילו רבים מבני היעד של החילוניות הציונית מאסו בערכיה ויצרו אנטי ציונות בועטת ונושמת. דהיינו, הרעיון הציוני אינו מתאים ליהודים ולנכרים גם יחד.

      אז מר ריבלין היקר, לעולם לא מאוחר לשוב הביתה, ליהדות. גם ברגר – ברזילי, הקומוניסט הראשון בארץ הקודש, חזר אליה לימים מסיביר הקפואה כשומר תורה ומצוות שסיים את חייו ב"שטיבל" של חסידות ויזני'ץ בת"א. גם אפלטון – פילוסוף יווני נוכרי, הפך בסוף ימיו לגר יהודי. גם נירון קיסר והגב' שלו – מיסיס פומפיאה, הפכו לגרים יהודים. וכך הלאה וכך הלאה. מר ריבלין אל תתעצב שחצי מהילדים בארץ אינם ציונים, כי כנראה שלחלק היהודי של אותם לא ציונים ישנם ערכים טובים יותר שנקראים יהדות ושחבל לוותר עליהם תמורת משהו דלוח מבחינה ערכית, ואילו החלק הנוכרי של אותם ילדים לא ציונים אינם רוצים להתבולל בציונות ההרצליאנית, כי כנראה שגם להם ישנם ערכים טובים יותר. מר ריבלין מתלונן על האנדרלמוסיה שנוצרה במדינה בין ארבעה צבורים המפוחדים זה מזה ( חילונים, ערבים, חרדים ודתיים), דבריו הם נכונים אבל בבקשה ממנו לא להטיל את האשם על הצבורים המפוחדים הללו אלא את מי שהביא למצב הזה להתהוות, כאשר ניסה להקים עם מלאכותי כמו שמבשלים צו'לנט.

     מה שלא הצליחו לעשות עמים אחרים ליהדות, כמו היוונים והרומאים – עם תרבויות ענק באמת, בודאי שלא יצליחו לעשות לה ארגוני ה"הסכמה האזרחית" וה"רעיון הציוני" של הציונות. עדיף להיות תלמיד חכם עני אך מלא עונג ערכי מאשר לייצר בפס נא גנבים יהודים עשירים. ואם תודה על האמת היהודית הזו, מר ריבלין היקר, הרי שקנית את עולמך בעולם הזה ולעולם הבא.

הרצח שפתח את תיבת פנדורת הכיבוש

בס"ד

הרצח שפתח את תיבת פנדורת הכיבוש / הרב אליהו קאופמן

      עד שפילחו שלושת היריות את דממת הלילה של ה-30 ביוני 1924 (בליל כ"ט בסיוון התרפ"ד) עוד היה סיכוי להחזיר את ארץ ישראל – פלסטין לימי הנורמליזציה הלאומית ששררו עד שנת 1918, עת הגיעה התנועה הציונית לארץ זו על הכידונים האימפריאליים של המנדט הבריטי. בשש השנים שבין 1918 ל-1924 סערה ארץ הקודש מהמתח שהתנועה הציונית האירופאית הביאה עימה. המנדט הבריטי – שבארץ ישראל יוצג ע"י יהודים ציונים בריטיים ובראשם המושל הרברט סמואל והפקיד הבריטי הבכיר בנטובי'ץ, הבטיח גדולות ונצורות ליהודים המתבוללים והחילוניים של אירופה, כולל התעצמותם הדמוגרפית על חשבון הערבים ומחיקת הרוב החרדי והדתי של היהודים הקדמונים בארץ זו, עד ליסוד הקולוניה הציונית על חשבון ילידי הארץ המקוריים. המהומות הערביות הראשונות פרצו בשנת 1921 והמשיכו גם שנתיים אח"כ, בשנת 1923. מרחץ הדמים נראה בפתח. באותם הימים עדיין התנועה הציונית הייתה מאוחדת וארגון ה"הגנה" יצג את הימין ואת השמאל הציוני כאחד. חיים ויצמן, יצחק וינאית בן צבי, דוד בן גוריון וחבריהם היו בתחילת דרכם הפוליטית כמנהיגי הישוב הציוני. לצידם נודע גם שמו של הקולונל הבריטי – יהודי, פרדריק קיש. בנטובי'ץ וסמואל – בריטים ממוצא יהודי, עזרו לציונים הללו להתחיל בכיבושה הדמוגרפי של ארץ ישראל בשם היהדות, אך בלי לשמור כהוא זה על מצוות היהדות.

     אך מנגד עמד ישוב ערבי זועם בראשות המופתי הירושלמי חג' אמין אל – חוסייני. בתחילה עוד הבדילו הערבים בין יהודי ארץ ישראל המקוריים, שעימם חיו בשלום למעלה מאלף שנה, אך עם הכפייה הציונית על יהודי א"י את הקו האקטיביסטי של ההתנחלות הציונית החמושה, הרי שהערבים החלו לאבד את ההבחנה הזו והדם היהודי הנקי – של נקיי הדעת מירושלים, צפת, חברון, טבריה, עכו, עזה, כפר יאסיף, שכם, פקיעין ועוד, איים להפוך להפקר. בתוך התפר הזה – שבין יהודים שהלכו אחרי היהדות לבין צאצאי יהודים מתבוללים שהלכו אחר הבריונות, נכנס פר' יעקב ישראל דה האן. במשך שלוש השנים מאז עלייתו לארץ ישראל ועד הירצחו (1921- 1924) התרחש הניסיון האחרון – במאמציו של פר' דה האן, להחזיר את גלגל האיומים הציוני אחורה. הלה הגיע בתחילה לארץ ישראל כציוני דתי אך עד מהרה הוחוור לו כי הארץ אינה ריקה וכי ציונות וקולוניאליזם הינם היינו הך. כמו כן – בעקבות המפגש שלו עם היהדות החרדית בירושלים, ובמיוחד עם מנהיגה הרב חיים זוננפלד, הבין פר' דה האן כי יהדות וציונות הם תרתי דסתרי ולכן הוא בחר את דרך היהדות והצטרף ל"עדה החרדית", שהוקמה אז בארץ ישראל כדי להבדיל את מאמיני הדת היהודית מאלה שבאו בשם "היהודים" להעביר את היהדות מהעולם בכלל ומהארץ בפרט. דה האן הבין כמה עניינים יחדיו ומיד החל לפעול בדרכו לשינוי המצב הקשה שנוצר בארץ ישראל בין יהודים לערבים. דה האן, דיפלומט ומשפטן יהודי – הולנדי בחסד עליון, הבין כי המשך ההתגרות וההתנחלות הציונית רק יביאו לשפך דמים שמי יישורנו. דה האן גם הבין היטב שככל שהציונים יתחזקו כך גם יורע מצב היהודים האותנטיים והדתיים שחיו בארץ עד לפני שנת 1918. הוא הבין שהיהודים הללו עלולים לעבור שמד רוחני ע"י הציונים המתבוללים עד כדי ניסיון למחוק את דת ישראל, רחמנא לצלן, ומנגד ההתגרות הציונית תסכן קודם כל את חייהם משום חזותם היהודית, כשהערבים יפסיקו להבחין בין יהודי וותיק וחיובי לבין המתנחלים היהודים מאירופה. דה האן גם הבין כי מלבד היהדות החרדית והדתית שחיה בארץ ושאיננה שותפה ליומרות הלאומניות של הציונות הרי שקיימים בארץ ישראל כוחות שלום יהודים נוספים, שאינם דווקא חרדים ודתיים. הציונים שקלטו כי הפעם יש להם עסק עם אדם ממולח ופיקח, חרצו את דינו של האיש למוות משום פחדם כי הלה עלול לגנוז את חלומם האימפריאלי.

       ואומנם בשלוש שנים בלבד חולל דה האן מהפיכה ולולא נרצח הייתה מתבטלת הקולוניזציה הציונית בדמות ביטול "הצהרת בלפור". ראשית, דה האן בנה מפגשים בין ה"עדה החרדית" – שאנשיהם היו רוב הישוב יחד עם יהודי הארץ הוותיקים ועם הספרדים בישוב היהודי דאז, עם השלטון הבריטי גם למגינת יהודים בריטים ציונים כקולונל פרדריק קיש ולמגינת ליבו של דר' חיים ויצמן. דה האן הפגיש את ראשי ה"עדה החרדית" עם אייל העיתונות הבריטית דאז, הלורד נוטקליף וראשי היהדות החרדית פרסו בפניו כי רוב העולם היהודי הוא חרדי והוא מתנגד לציונות ולרעיונה להשתלט על הארץ ולהתגרות ולגרש את הערבים. בכך החלו בבריטניה – שבה לא הייתה יהדות חרדית, להבין כי טענת הציונים להיותם נציגיו של העם היהודי, היא טענת שקר. דה האן החל לפרסם בעיתונות הבריטית את מאמריו על ה"צד השני של המטבע היהודי" וכך החלו להבין בבריטניה כי בעצם רוב העם היהודי איננו מצדד בקולוניזציה הציונית. אח"כ נפגש דה האן עם ראשי ההנהגה הערבית – האמיר חוסיין ובניו פייסל ועבדאללה, והכין את הקרקע למפגשם עם ה"עדה החרדית". בראשית שנת 1924 נפגשו בירדן האמירים הללו עם המשלחת החרדית שבראשה עמד הרב זוננםלד. בפגישה נחתם הסכם שלום בין הצדדים. הצד הערבי – שגם המופתי הירושלמי היה נוכח עימו, קיבל את זכותם של היהודים החרדים בעולם להתיישב בארץ ישראל וגם בגדה המזרחית של הירדן, ללא תביעות מדיניות, ואילו נציגי החרדים הכירו בשלטון האשמי כשלטון הרצוי להם בארץ ישראל וקראו לביטולה של "הצהרת בלפור". במקביל יצר דה האן חזית משותפת עם פר' יהודה מגנס מ"ברית שלום" ועם ברגר ברזילי מה-פ.ק.פ. במטרה לשכנע את הבריטים כי רוב הישוב היהודי בארץ ישראל איננו ציוני וכי אין מטרתו בקולוניזציה ציונית אנטי ערבית. ב-1 ביולי עמד דה האן לצאת ללונדון כנציגם של כל כוחות השלום היהודים בארץ ישראל ולהביא לכך ששלטון ה"לייבור" שעלה שם במקום השמרנים יבטל את "הצהרת בלפור". בלילה שלפני הטיסה נורה דה האן ע"י אברהם תוהמי, שליחם של הזוג בן צבי ושל קולונל קיש. בכך ירו הציונים את יריית הפתיחה לטרור ציוני של מיעוט, שבכוח הטרור הפך לרוב. כך נסתם הגולל על הסיכוי לעצור את הפיכת ארץ ישראל – פלסטין לכר של מרחץ דמים. כך שוב חזר הזיהוי שבין ציונות ליהדות תוך הכנסת יהודי העולם לסכנת חיים בעטיין של פרובוקציות ציוניות. וכך נפתחה דרך התהום למהומות דמים בשנת 1929, 1936/9ולימים להתרחשויות ה"נכבות" הציוניות נגד הערבים, בני עדות המזרח, החרדים ואומללי השואה. לימים המשיך גלגל הרציחות וניסיונות הרצח הפוליטיים להתגלגל וכך נרצח חיים ארלוזורוב ואף אורי אבנרי ומאיר וילנר היו מטרת התנגשות לרצח פוליטי. רצח רבין היה הרצח המפורסם אולי בנוגע לרצח אנטי שלום אך לא היה הראשון ולא היחיד. גם יהודים שרצו לשמור על דתם נרצחו ובראשם סאלם יעקב ג'ראפי ממחנה עין שמר, על שמחה על חילול שבת. רצח דה האן פתח "תיבת פנדורה" של טרור ציוני כנגד כל מי שרצה בדרך אחרת (גם הקומוניסטים הפלשתינאים – יהודים וערבים, היו קרבנות האוירה הטרוריסטית הזו). היהדות החרדית לקתה מאז ועד היום בהלם של פחד מהטרור הציוני אם תעז לנהל מגעים עצמאיים עם ערבים.

   במשך אותן שלוש שנים התנהל טרור ציוני נגד היהדות החרדית ולצד האיומים על דה האן כ"בוגד" שדמו הותר לרצח הרי שגם הרב יפה הוכה מכות רצח ואלמלא השוטרים הבריטים הוא לא היה נשאר חי. שני אנשי "הגנה" איימו גם על הרב זוננפלד ברצח אך הלה פתח חולצתו והזמינם לרצחו, ומתוך הבהלה מאישיותו החזקה ברחו השניים.

 בשבוע הבא – ביום שלישי, יחול התאריך העברי להירצחו של פר' דה האן, במלאות 91 שנה לרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל. התאריך העברי הוא כ"ט בסיוון תשע"ה והשנה המנין הלועזי יהיה ה-16 ליוני 2015. טוב היה אם ח"כים ואישים דמוקרטים היו דואגים סוף כל סוף להפוך את התאריך הזה ליום רשמי במדינת ישראל כנגד רצח פוליטי באשר הוא, שהרי מי שמצדיק את רצח דה האן נותן לגיטימציה להצדקת רצח רבין.  

ונהפוך הוא

בס"ד

                       ונהפוך הוא / הרב אליהו קאופמן

       ב-15 לספטמבר 1935 פרצו "חוקי נירנברג" לעולם. המטרה העיקרית שסומנה שם הייתה: היהודים. היו אלה חוקי אפליה גרמניים שהדירו את היהודים מנישואים וזיווג לגרמנים, מהשתלבות בחיי האקדמיה הגרמנית ומעוד שורה ארוכה של אפליות אזרחיות כולל איסור על יהודי לשחק כדורגל בקבוצה גרמנית, אף אם יהיה הלה בעל הכישרון הגדול ביותר. העולם היהודי סער אז כהיום. עד היום "חוקי נירנברג" מהוים את גולת הכותרת של האפליות בתקופה המודרנית. אבל לרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל הייתה דעה שונה, ואותה הוא ביטא בספרו "נפש שמשון".

    הרב פינקוס יצא מההנחה ש"אין נוקפין אצבע אלא אם מכריזין עלייה משמים", כלומר שהכול מתרחש מהשם יתברך. מכאן טען הרב פינקוס כי כאשר עם ישראל אינו הולך בתלם הרצוי לקב"ה ומתוך תוכחת חכמי העם אין כבר סיכוי שהפוקרים ישובו, אזי, ה' הטוב שולח להם אז דווקא גוי עז פנים שיגזור עליהם את גזירותיו של הקב"ה, אליהם סירב העם חזור מרצונו. ואם גם לאחר אותן גזירות העם אינו מבין כי מהשם הייתה הגזירה והעם אינו שב מסורו אלא ממשיך לקטר על הגזירות הללו – שהן למעשה מצוות ה', הרי שאז, חס ושלום, תבוא מכת ה' בעונש פיזי חמור מאותו גוי עז פנים. וכפי המשל התורתי כך הסביר הרב פינקוס את הנמשל של "חוקי נירנברג". הרב פינקוס טען כי בעצם "חוקי נירנברג" היו חוקים חיוביים שהקב"ה הביאם בלית ברירה על עם ישראל ע"י הגוי עז הפנים ביותר שהיה אז עלי אדמות – הגרמנים, משום שאת החוקים החיוביים הללו סירבו היהודים לקיים מתוך רצונם הטוב בפקודת התורה וההלכה, ולכן היה ה' הטוב צריך להביאם באונס על עם ישראל מידי הצורר שלו רצו להידמות ושמארצו החלה המרידה היהודית בתורת ה'. וכך למעשה מסתבר כי אילוץ יהודים לא להתחבר ולא להינשא לגרמנים הוא בעצם מצוות התורה לא להתבולל, כך מסתבר כי החרמת היהודים מההסכלה הגרמנית הינה הציווי התורתי של "בחוקותם לא תלכו" וזו הייתה מלחמתם של גאוני ישראל נגד ההסכלה האירופאית, ואפילו להחרמת שחקני כדורגל יהודים בגרמניה היה סמוך תורתי של המאבק החשמונאי בתרבות הגוף והספורט היוונית. ומוסיף הרב פינקוס כי אילו היו היהודים מבינים את הרמז בשנת 1935 ושבים אל השם בכל ליבם ומתחילים מרצון לקבל את הגזירות הללו כמצוות הייתה נמנעת השואה המרה, אבל זה לא קרה, אלא שהיהודים לא רק שלא חזרו בתשובה אלא שזעקו נגד לקיחת "זכותם" להתבולל, ללמוד מדעים אנטי תורתיים ולהשתלב בתרבות יוון.

    בהשקפתו של הגאון המנוח פינקוס זצ"ל נזכרתי בשבוע האחרון כשרגו'ב גי'בריל – מהרשות הפלשתינאית, רצה להוציא את ישראל מפיפ"א, ובמיוחד נזכרתי בהשקפה התורתית הזו כאשר הסטודנטים הבריטים הכריזו חרם אקדמי על ישראל. מאז קום המדינה – ואף לפני כן, משקיע הישוב הציוני כספי ציבור באופן עתק על אותו משחק של כדור הסמרטוטים שנקרא כדורגל. עד לפני כעשרים שנה המשחק וה"מקצוע" הזה בכלל התנהלו על גב קופת הציבור הישראלי ללא שום גב כלכלי ומסחרי, כפי שמקובל בעולם. במיוחד מועצות הפועלים – אך גם המרכזים הפוליטיים, כיסו גירעונות ותשלומי עתק לכאלה שקניית הכרטיסים והחסות המסחרית לא כיסתה את גרעונם. גם כיום – כשהמסחר איכשהו פלש לעולם הכדורגל, הרי שעדיין הנטל על הציבור העובד גדול מנשוא. בנוסף לכך הרי שלא מעט יהודים מוכשרים – וממשפחות שומרות מצוות, נופלים בפח העבודה הזרה הזו של ימינו, שכל כולה רוח שטות ואלימות. עם ישראל לא נוצר ע"י הקב"ה כדי שיתחרה עם גויי העולם הרעבים מספרד, פורטוגל, ברזיל ואיטליה על בכורת כדור הסמרטוטים. וכך, כשנמאס לשכינה לראות את בנייה נתקלים זה בזה באלימות פיזית ומילולית ובלשון הרע רק משום אותו משחק נבער, וכאשר היהדות הדתית והחרדית אינם משמיעים תוכחה אלא אפילו מוכנים להתפשר עם התת תרבות הזו רק אם "המשחקים לא יהיו בשבת ובחג", הרי שהשם הטוב שלח את אותו ג'יבריל מרמאללה כדי שיוציא את הערמונים מהאש ויאיים בהרחקת ישראל מאותה פיפ"א, וזאת כדי שעם ישראל יבין את הרמז ויחזור בתשובה. וממש באותו שבוע נשלחו הסטודנטים הבריטים – ע"י ה' הטוב, להרחיק את ישראל מהאקדמיה העולמית שבה משתלבים יהודים ב"מדע" ובהסכלה אנטי תורתית והגורמת לעם ישראל לברוח ממצוות התורה ומנגד להתבולל. היהודים היו אמורים להבין את הרמז הזה ולחזור להיות "עם לבדד ישכון". אבל ככל הנראה זה כנראה שלא יקרה בקרוב אלא מה שיקרה הוא מה שקרה בשנת 1935: היהודים ידרשו "שיויון- ככל הגויים מחנה ישראל".

    לאחר חוקי נירנברג קמו גדולי ישראל דאז והתריעו נגד ההתבוללות והצביעו על הנגע אך הפעם אין אפילו גדולים ורבנים שירימו את הדגל הזה. אז זה היה הדור שרק שנים ספורות קודם לכן התייתם מענקי דור כה"חפץ חיים", הסבא קדישא שלמה אלפנדרי , הגר"ח זוננפלד ואחרים אך עדיין נותרו לו אריות כהאדמו"רים ממונקאטש, מבלזא, מלובאביטש הרבנים מבריסק ובנטובי'ץ (הגר"א ווסרמן הי"ד) והרבנים צדקא חוצי'ן וה"כף החיים" בארץ הקודש. ובכל זאת קולם של הללו לא הכריע את המהרסים בכרם ישראל והסוף היה מר ונמהר, רחמנא לצלן. כיום גם אין נשמעים הקולות הללו, ובאשר לתרבות יוון ולאקדמיה הכופרת היה שהן שואבות עידוד מ"רבנים" לעת מצוא ומאדמו"רים שלא שיערום אבותינו. ומכאן, שבאמת שאינני יכול להאשים את הממסד ובודאי שלא את הציבור החילוני באי ראייה נכונה של ה"גזירות" שאינן כלל גזירות, ברגע שאלה המתיימרים לחגוג את חנוכה עם כל השמנים המודרים כבר נסחפו לתוך תרבות יוון והסכלתה.

     כך למשל הובא לעיני הביזיון של חילול ה' מאיזה אדמו"ר שמקורו בנתניה והיום הוא יושב בבני ברק עם חסידות צעצוע ששמה זלוכשוב. אותו אדמו"ר לא התבייש – מול המצלמות, לברך את מאמן הכדורסל דיויד בלאט הפוקר לניצחון קבוצתו של    הלה – שחורים נכרים מבני חם, באליפות הכדורסל האמריקאי, ועוד לכנות את הבלאט הזה "הרב דיויד בלאט"! כאשר נזכרים בברכות אדמו"רים קדושים טרום השואה – שבדקו כל מי שבא להתברך בציציותיו ושלא תצא מכשלה מפיהם, הרי שמזדעזעים עד לאיזה חילול ה' הגענו כיום עם הלץ הזה מבני ברק, שמברך כל חוטא ומחטיא כדי להרבות עבירה בישראל.

     עם ישראל הוא "עם הספר" וכך הוא מוערך ע"י אומות העולם. ספורט, תיאטרון, סרטים ומחקרי רוח וגשם סתמיים ושקריים אינם הייעוד והתכלית של העם שעליו הקב"ה אומר "עם זו יצרתי, תהילתי יספרו". ולכן יש לראות את החרמות מפלסטין ומבריטניה כשליחות של השם דרך הגוי העז פנים, לאחר שישראל סרו מדרכם ואין מי שיוכיחם על כך מתוך המחנה התורתי.        

המשת"פית

בס"ד

                      המשת"פית / הרב אליהו קאופמן

       זו לי הפעם השנייה שבתוך חודש אני מסרב להופיע בכנס יהודי – ערבי למציאת פיתרון לסכסוך עם הפלשתינאים. זה אירע לפני כשבועיים כשדחיתי את ההזמנה להיות נוכח ולהופיע בכנס באוניברסיטת ב"ש, שבו השתתפו אישים יהודים וערבים להפסקת הכיבוש וזה יהיה גם השבוע, משלא אגיע לכנס דומה בבית ג'אלה שעל יד בית לחם. אני בדרך כלל משתתף באופן מסודר בכנסים דומים כשאני מוזמן, ולא פעם גם לצידם של אנשים אנטי דתיים, משום עניין פיקוח הנפש ואף משום העניין להציג לציבור הערבי כי החרדים אינם קיצוניים כנגדם וכי התיאוריה שהדת היא המכשול לשלום כולה בשקר. אבל לכנסים האחרונים סירבתי לבוא ולא משום אנשי השמאל אלא משום אחת שחלק מהשמאל החליט להריצה כ"נציגת החרדים" בזמן שאישה זו מזמן נפלטה מהיהדות החרדית ועל אף "ייחוסה" ושמו של אביה הרי שהיא לגבינו כ"חומץ בת יין". זוהי גב' זכייה בר שלום המוכרת בשמה עדינה בר שלום, ושמחליפה כל יום מיטה פוליטית במהירות גדולה יותר ממה שכל אחד מאיתנו מחליף גרביים. זו גברת שכל קשר בינה לחרדים ול"שולחן ערוך" מקרי ביותר. כל מטרתה של האישה הזו להרוס את היהדות בכרם ישראל, להכניס את ההסכלה האקדמית האנטי דתית של מדעי הרוח והגשם במקום עולם התורה האינטלקטואלי של היהדות. כל מטרתה של האישה הזו – שכבר נשבעה אמונים ללא דתיים לא מעטים כעוזי דיין, אנשי "יש עתיד", מר"צ ו"כולנו", לשבור את הבית היהודי ולקלקל את מעמד האישה ביהדות, וכל זאת בשליחות של לוחמים אנטי דתיים. השמאל הציוני אינו מאמץ את בר שלום משום היותה "אשת שלום" אלא משום מלחמתה בדת ישראל מתוך המחנה החרדי. "רשימת הנשים" – שבר שלום הקימה בעיר אלעד, היא נקודת הזכות של האישה הזו אצל אלה שרוצים לשבור את הדמוגרפיה החרדית ולצמצם את הילודה החרדית כדי שהציונות החילונית והאנטי דתית תמשיך להתקיים. מכל הסיבות הללו הרי שבר שלום איננה מייצגת את החרדים ואיננה יכולה לדבר בשמם. היותה של הגב' המגונדרת הזו – שהיא עצמה בורה ביהדות ובאינטלקטואליות, ביתו של הגר"ע יוסף מקבילה להיותו של עשיו הרשע בנו של יצחק אבינו אבל ההלכה היהודית כבר פסקה ש"עשיו שונא ליעקב".

    אותם אנשי שמאל (אינני מכליל את כולם כי קיימים כאלה מתוכם החושבים אחרת) שמשתמשים בגב' בר שלום יודעים היטב כי היא איננה השער ליהדות החרדית של החרדים וכי היא רק מהווה מחסום להצטרפות חרדים למו"מ לשלום עם הפלשתינאים אבל הם בכל זאת מעדיפים לטפח אותה. מדוע? הסיבה היא פשוטה: השמאל הישראלי מעוניין אמנם בשלום עם הפלשתינאים אך רבים מתוכו אינם מעוניינים בשלום הזה בכל תנאי אלא בתנאי שבמדינת ישראל שלאחר ההיפרדות לשתי מדינות, יהפוך המשטר ליותר ויותר אנטי דתי ולכן ברית לשלום עם הפלשתינאים לא יכולה, מבחינת רבים בשמאל הישראלי, לכלול יהודים חרדים ממש אלא כאלה שיסייעו לאנטי דתיים בעתיד להוריד את רמת הדת והיהדות לאפס. אותם אנשי השמאל המניפולטיביים הללו דואגים לשדר לאומות העולם ולפלשתינאים כי הדת היהודית היא המקור לכל הבעיות וכי שככל שהחרדים יתרבו  כך תחריף המלחמה עם הפלשתינאים ולכן הכיוון שלהם הוא לצרף ל"מחנה השלום" מעין "חרדים לייט", גם במחיר שהללו אינם מיצגים דבר. אבל ההיפך הוא הנכון. ככל שהדת היהודית והחרדיות חזקים יותר כך הלאומיות והלאומנות הציונית חלשים יותר, משום שחרדיות פירושה דת נטו ואילו "חרדיות לייט" פירושה הכנסת אלמנטים ציוניים וקיצוניות לאומנית. אבל את זה מסתירים רוב אנשי השמאל – ובמיוחד השמאל הציוני, וכאשר עניין השלום מתנגש עם דבקותם באנטי דתיות הרי שהם יעדיפו את הדתיים הלאומנים אך הפשרנים דתית (כמו שאנשי מר"צ תמכו בתקופה מסוימת ברב שמואל אליהו ל"רב של י"ם" למרות קיצוניותו האנטי ערבית, רק משום שביקר עם ביתו ב"בית הפתוח" בי"ם ונודע כ"דתי פשרן"). במהלך ההיסטוריה הפוליטית בישראל נהגו אנשי שמאל רבים – כקבוצות, לאמץ לעצמם מזרחי מחמד שחשב כמותם בנושאים רבים וגם במחיר שזיהויו הרחב עימם יפגע אח"כ בסיכוייו להשפיע על צאן מרעיתו. כל זאת רק כדי להצדיק את האידיאולוגיות שלהם עם איזה סמל עלוב בלבד. כך הם עושים כיום גם עם גב' בר שלום.

    באחרונה החלה לככב הגב' בר – חלום – שלום גם בכנסי ה"הסדר האזרחי" של כנס יפו". לכנס הזה מגיעים גם אנשי שמאל ציוני וראשי הסקטור הערבי לצד מוזמנים שהם "חרדים – לייט", שחלקם הוא בקושי אפילו דתי לאומי "לייט", כמו למשל ח"כ לשעבר מיכאל מלכיור שהוא בכלל איש שמאל ציוני חובש כיפה ולא יותר. בכנסים הללו החלה גם להופיע גב' בר שלום כ"מייצגת חרדית" בזמן שחרדים באמת נעדרים משם, כולל אנשי "יהדות התורה", מעצם אי הסכמתם לכרוך "הסדר אזרחי" עם הערבים בהתחייבות ל"הסדר אזרחי" עם גורמים אנטי דתיים, ובכלל לא להיות נוכחים לצד אנטי דתית כבר שלום. הערבים צריכים להבין כי בדור הבא בע"ה רוב יושבי הארץ היהודים יהיו שומרי תורה ומצוות ומנגד, הדרך של השמאל ושל ה"הסדר האזרחי" איננה מקדמת אותם לשום שלום ואינטגרציה עם החברה היהודית האמיתית אלא מותירה אותם בכיס של השמאל הקטן שחלקו פשוט הזוי רעיונית וחברתית. אנשי שמאל ושלום אמיתיים חייבים גם הם להבין את הנקודה הזו.

    הונאה נוספת שנערכת ע"י אותם אנשי השמאל הללו היא בהצגת המשת"פים החרדים כ"אנשי שלום" רק משום משת"פותם האנטי דתית. כך למשל אותה גב' בר שלום, המוצגת לפני הפלשתינאים כ"אשת שלום", כבר הספיקה להישבע אמונים לאיש בעל גוון ימני כעוזי דיין, ואילו כשבוע לפני הצטרפותה האחרונה לש"ס (לפני הבחירות האחרונות) היא בכלל צידדה באלי ישי הכהניסט! גם יעקב מרגי – שהופיע ב"כנס יפו" לצד גב' בר שלום, טען שם כי מזה עשורים נמנע חופש התנועה לערביי י"ם אך הוא עצמו קרא – לאחר הרצח בבית הכנסת בשכונת הר נוף בי"ם, לחסום את כניסתם של ערביי מזרח י"ם למערב העיר. בעבר השתמשו אנשי ה"הסדר האזרחי" בחרדי שנלחם נגד החברה החרדית כ"סמן השלום" שלהם. האיש היה דודי זילברשלג אך משהלה נתפס בפרשת נערת הליווי צנחו מניותיו. והנה, האיש שהוצג ע"י אודי כהן מה"הסדר האזרחי", בפני הערבים ואף בפני התנועה האסלאמית הצפונית,  כ"איש שלום" הפך בבחירות האחרונות לאסטרטג הראשי של אלי ישי וברוך מרזל הכהניסטים!

    הערבים והפלשתינאים צריכים להבין כי המגע עם היהדות החרדית צריך לעבור באופן ישיר לפגישות בין חרדים לערבים ולא ע"י תיוון והכוונה של השמאל האנטי דתי, שגם  ברשימת הצבורים בישראל שהדפיס עבור הפלשתינאים לא כלל את הדתיים והחרדים כשותפי שיח. אין לי שום שום בעיה להמשיך לשתף פעולה עם אנשי שלום חילוניים במסגרת השיחות עם הערבים וגם בר שלום איננה מפריעה לי בהגעתה לשיחות כאלה אבל הפיכתה של הגב' המנותקת הזו מאיתנו ומתורת ישראל ל"נציגת החרדים" הוא המחסום שגורם לחרדים באמת להתרחק מכל כנס כזה ולהחרימו.

    מאחר וכל חרדי מתרחק ממנה הרי שרק מעטים מגיעים דרכה לכנסים הללו וכאשר מדובר במעבר ל"קו הרוק" הרי שכמעט ולא תמצאו איזה איש חרדי שיצטרף אליה. לכנס בבית גאל'ה היא העלתה גם את שמו של הרב משה גרילק , עורך העיתון החרדי "משפחה". קשה לי להבין כיצד אדם כמו גרילק – שבכל זאת גדל באטמוספירה החרדית, מוכן לאחוז בשולי השמלה הלא צנועה של אותה בר שלום הידועה במקומותינו לשמצה. גם רישומו של גרילק בהזמנה הרשמית לא היה חכם במיוחד. בשנים האחרונות אורגנו על ידי עשרות מפגשים בין חרדים לפלשתינאים משני עברי ה"קו הירוק" ומתקיים שיתוף פעולה פורה בין הצדדים אבל נמנענו מפרסום כל עוד הפרסום רק יזיק. רשימת שמו של גרילק במודעה הייתה יותר למטרת השמאל להופכו חלק ממנו מאשר להביאו לעבודה יהודית – ערבית משופת. האיש, חסר הניסיון הזה בעבודה עם הסקטור הערבי, אמנם נפל למלכודת ומיד עט עליו הימין הציוני ואף איים להחרים את עיתון "משפחה" אם ישתתף בכנס, שהרי העיתון "משפחה" הוא ביסודו עיתון חרדי בעל קו ובעלים לאומנים ובראשם הכתב גרנות – גרנבי'ץ, מתנחל קיצוני מאנשי קריית ארבע. הלחץ כרגע הוא שגרילק לא ישתתף ונראה שזו אמנם תהיה התוצאה. אני הייתי מציע לגרילק באמת לא להופיע לכנס בבית ג'אלה אבל לא משום הערבים אלא משום שהוא ייתן לגיטימציה לסוררת ולמורדת הזו – ששמה זכייה בר שלום, להיחשב כ"נציגה חרדית" ולהשלות את הערבים שאמנם יש מאחרייה ציבור חרד בזמן שהיא מייצגת רק כמה נשים הזויות שמזמן אינן חרדיות ושהנשים החרדיות הקיאו אותן מזמן מתוכן. יהודי חרדי כגרילק חייב להבין כי יהיה זה חילול ה' כאשר הוא יחבור לשונאת דת ישראל ומשת"פית של "יש עתיד", כגב' בר שלום. הציבור החרדי שהקיא את שונאת הדת הזו יקיא גם אותו. אם גרילק לא יגיע לצידה של ההזויה בר שלום הוא גם  יסייע לערבים להבין שהליצניתהזו איננה מקרב היהדות החרדית.

הגל העכור הזה

בס"ד

             הגל העכור הזה / הרב אליהו קאופמן

    שרון גל, הח"כ החדש של "ישראל בתינו", נכנס לפרלמנט הישראלי כרוח סערה ומרגיש בי הוא נמצא ביציע האוהדים של אוהדי בית"ר י"ם, מסניף "לה פמיליה". הרוח הבוטה שהלה הכניס לחיים הפרלמנטרים מזכירה לנו במעט את הימין הקיצוני של היום ביוון – ששם גם מכים נשים בשידור ישיר, ובמיוחד הוא גם מזכיר את הימין הפשיסטי  באירופה מלפני שנת 1945. מכל ח"כי "ישראל בתינו" של היום הוא האיש שהכי דומה למנהיגו ליברמן ולכן גם קשה לטעות מדוע הוא נבחר על ידי ליברמן ברשימה הפרלמנטארית. גל בהחלט מפיח "תקווה" כי הוא לא ייפול מגסותה וברוטליותה של הח"כית לשעבר מ"ישראל בתינו", אנסטזייה מיכאלי, ובהחלט יתכן שעוד יעלה עלייה באגרסיביות הפרלמנטארית שלו.

     התקפתו של הגל העכור הזה על ח"כ זהבה גלאון – בזועקו אליה במליאת הכנסת "משת"פית" (עד הוצאתו החוצה) ואח"כ בבריחתו מאולפן הכנסת לא לפני שסנט והשתלח במראיינת, מסמל כי האיש הזה מתכוון להיות הסמן הימני גם בכל הנוגע לאלימות דיבור ולגסות פוליטית. הראייה הפוליטית והרעיונית של האיש הזה היא ראייתו של הרחוב האלים הלאומני – יהודי הרואה יהודים לאומנים עם צדק אבסולוטי  מול אויבים ערבים כמשוואה טוטאלית של מלחמה וללא קשר לרעיונות אידיאולוגיים שונים. כל יהודי שאינו חושב כמותו – באופן גזעני ולאומני, מסומן כ"בוגד" וכמובן כ"משת"ף" ומכאן לארגון "פוטש" אלים ובאופן פיזי, הרי שהדרך קצרה ביותר. לאיש הזה יש "קריירה" אלימה מילולית עם תנועות גוף תואמות שכבר הייתה צריכה לבשר לנו מזמן  מיהו ומה תהיה דרכו הפרלמנטרית. מספיק עם נצפה בעימותיו הטלויזיונים לפני בחירתו לח"כ מול אישים ערביים, ובראשם ח"כ לשעבר מוחמד ברכה מחד"ש , הרי שנבין עד מהרה מהו הפונצייאל האלים מילולית שגלום בו.

     התרופה היחידה לאיש כזה – מבית היוצר הפשיסטי המקורי, היא אך ורק אחת: ליצור לו דה לגיטימציה ברורה וחדה. כמו כן יש לעקוב אחרי כל תנועה וריאיון של האיש, ואם הלה יאמר או יעשה דבר שהוא חריג לשלילה מבחינה פרלמנטארית וציבורית, אזי, יש לעשות את הכל כדי להצר את צעדיו פרלמנטארית ומשפטית כאחד. זהו בהחלט מנהיג רחוב אספסופי עם פונטנצייאל של הסתה אלימה ביותר. אני מניח שעוד נתגעגע לימי הרתחה של ציפי חוטובלי, מירי רגב, דני דנון ואפילו אנסטזייה מיכאלי. זהו תואם ליברמן מהימים שהאחרון היה שומר הסף של מועדון הסטודנטים של האוניברסיטה בי"ם. 

סחטני השוק

בס"ד

                 סחטני השוק / הרב אליהו קאופמן

      מר בנימין נתניהו חייב להגדיל את הקואליציה שלו ולא רק מסיבות מפלגתיות – פוליטיות, אלא כדי למנוע אסונות ממלכתיים כתוצאה ממינויים פוליטיים שעלולים להתרחש "תחת אש" הסחטנות. הקואליציה הצרה של 61 הח"כים בלבד מחד גיסא ושלל שלושים המנדטים של הליכוד מאידך גיסא, מעלים יום, יום דרישות סחטניות – על רקע מצוקת האצבעות שאמורות להחזיק את ממשלת נתניהו על פני המים הקואליציוניים העכורים. קבוצה גדולה של טירונים פוליטיים עם הרבה תיאבון לכופתאות ועם חוסר אחריות ממלכתי מצאה את עצמה בתוך הפרלמנט הודות לכמות המנדטים שהליכוד הצליח להכניס. בימים כתיקונם – עם קואליציה רחבה יותר, לא היה מעיז כל טירון לבקש מנתניהו תיק מיניסטריאלי או אפילו סגן שר, וזאת עוד לפני שהוא למד להפעיל את זמזם ההצבעה. אבל ברגע שכל קול קובע הרי שמיד גם שכל טירון הופך למלך. כל זאת רק מוכיח שבעיית ה"סחטנות הפוליטית" איננה רק בעייתה של מפלגה קטנה ו/או סקטוריאלית, ואין זו אשמת אחוז החסימה הנמוך שגרם לעודף ה"סחטנות". המצב מראה ממש את ההיפך: הבעיה מגיעה ממפלגתו הגדולה של ראש הממשלה – מפלגה שזכתה בשלושים מנדטים, וכל זאת בבחירות שלאחר העלאת אחוז החסימה. נתניהו צריך להבין כי כניעה ל"גוזל" פוליטי זה או אחר יפתח תיבת פנדורה של סחטנות פוליטית, שמתוך התיבה יבקעו "גוזלים" רבים. התוצאה תהיה רמת שירות והנהגה נמוכה של משרדי הממשלה ומי שיסבול יהיו כמובן אזרחי המדינה, כולל מצביעי שלושים המנדטים של הליכוד, ששלחו את ה"גוזלים" לפרלמנט לא לשם גזל האחריות הציבורית.

    אבל על כל ה"כוכבים" הללו עלה ח"כ אנונימי בשם אורן חזן ושנכנס לפרלמנט ב"דקה ה-90" ובמקום ה-30 ברשימת הליכוד. בעבר היו טירונים כמותו סוכרים את תאוותם השלטונית ובמשך קדנציה אחת לפחות הם היו מתמחים ולומדים. אבל לא אחד כאורן חזן – שנכנס אנונימי ועם רקורד אנונימי, ישב בפינה. החושים המדודים שלו קלטו כי כהח"כ ה-61 של הקואליציה הרי שהוא יכול לצלוף בתביעות מופרכות לקידומו ואולי ב"פוקס" הוא יקלע לסל השררה. הטירון הפוליטי הנחמד הזה דרש לעצמו מנתניהו לא פחות ולא יותר מאשר סגן שר החוץ! אבל הוא ניסה "להקל" על נתניהו כשדרש "רק" את התפקיד הזה ברוטציה. הוא עמד על רגליו האחוריות וביקש רוטאציה בתפקיד זה עם סגנית השר ציפי חוטובלי. את חזן לא עניין כי גב' חוטובלי הגיעה לתפקיד סגנית שר החוץ לאחר שנבחרה זה קדנציה שלישית, ובעבר כבר שימשה סגנית שר במשרד ממשלתי אחר ( משרד התחבורה). חבריו של חזן עוד לא התביישו לטעון כי ניסיונו בעסקים ביבשת אמריקה יתרום לישראל כשחברם יכהן כסגן שר החוץ, למרות שמעולם לא היה ולא נודע לדיפלומטיה. וזו באמת הרמה המפחידה של    הטיעון – השוואה בין תפקיד דיפלומטי ורגיש כל כך לבין עסקים של רווח, הפסד ותגרנות! אני הייתי בודק אם הכוונה איננה הפוכה – שתפקיד סגן שר החוץ ימנף את עסקיו של זה שחפץ לכהן בו...

     לנתניהו ולליכוד ישנה בעיית אנדרלמוסיה קשה בכל הנוגע למשמעת ח"כים חדשים אם אדון חזן ה"ינוקא" אינו מתבייש לטעון לתפקיד כה רגיש וחשוב כאשר בליכוד נבחרו ח"כים וותיקים וחדשים שעדיין לא הרימו את תביעותיהם לתפקיד מיניסטריאלי כלשהו, למרות שחזן היומרני מהם עוד לא החל לטפס לקרסוליהם בכל הנוגע לעשייה ציבורית ולוותק מקצועי.

    קחו למשל שר לשעבר וראש השב"כ לשעבר כח"כ אבי דיכטר, ושגם דורג ברשימת הליכוד לפני חזן. היה הרבה יותר הגיוני אם איש זה היה מבקש את תפקיד סגן שר החוץ – ואפילו בלי רוטציה. קחו למשל את הח"כים החדשים של הליכוד – דוד ביטן וז'קי לוי. השנים דורגו ברשימת הליכוד באמצע העשירייה השנייה ועם וותק ציבורי כזה שחזן יכול לקבל מהם שיעורים בנשך קדנציה אחת לפחות. ביטן הגיע לחברותו בפרלמנט לאחר 28 שנים של חברות במועצת עיריית ראשל"צ – העיר הרביעית בגודלה בארץ והעיר המתפתחת ביותר בשלושת העשורים האחרונים. מתוך 28 השנים הללו הוא שימש ברובן סגן ומ"מ ראש עיריית ראשל"צ ולאחרונה הפך גם חבר בהנהלת הסוכנות היהודית, ובמקצועו הוא עו"ד מבוקש. ז'קי לוי היה בעבר ראש עיריית בית שאן ואף ראש עירייה ברמת ישי. האיש למד מהי מדיניות החוץ של ישראל בביתו ממש, כבנו בכורו שלצ מ"מ ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר, דוד לוי. ברשימת הליכוד נכנסו גם נשים חדשות עם ניסיון ציבורי ובעלות השכלה ועשייה. וכמובן יש שם – ברשימת הליכוד, את ח"כ איוב קרא, סגן שר לשעבר עם וותק פוליטי וציבורי עצום, שכדרוזי הוא יכול לתרום רבות לתפקיד של סגן שר החוץ, ואף הוא בלי רוטאציה. אבל מסתבר שהמושג "חוצפה ישגה" אין לו גבולות כאשר הח"כ המאסף ביותר דורש את מה שטובים וראויים ממנו לא חולמים לבקש. כדי שבעתיד לא תפתח תיבת פנדורה של חזנים – שבגללה יפגע המנהל הציבורי ומנגד שוב נעמוד לפני בחירות מוקדמות אין סופיות, הרי כדאי שנתניהו ירחיב את הקואליציה שלו ומנגד יקרא לסדר את אלה שעלו למגרש הפרלמנטארי בחסד ולא בזכות, מיציע האוהדים.