בס"ד
לפסול
את מכחישת השואה / הרב אליהו קאופמן
אבתיסאם מראענה איננה באמת שנויה במחלוקת
פוליטית אלא זו תופעה של אישה חולנית והזויה שמצבה הנוכחי של מפלגת העבודה –
ובעיקר תכונותיה והתנהגותה של היו"רית החדשה של המפלגה הזו, הביאו לכך שאישה
כזו, כמראענה, רדודה וחולה בהצהרותיה, עלולה להפוך לח"כית. ולאיתמר בן גביר
יש לי רק לומר כי "אתה גיבור על ערבייה ולא על יהודייה, שמכחישה את מעורבות
סבה בהשמדת יהודי הונגריה". בקיצור, כאן מתגלית הגזענות של בן גביר בהצעת
הפסילה שלו, לגבי מראענה בלבד.
פסילתה של
אביסתאם מראענה – מלהתמודד לפרלמנט הישראלי ברשימת מפלגת העבודה, איננה רק סוגיה
פוליטית גרידא אלא שמדובר כאן באישה מעורערת בנפשה ובשנאתה, דבר שאיננו שייך לפוליטיקה
אלא כבר חוצה את הפוליטיקה הישראלית לכיוון מחלות הנפש והבהמיות. אינני חושב שהגב'
מראענה היא בעיה רעיונית או פוליטית אלא עוד סימפתום להשתלטות כול מיני "אינשי
דלא מעלי" על הפוליטיקה הישראלית, מעין צווחני חצר ופרובוקאטורים שמידת
שפיותם מוטלת בספק. אני מפריד לחלוטין את בעיית מראענה מהניסיונות האחרים של הימין
לפסול פוליטיקאים ערבים – וגם יהודים, מלהשמיע את דעותיהם. גם בעבר טענתי כאן
שאינני מסכים לכול פסילה של פוליטיקאי בישראל – ויהיו דעותיו אשר יהיו, משום
שישראל כמדינה נוצרה בצורה מלאכותית ומשונה ומשום כך כול צד פוליטי, לאומי ודתי מייחס
לעצמו את הבכורה על הארץ ורואה במדינה משהו הפוך ממה שיריבו רואה. זו איננה צרפת,
זו איננה גרמניה ואפילו זו איננה ארה"ב. אי לכך – ובגלל המורכבות של המדינה הזו
והטוענים על הארץ הזו, צריך שכול קול ישמע והמראה הפוליטית תשקף באמת את המצב
המורכב הזה ולא תמנע ממען דהוא להציג את דעתו. אי לכך גם בפרשת מראענה אינני בעד
פסילתה, כול עוד היא נובעת מדעותיה הנקיות ותו לא, אבל הבעיה איתה איננה רק
בעמדותיה אלא בדרך הבעתן ובהתנהגותה.
המיוחדות
של האישה הזו
גב' מראענה איננה עוד נציגה ערבית – פוליטית ותוססת
המביעה עמדות אנטי ציוניות גרידא, ותהיינה רדיקאלית באשר תהיינה. כזו הייתה אולי
גב' חנין זועבי- ח"כית צבעונית בעבר. כזו היא אולי אעידה תומה – סלימן, לוחמת
בדרכה, ולא פעם באופן די אגרסיבי. כזו היא ח"כ היבה יזבק, רדיקלית ערבית,
וכזו החלה להיות גם באחרונה הח"כית סונדרוס סלח מתע"ל של ח"כ אחמד
טיבי. אינך חייב להסכים לדעתן של הללו, ואולי אתה אפילו מתרגז לשמוע אותן אבל
מדובר כאן בארבע נשים ערביות שלוחמות את מלחמתן הפוליטית בלשון פוליטית ולאומית
צחה ואינן מבטאות סטיות רחוב ושנאה אישית. יתכן שרבים יחלקו עלי אבל כול הארבעה
הללו הן לוחמות לאומיות שאינן שונאות יהודים ואינן שונאות גם את הצד שאותו הן
מבקרות, אלא נלחמות נגד מה שנראה בעיניהן כגזענות נגד בני עמן. אינני חושב
שח"כיות מהימין בעבר ובהווה – כענת ברקו, נאווה קורן, גאולה כהן המנוחה ומאי
גולן תדבל"א, הן מתונות יותר כנגד הערבים, ואולי אותה לוחמה גזענית ובלתי
סובלנית של אותן ח"כיות מהימין היא זו שלשנים יצרה ובנתה את דמותן ואת מלחמתן
של הח"כיות הערביות החילוניות החדשות שציינתי קודם לכן, למען שיוויון בני עמן.
יצא לי להכיר אישית במיוחד את גב' חנין זועבי – וגם להתעמת עם גב' תומה – סלימן (בנושא
חדירתה לחברה החרדית עם דעותיה האנטי דתיות הפסולות), אבל לעולם לא שמעתי שגב'
זועבי ביקשה במלחמתה להרוס ולאבד את תושבי עפולה וכרמיאל אלא שהיא רק נלחמה (ובצדק...)
נגד הגזענות של התושבים היהודים בערים הללו, על ראשי העיר שם, נגד בני עמה. מעולם
לא שמעתי – וגם לא אשמע, מגב' תומה – סלימן, איזשהו רצון, חס ושלום, לראות במוות
של בני ערים חרדיות, למרות פער ההשקפה הרעיוני והנשי שיש לה עם היהדות החרדית. אז
מי שכמהה לראות את שריפתה של זיכרון יעקב – ואת מות תושביה היהודים, היא איננה
לוחמת פוליטית למען בני עמה אלא יצור משוגע ומסוכן הזקוק לבדיקה אם מקומו איננו
במחלקה סגורה בכלא או בבית המשוגעים. הח"כ לשעבר זחלקה – יו"ר בל"ד
גם בהווה, ידע ויודע להילחם היטב את מלחמת עמו גם כשהוא יושב בשידור באולפן טלויזיה,
כפי שעולל בעבר לדן מרגלית בשידור ישיר, והזכיר לו שאולפני "הטלויזיה החינוכית"
יושבים באותה רמת אביב תל אביבית שהוקמה על אדמות מגורשי הכפר הערבי שי'ח מוניס,
למרות שהללו שיתפו פעולה בשנת 1948 עם ה"הגנה". אבל זחלקה – וגם שאר
הפוליטיקאים הערבים הכי רדיקלים, לא התפרצו מעולם לשידורי טלויזיה כפורעים וגנבים,
כדי להפריע לשידור תקין, ואילו הפיראטית מראענה עתה זאת בעבר לשדרן גיא זוהר. כול
הח"כים הערבים התעמתו בצורה הכי רדיקלית בבנימין נתניהו אבל אף אחד מהם לא תמך
ב"יצירה אומנותית" שתצמיד חבל תלייה לצאוורו כמו שעשתה זאת המופרעת
מראענה, בתמיכתה ב"יצירה אומנותית" שציירה את הזוועה הזו. בשינאה האישית
הזו היא דוקא מזכירה לי את מאיר כהנא ההיסטורי. אבל אני דווקא נחרדתי ממשהו אחר
ומזעזע יותר עבורי. ממה שהמופרעת הזו פלטה בעניין השואה הצרה, ומכאן שמדובר באישה
עקומה וסוטה יותר מאשר בפוליטיקאית שנויה במחלוקת.
השואה ו"מחקרה"
כמשל
רק אישה סוטה ומנוולת יכולה להביא את עניין
עריכת "מחקר" על "חיי האישות" של ניצולי שואה, כתוצאה מפגעי
השואה. אילו היא הייתה חיה בתקופה ההיא בוודאי שאיכשהו היא הייתה מתגלגלת והופכת
לעוזרת של השטן הנאצי ימ"ש, שנקרא מנגלה. גם בחלומות הפרועים והשחורים ביותר
אינני מדמיין את הגברות זועבי, סלח, תומה – סלימן, יזבק – ובטח לא את הח"כית
המנוחה של מפלגת העבודה, נדיה חילו, כשהן מעלות , חס ושלום, רעיון דמוני כזה. תומה
– סלימן גדלה ומכהנת במפלגה (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) שמיום הקמת המדינה היא נלחמת
נגד הנאצים ועזוריהם, כשיהודים וערבים נלחמים מלחמה זו כתף מול כתף. אני זוכר את
פגישתי הראשונה – בגיל התיכון, עם מי שלימים יהפוך למזכ"ל חד"ש, הסופר
והעיתונאי הערבי, עודה בשארת, וכיצד הלה סיפר אז כיצד הזדעזע לשמוע את סיפורה של
אישה יהודייה זקנה מנצרת עילית על מה שעברה בשואה, כאשר הוא עבד כנער בביתה,
בעריכת שיפוצים. אני מכיר מקרוב את עמדותיה האנטי פשיסטיות של גב' חנין זועבי ואת
התנגדותה לכול סממן נאצי באשר הוא. ח"כ אחמד טיבי נאם את הנאום המופלא ביותר
בפרלמנט הישראלי – והוא עשה זאת לזכר קרבנות השואה. גם ח"כ עבאס מנצור, מרע"מ
האסלאמית, נאם בשנה החולפת נאום הזדהות עם עם ישראל לאחר השואה המרה. כול האישים
הערבים הללו היו בוודאי מתחלחלים לשמוע לעג פרודי בנוסח של "חיי האישות של
ניצולי שואה", כחלק מ"מחקר". זו איננה גישה פוליטית של גב' מראענה,
אלה זו מוטציה של שיגעון וסדיזם אנטישמי. אז בכול כיצד המטורפת הזו הגיעה דווקא
ל"מפלגה שהקימה את המדינה" ?...
הנציגה של "מקימי המדינה"
ישנו משפט עממי ידוע ונפוץ בשם "הדג
מסריח מהראש". בראש מפלגת העבודה עומדת גב' מירב מיכאלי – נכדו של המשת"ף
היהודי הבכיר ביותר עם הנאצים ימ"ש, איש בשם רודולף קסטנר. ח"כ מירב
מיכאלי איננה עוד לוחמת אנטי דתית במובן הרעיוני של המילה. ח"כ המנוחה שולמית
אלוני הייתה הסמל למלחמה בדת ישראל ולזו שפרצה את הדרך לתועבת ולשבירת ההגמוניה של
השמרנות בישראל. אבל גב' אלוני ניהלה משפחה נורמאלית וטריוויאלית. גב' אלוני –
ושאר הח"כיות הלוחמות לפמיניזם שבאו אחריה (בעיקר ממר"צ), לא המציאו שפת
עברית חדשה עם "מילות שיווניות" בין גברים לנשים, באופן חולני.
הח"כיות הרדיקליות הללו יצאו נגד מסגרת המשפחה באופן בוטה ופוגע.
הח"כיות הללו נלחמו – ובצדק, נגד שוביניזם גברי שהביא לאלימות ולהטרדה מינית
נגד נשים עובדות, אבל הן לא התפשטו מעולם בפרהסיה פרובוקטיבית בשעת שידור טלויזיוני
בהנחייתן כדי לקרוא למשה קצב לאנוס אותן. הח"כיות הללו נלחמו למען הכפירה
והאתאיזם אבל הן מעולם לא פגעו בשמו של הקב"ה ותיארו אותו בלעג – רחמנא לצלן,
כאישה, רק כדי להרגיז אנשים מאמינים. ומעל לכול – הגב' מיכאלי, מנסה באופן שקרי
לנקות את סבה, רודולף קסטנר, מכול אשמותיו ומכול העדויות נגדו, כמי ששיתף פעולה עם
הנאצים בהשמדת יהודי "הונגריה הגדולה" (רבתי) בסוף מלחמת העולם השנייה, וכמי
שהסגיר את חנה סנש הצנחנית לידי הנאצים ימ"ש (ראה עדות הוריה של סנש
הי"ד במשפט קסטנר ובספר "כחש" של בן הכט). מיכאלי גם מתעלמת
מהעובדה שסבה הנוראי הוא זה שהציל מעונש המוות של "משפטי נירנברג" את
הפושע הנאצי קורט בכר, ע"י עדותו המסורה לאותו חבר נאצי רשע. עמותת יהודי
הונגריה וניצולים רבים מהונגריה – בעת השואה למענו. לימים העידו רבים כיצד קסטנר
הבטיח להם, בהיותו בעיר קלויזנבורג בטרנסילבניה (כיום זו העיר הרומנית קלוז' –
נפוקה) כי יחזרו לבתיהם כעבור שלושה חודשי עבודה ולכן עליהם לעלות לרכבות ולמשאיות
בזמן שהללו יועדו לאושווי'ץ, להשמדה הגדולה, והוא גם ידע על תכנון ההשמדה הזו
מחבריו הנאצים. כן, קוראים יקרים. אלה קווי הדמיון בין יו"ר מפלגת העבודה
לבין מספר שבע ברשימתה, הגב' מראענה. מי שהוא יצור משונה גם מלהק להקה משונה. נכון
שבמפלגת העבודה היו בחירות דמוקרטיות, כביכול, אבל בכול זאת הפעם לא הגיעו לשם כול
המי ומי של עסקני העבר אלא כאלה שקל יותר ללהק אותם במסגרת תככים של היו"ר
הנבחר הבא. ומה עוד רבותי שגב' מיכאלי הקפיצה נשים אלמוניות והזויות קדימה על בסיס
"השוויון המגזרי" וכך קפצה המטורללת מפרדייס (מול "מחנה
ההשמדה" של זיכרון יעקב...) למקום השביעי. ולמה שיפריע ליו"רית שמכחישה
את פשעי סבא בשואה כשמטורללת אחרת מבקשת לערוך "מחקר" על "יחסי
האישות" של ניצולי ציפורניו של סבא של היו"רית הזו ?!
גב' מראענה הגיעה דווקא לעבודה הציונית משום
שסיכויי השתלבותה במפלגות הערביות שואפת לאפס וממפלגת העבודה – בראשות מיכאלי, היא
תוכל לערוך הופעות מקבריות טובות יותר. אני לא מציע לבוחרים הערבים לעמוד מאחורי
מפלגת העבודה, שכבר איננה אותה מפלגה שבעבר נשאה דגלים אחרים. ברשימה של מיכאלי
נמצאים "פובליציסטית" הזויה ו"ראביי" רפורמי, שבינו לדת אין
דבר וחצי דבר. הציבור הערבי צריך להבין כי קלקולי החברה היהודית בדמות ההזויים
הללו – עם נציגה מטורללת וקיצונית משלהם, שגם לסברתם בענייני משפחה וחיי מרגוע היא
קיצונית והזויה, הרי שרעיונות אלה יחדרו מחר ומחרתיים גם לחברתם. מראענה היא סוכנת
השינויים ההזויים הללו של מיכאלי, קריב ודומיהם וכול מהותה הרס ופרובוקציה גם
בסביבתה הקרובה, ע"י ארס נחשי משלה. היא כבר תתרגם לערבית את הסטיות של מיכאלי
ב"עברית מדוברת" ועצמאית. ועכשיו כמה מילים לאיתמר בן גביר – האיש היחיד
שלא נפסל ע"י בית המשפט, מתוך להקת הכהניסטים.
גזען ושמו איתמר בן
גביר
אם איתמר בן גביר לא היה פרובוקאטור לאמני
בלבד – עם חותמת ממסדית ראויה של בית המשפט הישראלי, הרי שהוא היה גם דורש את
פסילתה של גב' מירב מיכאלי על רקע הכחשתה לפשעיו של סבה – שהשופט בנימין הלוי אמר
במשפטו כי "הוא מכר את נשמתו לשטן". בדיוק כמו שהפולנים מנסים להכחיש את
אחריותם לשואה, בתוך שטחי מדינתם, כך גם מיכאלי נוהגת לגבי סבה. בן גביר יכול היה
לפנות לעו"ד רנן שור – המיצג את עמותת ניצולי יהדות הונגריה בישראל, ולקבל את
הפרטים הדרושים והמפורסמים בעניין מיכאלי והכחשותיה לתפקידו של סבה בהשמדת יהודי
הונגריה. את האישה הזו היו צריכים לפסול משום שהיא דוגמת ההנהגות והיחס לשואה,
שמקרין אח"כ גם ההתנהגות של מועמדים נוספים ברשימת העבודה, ובראשם את היחס של
מראענה לשואה. אבל איתמר בן גביר – כלאומן מצוי, גיבור על ערבייה ופוחד מאותה אחת
שמחר הוא עלולה לשבת לצידו בקואליציה, ואל תתפלאו פוליטית על מה שאני כותב כאן. זו
הגזענות של בן גביר עבורי.
אכן. כל מיני לאומנים דה לה שמאטע ישתלחו באיזו ערביה מטורללת, אך לעולם לא יתקפו את אדוני הארץ האמיתיים, למרות שחטאיהם של האחרונים גרועים לאין ערוך. רק תיקון קטן: שמו של עורך הדין הוא דוד שור, לא רנן.
השבמחק