בס"ד
ואולי זו פרובוקציה משטרתית ? / הרב אליהו קאופמן
פורעי ושורפי
האוטובוס בבני ברק לא ניראו חרדים באמת, והם הינם דמויות בלתי מוכרות בעיר. הצעירים
שסיכנו את השוטר שירה באויר – בבני ברק, אף הם אינם חלק מהאוכלוסייה החרדית
הטריוויאלית. מנגד, המשטרה נעלמה מהעיר בדיוק כשהשריפה החלה לאחוז באוטובוס ואילו
מכבי האש סירבו להגיע למקום משום ש"קיבלו הוראה מגבוה" לא להגיע לכבות
את האש. בעבר הקרוב וגם הרחוק היו כבר מספיק דוגמאות לפרובוקציות משטרתיות שנעשו
כדי להפסיק הפגנות ו/או כדי להכפיש צבורים מסומנים. וועדת חקירה חיצונית צריכה
לבדוק גם את הכיוון הזה ששמו: "פרובוקציה משטרתית בבני ברק".
שריפת האוטובוס בבני ברק רחוקה מלהיות
פורענות חרדית טריוויאלית. עם כול מה שאירע עד היום בהפגנות היהדות החרדית הרי
ששריפת אוטובוס ו/או פגיעה בנהג ובנוסעים לא היו יכולים להעלות בראש המפגינים גם
בתמונה הסוריאליסטית והקיצונית ביותר. והחשוד מכול הגיע משני כיוונים: 1) המשטרה –
שתמיד מחפשת עילה לפרוע ולהכות – ולא רק בחרדים, נעלמה מהשטח לאחר שהחלה ההתפרעות
סביב האוטובוס ורק לאחר יותר משעה ארוכה היא הופיעה בשטח, לאחר תחינות ובקשות של
תושבי העיר והשכנים. 2) תחנת כיבוי האש – הנמצאת בסמיכות של מאות מטרים למקום
האירוע, עמדה בסירובה לשלוח ניידת כיבוי אש לבקשת יו"ר וועד העובדים של חברת
האוטובוסים "אפיקים", ולבקשת תושבי העיר שהיו הסמוכים לאירוע. אין ספק
שיש כי יש כאן שתי אפשרויות, ובשתיהן היו צריכים – במדינה מתוקנת ושומרת חוק,
להדיח את מפקדי תחנת המשטרה ותחנת כיבוי האש, ולהעמידם למשפט על סיכון חיי אדם.
האפשרות הראשונה היא שזו מעין התרשלות וניסיון להעניש קולקטיבית את תושבי בני ברק
בגלל קומץ מתפרעים, ואילו האפשרות השנייה, והחמורה יותר – ושאני די חושד בה, היא
האפשרות שמישהו במשטרה ולמעלה בשלטון היה מעוניין בכול ההתלקחות הזו כדי להביא את
ההפגנות החרדיות בכללותן לכדי סיום, תוך הצגת היהדות החרדית כטרוריסטית. ומה שמחזק
לי את ההנחה הזו היא העובדה שבתחנת כיבוי האש טענו לפני יו"ר וועד עובדי חברת
האוטובוסים "אפיקים" כי הייתה להם "הוראה מגבוה" לא להיכנס
לבני ברק בזמן הקרוב לשריפה. אינני יכול להניח את ידי על הכיוון הזה אבל חקירה
בעניין היא בהחלט הכרחית.
הפורעים האלמונים
כבר בסיפור הירייה באויר – של השוטר המאוים,
חשדתי כי ישנה כאן דרמה תיאטרלית. בשוטר המאוים אינני חושד בכוונת תחילה אלא דווקא
בקהל המתפרעים שכמובן כלל אספסוף שלא היה שייך לציבור הבני ברקי הרגיל, וגם לא לאנשי
"הפלג הירושלמי" או לחסידות סאטמר. המתפרעים – גם בפרשת השוטר וגם בפרשת
האוטובוס, היו הדמויות מתפרעות בעלי חזות עבריינית שאיננה שייכת לציבור החרדי.
ח"כ משה גפני אף העיד כי בתמונות שהגיעו מהמצור על האוטובוס היו שם שני
צעירים שכלל לא היו לבושים כיהודיים דתיים, והם עמדו בראש המתפרעים. להויי ידוע
שההפגנות נגד הגיוס לצבא מטרידות את המשטרה, והנה עכשיו נוספו ההפגנות נגד סגירת מוסדות
החינוך, והרי למשטרה סיבה טובה להפסיק בכול מחיר את ההפגנות הטורדניות הללו, וגם
במחיר של פרובוקציות משטרתיות, שאינן בדיוק נושא שלא בוצע מעולם על ידה.
האספסוף ומתפרעיו
עשרות הפרחחים שצבאו על האוטובוס – ויום
לפני כן הם כיתרו את השוטר, הם נוער השוליים של בני ברק, בתגבורת של צעירים לא
מוכרים מחוץ לעיר. הצעירים הללו מטילים את אימתם על העיר מספר רב של שנים. בהיעדר
תחנת משטרה בעיר (ואולי זו גם בעיה של עיריית בני ברק...) הרי שהללו תוקפים אזרחים
שלווים בסכינים ובשאר כלי מלחמה כול השנה. רק לפני כשנה הם השתוללו במשך מספר
שבתות בעיר בגלל שראש העיר הנוכחי – איש קשה ובלתי סביר לניהול ציבורי, הפסיק להם
את תקציב השיקום. הבריונים הקטנים הללו אינם אוהדי הסרבנות הדתית להתגייס ואינם
נשמעים לרבנים ולאברכים, ובוודאי שהם אינם חסידי תלמודי התורה. הנער שנעצר בעוון
החשד בשריפת האוטובוס נראה חילוני לגמרי והגיע למכונית המשטרתית ללא שום התנגדות,
וכאילו חיכה בנחת למעצרו. צריך לעקוב אחר העמדתו לדין והאמנם יקבל את עונשו ללא
שום "רחמים". ההתפרעויות שלהם באו כנראה מרקע אחר, ולא סוד הוא שהמשטרה
משתמשת לא פעם בגורמים עבריינים כאמצעי תחבולה מודיעינית נגד יעדים הפגנתיים שאותם
היא מעוניינת לרסן. כך זה גם קורה בסקטור הערבי – שם לא מעט מהגורמים הפליליים הם
גם גורמי מודיעין ממסדיים ופוליטיים. ההיסטוריה של המשטרה איננה מנקה אותה מחשדות
אלה, והרי לפניכם כמה דוגמאות.
ולהלן ההיסטוריה הפרובוקטיבית
בשיטה קלאסית כזו – שבה אני חושד, נתקלתי
לפני פחות מעשור. בעיר נצרת נתגלו קברים קדמוניים. אנשי "אתרא קדישא"
יצאו לעיר הערבית כדי למחות על חילול הקברים הלה – משום החפירות במקום, של
"רשות העתיקות" וחברת הבנייה של מר עפיפי, מיוזמי הקמת המלון על הקברים
הללו. למחאה הזו קדם מו"מ ארוך מייגע לעצור את החפירות. נכנסתי למו"מ
הזה לבקשת הרב דוד שמידל – יו"ר "אתרא קדישא". המו"מ היה קשה
לא מעט משום אישיותו העקשנית של מר עפיפי – איש חזק עתיר כוח כלכלי, שהיה בקשרים
חזקים עם כול מפלגות השלטון וגם עם האופוזיציה. חלק מהמו"מ הזה הועבר על ידי
לנציגות הערבית כמו ח"כ לשעבר מחד"ש מוחמד ברקה ולראשי התנועה האסלאמית
הדרומית. המחאה אמנם לא נמנעה אבל המו"מ המשיך. המשטרה הייתה מעוניינת להעיף
את החרדים המפגינים מהעיר – וגם במחיר הפחדתם ב"טרור ערבי" כביכול,
שאותו היא עצמה ביימה. בשעות הבוקר של יום המחאה קבלתי טלפון מחברי "אתרא
קדישא" כי צעירים ערבים מנצרת רודפים אחריהם עם ברזלים חלודים ועם סכינים.
התקשרתי מיד לחבר בכיר בתנועה האסלמית הדרומית בנצרת וביקשתי ממנו להגיע למקום
האירוע ולהסביר לאוכלוסיה הערבית כי איננו מתנחלים ומטרתנו היא מחאה אנטי ממסדית
ולא אנטי ערבית. האיש הגיע למקום ומיד הרגיע את האוירה והמחאה המשיכה בדרך שקטה
וסובלנית. משחזר הלה אלי הוא עדכן אותי טלפונית כי הצעירים הללו אינם ממש בני נצרת
אלא משת"פים ערבים של המשטרה, שחלקם בכלל אינם תושבי המקום והשקט שהוחזר על
ידו אירע משום שהלה חשף אותם. מסתבר שהמשטרה חפצה לביים את המחאה במהירות שיא
וביימה "התנגדות עממית" ו"לאומנית" מלווה בסכינים ובברזלים
חלודים! אח"כ נאלצה המשטרה לעבור לפסים חוקיים ואת מחאת היום ופינוי הקברים
כבר ניהלתי טלפונית עם קצין משטרה צעיר בשם מאיר דהן, שהיה אמנם אדיב וסובלני.
באירועי הפגנות החרדים לסגירת כביש בר אילן בי"ם – לפני כשני עשורים וחצי,
נתקלתי בלא מספר של פרובוקציות משטרתיות ששלוש מהם אביא להלן. במהלך ההפגנות
בשבתות – ברחוב בר אילן בירושלים, הגעתי לרחוב שמואל הנביא – קרוב לפינת רחוב בר אילן.
במרכז של חבורת שוטרים עמד שם אריה עמית – אז מפקד מחוז ירושלים. ההמולה הייתה
גדולה, ואז עבר שם אברך חסידי בשם פריזנט. לפתע השוטרים שיסו, ללא שום התגרות
מצידו, סוס והסוס לכלך את חלוק השבת שלו בהל פיו. האברך המושפל והמבוהל פנה לאריה
עמית בקריאה הנואשת: "אני לא כלב"! עמית כאילו חיכה לרגע ומיד פקד על
שוטריו החייכנים "תעצרו אותו – הוא קרא לי כלב"! האברך הוכנס בכוח למעצר
בניידת, תוך כדי חילול שבת. אני הגשתי ביום ראשון שאח"כ תלונה למצ"ח,
שכמובן נקברה במגירה. בפעם אחרת – גם כן בבוקר של שבת קודש, התהלך ילד צעיר, פחות
מבן עשר, בקריית צאנז בירושלים כשלפתע הוא הבחין בשני בני אדם עם "חזות חרדית"
מוזרה של בגדים שחורים בלויים וכובעים שחורים מרופטים, כשהם צורחים
"שאבס"!, בלשון אידיש עילגת וזורקים אבנים לעבר מכוניות שעברו בכביש
שמתחתם. לפתע הבחין הילד כי מכיסו של אחד האנשים מבצבצת אנטנה של מכשיר קשר. הילד
מיד הבין מיהם השניים והחל לזעוק באידיש "פוליצאיי"!
"פוליצאיי"! עוברים ושבים חרדים התקבצו למקום וזיהו את הפרובוקציה
המשטרתית. או – אז חשפו השוטרים את עצמם ועצרו את הילד המבוהל. הם רצו איתו לניידת
הקרובה שהחנו ומיד נמלטו והוא נעצר עד לשות הבוקר שלאחר אותו מוצאי שבת. סיפור
פרובוקציה נוסף היה מנת חלקה של משפחת פרגו'ן ברחוב עמינדב, היוצא מרחוב בר אילן
בירושלים. לביתם נכנס, בשבת קודש, נער ב"חזות חרדית" והצטרף לשולחן
השבת, שם ישבה משפחת פרגו'ן בחברת פעילים מהמחאות. הנער היה משת"ף של המשטרה.
תוך כדי הסעודה איתרע מזלו ומכשיר הקשר המשטרתי שלו נפל מכיסו על רצפת הסלון.
האנשים מסביב נדהמו לגלות מיהו. הוא עצמו נבהל, ולאחר שאסף לכיסו את המכשיר הוא
ברח עימו למרפסת וסגר את הפתח עם חוט ברזל שהיה ברשותו. משם הוא הזמין את המשטרה
לבית, בבקשה לחלצו מ"פוגרום". השוטרים הגיעו במהירות ופרצו את דלת הבית,
הפכו את הרהיטים, שברו כלי זכוכית והוציאו אותו עימם. במוצאי שבת חזרו השוטרים –
בתגבור כוח אלים, ושוב ערכו פוגרום בבית. הפוגרום הפעם תועד במצלמת וידיאו ששתל
הרב וויספיש – האדמו"ר מקולומיא, והחומר הועבר לח"כ המנוח מש"ס –
דוד טל, ולמצ"ח. המשטרה כמובן שטענה כי היא איננה מאתרת את השוטרים לפי
התמונות המצולמות, למרות שהבכיר בשוטרים שערך את פוגרום הלילה נראה בבירור כאדם
בריא בשר וכהה עור. לאחר ששוב ושוב לחצתי על מצ"ח הואיל אחד החוקרים למסור לי
כי השוטר אמנם אותר והוא ממושב בצפון הארץ, ואילו המשטרה ביקשה ממנו יותר לא להגיע
לירושלים כתנאי לאי העמדתו לדין. את ההוראה וההסכמה ל"דיל" הזה נתן שר
המשפטים דאז, צחי הנגבי.
חקירה מיידית
עד כאן מעט מ"קורטוב" הפרובוקציות
המשטרתיות. אינני יכול לטעון בוודאות מה באמת אירע בבני ברק עם שריפת האוטובוס אבל
חקירת הכיוון המצביע על פרובוקציה משטרתית כדי לסיים את הפגנות הציבור החרדי, היא
בהחלט שווה בדיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה