בס"ד ינואר 2021
כשמואל
בקוראי שמו / הרב אליהו קאופמן
הרב יששכר דב
(ברעיש) וויס היה עוד קרבן למחלת "הקורונה" הארורה. הוא היה תפארתה של
הקהילה היהודית במנצ'סטר הבריטית ובנו של פוסק הדור מ"העדה החרדית"
בירושלים, הרב יצחק יעקב וויס, עם היסטוריה מפוארת, מאלפת ומדהימה. האיש שברח כילד
יחיד מגיא ההריגה הנאצי הקים משפחה מפוארת ברחבי תבל – נגידים, רבנים ואברכים. גם
ראש עיריית אורדייה – מרה (גרוסוורדיין) שברומניה
הזיל יותר מדמעה בשומעו את הסיפור הנפלא של משפחת וויס המהוללה. יהי זכרו ברוך
ונשמתו צרורה בצרור החיים.
בחודש נובמבר 2020 עלה לגנזי מרומים הקרבן
השני של מחלת "הקורונה", מצמרת היהדות בעיר האנגלית מנצ'סטר (הראשון היה
הגאון רבי יעקב אשר ווסטהיים – אב"ד מנצ'סטר). היה זה הרב יששכר דב (ברעיש)
וויס – בנו של פוסק הדור של "העדה החרדית", "המנחת יצחק". בן 90
היה הנגיד ברעיש וויס במותו. הוא היה דמות מרהיבה ודומיננטית לא רק בזכות היותו
בנו היחיד של "המנחת יצחק" אלא גם בזכות עצמו. כאשר משווים את משה
ואהרון יחדיו לשמואל הנביא, ונאמר שם ששניהם שקולים כנגד שמואל הנביא, אזי, עולה
הקושיה התורתית, כיצד ? אין ספור פרושים תורתיים יכולים לבוא על קושיה זו אבל אחד
מהם מדבר על אופיים ופעילותם של שלושת רועי עמינו. משה רבנו היה דמות תקיפה ביותר
למרות אהבתו לעם ישראל. הוא ידע מתי לשבור את הלוחות ומתי לומר לבני לוי להכות
בעושי העגל עד מוות. כבר משחר נעוריו התגלה כתקיף כאשר הכה את המצרי שרדה באחיו
היהודיים. כדי להיות מנהיג צריך גם תקיפות. מנגד, אהרון הכהן היה איש שלום ודמות
פיוס, אף במעשה העגל. שמואל הנביא היה בעצם שתי הדמויות גם יחד. כמו אהרון הכהן
הוא נע מעיר לעיר ובית לבית כדי ללמד תורה ולהשכין שלום אבל הוא גם גילם בתוכו את
התקיפות האלוקית כמו בפרשת שאול המלך ואגג העמלקי, ואח"כ בהמלכת דוד המלך.
כזה בדיוק היה יששכר דב (בעריש) וויס, הנגיד החרדי של מנצ'סטר.
איש השלום
בגיל 90 נקבר הרב ברעיש וויס לצד אביו הגדול
בהר הזיתים בירושלים הקדושה. עד יומו האחרון נישא שמו, בעיר מנצ'סטר, כנגיד
הנגידים. השלום היה אצלו בסיס קיומו. הוא היה עד יום מותו ראש הקהל של חסידות
סאטמר בעיר מנצ'סטר אבל ליבו, פעילותו וכספו שירתו את כול קהלי היהודים בעיר. הוא
האיש שבנה בכספו ארבעה בנייני תורה – שלושה בעיר ואחד בעיר הקודש בירושלים, וקפץ
מעל כול משוכות המחלוקות. לפני שנים הוא היה האיש שבכספו בעיקר חידשו והרחיבו את
בית המדרש של חסידי סאטמר בשכונה החרדית של מנצ'סטר. לאחר שנים – משחל הפילוג העולמי
בחסידות, לאחר מותו של האדמו"ר ה"ברך משה", הרי שהפילוג הזה לא פסח
גם על העיר מנצ'סטר. אבל ברעיש וויס ידע לדלג מעל הפילוג באופן כזה שלא היה לו אח
ורע במקום אחר בעולם, בקרב חסידות סאטמר המהוללה אך המפולגת. כראש הקהל של חסידות
סאטמר במנצ'סטר הוא נותר בבית המדרש הוותיק אותו הקים מחדש שנים קודם לכן, וששם
נותרו חסידיו של האדמו"ר מסאטמר ממונרו - רבי אהרון טיטלבאום שליט"א.
אבל לא אחד כמו הנגיד ברעיש וויס יוותר מאחורי פרגוד הפילוג. בכול שבת
"מברכין" הוא התפלל עם קהל חסידיו של האדמו"ר מסאטמר מהרז"ל
(רבי זלמן לייב שליט"א), שפנו והשתכנו בבית מדרש אחר באותו רחוב במנצ'סטר.
לאחר נדודים לשני מקומות חדשים הגיע שוב הנגיד בריש וויס – והוא ראש הקהל של
האדמו"ר מהר"א מסאטמר, ובנה לחסידי האדמו"ר מהרז"ל בית מדרש
מפואר בקצה הרחוב שבו שוכן גם בית המדרש של האדמו"ר מהר"א. להבדיל
מלונדון, ניו יורק, מונרו, מונסי, מוטריאול, ירושלים, בני ברק, אנטוורפן ועוד ערים
ועיירות הרי שבמנצ'סטר חסידי סאטמר נעים בתפילותיהם ובלימודי התורה שלהם בין שני
בתי המדרש הללו, כאילו הפילוג לא היה ולא נברא. האיש שעמד מאחורי בניית נתיב
האיחוד הזה במנצ'סטר היה כמובן הנגיד ברעיש וויס. אבל אהבת השלום שלו – של ברעיש
וויס זצ"ל, לא הסתיימה במחנה חסידות סאטמר, היא הגיעה לכול מנצ'סטר וגם לעיר
הקודש ירושלים. "כולל הרבנים" ברחוב לסטר רואד ב"סלפורד" – האזור
היהודי במנצ'סטר, הוא שם דבר באברכיו ובכבוד התורה שלו. ה"מנחת יצחק" –
אביו של הנגיד ברעיש וויס, שימש 22 שנה כאב"ד מנצ'סטר וגם "כולל
הרבנים" היה חלק מאחריותו הרבנית. לימים – לפני מספר שנים, החליטו קברניטי
ורבני הכולל לבנות במקום בנין חדש ולשפץ את הישן. ומי אם לא הנגיד בריש וויס היה
זה שתרם את רוב הכסף לבניין הבית החדש. בשנים האחרונות נהג הרב וויס להתפלל בבקרים
דווקא בכולל זה, שהיה קרוב לביתו, ברחוב כבלי רואד. בזמנים האחרים הוא חילק את
תפילתו בבקרים בין שני בתי המדרש של סאטמר בעיר. גם את הבניין החדש למוסדות
"דושינסקיא" בירושלים תרם הרב וויס. דלתו הייתה פתוחה לכול ובערבים הוא
התעסק במתן צדקה לכול מי שרק הקיש על דלתו. גם מוסדות אחרים במנצ'סטר – אף מבין
החוגים האורתודוכסים שלא היו חרדים או חסידיים, זכו לעזרה גדולה ומסיבית ממנו, כמו
למשל שיפוץ וחידוש "הרומנישא שול" ("בית הכנסת הרומני") ברחוב
ווין סטריט - דרך פינת בארי ניו רואד. אבל לאיש השלום הזה – ניצוץ משמואל הנביא,
היה גם צד תקיף מאוד שאותו הוא ידע לבצע באופן שקט, אלגנטי אך לא פחות מסור ממעשי
השלום והאחווה היהודיים שלו.
הצד התקיף
יותר משני עשורים הכרתי את האיש הזה. יצא לי
לארגן עבורו – במשך למעלה מעשור כשלוש נסיעות לארץ רומניה, כדי שישתטח על קברה של
אימו בבירה בוקרשט, ובאותו סיורים יפקוד שוב ושוב גם את קברי משפחתו וקברי צדיקים
בעיר הרומנית דהיום, אורדייה – מרה, שנקראה בעבר גרוסוודריין (לפני מלחמת העולם
הראשונה הייתה העיר חלק מהקיסרות האוסט – הונגרית) שבה הוא נולד וממנה ברח עם אביו
ואימו מפני הנאצים. הכרתי את הרב וויס מפעילויותיי למען שימור והצלת הקברים
ברומניה, וגם מהימים שהייתי רב קהילה בבוקרשט. שוחחתי עימו רבות בענייני השקפה
ונקיטת עמדות בנושאים ששנויים במחלוקת. האיש – כשהשתכנע בדבר אמת, לא היסס לעזור
ולסייע לאמת לנצח למרות שבצד השני של הויכוח היו לא פעם חלק מחבריו, ואפילו בני
משפחה. לא כאן המקום לפרט – למרות שהאיש כבר בעולם האמת, שהרי ישנם דברים שהוא
עצמו בוודאי שלא היה חפץ שיודעו למרות שפעל בהם בתקיפות וברוח תורתית. הוא ידע
לקבוע עמדה ברורה ואח"כ גם לסייע לנושא או לרעיון שהיה צריך הכרעה. הוא העמיד
את משרדו וכספו לדברים הללו. הוא לא היה נאיבי או תמים למרות אהבתו לכול דכפין,
וכשנוכח כי ישנם כאלה המעוניינים לנצל את טוב ליבו ואת מגמת השלום שלו כדי לערוך
על גבו "סיבובים" פוליטיים הוא ידע היטב לנער את אותם מעליו ולפקוח את עיני
מקורביו ובני משפחתו, כדי שלא יפלו בפח. הוא גם תדרך את בניו לדרך האמת הזו באופן
תקיף, אך גם בדרך השלום.
המשפחה המורחבת
כנגד ארבעה בנים דברה תורה וגם הוא הניח
ארבעה בני תורה – מהשמנא והסלתא של היהדות החרדית בבריטניה, עם כוח והשפעה גם בארץ
הקודש וגם ביבשת אמריקה. בנו, הרה"ג לייבל וויס, הוא כיום רב הכשרות של
"העדה החרדית" מירושלים", הוא ראש ישיבת "מחנובקה"
בלונדון הבריטית, בה הוא מתגורר. הרב וויס הוא מחשובי הנגידים התורתיים בלונדון
והוא חתנו של ראש הקהל של חסידות "מחנובקה" בבריטניה, של הרב אליהו
אנגלנדר. בן אחר המתגורר אף הוא בלונדון הוא הרב שלום וויס – ראש הכולל של חסידות
סאטמר בעיר. שני בנים נוספים מתגוררים במנצ'סטר. אחד מהם הוא הנגיד התורתי רבי
חיים וויס, האחראי על חלוקות הממון והצדקה לכול דכפין, והממשיך את דרך אביו ומשמש
ראש הקהל של חסידי האדמו"ר מסאטמר מהרז"ל במנצ'סטר, והבן הנוסף הוא עוד
רב חשוב בשם פנחס וויס, רב בית המדרש החסידי של חסידי צ'רנוביל במנצ'סטר.
הסיור ההיסטורי מכולם
הנסיעות ההיסטוריות שלנו נחרטו היטב בזיכרוני.
במיוחד אותה נסיעה שהגענו בקבוצה של למעלה משלושים איש ופקדנו את הקברים בבוקרשט
ואח"כ בגרוסוורדיין. הסיפור של אותו הביקור בגרוסוורדין היה גם אור לגויים
המקומיים. לצד פקידת הקברים יצאנו בעיר גרוסוורדיין (כאמור, כיום זו אורדייה – מרה)
לסיור שורשים, של משפחת וויס, אבל גם של ההיסטוריה היהודית שם. באותו סיור גילנו
כי בית הקהילה היהודית המבוללת של היום, בעיר הזו, היה בעצם בית משפחתו של
"המנחת יצחק", ובו נולד הילד בעריש וויס. יצאנו לכיוון האזורים שבהם פעל
ה"אהבת ישראל" מוויזני'ץ וגילינו כי על חורבות בית הכנסת שלו נמצאים
כיום בתי מלאכה נכרים. הרומנים פתחו לנו את המקום באדיבות ונכנסנו גם למקום שבעבר
שימש כחדרו הפרטי וחדר קבלת הקהל של ה"אהבת ישראל". ממש ליד בית הכנסת
לשעבר וליד חדרו של ה"אהבת ישראל" מוויזני'ץ שכן הבונקר בו התחבאו בני
משפחות וויס מהנאצים ימ"ש, והילד הקטן ברעיש עימם, עד שנחלצו וברחו לקלו'ז –
קלויזנבורג ברומניה, ומשם לבירה בוקרשט. זה היה הבונקר של משפחת רוטבד, שלימים אחד
מבנייה נפגש עם הרב וויס שוב, והפעם ב...מנצ'סטר הבריטית ! פקדנו גם את מה שהיו
ה"שטיבלך" המרכזיים של חסידות וויזני'ץ בגרוסוורדין ההיסטורית, ועליהם
כיום נבנו מפעלי תעשיה רומנים. אבל הרגע המרגש היה דווקא במקום אחר – בבית העירייה
הרומנית של אותה גרוסוורדיין, שהפכה לאורדיה – מרה. כבר בהיותינו בבוקרשט הבירה
ביקשני הרב ברעיש ויס לבדוק בין השאר אפשרות לפגישה עם ראש עיריית אורדייה – מרה,
ולבקר בעירייה. הרמתי טלפון למכר פוליטי בכיר בממשל הרומני ונעניתי שכאשר נגיע
לעיר ראש העיר יאות לפגשנו. המשלחת הייתה גדולה וענקית וסדר היום היה צפוף. ואמנם
לאחר הסיור בבתי הכנסת המקומיים ובבית המגורים ההיסטורי – שנהפך למשרדי הקהילה
המתבוללת, יצאנו לעבר עיריית אורדייה – מרה, לפגישה עם ראש העיר. בפמליית הרב וויס
היו גם שלושה מבניו, היו שם נכדים, היו שם חתני נכדותיו ועוד בני משפחה יקרים.
נכנסנו לעירייה בשעה הקבועה לנו אבל הוחלט כי קבוצה של כשבעה אנשים בלבד – מתוך השלושים
ושניים, תיכנס ללשכת ראש העיר. נכנסו ללשכה וראש העיר קד לעברינו. בשפה הרומנית
הסברתי לו מיהו האיש, כיצד ניצל בגל רך וכבן יחיד מהשואה המרה והתייתם מאימו בסוף
המלחמה, וכיצד כיום אלה שאיתנו בחדר ואלה שמחוץ לחדר הם רק חלק לא גדול מכול
משפחתו וצאצאיו בעולם, ומי היה אביו הגדול ומהו מעמדו שלו. ראש העיר הרומנית היה
בהתרגשות, הוא קרא דחוף לצלם העירוני להנציח את הפגישה, נאם בהתרגשות על חווייתו
מהפגישה ואיחל את כול הברכות הטובות לנו, למשפחה ולקיומו הרוחני והגשמי של העם
היהודי. התמונות נשלחו לימים לעיר מנצ'סטר ומנגד הן פותחו והורכבו על מסגרות
בעיריית אורדייה מרה. אבל החשיפה הזו – של קידוש שם שמים, נמשכה יום אח"כ גם בבוקרשט
הבירה. עד לטיסה חזרה לבריטניה נותרו לנו כמה שעות ריקות. שלא כמו באורדייה – בה לוח
הזמנים היה צפוף, הרי שלאחר העלייה על הקברים בבוקרשט הלו"ז היה פתוח. הרמתי
טלפון לאחד הפרלמנטרים הרומנים וזה סידר לנ ביקור בפרלמנט ובסנט הרומני - המשוכנים
כיום בבנין השלישי בגודלו בעולם, בארמון שבנה הרודן ניקולאי צ'אושסקו בבוקרשט, לו
לאשתו, לשני בניו ולביתו בלבד. זהו אחד מאתרי התיירות המועדפים ברומניה. נכנסנו
לבניניים שם וכשאנחנו צועדים במסדרונות – בגיבוי מדריכים ופרלמנטרים, מיד עוררנו
את תשומת הלב של התקשורת הרומנית והזרה גם יחד. הרב ברעיש וויס – בדמותו האצילית,
היה מרכז הסקרנות התקשורתית. בשפה הרומנית הסברתי לתקשורת הזו מיהם עשרות היהודים
הללו, שכאלה לא רואים כול יום בבוקרשט, ובוודאי שלא במספר כזה, ומהי ההיסטוריה
שלהם לצד ההווה. חלק מבני המשלחת גם שוחחו באנגלית וסיפרו מיהם. בלילה זה כבר עבר
כמה מהדורות תקשורתיות ברומניה, ואף בכמה מדינות אירופאיות. לפי כשנה ישבתי שוב
מול הרב וויס בביתו. הוא חייך אלי וביקש שאהיה תמיד זמין לטלפון כי הוא מבקש לפקוד
תוך שנה לערך בע"ה את קיברה של אימו בבוקרשט שוב. עניתי לו כי אשמח שוב לארגן
את הנסיעה המדהימה הזו. אבל פחות מחודש לפני יום השנה לאימו הוא נלקח לגנזי מרומים
ע"י "הקורונה" הארורה.
מחויבי
הנצחה
בשנת "הקורונה" הזו איבדתי יהודים
יקרים – חלקם חברים טובים ממש, מקרב יהודי בריטניה. כמה מגדולי הרבנים והנגידים –
לצד יהודים תמימים ועובדי ה', הלכו לבלי שוב בממלכה הבריטית מ"הקורונה"
הארורה. והיו גם כאלה שהשנה הלכו ברך כול חי משום חטא הנחש. אני מקווה שיהדות בריטניה
תדע בקרוב להנציח את אלה שבשנה האחרונה הלכו מאיתנו וישובו אך ורק בע"ה
בתחיית המתים. זו הייתה שנה שבלונדון, מנצצ'סר ואף בגייסהד המעטירה נקטפו גדולי
הרבנים, התמימים והעסקנים בכמות כזו שלא ידענו בעבר, בשנה אחת בלבד. אני תקווה כי ההנצחה
בספר תבוא בע"ה בקרוב מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה