יום שלישי, 29 בדצמבר 2020

בניית החומה

 

בס"ד

 

                         בניית החומה / הרב אליהו קאופמן

    הצטרפותה של מפלגת "דגל התורה" ל"הסתדרות הציונית" בגלוי מעמידה אותה בשורה אחת עם מפלגת "המזרחי", שנגדה לחמו גדולי ישראל לפני למעלה ממאה שנה. המסקנה היא: "סורו מעל אוהלי הרשעים הללו".

     כניסתה של מפלגת "דגל התורה" ל"הסתדרות הציונית" הוא סיום עידן היסטורי של המרכיב המרכזי של "אגודת ישראל" ההיסטורית. התנועה שהוקמה, בראשית המאה העשרים, כחומה דתית נגד "המזרחי" נבלעה בתוך תוכה של השקפת "המזרחי" ההיסטורית. מול מורשת "החפץ חיים", הגר"א ווסרמן, הגרח"ע גורוזי'נסקי וה"חזון אי"ש" החליטו עסקני הליצנות והתועבה של "דגל התורה" לנוע למורשתו של הרב קוק. החידוש ההיסטורי של האדמו"ר ממונקאש – ה"מנחת אלעזר", קרם עור וגידים. דהיינו, שלושת ה"ימח שמו" המפורסמים שלו: נגד הציונות, נגד השקפת "המזרחי", ונגד הקמת "אגודת ישראל". בסיפור הזה – של הפיכת "דגל התורה" לחלק מהתנועה הציונית הכופרת, לא נשמע קולם של "גדולייה". הם כנראה עסוקים במתן ברכות וקמעות או בניסיון לחץ לקבלת עוד כספים לראשי הישיבות שלהם, שאינם אלא עסקנים ותו לא. אבל הכניסה הזו – ללוע החזיר, מחייבת מחשבה חדה ורצינית מטעם שלומי אמוני ישראל, שעוד נותרו תחת דגלם של אדמו"רי מונקש וסאטמר, ואפילו של חוג הבריסקאים.

                                   משפחה פסולה מ"שעטנז"

      כבר לפני שנים כתבתי – ועוד בעיתון "העדה", של "העדה החרדית", כי במצב ההשקפתי שנוצר היום יש להפריד את צאן הקדושים שלנו מהישיבות של חוגי "אגודת ישראל" – ובמיוחד של "דגל התורה". בין השאר גם טענתי כי גם בענייני שידוכין יש להימנע – ברחוב החסידי במיוחד, מחיתונם של חסידי סאטמר ואנשי "העדה החרדית" עם החוגים החסידיים שכרעו לבעל הציוני וממוקמים ב"אגודת ישראל". הישיבות הליטאיות כיום הן קן צרעות ציוני ופרו חילוני שבו לימוד התורה הוא עניין "אקדמאי" של ידע ותו לא, כאשר שם המשפט הוא הפוך: "חכמתם קודמת ליראתם". ברחוב החסידי הרי שחיתון של בת משלומי ישראל עם חסיד מ"אגודת ישראל" יהפוך את הבית לציוני וטרף השקפתית, אך גם אישה מהזרם האגודאי תצליח להרוס לבעלה את ביתו היהודי, במיוחד לאור ההשחתה הרעיונית של מוסדות "בית יעקב" בציונות ובמנהגי הגויות. אבל כשהעטיפה היא כבר רשמית נחתמה שלא ללכת עוד ברוח ישראל סבא אלא תחת חותמת של הציונות, הרי ששליחת בחורים לישיבות הליטאיות או החסידיות של "יהדות התורה" היא כמו שליחתם לישיבות "המזרחי" וכמו לחתנם עם אנשי ה"כיפות הסרוגות" ובנותיהם. גפני , פינדרוס ומקלב הם הרבה יותר פרו חילוניים ופרו כופרים בהשקפתם ובאורח חייהם מבצלאל סמוטרי'ץ מ"האיחוד הלאומי" למשל.

                             נפילתו של המושג "גדולי ישראל"

      אך החזקה הכבדה ביותר שהייתה לליטאים נשרה. אין לסמוך עוד על המושג "גדולי הדור", שאותו הניפו מאז הקמת "אגודת ישראל". מותו של הרב אלעזר מנחם מן שך הייתה סיום ההיסטוריה של ה"ויכוח לשמה", עם אלה שהיו חלק מהיהדות החרדית אך הלכו בדרך ה"הצלה מלוע הארי". הרב שך גדל באירופה החרדית ועמד מול מראת גדולי הדור שנלחמו בהסכלה וחפצו לעצור את הציונות. שמות הקודש של "החפץ חיים", הגר"א ווסרמן ואחרים היו שמות הקודש של רבותיו. כאשר הוא הספיד את האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל הוא נקט במילים "הלך האיש אשר ממנו כול כך פחדנו". הפחד של הרב שך מהאדמו"ר מסאטמר היה משום שהרב שך חש את עצמו שייך למחנה של היהדות החרדית במשותף עם סאטמר ומונקש. אבל לאחר מות הרב שך החלו לומדי לקחו של הרב קוק להיות אלה שניהלו ומנהלים את המחנה הליטאי, עד שבימים אלה עבר הניהול לפרחחי הציונות – שהשתלמו בקורסי הכופרים, כמו יצחק פינדרוס, הינוקא, וסורוצקין הליצן, ואילו "גדולי הדור" עסוקים בהענקת ברכות וקמעות. אילו חי היה בתוכנו כיום הגר"א הקדוש הוא היה יוצא בחנית ובכידון נגד ראשי ישיבות פונובי'ז, מיר, "שמיר", חברון ודראון עולם. ולראיה, לאחרונה חתמו כול "גדולי" הליטאים על החובה להתחסן מה"קורונה". להבדיל מימי הרב שך הרי שהם לא שאלו את הממסד הישראלי שום שאלות נוקבות בעניין, הם לא תחקרו את שלוחיהם הפוליטיים באמת ובתמים אלא חתמו על ההודעה הזו משום שכך הורו להם שלוחיהם הפוליטיים, ולא להיפך. כבר כתבתי בעבר כי ממתי שהמדינה זיהתה כי לא תספיק לה הברית עם ש"ס בלבד – כדי לשנות את האורח התורתי של היהדות החרדית, הרי שההשקעה עברה לרחוב הליטאי – ציוני. בתחילה דאגו הכופרים להציג את הליטאים הציונים כ"קיצוניים" כדי שלאחר שהללו ישמעו להם לא יוכלו עוד החרדים להציג אלטרנטיבה "קיצונית יותר מהקיצוניים". את התרגיל הפוליטי הזה כבר בצעו – עשרות שנים קודם לכן, ראשי הממסד הציוני בחברה הערבית, שם הם הציגו תקשורתית את הקומוניסטים כ"קיצוניים מכולם", ומי שחפץ היה בקרב הערבים להקים אלטרנטיבה לקומוניסטים פשוט הוצא מחוץ לחוק. את הפשרות עם הממסד הישראלי ערכו הקומוניסטים באופן חסוי מתחת לשולחן, כשמפלגתם הייתה בנויה על 95 של מצביעים ערבים עם הנהגה יהודית בראשה. אין ספק שהישיבות הליטאיות בימינו – כולל בחו"ל, כפופות לראשי הממסד הציוני ול"הסתדרות הציונית", שנגדה נלחם כול כך הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד, לפני השואה המרה. שליחת בחור לישיבה ליטאית בארץ ובחו"ל מעמידה אותו בתוך רדיו – אקטיביות פרו ממסדית וציונית, עם רמי"ם הניזונים מכספי הכפירה ועם התרועעות יחדיו לצד מעריצי הפוקרים החילוניים. כול זאת בניגוד למה שאדמו"רי אטמר, מונקש ואחרים הורו ולמה שרבני בריסק קראו.

                                               בניית עולם הישיבות

     אי לכך ובהתאם לזאת הרי שמה שחוגי "העדה החרדית", סאטמר ובריסק צריכים לעשות הוא לחזק ישיבות משלהם בארץ הקודש וברחבי העולם – והיו כבר ישיבות ליטאיות היסטוריות כאלה (כמו ישיבת לוצרן לשעבר או ישיבות בריסק), לצד ישיבות חסידיות ואף ספרדיות, אך שתהיינה מנותקות מהרצף החרדי – ציוני שחולשים עליו עסקני "דגל התורה" ואנשי "אגודת ישראל", ובוודאי ש"ס. הריחוק מאהלי הרשעים הללו תביא גם לנתק רגשי  שיפריד בין יראי ה' לחבורתם עפ"י הבסיס שנקרא "חרדים", ושעליו השתלטו הציונים בשלט רחוק מארץ ישראל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה