בס"ד
חבל על כל דאבדין / הרב אליהו קאופמן
מותה של החיילת הדר
כהן איננו רק טרגדיה אנושית וישראלית – של צעירים, ועכשיו גם של צעירות, הנולדים
לתוך פי ה"רולטה הרוסית" של החיים בארץ ישראל בעידן הציוני. זוהי בעיקר
טרגדיה של חילוף המשמרות התרבותיים בקרב עם ישראל, בעצם אימוץ נורמות תרבותיות
נוכריות וקיצוניות, ובאופן הקיצוני יותר משאר אומות העולם. הגמרא – במסכת
"קידושין", מביאה את הפסוק "כי תצא למלחמה" (פרשת "כי
תצא", ספר "דברים"), ומסבירה אותו בהסבר שנאמר "כי תצא"
ולא "כי תצאי", שהרי אין דרכה של אישה לצאת למלחמה. מובנה של המילה
"מלחמה" הוא רחב יותר מהמונח הפיזי המוכר לנו כמונח ומושג צבאי, אבל
במאמר זה אסתפק בהגדרה התורתית למונח הצבאי בלבד.
החברה החילונית – זו
שהציונות מיסדה מרגע תקומתה, הכניסה לעם היהודי את כל תועבות הגויים גם אם מדובר
בעניינים שליליים, שגם גויי הארצות רוצים להיפטר מהם. וכך למשל מר דוד בן גוריון
הילל את הרגעים שבהם יתרבו גנבים ופושעים בעם ישראל, למרות שאומות העולם היו שמחות
להיפטר מסרח העודף של הפשע. הניסיון לשנות את "מעמד האישה" היהודית
ול"השוותו" לגבר, עפ"י הגרסא הנכרית, הפך בעשרות השנים האחרונות לעוד
ערך אובססיבי בקרב "מורי הדרך" החילוניים – ציוניים, עד שגם אומות העולם
מזמן כבר נחשבות שמרניות יותר, ובמיוחד כשזה נוגע לפיקוח נפש, שהיהדות היא דוחה את
הכול.
לא לחינם נוגעת הגמרא
בעניין האיסור על האישה להשתתף במלחמה. הכלל הנהוג בעולמינו – כבדרך הטבע, הוא זה
המעמיד את הגבר לפני האישה ככוח פיזי, ואילו היוצא מהכלל רק מעיד על הכלל. אבל אלה
שכל כולם הרפתקנות תרבותית ונורמטיבית מתעלמים מהכלל ומרימים על נס התנהגותם את
היוצא מהכלל גם כשסכנה הנשקפת לחברה הינה של פיקוח נפש ממש. אישה שלוחמת ומשתלבת
במערך התקפי לא רק שגורמת לכך שרמת הלחימה תרד אלא גם מביאה לכך שהתוקף יחוש בטוח
יותר כשהוא יתקוף נשים. אבל מה לא עושים כדי לכפות רעיונות נלוזים על הכלל, ולצייר
את מתנגדי הרעיונות הללו כ"פרימיטיביים?!
הצבתה של המנוחה הדר כהן
בשער שכם היא דוגמא קלאסית להפקרת חיי אדם רק כדי לרצות נורמות
"מהפכניות". אין עוד צבא אחד בעולם שהסבתה של האישה לשדה הקרב הפכה
למוחשית כמו בצבא הישראלי. מעבר לנחיתותה של החיילת לעומת החייל בקרב ובהגנה הביטחונית
הרי שהעמדת אישה במקום כה מורכב ומסוכן כשער שכם – בכניסה לעיר העתיקה בי"ם,
הינו בבחינת יצירת סכנה כפולה: לאישה עצמה ומנגד לציבור שאמור להיות מוגן על ידיה.
את מה שאכתוב להלן אי אפשר להוכיח אמפירית במקרה של המנוחה הדר כהן ע"ה, אבל
כדי להגן על חיי אדם יש לקחת בחשבון את מה שייכתב בהמשך. בעיני הציבור המוסלמי
בעיר העתיקה – העוין בלאוו הכי למבקרים היהודים, הרי שהצבת אישה תמיד תגרור שתי
תופעות הרות אסון. ראשית, הציבור המוסלמי יראה בכך פרובוקציה כנגדו ומנגד הוא
יזלזל ביכולת ההגנה של אותן נשים – חיילות, וכך רק יעלה הסיכוי שיותר ויותר תושבים
מוסלמים יהפכו לפונטנצייאל של מתקיפים עם סכינים ואף עם נשק חם בידיהם. אין ספק
שהצורך בהרתעה ובשקט בטחוני מחייבת את הצבא ואת המשטרה לא להעמיד שם אפילו אישה
אחת במדי מלחמה ושיטור, ולא רק משום היותן "טירוניות". אבל
ה"אג'נדה" התרבותית בישראל כנראה שמחייבת גם קידום סכנת חיים במחיר היותנו
"חברה ליבראלית", ובמיוחד כזו ש"מעמד האישה" בראשה.
מותה של הדר כהן ופציעתה
של חברתה היו בהחלט מיותרים ויכולים היו להמנע אילו גברים חסונים היו מתייצבים שם
במקומן, ואפילו היו אלה טירונים בלבד. הכאב הפולח כל לב וחזה כאשר צפינו בקבורתה
של החיילת הצעירה, הם למעלה מקשים. אישה יהודיה נועדה לבנות בית, ללדת ילדים ולחנך
דורות של צאצאים יהודיים המביאים רק ברכה רוחנית לעולם. "האישה היא
הבית", כך קובעת התורה. עם ישראל שייך לארץ ישראל עפ"י המסורה ההיסטורית
של חברה יהודית קדומה ולא עפ"י השקפות של תת תרבותיות, שמימי ההלניסטים
והרומאים רק הביאו אסונות רוחניים וגשמיים לעולם. המלחמה איננה ערך ועקרון אלא
מעמסה וחוסר ברירה, והגבר מופקד עלייה כדי לסוכך על המשך בניית המשפחה וחברה. מי
שהופך את היוצרות והופך את המלחמה לערך של מוביליות חיים הריהו פשיסט ונותן ידו
למוות ולשכול להרים ראש פורה ולענה. ומי שמחייב את "שיויון האישה"
בהנפקת הצבא כערך של "חיים נורמטיביים", ולא של אונס, הריהו אף פשיסט.
מה שמעניין במדינה ההפוכה הזו היא העובדה ש"כוחות השלום" של השמאל
דוחפים כאן אף יותר מהימין את האישה להפוך למוצג של מלחמה לא משום הצורך בהגנה על
חיים אלא מתוך הנורמה החברתית של ה"שיויון במעמד האישה".
הרמטכ"ל הנוכחי גדל
בבית יהודי מסורתי עם הבנה והשקפה ברורה בהבדל ביהדות בין אישה לגבר במערך הלחימה,
וכך גם בודאי גדל מפכ"ל המשטרה החדש, חובש הכיפה. בבקשה מהשניים לחזור על "מוסר
אביך ותורת אימך", ובמיוחד כשמדובר בפיקוח נפש. יהי זכרה של הדר כהן ברוך
ונשמתה צרורה בצרור החיים, ובעתיד לא נדע עוד מותן של אימהות העתיד בעטיין של שיטות
ההרפתקנות החברתית של הדור שלא מעוניין לדעת את התורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה