בס"ד
הרנסאנס האמיתי של היהדות /
הרב
אליהו קאופמן
מאמר באתר ציוני- לאומני חושף את האמת
הידועה לנו על מה שמתרחש בנושא היהדות באירן בשלושים ושלוש השנה האחרונות, ואשר
אפילו חוגים חרדים אנטי ציונים מתעלמים מהאפשרות להפריח היהדות במעצמה המוסלמית
הראשונה במעלה. האתר קצת מתפלא על מה שגילה בין כורי העכביש של ההסתה הציונית, אך
לנו - יהודים מאמינם ולמודי השקפה מגדולי ישראל שלא נלכדו בשבי הציוני, התוצאות
אינן חדשות.
באירן של שנת 1979 חיו למעלה
מחמישים אלף יהודים ואילו היום - בראשית 2012 חיים כעשרים וחמש אלף יהודים ויש
הטוענים שמספרם מגיע גם לשלושים וחמש אלף, שרובם חיים בעיר הבירה טהרן, ואח"כ
גם באיספהאן, שירז וכו'. המאמר מגלה כי חיי היהודים חיים חיים בטוחים והם אינם סובלים מרדיפות
כלשהן. ואז באה ההפתעה הדתית - שלגבי כותב
שורות אלה איננה בגדר הפתעה. מכל מקומות חייהם של יוצאי אירן הרי שאלה שנותרו
במולדתם הם המובילים בשמירת הדת היהודית ולא רק שהדברים הם כך אלא ששמירת היהדות
הזו ועצירת ההתבוללות של ימי השאח הפרסי
היא הודות לעליית השלטון המוסלמי!
הדברים אינם חדשים במהותם ואף
לא בעובדותיהם. להויי ידוע לנו - כיהודים
מאמינים בני מאמינים, כי תמיד הרוחניות עמדה מעל הגשמיות ביהדות וכאשר חיו יהודים
חיים גשמיים נוחים בארצות פזוריהם - ואף
בארה"ק, היו נתונים להיסח דעת של ניתוק מיהדותם, עזיבת התורה ומוריה ועד התבוללות , רחמנא לצלן. אחד מגדולי ישראל - במאות השנים האחרונות, שהעמיד נקודה זו למעמד
עליון היה האדמו"ר הראשון מלובאביטש , "בעל התניא " הידוע, רבי
זלמן שנאור מלאדי. מצוקת החיים הגשמיים
בקיסרות הצארית של רוסיה בפרט ובאירופה בכלל הביאה גדולים וחכמים לראות בקיסר
הצרפתי נפוליאון בונאפרטה את "עמוד האש" שיושיע את העם היהודי ויעניק לו
שיויון
זכויות "ליברליות" וכך יגאלו יהודי אירופה ממצוקותיהם.
ה"מהפיכה הצרפתית" וכידוני נפוליאון הפיחו רוח חדשה בקרב עמלי עמינו , שבבוקר
ביקשו לילה ובלילה ביקשו בוקר. במיוחד קיוו כך (בראשית המאה ה-19) יהודי רוסיה
הצארית שמלכם - אלכסנדר, מצץ את לשד דמם של יהודי קיסרותו בגזירות אזרחיות ובמיסים
כבדים.רוב גאוני אותו הדור - ובראשם המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליזעסק, קיוו כי
נפוליאון ינצח את אלכסנדר ובא לציון גואל. במיוחד
האמינו הללו בכך משום שנפוליאון הוסיף לכל הצהרות ה"ליבראליזם"
שלו את ההבטחה לבנות את בית המקדש לאחר שיכבוש את ארץ ישראל ולהקים את הסנהדרין.
אך "בעל התניא" לא סבר כך אלא
להיפך. הניתוח התורתי של "בעל התניא" היה מבוסס על אושיות התורה ועל מה
שכבר אירע במעט מאוד במערב אירופה - לאחר
הכיבוש הצרפתי. מאחר והתורה הקדושה מזהירה , השכם והערב, את עם ישראל להיות נאמן
לתורתו הרי ששאר העניינים אינם קודמים לבטח הרוחני. "בעל התניא" - הרב זלמן שניאורסון מלאדי, ראה כיצד במערב
אירופה תופסים מסכילים ופוקרים את מקום הרבנים האורתודוכסים ומכניסים את
האפיקורסות והבערות במקום התורה והכל בחסות ה"ליבראליזם" וה"רפורמה"
של הנוכרים . "בעל התניא" ראה כיצד ה"מהפכנים" הנוכרים מקדמים
את מסכילי היהודים בעוד שהקיסרים והמלכים ה"חשוכים" שלפניהם ראו ברבנים
ובאדמ"ורים את מנהיגי ישראל. "בעל התניא" ראה גם כיצד יהודי בורדו
(אנוסי ספרד ופורטוגל לשעבר) מקבלים זכויות שוות בצרפת שלאחר המהפכה בזכות היותם
מנוערים ממצוות ואילו יהודי אלזס לוריין מאוימים שלא יקבלו "שיויון
זכויות" צרפתי כל עוד לא ישנו את "מנהגיהם הפרימיטיביים", קרי - מצוות היהדות. ולכן הבין "בעל התניא"
כי המשך שמירת היהדות ברוסיה ובמדינות הכיבוש שלה תלויים דווקא בהמשך שלטונו הגשמי העריץ של הצאר אלכסנדר ובהמשך אותו
"תחום המושב היהודי" שכולם מבכים אותו. "בעל התניא" טען כי
פרוק "תחום המושב" יביא למגע שלילי וחופשי בין יהודים לנוכרים וכך ידחו
הרבנים והאדמ"ורים ממנהיגותם לטובת מסכילים כופרים יהודים עד שה"ליברלזציה"
תאכל כל חלקה יהודית טובה. הרבי הראשון מלובאביטש טען כי "כל הבא מן הטמא
אינו יכול להוליד קדושה" ולכן ביטל את הבטחת בניית בית המקדש והקמת הסנהדרין
בידי גוי ערל שכל מגמתו לקצץ באמונה ב- ה' בכלל, גם בקרב הגויים וכי כל מגמתו
לשלוט אפיקורסית במפעלים שיקים בשם ה"קדושה" של מראית העין. "בעל
התניא" טען אז כי "שני שולחנות" - גשמי ורוחני, יתכנו רק בבוא גואל
צדק ולכן בימינו עדיף לסבול עול מלכות וגלות גשמית כדי להיות נאמנים ל- ה'
ולתורתו. ועפ"י מחשבה זו תמך האדמו"ר הראשון של לובאביטש בצאר אלכסנדר
ואף גלה עימו לשדה הקרב ושם מצא את מותו. לימים הוכח אמנם כי יהדות רוסיה ניצלה
משמד רוחני לעוד כמעט מאה שנה בזכות המשך שלטון האימים של הצאר אלכסנדר ואילו
יהדות צרפת ומרכז ומערב אירופה החלה להתפורר רוחנית בגלל ה"ליבראליזם"
הנפוליוני וכי אותה "סנהדרין" נפוליונית לא היתה אלא מבנה ארגוני בידי
נפוליאון ומסכיליו לפרק - חס ושלום, את היהדות ומשלא הושגה המטרה אותה
"סנהדרין" פורקה.
בשנת 1979 ריחפה ההתבוללות על יהדות אירן.
בשונה מרוב גלויות ערב והאסלאם הרי שמאירן נעדרו רבנים מפוארים וישיבות קדושות כבר
מראשית המאה ה-19. רוב ההשפעות התורתיות וההלכתיות הגיעו לאירן מרבני עירק , מרבני
ערם צובא ואף מרבני בוכרה הסמוכה. פירוק גלויות עירק וסוריה -לאחר הקמת המלכות
הציונית, וחומת הקומוניזם של בריה"מ לשעבר שחסמה את הגישה הישירה לרבני בוכרה
האוזבקית הותירו את יהודי אירן יתומים כמעט מיהדות תורתית של ממש. מנגד המשטר הפתוח
של השאח הפרסי הציע חיי התבוללות ושפע לעשרות
אלפי יהודים שרק מסורת רדודה נותרה בהם. רבים מהם היגרו לארה"ב (בעיקר ללוס
אנג'לס), מעט נותרו בתחנת המעבר האירופאית ששמה וינה, בירת אוסטריה , אחרים היגרו
לאחיהם שבמילאנו האיטלקית והעניים פנו לישראל. היהודים שעוד נותרו באירן עמדו על
סף התבוללות ממש. כבר משנות החמישים המאוחרות של המאה ה- 20 החלה התבוללות מרצון
של יהודי אירן (בין השאר גם אביו של אחמדניג'אד אסלם את כל משפחתו) בחברת השפע שמסביבם.
היעדר רבנים וישיבות מצאה רבים מהם-כולל כלי קודש (!) מתאסלמים בתירוץ כי
"האסלאם אינו מחמיר".כל זה עד המהפיכה האסלאמית של חומייני ושאר האייטולות.
בשנים הראשונות להפיכה האסלאמית עוד היתה שם -
בקרב היהודים שנותרו באירן, אוירת פחד מהבאות , כולל חשש על חיי היהודים
בגלל האנטי ציונות והאנטי אמריקאיות של המשטר החדש, אך לימים החשש התפוגג. חומייני
עצמו חוקק חוקי הגנה על היהודים והיהדות בפרט ועל שאר המיעוטים הלא מוסלמים בכלל.
והנה תוך שלושים ושלוש שנה חל רנסאנס דתי -
יהודי ומהפך גדול ביהדות בתוך אירן. המשטר החדש אמנם זרה פחד וטוטליטריזם אך
כהשקפת ה"אדמ"ור הזקן" של
לובאביטש , הפחד והטוטליטריזם הזה רק סייעו למגר את הסכנה הרוחנית שפשעה בדת
ישראל. מאחר והאסלאם כפה חוקי פרוד בין המוסלמים לשאר המיעוטים החלה ההתבוללות
לרדת. מאחר והאסלאם הפך לנוקשה ומחמיר באמצעות חוקי המדינה הרי שהוא הפסיק לקסום
ליהודי אירן. מאחר וכל נשות אירן חויבו לכסות ראשן ואף את פניהן לפתע נשות ישראל
"גילו" את הכיסוי הראש היהודי שאבד בארץ זו עשרות שנים קודם לכן. וכך -
לאחר יותר משלושים ושלוש שנים , בטהרן פועלים
אחד עשר בתי כנסת עם כלי קודש ומלמדים
לתורה ועם נשים שיושבות מאחור ולא עוד בערבוביה , בטהרן פועלים מקוואות - וכך גם
בשאר ערי אירן שנותרו בהן יהודים (איספהן, שירז וכו') , בטהרן עובדות שתי מסעדות
כשרות וכן קיים שם בית חולים יהודי. המלמדים היהודים דווקא פוחדים מ"ליברליזציה"
באסלאם , משום שזה יגרור שוב לירידת היהדות - חס ושלום.
אם בודקים את מה שאירע ביהדות העולמית הרי
שבנוגע לעליית היהדות - באחוזים, אירן היא
המובילה מספר אחד ואך ורק בזכות המשטר האסלאמי שהציונים והחרדים הציונים כל כך
רוצים לפגוע בו. אילו היהדות החרדית האמיתית - זו שאיננה אמונה על כנסת המינים, לא
היתה מפחדת ונוהגת כ"פני הדור כפני הכלב", הרי שבמשך עשרות השנים היו
נשלחים לשם רבנים וכלי קודש אמיתיים ומהדרים יהדות זו עד כדי חרדיות ממש. או - אז
הנשים לא היו יושבות "אחורה" בבית הכנסת אלא היתה קמה עזרת נשים מהודרת
ממש. השחיטה היתה הופכת למהדרין, לימודי החול היו מצטמצמים וכו'. ויש גם עם מי לדבר - מראשיות השלטון האסלאמי באירן.
אירן המוסלמית היא מלכות חסד במונחים היהודיים ואילו מלחמתה בציונים איננה פוגמת
במושג "מלכות החסד" אלא מלחמה זו אינה שייכת ללקסיקון היהודי. אבל
הכניעה לתכתיבים הציונים הולידה מצב שרק בזכות האסלאם התקדמו היהודים הללו ולא
עפ"י זכויותינו. הפחד מהציונים הביא לכך שיהדות זו לא רק שלא גדלה עוד יותר אלא מנותקת
דתית ממרכזי התורה העולמיים שבגלות. לציונות יש אינטרס לשמד את עם ישראל ולכן תעשה
הכל להכפיש רבנים שיצאו לארץ זו (אירן) לחזק את היהדות. ולכן הבעיה היא עם חוגים חרדים שרצים לתימן עבור עשר משפחות אך
אינם שולחים עזרה רוחנית לעשרות אלפי יהדות אירן וכן אותם חוגים שותקים ביחס לציונים ואינם לוחמים כלל בציונות הרואה
באירן לא רק סכנה גשמית למדינה הציונית אלא בעיקר סכנה רוחנית למשטר המסכן בעקיפין את רצון הציונים
להתבולל באומות העולם. "בעל התניא" לא רק שהיה שולח רבנים וכלי קודש
לאירן אלא שהיה נלחם לצד האירנים נגד ארה"ב והציונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה