לפתח חטאת רובץ

 

בס"ד

                  לפתח חטאת רובץ / הרב אליהו קאופמן

     היהדות החרדית ויתרה מהר מדי על קרב המצווה באחת הנשים הסוררות שקמו לה, ושמנסה למוטט את התורה והיהדות בתוכנו כשליחת אנשי התועבה והסחי, שיושבים יחד עימה במפלגת "כחול – לבן". מעלליה של עומר ינקלבי'ץ – תוך כדי תמיכת הרפורמים הבזויים בה, עוברת יותר מדי בקלות, ופגישתם של מאיר פרוש ויעקב טסלר עימה מסמלים את חורבן ההנהגה התורתית שלה שותפים רבנים ואדמו"רים שעדיין מעזים לכנותם "גדולי הדור". היום בו יבחרו "נציגה חרדית" קלת דעת לפרלמנט הישראלי מבין "נשות אגודת ישראל" או "נשות ש"ס", קרב ובא, רחמנא לצלן.

   בשבוע שעבר שוב המשיכה לשקוע חומת היהדות – ובכללה חומת הצניעות. אינני מבין מאין שואבים רבנים – ובכללם אלה שלא פעם מכונים "גדולי הדור", את עזותם להורות הלכה ולייסר נשים צנועות וחסודות בחומרות שבחומרות, כשהם עצמם נפגשים, או מורים היתר לעסקניהם להיפגש עם נשים מפוקפקות שכול גדולי ישראל האמיתיים אסרו להיות אפילו ארבע אמות במחיצן או להזכיר את שמן הטמא ?! הנושא הזה שוב עלה לפני עיני ובער במחשבתי לפני כשבוע, כששמעתי על פגישתם של סגן השר ה"חרדי", כביכול, מאיר פרוש והח"כ של חסידות ויזני'ץ, יעקב טסלר, עם הליצנית התורנית של מפלגת "כחול – לבן", גב' עומר ינקלבי'ץ, שבשנים האחרונות מתחזה ל"חרדית" והספיקה למלא "תיבת פנדורה" של עבירות הלכתיות ותורתיות שבכללן גם עבירות על ערך "אבן העזר" שב"שולחן ערוך". הפגישה הזו, עם "שרת התפוצות", הייתה רק יממה בלבד לאחר שמפלגתם "אגודת ישראל" הכריזה כי לא ייפגשו עם הגב' המשונה והאסורה הזו! אבל באמת למה לי להאשים רק שתי עסקנים בלבד – אחד כבר דור שלישי למלחכי פנכא ציוניים, והשני עוד ח"כ שהתיישב על "משבצת האידיוט", ב"אגודת ישראל", השמורה מאז קום המדינה לחסידות ויני'ץ ?! לאחר הפגישה הזו לא שמעתי מילת התנגדות שלילית מאלה הנקראים בימי הבחירות "גדולי הדור". הרבנים הליטאים פשוט שתקו וכמוהם עשו גם האדמו"רים, ובראשם האדמו"ר מויזני'ץ, שנציגו היה בין הנפגשים עם זאת שעדויות רבות מובילות לכך שגרושיה הטריים הם על רקע אי נאמנותה לציווי "ואל אישך תשוקתך". מסתבר ש"הדג מסריח מהראש".

                                   "גדולי הדור" כמושג מתקלף

     לפני זמן קצר הוצגה תמונתו של האדמו"ר מויזני'ץ, הרב ישראל הגר, כשהוא יושב על שרפרף נמוך מול המתבולל לשעבר, בנימין נתניהו, בביתו של האחרון. לא מעט רבנים ואדמו"רים – שחלקם גם מעידים על כעצמם שהם "גדולי הדור ומטאוריו", כבר נפגשו עם אישי ממלכת הכופרים הציונים, ובכללם עם מי שבעבר היה "נשוי" לנוכריה בשם "פלאוור, הלא הוא בנימין נתניהו. אבל לרוב רובם היו "קו אדום". הם לא הגיעו אל הכופרים הציונים הללו אלא הללו הגיעו איליהם, וכך הם אולי שמרו על כבוד מסוים ליהדות. האדמו"ר מחב"ד קיבל לא מעט מפוקרי וכופרי ישראל - ואף העניק להם ברכות. אבל במפגש עימם היה ברור שהוא הדומיננטי ואילו הם אלה שבאו לבקש את פיתחו. גם האדמו"ר הנוכחי מבלזא, מי שהיום הפך לחלק בלתי נפרד מהמערכת הציונית, שומר על כבודו ועל כבוד היהדות, ומעולם לא שירך את רגליו לפתח מחללי השבת ועוברי כול העבירות. הרב שך המנוח בכלל בירר לפני שהיה מקבל איזשהו כופר, ואילו ה"חזו"ן אי"ש" היה מסב פניו מלראות את הרשע בן גוריון, עימו נפגש על רקע הניסיון הציוני לגייס בנות וחייליים חרדים בכלל. אבל ככול שירדו הדורות כך גם ירד כוחם של "גדולי הדור" מטעם ובלי טעם. כיום גם רבני שכונה ורבני קהילות מתוארים כ"גדולי ישראל", כמו איזה רב אמריקאי מודרני מרמת בית שמש א' (שכונת מגוריה של אותה עומר ינקלבי'ץ, וגם של ח"כ לשעבר של "יש עתיד", דב ליפמן) בשם מוטלה גולדשטיין, שאינו מוחה אפילו על חילולי שבת העוברים מטרים ספורים על ידו. בימי של הרב עובדיה יוסף חלה הירידה, תרתי משמע, כשרבנים סמכותיים – שחלשו על צבורים וקהילות, החלו לרדת אל אישי ציבור חילוניים. בתחילה עוד הצליח הרב יוסף להיות זה שמקבל את החילוניים ולא הם אותו. זה היה בתקופתו הראשונה של אריה דרעי כיו"ר ש"ס. דרעי – שבכול זאת יש בו פיקחות ועורמה, ידע לשמור על "הכבוד המנהיגותי" של הרב עובדיה יוסף, ולדאוג שהרב עובדיה יוסף לא יזוז ממקומו לראשי השילטון החילוני אלא יתנהג להיפך. אבל כשאלי ישי החליף את דרעי בתפקיד יו"ר ש"ס הרי שהכבוד התמוטט והתמוסס. ישי – להבדיל מדרעי, היה הרבה פחות פיקח ועליו נאמר שהיה "לא חכם גדול ולא טיפש קטן". האיש ישי – חסר השכלה תורתית וחסר חוכמה, היה מתרפס מסכן לכול חילוני, והוא אח"כ גרר את הרב יוסף ( שבימיו של הרב יסף כ"רב ראשי לישראל" היה רגיל האחרון לפקוד מנהגים חילוניים מתוך "משרתו הממלכתית"...) להתחיל להיגרר לבתי ומשרדי החילוניים, כשהמפורסם בביקורים הללו היה ביקורו של הרב עובדיה יוסף בלשכתו של השיכור עזר ויצמן, שכיהן אז כ"נשיא המדינה". אבל כיום – ביקורו של האדמו"ר מויזני'ץ אצל נתניהו, מעורר עוד יותר תימהון. האדמו"ר מויזני'ץ לא רק שלא היה מעולם בתפקיד "ממלכתי" ציוני, שבו הורגל לזוז למשרדי השלטון ע"י "צו שמונה", אלא שבחיי אביו (ה"ישועות משה") הוא כבר הצטייר כ"קנאי", ובמיוחד בימי מריו באביו. הרב ישראל הגר היה באותם ימים (ממש לפני מספר שנים...) מקורב לדודו, האדמו"ר מויזני'ץ - מונסי, שהנהיג קו אנטי ציוני ולחם נגד ההצבעה לכנסת המינים ולעיריות הציוניות בישראל. הרב ישראל הגר חסה גם בצל קורתו של האדמו"ר מהורדנקא ממנצ'סטר, הרב יצחק וויס. ובאותן פעמים שהתארח ב"טישים" וב"סעודות השלישיות" של האדמו"ר מהורדנקא הרי שהרב הגר – שישב בשולחן הכבוד, תמיד הינהן בראשו לאות הסכמה, ובהתלהבות שיא, לכול משפט שהאדמו"ר מהורדנקא הוציא נגד המדינה הציונית ונגד משתפי הפעולה עימה. והנה - ראה זה פלא, לאחר ששב הביתה, לחסידות ויזני'ץ, הוא כאילו שכח את דעותיו נגד הציונות. ומשעלה על כסא האדמו"רות בוינזי'ץ הוא החל לפעול בדרכים שגם אביו וגיסו (האדמו"ר מבלזא) ברחו מהן כמו אותו מפגש על שרפרף מול המתבולל נתניהו, בביתו של האחרון. פשוט "הליכה לקנוסה" ! לפני מספר שנים שירת במשרד החוץ הישראלי – כסגן שר החוץ של איווט ליברמן, דני איילון. לאחר פרשת "המשט הטורקי" הוא הזמין את השגריר הטורקי והושיבו מולו, על שרפרף נמוך, כדי לבזותו. טורקיה סערה ועימה רשימה של מדינות, ובכללן גם מערביות. אבל הרב ישראל הגר קיבל בכבוד את השפלתו על השרפרף של נתניהו, ולכן האחרון יוכל להמשיך ללעוג ליהדות החרדית, כי את ראשייה ורבניה קונים בארנק מלא מזומנים. אני מתפלא על "החידו", רבה ודיינה של קהילת סאטמר באנטוורפן שבבלגיה, ואחיו של האדמו"ר מהורדנקה. "החידו" – דיין ווייס מאנטוורפן, טען לאחר אותה השפלת שרפרף בבית נתניהו כי "אילו היו יודעים כולם לשם מה נפגש האדמו"ר מויזני'ץ עם נתניהו, הרי שכולם היו משתחוים לפניו, ובמיוחד מבקשים סליחה על ביקורתם". הייתי באמת מעוניין לשמוע מהדיין של סאטמר באנטוורפן מה הייתה הסיבה "הנאצלת" שבעטייה הגיע האדמו"ר מויזני'ץ לביזיון השרפרפי מול נתניהו, דבר שמעולם רב או אדמו"ר חרדי לא עשו מול ראשי שלטון חזקים וקונצנזואליים יותר מנתניהו, כמו בן גוריון, רבין, שמיר ובגין. האם המעשה הזה – שהתיר לאדמו"ר מויזני'ץ את ביקורו הביזיוני בבית נתניהו יש לו פתח ב"יואל משה" או ב"דברי יואל" ? בטוחני שלאו הדבר. ואחרי המעשה הזה של האדמו"ר מויזני'ץ הרי שאינני מתפלא שהאדמו"ר הלה התיר לנציגו האומלל, ינקי טסלר, להתחנף ולשבת מול אותה ינקלבי'ץ, שאיזבל לידה היא בבחינת "אישה צנועה". בוודאי שטסלר הבוק לא הגיע על דעת עצמו לפגישה עם הרפורמית הרשעה הזו.

         הידרדרותה של האישה החרדית – מ"אידישע ממה" ל"ייצוגית"

           פרשת נסיקתה של עומר ינקלבי'ץ בפוליטיקה חושפת את המשבר הקשה שעוברת היהדות החרדית. אבל מעל לכול נחשף – בפרשה הזו, משבר האמון במושג "גדולי הדור" – והפעם מכול קצוות היהדות החרדית. אבל פרשת ינקלבי'ץ – זו האישה הסוררת והמורדת שהתגרשה מבעלה על רקע של חשדות בעניין "אל אישך תשוקתך", לא התחילה בין 2019 ל-2020. השורשים שלה עמוקים הרבה יותר. נכון אמנם שהממסד הישראלי עושה הכול כדי להמריד את האישה החרדית ולהופכה לחילונית, כדי, שחס ושלום, ייפול הבית על יושביו, ובמיוחד על צאצאיו, אבל תאוות קולות והפוליטיקה החרדית – ציונית היא עוד תעלת ביוב שדרכה הממסד הישראלי מעביר את קלקולי הנשים החילוניות לתוך היהדות החרדית. המושג "ואל אישך תשוקתך" מוסבר ע"י הרמב"ן באופן שונה ממה שרש"י הקדוש מפרש. הרמב"ן מסביר שמה שרש"י מפרש הינו גזירה חיובית על האישה, במישור צניעותה, ולכן אין זה בבחינת עונש על מה שעוללה לאדם הראשון ולדורות שאח"כ. ולכן מסביר הרמב"ן ש"אל אישך תשוקתך" הינו עונשה של האישה שבענייני ציבור ומו"מ היא צריכה להתנהל אחרי הגבר ולא להיות ראש לניהול עניינים בכול התחומים. עד לשנות התשעים של המאה העשרים זו הייתה הדרך החרדית – שלא לתמוך במינויי נשים בחברה הישראלית. אישה נוכריה שנבחרת לתפקיד ניהולי ושררה איננה כאישה יהודיה, אפילו האחרונה הייתה חילונית. לאישה נוכריה אין את התורה והמצוות ולכן בחירתה – גם ע"י יהודים חרדים, לא תזיק ממש לצניעות וחסידות היהודייה שומרת המצוות. אין בגויה עניין של מצוות אלא היא כבהמה לעניין של איסור והיתר. ולכן לא פלא הוא שנשים נכריות כמלכת בריטניה, ראש ממשלת בריטניה לשעבר – גב' מרגרט תאצ'ר ואחרות זכו לכבוד ההלכתי מיהודים חרדים עפ"י "דינה דמלכותא דינה". אבל יהודיה ההולכות בחוקות הגויים היא השער שממנו חודרת הטומאה הנכרית לקהל נשות ישראל. חדירת ההשפעה הנכרית – הנשית לחברה הציונית והמעורבות החרדית – ציונית בפוליטיקה בישראל הביאו לכרסום ההשקפה הנאמנה תוך כדי ניסיון שקרי להשוות את החילוניות לנכריות כדי לתת לפוליטיקאים החרדים סיבה להמשיך לשחות במימי הציבוריות הישראלית ללא שום איסור, ובהיתר מזויף. ואז החלו הבקיעים האופורטוניסטים החרדים להיבקע ב"אישור גדולי התורה", שלמעשה האחרונים הם ברוב המקרים עושי דברם של של העסקנים הנהנתנים. בנתניה הכריז סגן ראש העיר החרדי מצאנז (ו"המיתולוגי" במובנה השלילי ביותר של המילה...) על תמיכת רשימתו החרדית בגב' מרים פייברג מהליכוד לתפקיד ראש העיר שם. הנימוקים היו שונים, משונים וגם מגוונים. כול זאת, למרות שגב' פייברג לא רק שהייתה בעייתית כשררת אישה אלא ששמה בכלל נקשר בפלילים ובכוחניות שרק מעטים מראשי הערים הגבריים הגיעו לרמה כזו. הצאנזים – ציונים וחקייני חילוניים בכול מאודם והווייתם, ידעו גם לספר כי האישה הזו היא "שומרת שבת ומצוות". אבל הם "שכחו" לספר לקהלם כי לא לחינם היא דאגה שרב העיר של נתניה לא יהיה הרב משה חיים לאו, שמלחמתה לאי בחירתו עברה גם בפרשת הגירושין שלה. לימים נעצרו לחקירה פלילית משותפת גם שמעון שר וגם ראש העיר שלו, מרים פייברג. במגדל העמק העניק הרב יוסף דוד גרוסמן לגיטימציה לחרדים שם לתמוך באישה אחרת לראש העיר (שלבסוף לא נבחרה והפסידה), לגב' סוזן עמור, שלא הייתה דתית כלל ואשר פיה הפיק "מרגליות" שמפאת מותה לא ארחיב את הדיבור עליהן. שתי הנשים הללו זכו לתמיכת החרדים בעריהן לא משום כישוריהן או רעיונותיהן אלא משום ה"דיל" המסחרי שניהלו עם העסקנים והרבנים המעופשים שתמכו בהן. כך החלו לעלות בקיעים נוספים – בענייני בחירת נשים, בכול אתר ואתר פוליטי. הבקעים החדשים התירו את תמיכת החרדים בנשים שעמדו בראש רשימות מוניציפאליות עד לכמעט תמיכה במועמדת חילונית, אגרסיבית וזולה ל"נשיאת המדינה", הגב' דליה איציק, אשת שמאל ואשת אמונו של שמעטון פרס. הכיוון לתמיכה החל מש"ס – שתמיד תתמוך בחילוני בעייתי ואפילו אנטי דתי אם מוצאו מזרחי. ומי הצטרף לתמיכה ? אלה שמימי הרב שך התירו את השרץ של ש"ס לבוא בקהל – גם כשהללו רצו ביחד להסתדרות עם מר"צ האנטי דתית: חסידות בלזא. בפרשת איציק עוד הספיק ח"כ ישראל אייכלר – איש הממסד הציוני שהתקשורת הציונית הכניסה אותו אליה כתנאי לשירותיו עבורה, לפלוט כי "זו לא העבירה הגדולה ביותר לבחור אישה". לבסוף נמצאה איזו פשרה פוליטית ורובי ריבלין נבחר כנשיא הציוני ודליה איציק התנדפה. אפילו אז עוד לא הבינו העסקנים החרדים – והרבנים, "חותמות הגומי" שלהם, מהם עוללו מראשית שנות התשעים של המאה העשרים, אפילו לעצמם, בכך שהכניסו את התמיכה בנשים חילוניות לתפקידי מפתח וראשות "ממלכתיים".

                                      ה"מנהיגות החרדיות"

       התמיכה העיוורת והאנטי הלכתית – בנשים חילוניות, ע"י המפלגות החרדיות, הביאה לעלייתן של נשים פסדו – חרדיות בלבוש "חרדי" כביכול, כדי לחקות את הנשים החילוניות המבצעות, שקיבלו לגיטימציה "חרדית". זה החל ב"נשות תקשורת" וזה המשיך ב"נשות ההסכלה" ולבסוף זה הגע לפוליטיקאיות שמנסות שוב ושוב לפלס את דרכן לתוככי הפוליטיקה "הממלכתית" כ"נשים חרדיות". הן זכו כמובן לעידוד וסיוע מנשות השמאל ומרפורמיות לא מעטות. עומר ינקלבי'ץ היא ה"דובדבן המסריח" שעל "הקצפת החמוצה" הזו. לא אכנס לכול התופעות הללו אבל אפרט כאן רק שמות של חלק קטן מהנשים ה"הוללות" הללו, שבעזרת פאת ראש כ"מנהג השחקניות הפרוצות" (כהגדרת הגר"יע יוסף), ואפילו עם "שביסים", הן נלחמות כבר שלושה עשורים להרס חומת הצניעות של האישה היהודייה. כאלה היו והינן, רוט – לוי מ"יתד נאמן", ה"פרסומאיות" רחל בולטון ושרה קרימלובסקי, ה"עיתונאית" שרה גל – רוט וכו' וכו', ה"עיתונאית" וה"יועצת הפוליטית" בגרוש -  רבקה פאלוך", ה"עיתונאית" ריקי שושן, ה"יועצת" והמנאצת הדסה רלב"ג – חמתו של ה"רב הראשי הנוכחי" וחותנתו של ה"רב הראשי לשעבר", וכמובן אשתו של ה"מעכר" ה"דתי" יצחק רלב"ג, הפוליטיקאיות ה"חרדיות" שהקימו "מפלגת נשים" (בסיוען של ח"כיות שמלאניות שונאות דת, ואף יותר מכך) כאסתר קוליאן, אסתי שושן, וגב' צרנוביצ'י, וכמובן בעצתה ובראשותה של "חומץ בת יין" ששמה זכייה בר שלום, ביתו של הגר"ע יוסף. אבל במקום שכולן נכשלו בהחדרת נשים קלות כ"פוליטיקאיות חרדיות" הצליחה עומר ינקלבי'ץ יותר מכולן, הן בבחירתה כח"כית והן בחילול ה' שהיא עשתה.

                                            הינקלביצי'ת

      מסתבר שסגן שר החינוך פרוש וח"כ טסלר, על "גדולי התורה" שלהם, עדיין אינם מבינים לאיזה בור תחתית הם גוררים את היהדות החרדית. מתן לגיטימציה לאישה בתחפושת חרדית – שכליי התקשורת דיווחו עלייה שהיא אסורה לבעלה, ואשר עדויות לא מעטות מחשידות אותה ב"יחסים אינטימיים" עם גברים בהיותה נשואה, הוא בעצם מתן לגיטימציה לכול זבה ומצורעת, שנפלטה מהיהדות החרדית, להפוך לשתדלנית לגיטימית עבור החרדים אם היא תדאג בנפנופי זנות בתוככי הממסד החילוני, להעביר כספים למוסדות חרדיים ומעשרות לעסקנים החרדים. כשההוזה הזו – ינקלבי'ץ, מונתה ל"שרת התפוצות", לא בכדי יצאו לקראתה הרפורמים בלחם ומלח. ואילו ינקלבי'ץ כלל לא דחתה את החיבוק שקבלה מהרפורמים הטמאים. אישה כזו – כדוגמת הינקלבי'ץ הזו, נידונה לגזירת אפה ע"י ה"ראש" בספרד, בימים שגדול דור באמת היו גדול דור, ואילו אישה יהודייה הייתה באמת אישה יהודייה. "יהדות התורה" וש"ס – שמהן אינני מצפה להרבה יהדות ויראת שמים, צריכות להיות מודאגות לפחות מכך שהצלחתה של ה"ידישע – שיקסה" הזו בעתיד עלולה להעביר קולות חרדים מהמפלגות שלהן למפלגות חילוניות שיקלטו "חרדיות" כינקלבי'ץ ו"חרדים" כדב ליפמן מ"יש עתיד". הגב' ינקלבי'ץ אפילו איננה נדרשת מרבנים לתת הסבר כימד ומדוע נעדרה מהישיבה שבה הועבר חוק תועבות, ובכלל, היא יושבת במפלגת "כחול – לבן" עם אנטי דתיים ועם אנשי תועבות. אבל הפשע בעניין הגרושה הטרייה הזו – שחשוב לעתיד לדעת את חידת גירושייה לבעלה, איננו נעצר באנשי "יהדות התורה" וש"ס. גם ב"עדה החרדית" שותקים, ובראשם רבני בית שמש החרדים מה"עדה החרדית", עיר מגוריה של סטיית "המעלות" הזו.

                           גם בארזי "העדה החרדית" נפלה שלהבת

       מפרשת הסוררת ינקלבי'ץ בורחים רבנים רבים, שלפי תפקידיהם ומעמדם הם היו צריכים לצאת להחרמתה. רבני שכונת רמת בית שמש א' - שם מתגוררת הסוררת, היו הראשונים שהיו צריכים לנדונה עד גמר הבירור בטענות נגדה – עוד בימים שהייתה נשואה, ושחשדות הזימה נשמעו בכול אתר ואתר, תרתי משמע. אבל הרבנים הללו – רבני קהילות ובתי כמנסת מזדמנים, שחלק גם מתחזה ל"רבני שכונה", מעדיפים למלאות פיהם מים, שהרי באמת מי מינה אותם לרבנים ? או שהם הינם עסקנים שפתחו בית כנסת או שבחסדי עסקנים קטנים הם מונו ל"רבני בית כנסת" ללא סמכות רוחנית באמת, אלא כדי להקריא הלכות "בין מנחה למעריב". וכשפונים לרבני רמת ביש שמש ב' , "הקריה החרדית" ו"חפציבה" – אותם רבנים שמונו באמת מכוח "העדה החרדית" של ירושלים, הרי שגם הללו מתחמקים וטוענים כי "היא שייכת לשכונת רמת בית שמש א'". יש לדעת כי לפני השואה והקמת המדינה הציונית המושג "רב שכונה" לא היה ולא נברא אלא שזהו מושג של "הרבנות הציונית" המעניק שררה לכול זב ומצורע. המושג היהודי האמיתי היה "מרא דאתרא" – דהיינו, רב העיר או הישוב. מכאן שכול תועבה בבית שמש כמובן מזקת גם לחוגים החרדיים יותר בבחינת "ישראל ערבים זה לזה" ו"ישראל ערבים זה בזה". ב"עדה החרדית" חייבים להבין כי תסמונת ינקלבי'ץ לא תעצור, רחמנא לצלן, רק בשכונה זו או אחרת או בחוג חרדי זה או אחר אלא מפאת חולייה הרוחני היא עלולה להיכנס גם לחוגי "העדה החרדית" כמו שההסכלה הובאה לשם ע"י פרחחים שהיו חלק מ"העדה החרדית" וכמו שפרחחים אחרים (היימליך כמשל...) כמעט הכניסו קומוניסטיות ונשות תועבה ל"מפגשי נשים" בבית שמש וב"מאה שערים" על בסיס התירוץ של "מלחמה בגיוס לצבא". אחד מבכירי "העדה החרדית" גם טען באוזניי כי "ינקלבי'ץ היא סכנה קטנה יותר מהשלישייה, ליצמן – דרעי - גפני, משום שכולם יודעים מיהי הגב' המפוקפקת הזו אבל "יהדות התורה" וש"ס הן אלה שמסייעות למשטר החילוני באמת ואילו החרדים מאמינים כי הללו הם באמת "מנהיגי היהדות החרדית". טענתו של הלה היא טענה פוליטית משמעותית אבל כטענה השקפתית בסיסית ורעיונית היא המשגה הגדול ביותר. האישה היא החומה האמיתית של היהדות. האישה היא הנשמה היהודית וצניעותה היא המחסום ממחיקת, חס ושלום, כול סממן יהודי. גם לאחר "גזירת הקנטוניסטים" המשיך עם ישראל להתקיים, גם כשהוקמה פא"י המורדת עדיין התמקמו גם בתוכה משפחות חרדיות שלבסוף ניצלו משמד, אבל כשהאישה היהודייה נוטשת את צניעותה ומתהלכת כגבר בין גברים פרוצים ואנשי תועבות הרי שכלל נשות ישראל החרדיות בסכנת נפילה. המשך הילודה בסכנה, חיי הטהרה בסכנה, הכשרות בסכנה וחינוך הילדים בסכנה. ינקלבי'ץ הסוררת – שמנסה לחדור לישיבות , לסמינרים ולהלעיט משפחות אומללות בכספי הציונים היא הסכנה הגדולה ביותר להמשך קיום היהדות החרדית. גלגולה של סוררת זו החל מימי הסכמתו של רב ירושלמי מתחנחן להתיר לה ללמוד בקריה המקוללת של בקעת אונו את לימודי המשפטים, למגינת ליבו של בעלה לשעבר, של הסוררת. לא פלא הוא שעפ"י דו"ח בית הדין של בני ברק הרי שמאז שהקריה הזו הוקמה עלו מקרי הגירושין של בית הדין הזה במאות אחוזים. ה"אור החיים" הקדוש מפרש את המשפט "לפתח חטאת רובץ" בכך שבכול פתח שנוצר באדם הרי שהיצר הרע והחטא רובצים להחטיאו. כשאני לומד שוב ושוב את הפירוש הזה של ה"אור החיים" הקדוש אני נזכר, לצערי הרב, בסוררת ובמורדת "עומר ינקלבי'ץ...