לא רק היהודים באים

בס"ד

         לא רק היהודים באים / הרב אליהו קאופמן

    ההפגנה נגד "תאגיד השידור הממלכתי" – להורדת התכנית "היהודים באים", הייתה כמעין "שחרור קיטור" להורדת המחאה האמיתית, שהייתה צריכה להחרים ולהפסיק את התמיכה בערוץ הממלכתי הזה, שמשדר תכנית הנוגדת והמעליבה קרוב ל-97 אחוז מהאוכלוסייה הישראלית. רזין דרזין.

   שנים לא מעטות "מככבת" הסירה "היהודים באים". במדינה אחרת בעולם היא הייתה יורדת לאחר מספר חודשים. למעשה היא איננה רק נגד העם היהודי – מבחינה דתית, אלא שהיא מוצגת גם כנגד כול אמונה בקב"ה ובקדושי התנ"ך, שגם מוסלמים, דרוזים ונוצרים סוגדים להם. הסדרה הזו פוגעת גם בדמויות חילוניות והופכת אותם לפריצים ולפרוצות. הסדרה הזו היא אב יסוד של ניבולי פה שצריך להרחיק ממנו כול אדם תרבותי באשר הוא. הסדרה הזו מייצגת פחות משלוש אחוז מאזרחי ישראל, על כול שדרותיהם האתניות והדתיות. ומי מממן את סידרת הסדום הזו ? כל שאר 97 אחוז נפגעיה. היא מוצגת לראווה ב"ערוץ הראשון", זה המסופסד מכספי משלם המיסים. אילו היא הייתה מוצגת בערוץ מסחרי אולי אפשר היה לדבר על "חופש הפרט", אבל כאן היא מממונת ע"י משלמי המיסים שלה, שהם עיקר הנפגעים ממנה. ביום שני ( ה-17 לאוגוסט 2020) נערכה סוף כול סוף הפגנה מול בנייני ה"ערוץ הראשון", כנגד התוכנית. אבל כאן נשאלת השאלה המוזרה: מדוע לקח לכול כך הרבה נפגעים כול כך הרבה זמן לצאת נגד תכנית אנטי אמונתית שקופה, שבמדינות האסלאם והנצרות גם יחד היא לא הייתה בכלל מועלת ? אז הנה התשובה האמיתית בשורות הבאות, והיא איננה קונספירטיבית כלל וכלל, אלא ממידע ישיר ממש.

                                                הפוך על הפוך

        "הערוץ הראשון" הוא כוח תקשורתי אדיר. לתכנית הזו היו אמורים להתנגד בעיקר חרדים ודתיים, אך בעיקר הפוליטיקאים החרדים, שבכול זאת חוששים מהתקשורת החילונית. אבל בגלל החשש שלהם הם לא חשבו כלל לצאת למלחמה אמיתית, שהרי אם הפגיעה איננה בכיסם (במישרין או בעקיפין, אן הפגיעה איננה בגיוס בניהם, ואם הפגיעה איננה במובילות ובשררה שלהם, אזי, מדוע שיעשו מעשה שיסכן אותם, ועוד כאשר חקירות משטרה צולבות עלולות להמתין להם אח"כ ? מלחמה אמיתית נגד התכנית הזו – מצד החרדים והדתיים, הייתה צריכה להתנהל בהחרמתם של הפוליקאים והרבנים מלגשת ולהתראיין בערוץ הזה, תוך קריאה לציבור שלהם לעשות זאת. לחרדים יש את וועדת הכספים של הפרלמנט הישראלי, שח"כ משה גפני מ"יהדות התורה" עומד בראשה. זוהי וועדה משמעותית לעצור את תקציבי הענק למנבלי הפה ולפוגעים בדמויות ההוד וההיסטוריה שלנו, אבל שנים לא מעטות הכול היה שקט, ולא רק בגלל שלמשה גפני אין טלויזיה בבית. גם גב' מירי רגב – "שרת תרבות" למשך ארבע שנות קדנציה, הייתה בשקט מופתי מול התכנית, למרות שקולה נגד "שונאי המסורת" הדהד שוב ושוב. והנה כאן, ממש בהישג ידה לסגור את התכנית הזו מתוך משרדה ממש, היא פשוט החרישה. שהרי גם היא הייתה והינה "צרכנית תקשורת" בכול מאודה. הנושא הזה לא עלה בפרלמנט הישראלי, החרדים המעטים שראו את התוכנית עברו לסדר היום באופן מיידי, לאחר שהקיאו ממנה. ואצל הציבור הדתי לאומי, זה שברובו רואה טלויזיה, התכנית הזו בקושי הוציאה מהם כמה מילים נגד יוצרי ושחקני התכנית. כולם היו עסוקים בעניינים נגד הפלשתינאים, בקרבות לטובת נתנהיו ונגד השמאל, במלחמה בעד ונגד גיוס החרדים לצבא ובעוד נושאים מרכזיים לא מעטים. אבל "גפרור קטן" שהוצת לפני כמה שבועות הביא להפגנה הזו – נגד ה"ערוץ הראשון", שהיא בעצם "הפגנת הקבורה" של הנושא כולו. לפני מספר שבועות – וגם לאחר שכבר כתבתי נגד כול מה שמתרחש בתכנית הזו (גם באתר הזה...), החלטתי לפנות לחבר "מועצת הרבנות הראשית לישראל" כדי שהעניין לא ירד מסדר היום. טענתי כלפי הלה כי אם "הרבנות הראשית לישראל" הייתה יוצאת במחאה והחרמה נגד הערוץ הזה הרי שהתכנית הייתה יורדת מזמן. הרב המדובר חפץ היה לראות את התכנית הזו לפני שיגיב בעניין הזה ויתקשר מול הממסד התקשורתי. ואז, לאחר כמה שיחות עימי, הוא התיישב עם רעייתו לצפות בתכנית. עשר דקות בלבד הספיקו לזוג הדתי – שאיננו מן "החרדים הרדיקליים", לכבות את הטלויזיה, ובמיוחד בהוראת הרעייה. השניים התקשרו אלי וטענו כי אין להם יותר יכולת נפשית לצפות בתכנית. הרב עצמו ביקש ממני מכתב מנומק – שאותו הוא הבטיח להעביר "גבוה יותר", בעד הורדת התכנית מהמסכים. עשיתי זאת וכתבתי לו מכתב כזה ובו לא דיברתי רק על עוגמת הנפש החרדית והדתית, אלא בכלל על עוגמת הנפש של הציבור הישראלי כולו, על לאומיו ועדותיו, נגד המשך תכנית הסחי הזו, ונגד בזויים של קדושי עולם, ואף של דמויות היסטוריות ישראליות בכלל, והפיכתם בתכנית לריקים ופוחזים, עד כדי דרגת זנות ממש. הרב כתב בעצמו מכתב ל"רשות השידור" וגם למשרד החינוך וקבל נגד התכנית הזו ועל פגיעתה. למכתבו הוא צירף את מכתבי כחומר רקע לתלונתו. התלונה עשתה את שלה. אומנם ה"הערוץ הראשון" לא הוריד את התכנית אבל משרד החינוך החליט לא לכלול עוד את התכנית הזו ברשימת התכניות הטלויזיה המועברות ללימוד בבתי הספר. מצד אחד שמחתי על ההצלחה הזו אך מנגד פשוט נדהמתי. כיצד היה לאנשי משרד החינוך העוז הזה – במשך שנים, להעביר לתלמידים תכנית המבזה את הקב"ה, את קודשי ישראל ואת שאר הדתות ואת דמותם של מנהיגים היסטוריים ישראלים מהשורה הראשונה, ועוד בתוספת ניבולי פה שלא נשמעים כול יום במקומותינו ?! מסתבר שרמת השיפוט במשרדי החינוך – אך גם התרבות, נמצאת מתחת למינוס הנמוך ביותר של המוסר. הסערה הקטנה הזו העירה "דובים מתרדמתם". ה"ערוץ הראשון" פחד שהכדור עלול להתגלגל קדימה. מנגד, הפוליטיקאים הבכירים – ממפלגות הליכוד ו"כחול לבן" ועד החרדים והדתיים, העדיפו אף הם לקבור את העניין כ"קבורת חמור" ולא להסתבך עם "ענקי התקשורת". וכך עלה הרעיון "לשחרר קיטור" ע"י "הפגנת מחאה" כביכול, ושאחריה יבוא ה"דום – שתיקה". זו הייתה ההפגנה שקוימה ביום שני האחרון מול בניני "תאגיד השידור הממלכתי".

                                              "קבורת חמור"

     ההפגנה הזו אורגנה ע"י ארגון אנונימי בשם "אופק", שמאחוריו עמד ארגון "הידברות" המשמש זרוע חילונית בתוך הרחוב החרדי, ובין השאר הם משווקים לחרדים טלויזיות וסרטים אסורים, שלא על דעת רבים מגדולי ישראל. לעצרת הזו לא הגיעו בכירי הרבנים והפוליטיקאים החרדים והדתיים אלא מהשורה השנייה והשלישית שלה. בעצרות מלחמה ממשיות נראים בשורה הראשונה גדולי תורה כהגר"ש כהן – יו"ר "מועצת חכמי התורה" של שס, הגר"ר אלבז, הגר"ח קנייאבסקי ואחרים ולידם ראשי הפוליטיקאים החרדים כאריה דרעי, יעקב נח ליצמן ומשה גפני. אבל כאן נאמו יצחק פינדרוס – הח"כ המתנדנד של "יהדות התורה", הח"כים בוסו ואבוטבול, מתחתית רשימת ש"ס, ח"כ שלמה קרעי, מהשורה השנייה עד השלישית של הליכוד, ורק מטעם הציבור הדתי – לאומי הופיע בכיר יותר כח"כ בצלאל סמורי'ץ אבל הרבנים הבכירים של הציבור הזה נעדרו, כדי לא לעורר יותר מדי גלים. גם עו"ד איתמר בן גביר – האיש היחיד שבית המשפט העליון אישר את "כשרותו" מטעם הכנהיסטים לכהן כפרלמנטר ישראלי, היה עוד "ברווז צבעוני" למחאת ההשתקה האפורה הזו וצביעתה בצבעים דתיים, חרדים ולאומנים מדי, כדי להפכה בציבור לסקטוריאלית ושולית. התכנית הזו לא תרד כי מי שמוריד תכניות באמת ו"יושב על המשבר" פשוט ברח מהמערכה תמורת המשך סיקור תקשורתי נאות. אבל מה שירד באמת תהיה המחאה. דמויות אנונימיות כזמיר כהן, צדיקוב, קרעי ואחרים הם חלק מהממסד הישראלי, החפץ ב"סטאטוס קוו", והם ידעו לנתב את המחאה הזו לפח האשפה של המחאות בישראל.

                              שונאי הדת בתוך המאבק הפנימי - יהודי

     שאלה לא קטנה מנקרת בכול זאת בעניין הזכות ה"סאטירית" להשפיל את היהדות בעיקר – אך גם את המנהיגים הישראלים החילוניים, ואילו במקרים של ביזוי דתות אחרות (כהאסלאם והנצרות למשל) הרי שהממסד הישראלי והשיפוטי נוקטים ביד חזקה יותר נגד המבזים. הסיבה לכך איננה דווקא באהדת האסלאם והנצרות ע"י הממסד הישראלי, ואפילו לא בידי השמאל. כול כנופיית ה"סטיריקנים" רואה לעצמה את המלחמה ביהדות וביהודים השונים ממנה, משום היותם יהודים, וכוונתם, ובעיקר של אנשי השמאל, לנער מעל החברה הישראלית – יהודית, כול רבב של מסורת יהודית. אין להם אהדה מיוחדת לאסלם ולנצרות או למיעוטים בארץ, והם דווקא שמחים שהללו ימשיכו במסורתם כדי שהם, אנשי השמאל וה"ליבראליזם", ימשיכו לשדר עליונות אתנית. אבל מי שמפריע לאנשי השוליים הללו הם המסורת ורוב היהודים, שאותם הזויים חפצים לשנות תרבותית ולרוקנם, חס ושלום, מערכי ומתרבות העבר. ואיפה "הרבנות הראשית לישראל" בעניין המחאה הזו ? חבריה וראשיה נחבאים במקלטים של הממסד החילוני...