מהי גזענות ומהי אנטישמיות

בס"ד

   מהי גזענות ומהי רדיפה אנטישמית ? / הרב אליהו קאופמן

      דבריו של סגן שר האוצר – יצחק כהן מש"ס, כנגד ח"כ אלכס קושניר מ"ישראל בתנו", גררו אחריהם תגובות חריפות על פליטת הפה שלו בעניין ה"מבטא הרוסי" של קושניר. אבל לפליטת הפה הזו יש גם היסטוריה של סבל רוחני ונפשי מאלה שהגיעו מארץ המגוג, ואשר ממשיכים בהתנגדות לדת ישראל כמסורת הצארים והקומוניסטים גם יחד, מאותה בריה"מ האימתנית לשעבר.

       דבריו של סגן שר האוצר מש"ס – יצחק כהן, עוררו אמנם סערה רבתי אבל הגיע הזמן לדון באופן שכלי ופתוח בכול פרשת הקרב הזה, בין מפלגת "ישראל בתינו" ליהדות החרדית, ובמיוחד לאור עלייתו של ה"כוכב החדש" של "ישראל בתנו", אלכס קושניר, כ"מטאור פוליטי".

 ראשית דבר, מכול מה שטען כהן כלפי קושניר הרי שאני מסתייג לחלוטין מעניין הפגיעה של כהן בקושניר, על רקע מבטאו הרוסי של האחרון. עניין המבטא של כול בן אדם – ובמיוחד במדינת הגירה ללא הפסקה, כישראל, הוא עניין כללי שאסור להיתלות בו והוא איננו מוכיח דבר על האינטליגנציה או האינטלקטואליות של האיש. המבטא ה"ישראלי" היא המצאה למוביליות של אוכלוסיה וותיקה ומתנשאת, ובדרך כלל ממוצא אירופאי של כמה דורות, וכמובן חילונית. בומרנג המבטא יכול לפגוע גם בכהן ובאנשי ש"ס ו"יהדות התורה". "המבטא הרוסי" איננו נחלת רק הסלאבים הלא יהודיים או החילונים מחבר העמים אלא גם של אלה שהם שומרי מצוות והגיעו מחבר העמים. אבל ב"צ'ולנט" החברתי בישראל הרי שכול מעידה יכולה להפוך לבומרנג. אבל הויכוח שפרץ בין כהן לקושניר איננו מתחיל במבטא ואיננו מסתיים בו. למי שחושב להמשיך ולטאטא את הקונפליקטים בחברה הישראלית נוח להיתפס למעידה של יצחק כהן, ולנזוף בו על כך, ומיד לעבור על סדר היום. אבל אין תופסים אדם בצערו, ויצחק כהן – ח"כ, סגן שר ואף בעבר שר וותיק, אמר עוד כמה דברים בדבריו ולא לחינם היה נסער לאחר נאומו של ח"כ קושניר. מתחת לשטח ולאדמה הפוליטית הזו רובצים אש ותימרות עשן שהם עיקר הלבה ועיקר הכישלון של קיבוץ הגירות במסווה של "קיבוץ גלויות" עם "מילת הסוכרייה" ששמה ציונות, שהפכה מיום היוולדה לסתימת פיות נגד כישלונות.

                                            בסיס נאומו של קושניר

      מה שהביא את כהן למעידת "המבטא" היה נאומו של קושניר, שקדם לתגובתו של כהן. היה זה עוד נאום בשרשרת נאומיו של הלה – לצד חבריו ב"ישראל בתנו", ובראשם ראש המפלגה – איווט ליברמן, שכול כולם נאומים אנטי דתיים ואנטי חרדיים. אבל לפי הלכסיקון "הנאור" של שי ניצן – פרקליט המדינה לשעבר, וממשיכיו, הרי שהסתה נגד יהדות ונגד הציבור החרדי, אינם כלולים במושג "גזענות" ולכן המסיתים יכולים לעבוד שעות נוספות על ההסתה הזו. קושניר פגע הפעם בנאומו בבחורי הישיבה ובאברכי הכוללים. הוא באמת לא דיבר בנאום הלה על אפליה לטובה של הללו אלא על כך שכספים מגיעים בכלל לישיבות הללו, שמסתמא שעפ"י דבריו אין אינן צריכות להתקיים. אילו היה זה נאומו הראשון של ח"כ כלשהו נגד היהדות הצרופה אולי היה ניתן וצריך לנזוף ביצחק כהן על ההשתלחות שלו אבל מדובר באנטי דתי ובבור ביהדות שאיננו מפסיק להשמיץ ולהסית, כשהוא עומד בראש מערכת הסתה של מפלגה אנטי דתית, ושראשה משנה את דעותיו בהתאם לאינטרסיו. ההסתה הזו איננה בדיוק הייצוג של מהגרי ועולי חבר העמים. ההסתה הזו היא צורך קיום פוליטי של מפלגה שחשה שהציבור הלאומי – עדתי שלה עוזב לכיוון "ממלכתיות" והיא מנסה להחזיקו כמו שהיה רק משום רווח פוליטי, ואולי לצרף אליה עוד אנטי דתיים ממפלגות אחרות כמו מ"יש עתיד" וממר"צ. אלכס קושניר הוא רק משל.

                                    היסטוריה אנטי דתית צרופה

      כשמעלעלים בהיסטוריה הקצרה – הפוליטית של האיש קושניר מגלים מסית ומדיח שמעוניין פשוט להשבית יהדות מישראל. הסרטון שלו , ערב מערכות הבחירות האחרונות, נגד שירות הטהרה של קופ"ח לנשים דתיות, מוכיח הכול. בשום מדינה בעולם לא היה מעז פרלמנטר מקומי לצאת נגד שירותי דת וטהרה לנשים יהודיות. בבריטניה למשל קיימים שירותי טהרה דומים לנשים יהודיות, דרך רבניהן, העומדים בקשר עם מנהלי המרפאות באזורים שבהם מתגוררים יהודים דתיים. הנכרי מבין היטב את צרכי המיעוט היהודי ואיננו רואה בכך גזל. מר קושניר הוא באמת טירון ביהדות והוא איננו יודע שלארץ ישראל עלו גלויות שלימות שנשים יהודיות שברו קרחוני נהרות כדי להיטבל לטהרה. אבל את קושניר זה לא מעניין כי הוא פשוט חפץ להכחיד את זה. הוא הגיע מחברה שטופת אנטישמיות ושנאה ליהדות ועם קרובי משפחה נכרים. הוא הגיע לארץ ישראל בתירוץ של "ציונות" ובהסתמכות על התנ"ך שגם מורה לשמור מצוות לכול יהודי כתנאי לבואו לארץ הקדושה. אבל קושניר – כמו כול ציוני טוב, אוחז את הרישא של הגירה ודוחה את הסיפא של קיום מצוות. ומעל לכול הוא איננו מסתפק במרי אנטי דתי אלא חפץ לעקור את המצוות באופן אנטי דתי ממקיימיהם. וזו אצלו "המלחמה נגד כפייה דתית". אבל קושניר הוא רק משל לשנאת דת ישראל – ש"ישראל בתנו", נושאת את הדגל הזה.

                                   הסיפור של גב' נטליה רוטמברג

     גב' נטליה רוטמברג פרצה אל התקשורת, וגם מימנה אתר למלחמה נגד שונאי דת ישראל מ"ישראל בתנו". הגב' הזו איננה דתית והיא הייתה קורבן למעצרים של ה-ק.ג.ב. בבריה"מ לשעבר, משום שהיא נלחמה כיהודיה למען עמה ולמען בריחתה ממדינה זו. באתרה היא מביאה את התעמולה הארסית של "ישראל בתנו" בשפה הרוסית, המיועדת בעיקר לאותם לא יהודים רבים שהיגרו לכאן, ולא פעם כמהגרים לא חוקיים. ההבדל בינם לבין הארתריאים והסודנים הוא שלהם יש מפלגה פוליטית ששמה "ישראל בתנו", וששנים רבות חלשה על "תיק הקליטה". בהקלטותיה היא עורכת השווה בין ההסתה הנאצית נגד יהודי גרמניה – הגונבים, כביכול, לחיילים הגרמנים את כספם, לבין ההסתה של "ישראל בתנו" נגד החרדים – הגונבים, כביכול, את כספי החיילים. ליברמן הגזען יודע היטב להסית ולהסיט את הציבור נגד הערבים ו"הרשימה הערבית המשותפת" שמנהלת תעמולה אנטי יהודית בערבית וברחוב הערבי, בשונה מהתעמולה בעברית שהיא מציגה ברחוב הישראלי. אבל ליברמן עושה את אותו הדבר – ובקיצוניות גדולה יותר, כאשר מפלגתו מסיתה באורח אנטישמי ברחוב הסלאבי וברוסית נגד החרדים, לעומת מה שהיא מציגה ברחוב הישראלי, ובעברית.

                                         צלבי קרס לראשונה בישראל

      למרות כול המלחמה הפוליטית והפיסית עם הערבים – מאז קום המדינה, מעולם לא הועלתה הסתה פארו נאצית אצל הערבים, אבל מיום שהחלו ההגירות של שנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך, מבריה"מ לשעבר הרי שהניפו חלק לא מבוטל מהמהגרים הללו, ובכללם חיילים במדים, דגלים נאציים וציירו צלבי קרס בכול אתר ואתר. ההבדל הגדול בין העליות של שנות השבעים של המאה העשרים לאלה שלאחר שנות ה-90 של המאה ה-20 היה במוצא המהגרים ו/או העולים. עד שנת 1990 הייתה קיימת מדינת בריה"מ הקומוניסטית – פדרציה כביכול של 15 מדינות. בריה"מ לשעבר שיחררה לישראל אך ורק אזרחים ממוצא יהודי ממש, וברוב המקרים לא התירה לבני זוג לא יהודים להצטרף ליהודים העולים. מכאן שהעולים הללו היו כול כולם יהודים עם מסורות דתיות מינימאליות לפחות, ושמעולם לא עלה אצלן עניין הביטוי של השפה הרוסית. כמו העולים האחרים בישראל – שעם עלייתם ויתרו הם וצאצאיהם על שפתם הנכרית וקיבלו על עצמם את השפה העברית, וכך גם עשו גם עולי בריה"מ לשעבר עד שנת 1990. אבל משנת 1990 התפרקה אותה בריה"מ לשעבר לחמש עשרה חלקים וההגירה משם הפכה להיות עממית, עם המשך של לא מעט זיופי מסמכים ותארים והסתננות של רוב נכרי לישראל, רוב נכרי שדורש עד היום מעמד מיוחד לשפה הרוסית ושינוי היהדות לפי טעמו הנוצרי או האנטי דתי. לפני כשלושים שנה חשתי לראשונה מה עומד להתפתח במדינה הזו. עברתי עם אשתי בשבת קודש במרכז שכונת פסגת זאב בירושלים ויהודיה באיזור בוקובינה שבדרום אוקראינה עצרה אותו כשדמעות בענייה. היא שאלה אותי באידיש "למה אני צריכה לראות את השכנים שלי מאוקראינה כאן לידי, כשבגללם ברחתי מאוקראינה האנטישמית, וששם הם לעגו והתעללו בי, בשל היותי יהודיה ?! מסתבר שרוב ההגירה מחבר העמים – שלאחר 1990, היא באמת הגירתם של ה"שכנים הללו".

                                                   הבדל בין מפלגות

        "ישראל בתנו" איננה "ישראל בעליה". המפלגה של ליברמן היא מפלגה של טיפוסים בינוניים ומטה, שליברמן מלהק אותם עפ"י אינטרסים והוא גם משחרר אותם כפי רצונו, ובוודאי שמפלגה דיקטאטורית כזו רחוקה מלייצג ציבור כלשהו. "ישראל בעלייה" הייתה מפלגה אחרת – של ניסיון לייצג באמת ציבור עולים. ב"ישראל בעליה" לא היו כך הרבה נאשמים בפלילים כליברמן עצמו, פאינה קירשנבאום, סטאז' מסלינקוב ועד עשרות אחרים.

    יצחק כהן עלה עם משפחתו כיהודי שכמהה לחיות בארץ הקודש, ושמפחתו מסרה את נפשה במקורו על שבת, חגים , כשרות וטהרת המשפחה. ארץ ישראל איננה ארץ ההגירה שלו אלא ארץ העלייה שלו. למשפחתו לא יהיו "זנבות" של "קרובי משפחה" נכרים. ישראל אייכלר ומאיר פרוש הם צאצאי ה"ישוב הישן" שחי בארץ הקודש ושלא נזקקו לאנטישמיות כדי לעלות לכאן, אלא עלו מעצמם וחיו כיהודים שלמים בין האוכלוסייה הערבית, הרבה לפני שהציונות גנבה את המושג "ציון" מהיהדות. וכך גם כול שאר הח"כים, סגני השרים והשרים החרדים. אני בהחלט מבין את הכעס והכאב של יצחק כהן הרואה לנגד עיניו את אלה שחוגגים את הולדתו של יש"ו ואוכלים את החיה שהייתה והינה הסמל האנטישמי בעולם, כשהם מנסים לטמא ולעקור כול קדושה מארץ ישראל, ובמיוחד ללחום בחינוך היהודי הטהור ולבטל, חס ושלום, את חיי טהרת המשפחה. המדינה ממנה האנשים הללו הגיעו הייתה והינה ערש האנטישמיות והאנטי דתיות היהודית, ששוב ושוב גזרו ראשיה תקנות וחוקים לשמד שחל העם היהודי. אין ספק שקושניר, לנדבר, יוליה ואחרים מ"ישראל בתינו" עדיין חיים תחת שטיפת המוח של החברה ממנה, באו כדברי קל מרכס: "הוויה יוצרת את ההכרה". אז בבקשה, לפני שאתם שופטים וחורצים דין נגד יצחק כהן – בעניין פליטת הפה של "המבטא הרוסי", אזי, נסו להבין עד כמה בן אדם יהודי שורשי יכול להתאפק כשהוא רואה מולו את אלה שחפצים לעשות לו וליהדות כמו בפסוק של "ההגדה לפסח": "שבכול דור ודור עומדים עלינו לכלותינו".