בס"ד
זה עניין של אמונה
/ הרב אליהו קאופמן
בתי הכנסת שלנו –
וגם בתי התפילה של הנכרים, אינם בגדר "אולמות תרבות" של הוללות או מגרשי
הגלדיאטורים של הספורט. אלה הם שערי השמים לתפילת המוניי ורוב אזרחי המדינה – על כול
שבכבות המוצא שלהם. משם כולנו מתפללים לריבונו של עולם כדי להעביר גזירה מן הארץ.
אותם אסור היה לסגור הרמטית – כי את ביתו של הקב"ה צריך תמיד להשאיר פתוח.
הרבה אין מה להוסיף או להמעיט על הגבלות
הציבור תחת המחלה האיומה המאיימת על כול אחד מאיתנו אבל ההשקפה והראייה של אדם
שומר תורה ומצוות – ואפילו כזה שאיננו
מדקדק בהן אלא נתון לכינוי "מסורתי", היא שונה והפוכה בסדר ההבנה
והעדיפות לכול מה שמתרחש בימים אלה. ואני הייתי אף מרחיב זאת לא רק ליהודים אלא גם
למוסלמים, ואפילו לנוצרים. "מאת השם", מן אללה" ו"פין
גוד" הם בסיס ההשקפה שלנו – כמאמינים, לכך
שכול גזירה ומכה שניתחת עלינו, באה מהשמים. בבתי כנסת רבים רשומות המילים
"וזהו שער השמים", כמשפט קצר המתאר את מקום הקודש בו המאמין היהודי בא
להתפלל ולבקש רחמים עליו, על משפחתו ועל כול מי שיקר לו. כאשר מטילים גזירות
ומגבלות יש גם סדרי עדיפויות. מי שחי "חיים חופשיים" ואיננו מאמין
בהשגחה העליונה רואה בבתי הכנסת מעין "בית תרבות" לקבוצה מגזרית ותו לא.
כך גם מופעלת ה"רבנות הראשית לישראל" – ע"י השלטון הישראלי, למצוא "תקנות
הלכתיות" למה שהשלטון ה"חופשי" חפץ להטיל על ה"מגזר הדתי".
אבל אנחנו רואים בהשקפת האמונה שלנו שהכול מגיע משמים, ע"י שכר ועונש, וזהו מרכז
מהוויינו. בתי הכנסת שלנו אינם עוד מופע שחץ של "פסטיבל זמר" או עוד
מרכז שיגעון לשבירת רגליים ולהוללות כמו אצטדיון כדורגל או ספורט אחר. בתי הכנסת
הם מרכז קריאה לאל עליון – שבצילו מצטופפים גם כאלה הנכנסים לקטגוריית
ה"תרבות" ו/או ה"פולקלור", ושברגעי האמת שלהם הרי שהם מגיעים
לבית הכנסת האלה כדי לבקש מחילה ורחמים על מה שהם עצמם מתחרטים כשהם עושים זאת
ב"אולם האירועים" או ב"מגרשי הספורט". לא מעטים מהאומנים
ומהספורטאים שחזרו בתשובה סיפרו לימים מה חשו באוצם רגעים שבהם הם קיפצו בעולמות
המדומיינים. הטיב מכולם לתאר זאת הרב אורי זוהר כשבספרו טען כי כאשר חזר בתשובה
הוא הבין שבימים שכש"כיכב" בקולנוע ובשאר אירועי ה"תרבות" הרי
שנשמתו עשתה שם את מה שגופו עושה יום – יומית בשירותים. ההוראה לסגור את בתי הכנסת
הרמטית – בימים אלה, היא בעצם ניסיון למניעת בקשה לקב"ה לחזור בו מהעונש
עלינו, ובעצם לדידנו זו אטימת אוזניים וחושים לכך ש"בעוונותינו גלינו".
אין לי ויכוח עם אלה שיטענו כי בתי כנסת רבים הפרו נהלים של "פיקוח נפש דוחה
הכול". במקומות הללו אפשר היה לקנוס את עוברי העבירות. על נהר אחד – המסכן חיים,
לא מיבשים את שאר הנחלים והנהרות. בשבוע האחרון – עד לסגירת בתי התפילות, שמרו רוב
רובם של בתי הכנסת את התקנות. ספרי התורה הם דבר מקודש שאותו אסור לסגור ולמנוע
מלגשת אליו, כי אלה הם שערי השמים. אוי למי שממשיל בית כנסת עם ארון קודש וספרי
תורה לאולם אירועים ספוג אלכוהול וריחות של בשמים מיוזעים. אוי למי שמשווה בין בית
כנסת קדוש, ואפילו בתי תפילה נכרים, לבין מגרשי ספורט הומים – ששם האלימות והגסות
הם דיירי קבע שכיחים. אין ספק שראשי הציבור הדתי והחרדי אשמים ראשונים בכול הסגירה
הזו, בעצם "שתיקת הכבשים" שלהם.
פילגש בגבעה
ידוע המשפט המפורסם שבו הקב"ה
מוכיח את עם ישראל על מה שנכתב בסוף ספר שופטים: "על כבודה של פילגש לא מחיתם
אך על כבודי מחיתם". התוכחה אמורה על פריצת מלחמת 11 שבטי ישראל נגד שבט
בנימין, כנגד מה שאנשי גבעת בנימין עוללו לפילגש בגביעה, אך מנגד הרי שלאורך יותר
מארבע מאות שנה לא מיחה איש מבני ישראל נגד הפסל שמיכה הקים לבני שבט דן. גם
ההתנהגות של המפלגות החרדיות והדתיות משולות לתוכחה הזו. כשמגייסים חרדים לאומנים לצבא
מיד קמה סערה במפלגות הללו, וכך גם כשמגבילים את קבלת התקציבים לענייני דת אבל
כשפוגעים בקב"ה אין פוצה פה ומצפצף. ולהוויי הדוגמא הנוכחית: נעילת בתי ה'
לתפילה והשוואתם, רחמנא לצלן, למרכזי השחץ, ההוללות ומשחקי ה"לחם
והשעשועים". וכול זאת בעידן ש"שר הבריאות" הינו "חרדי"! הדתיים
– הלאומיים קופצים העברת כול פיסת קרקע לערבים או כנגד על כול פיני קרוואן של מתנחלים
אבל הם היו הראשונים שסגרו בלי שום שאלות את בתי הכנסת, ששם שוכן ה', שבשמו הם
דורשים קושאן על ההתנחלויות שלהם!
לפטר את ליצמן
לאלתר
האיש הזה, ששמו יעקב נח ליצמן, צריך היה
להיות המפוטר הראשון, עוד לפני מנכ"ל משרד הבריאות שלו, שאותו צריך להחליף
ברופא. ליצמן איננו אפילו טכנוקרט יעיל כמו חבריו גפני ודרעי, שאולי כשרי הבריאות
הם היו בכול זאת מנהיגים לוחמה במחלה הקשה הזו. ליצמן הוא עסקן קטן של אך ורק טריקים
ו"שטיקים", שלהבדיל מדרעי וגפני הוא אפילו איננו מייצג ציבור אמיתי כמו
הציבור הספרדי או הליטאי אלא שהוא מיצג בקושי חלק מחסידות גור, שהתפלגה לא מכבר
בגלל כול תככיו ומזימותיו. האיש הזה אפילו לא ידע להכין את הציבור החרדי לכול
הבעיות של תוצאות והתפשטות המחלה הזו. הוא לא בנה מערך הסברה מיוחד לצבורים
מגזרים, ובראשם זה החרדי. הוא עסוק בעיקר במינוי מקורבים ובהגנה על פדופילית, דבר
הגוזל ממנו את רוב זמנו. באחרונה הוא גם נעלם ממסכי התקשורת משום שכולם יודעים כי
מדובר בקוריוז ולא בשר בריאות. את האיש הזה היה צריך נתניהו להחליף מזמן, דבר שהיה
מפנה לנתניהו זמן יקר בניהול ענייני המדינה האחרים. את האיש הזה היו צריכים
ב"אגודת ישראל" – וגם בחסידות גור, להקיא ולהחליפו במישהו מבריק ומעשי
יותר. בפורים – כשהוא חבוש "ספודיק" (ה"שטריימל" של חסידות
גור), הוא טען בפני התקשורת כי זו איננה תחפושת. בזאת הוא צדק אבל התחפושת האמיתית
שלו היא בהגדרתו כ"שר הבריאות"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה