החגים
האנטישמים / הרב אליהו קאופמן
קישוטי "חג המולד הנוצרי וההכנות
ל"סילבסטר" הם יריקה של מדינת ישראל בפני קרבנות האנטישמיות הנוצרית.
זכותם של הסלאבים לחגוג כמיעוט את חגאותיהם אבל להפכם ל"סיבה למסיבה" של
אלה שבפולין, ספרד וצרפת היו קרבנות הנצרות, זו כבר חוצפה אנטישמית. הנצרות וחגיה
עומדים בקונפליקט ישיר נגד קיומה של היהדות.
כמידי שנה בשנה כך גם השנה. שוב עלו קולות
הויכוח על החאגות של הנוצרים - שמקומות
ציבוריים בישראל, ובכללן עיריות, נותנים להם ביטוי חיובי ומצטרפים אל אלה
ה"חוגגים" אותם. עד ראשית שנות התשעים של המאה העשרים הרי שהויכוח עלה רק
באותו יום הנקרא "הסילבסטר" (ה-1 לינואר בכול שנה, כביכול, תחילת "השנה
האזרחית") אבל מאז שנת 1990 – עם ההגירה הגדולה
של כמעט מיליון סלאבים נוכריים, החל לצוץ גם עניין החגא שאצל הנוצרים נקרא
"חג המולד" של יש"ו הנוצרי. הניסיון של הרבה סלאבים ליצור
ל"חג המולד" הזה ("כריסמס" בשמו הנוכרי) דמות תמימה של
"חג אזרחי", מבריה"מ הקומוניסטית לשעבר, הינה הונאה. ההיסטוריה
הרוסית קושרת את הכנסייה הפרוסלאבית הנוצרית – מימי הצארה (תרתי משמע...) "קתרינה הגדולה", למדינה הרוסית,
וכך ניכסה ה"מדינה האזרחית" את החג הנוצרי כ"אזרחי", ובדרך
אגב כעוד סיבה לפוגרומים ולפרעות ביהודים. בריה"מ הקומוניסטית לשעבר המשיכה
בחגיגת ה"חג האזרחי" הזה כדי לשוות לפרצופה האנטי דתי גם גישה
"ליבראלית" כלפי המוני הנוצרים בתוכה, שהיו רוב רובם של אזרחיה.
והיהודים המתבוללים שם כמובן אימצו את ה"חג האזרחי" הזה כמלחכי פנכא.
ה"מנהג
הישראלי" הקלוקל
כותב שורות איננו מאלה שיזעקו כי
ב"מדינה יהודית" אין חוגגים חג דתי אחר". זאת אינני עושה גם משום
שלכול מיעט דתי יש זכות לחגוג את חגיו – בדיוק כפי שאנו עושים זאת בחו"ל, ושנית משום שכותב שורות אלה איננו
רואה במדינה הזו "מדינה יהודית". אבל מנגד, אימוץ החאגות הנוצריות אל
הלב של הרבה יהודים שחלקם תמימים, חלקם מרוחקים מיהדות וחלקם בכלל מתבוללים, רחוק
ממני מאז אני זוכר את עצמי מעורב בכול ויכוח רעיוני כלשהו. כמו שבנמלי התעופה
במדינות הנוצריות לא יחגגו – לכבוד תיירים
בודהיסטים, מוסלמים, ברהמינים או להבדיל יהודים, את חגיהם על סמליהם הגשמיים, כך
גם אין סיבה שה"דיוטי פרי" בנמל התעופה הישראלי יעוטר בכול סמלי
"חג המולד" הנוצרי. במדינה הזו רוב האזרחים הם יהודים, מיעוט גדול הוא
מוסלמי ורק מיעוט קטן ביותר הוא נוצרי. להבדיל משאר החאגות של הנוכרים הרי שהחאגות
של הנוצרים הם על בסיס אנטי יהודי ("חג המולד" – בו נולד ה"איש ההוא", שהיהודים תלו אותו), "חג
הפסחא" – החג שבו היהודים
מסרו לצליבה את ה"איש ההוא" וה"סילבסטר" שביניהם.
ה"סילבסטר" הזה איננו כה תמים בתכניו אלא מדובר ביום השמיני ללידתו של
יש"ו, דהיינו ברית המילה שלו, שבו קבעו הנוצרים האנטישמים לעולם את תחילת
ה"שנה האזרחית". יתרה מכך, שמו של אותו "סילבסטר" נקרא על שמו
של אחד האפיפיורים האנטישמים והאכזרים ביותר. אבל את כול ה"פטריוטים"
הציוניים – מימין ומשמאל, הדבר
כלל לא מעניין. העובדות הללו אינן רלוונטיות כשאוכלים את החזיר וכשמשתכרים יותר
חזק מנח ולוט גם יחד עם גויי הארצות הנוצריות. ההתבוללות עם הסלאבים וההתמזגות עם
המערב הפרוע הם מעל לכול – זהו החלום
ה"ישראלי" בהתגשמותו, תרתי משמע. אלה הם אלה המטיפים מוסר כיצד לכבד זכר
חללי מלחמות אך כשמדובר בחללי אנטישמיות שלא הזיקו לאיש הרי שזכרם ודמם הופכים
למסע של הוללות ופריצות בימי האיד של הטובחים, שהם גם החאגות של הנצרות.
אני יודע היטב שיטענו כלפי כי מדובר בזכות
לגיטימית של אזרחים נוצרים ועל כך אינני חולק. אבל כמו שהאסלאם חוגג את חגיו באופן
פרטי, וכך גם הדרוזים, הרי שכול עוד היה מדובר באוכלוסיה הערבית הנוצרית זה היה לגיטימי
כי הם חגגו את חגאותיהם בביתם ובסביבתם בלבד. גם למהגרים הסלאבים יש את הזכות
לחגוג באופן פרטי את החאגות הללו אבל אין לאיש מהם זכות לקשט ערים – שרובן בעלות אוכלוסיה יהודית, בכול האורות המהבהבים הללו, שמזכירים לנו
את הימים שהחאגות הללו היו תירוץ לשפיכת הדם היהודי. אין גם לנסות ולערוך קשרים
בין חג החנוכה שלנו – החג שבו היהדות
ניצלה מכיליון רוחני והדליקה את נרותיה הרוחניים, לאורות המשטמה הללו, שהדליקו
הפורעים באותם "חגי המולד", ימי ה"סילבסטר" ובימי
ה"פסחא", כשהם הביאו ומביאים לכנסיות שלהם ביצים צבועות באדום, זכר
לצליבת יש"ו וזכר ל"דם הפסח" שבו יהודים מכינים את את מצותיהם מדמם
של נערים נוצרים. אין שום סיבה שבעולם שאת הסמלים הללו אנחנו נחויב לראות בתל
אביב, בירושלים, בבת ים, בנתניה ובשאר ערי הארץ, שהיהודים הם רוב רובן.
ההדלקות העולמיות
בחג החנוכה
ישנם לא מעטים המעלים את הטענה שכמו
שבמדינות העולם מדליקים חנוכיות במקומות ציבור הרי שכך אפשר להניח את עצי האשוח של
הנוצרים במרכזים הישראליים. אז קבלו לכך שתי תשובות. 1) באמת שהנחת החנוכיות
במרכזים לא יהודיים במדינות העולם איננה הלכה של חג החנוכה שלנו אלא ש"פרסום
הניסא" הוא בבתי ישראל בלבד. הפרסומים ההמוניים של החנוכיות בנכר הוא היה ממנהגו
של האדמו"ר האחרון מחב"ד, שראה את עצמו כמשיח והצעד הזה, של הדלקת
חנוכיות בנכר, היה חלק ממסעו להכרת העולם בו בעתיד, כמשיח. לא מעט אנטישמיות הגעה
מהעניין הזה ולמשל במדינת מולדביה העצמאית – לפני מספר שנים, הושחתה חנוכיית חב"ד בפארק הציבורי, בבירה
קישינוב, ובעקבות כך עלה שם גל אנטישמי. 2) חג החנוכה שלנו איננו חג שבו היהודים
התירו בו את דמם של האחרים – כמו שעשו זאת הנוצרים
ביהודים, בחאגות ה"כריסמס" וה"סילבסטר" שלהם. אם ביוון יתנגדו
בעתיד להצבת חנוכיות במקומות ציבוריים במדינה הזו, אזי, אבין היטב את הרשויות
היווניות, וגם שם מעולם לא התירו החשמונאים את דמו של כול יווני לרציחה.
מאמר מלפני 31 שנה,
בהוויה ובמראה שונה
לסיום ברצוני להביא מאמר שהיה בחודש ינואר, בשנת
1988, מאמר המערכת של עיתוני הפרטי דאז – "זרקור" שמו (ללא קשר לעיתון הדתי ששמו היה זהה). זה היה
מקומון אזורי באזור של בקעת אונו ובישובים יהוד, אור יהודה, בית דגן, ראש העין, קרית
אונו – קיראון, גני תיקווה,
נווה מונסון וסביון. כותב המאמר הוא כותב המאמר הנוכחי אבל בימים שלא שמרתי מצוות,
ואף זוהיתי כאיש שמאל ציוני. זה היה רק שנתיים לפני בוא ההגירה הסלאבית, כשאנשים
חילוניים מהשמאל לא היו ברובם אנטי דתיים ופרו כול דת אחרת במסגרת הסיסמא העכשווית:
"רק לא יהדות". המאמר דאז הוא כנגד חגיגות ה"סילבסטר", בימים
שאף אחד עוד לא חלם שיהודים "יחגגו" גם את הכריסמס" במקומות
הציבוריים במדינת ישראל. ולהן המאמר:
"חג
אנטישמי במדינת ישראל"
זהו זה. רבים גמרו לחגוג את החג האנטישמי
ביותר, במדינת ישראל. אינני מאחל לכם, קוראים יקרים שנה טובה. את זה איחלתי ואמשיך
לאחל בראש השנה שלנו, אם תרצו אפילו בראש השנה המוסלמי, הבודהיסטי, הברהמיני ועוד
מיני כתות אחרות.
נכון, אין לי ברירה – אני חייב לנהוג עפ"י לוח שנה "אזרחי", שהוא למעשה לוח
שנה דתי לכול דבר – לוח שנה נוצרי המתחיל בהולדתו של אותו סילבסטר נוצרי, ולדעת אחרים עפ"י הולדתו של ישו. אך מנגד,
אין לי גם סיבה מיוחדת לחגוג ביום זה.
יתרה מכך, הנצרות באשר הינה, סמליה הדתיים – שהכפייה הכנסייתית הפכום ל"אזרחים" הינה אנטישמית ביסודה. להבדיל מהאסלאם או מדתות אחרות, הרי שהנצרות
נולדה במהותה כאנטי יהודית. ביום הולדתו של ישו,מאמין כול נוצרי שהיהודים הם אלה
שרצחוהו, שיש להשפיל את היהודים כדי שילמדו שאר העמים
מה דינם של כופרים ומעל לכול הרי שכול נוצרי הגון רואה ביום הולדתו של ישו את ביטולה
של האמונה היהודית.
אין ספק שהסממנים הנ"ל הינם מעבר
להיותם אנטישמיים – גם גזעניים. הנצרות
הינה הדת היחידה הרואה בעצם הקמתה את ביזיונה של דת אחרת ואומה אחרת. רק איטלקי, רוסי וגרמני אתאיסטים, שהשתחררו
מאמונת הנצרות יוכלו גם להשתחרר מתפיסת העולם הגזענית שהחלה באותו יום שהמוני ישראל יוצאים לחגוג בחוצות ת"א – יפו, חיפה ואפילו ירושלים.
העם היהודי סבל רבות, במשך אלפי שנות
גלותו מאותו יום שבו נולד הממזר ישו, שלעת רבים מהחוקרים אף לא היה ולא נברא.
יוסף בן מתתיהו, גדול ההיסטוריונים
היהודים בפרט והעולמיים בכלל, לא הזכיר בכתביו הרבים והמפורטים של אותה תקופה, אדם
בשם ישוע, שחי בנצרת או בבית לחם. הדבר מפתיע משום שאילו קיים היה אדם בשם זה,
ואשר אמנם היה איש שלום ואנטי קנאי הרי שבן מתתיהו היה שמח להדגישו כפי שעשה
בסיפור יוחנן המטביל ושאר משיחי
השקר המפורטים
בכתביו.
אותם
יפי נפש ישראלים אשר מחרימים את חגי ישראל עקב היותם חגים דתיים ואשר מוקיעים את
ה"חזרה בתשובה", הרי שהם חוגגים בטוב טעם ובשמחה את
ה"סילבסטר", או נוסעים לרומניה, גרמניה וצרפת לחגוג את חג המולד. אליהם
מצטרפים גם "אנשים לאומיים", אשר במשך כול ימות השנה הינם טריטוריאליסטים
שרוח הפטריוטיות הישראלית והאנטי ערבית מפעמת בכול נימי נפשם.
יתכן מאוד שהסכסוך הפוליטי, העקוב מדם עם המוסלמים
הערבים הינו חריף דיו לגבי ישראלי באשר הוא, אך עדיין רחוקה הרגשת השנאה מצידו
כלפי יהודי כפי ש"ידיד" נוצרי ישנא כול מונח יהודי באשר הוא.
יהודי ספרד ברחו מארצות הנצרות אל האימפריה
הע'ותמנית – המוסלמית בתחילת העת החדשה, יהודי ערב חיו בקרב העירקים, המרוקאים
והתימנים בצורה מכובדת יותר מאשר חיו יהודי אירופה בקרב כול אותם נוצרים
אורתודוכסים, פרוטסטנטים ובמיוחד קתולים.
לכן, לסיום, מעבר לדברי התוכחה על החגיגות
הישראליות בחג אנטישמי לשמו, הרי שברצוני רק להזכיר שבכול מקום ומקום בעולם
המערבי, בו חיים מאמינים נוצרים, הרי שהיהודי נשאר לגביהם באותו סטריאוטיפ של
"נצלן", "שותה הדם", "זה שרצח את ישו", או פשוט סתם
"סוחר פרזיט". גם אם דברי העוקץ האנטישמיים כ"אתם היהודים" או
"תכונה יהודית" נאמרים בנועם ובחיוך בגרמניה, שוויץ ורומניה, הרי שבסיסם
האנטישמי לא יעלם גם בעוד אלפי שנים.
לגבי, כיהודי בפרט וכאדם מתקדם בכלל, הרי
שחג המולד והסילבסטר הינם ימי אבל לאומיים על אותם קרבנות שווא שדמם נישפך בין
פוגרום לפוגרום, בין פסח לפסחא ובין מסע צלב אחד למשנהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה