בס"ד
הקוזק הגוזל / הרב אליהו קאופמן
איווט ליברמן הוא הדוגמא הישראלית -
פוליטית כיצד אנחנו נראים ומדוע הפוליטיקה הישראלית היא כה מכוערת, יותר מזו של "מדינות
הבננה" של מזרח אירופה ודרום אמריקה.
איווט
ליברמן הוא המראה האמיתית של הפוליטיקאי הישראלי, וכיצד המדינה הזו מתנהלת,
ובמיוחד ע"י מי היא מנוהלת. זהו האיש האשם באמת ובתמים בכול
ה"פלונטר" הפוליטי בימים האלה, וגם לאחר "מועד ב'" הוא עדיין
מהתל בכולם, כאילו שלאחר יום הכיפורים הקרוב תהיה בידו תרופת הפלא למצב הפוליטי
המורכב שנתקע בגללו. לאורך כול החצי שנה האחרונה הפכה האמת עבורו גועל נפש.
"זיגזוג" פוליטי נעשה לא פעם כדי לתת נימוק ל"מזגזג" להגיע
לפשרה קואליציונית עם יריביו הרעיוניים מאתמול אבל אצל ליברמן ה"זיגזוג"
בא להרוס כול פשרה וניסיון הידברות. כול עלייתו ונסיקתו הפוליטית הם סיפור של
שקרים ו"זיגזוגים" ללא רמת השכלה, התבטאות וכישרון אמיתיים. זהו האיש
שהפך את העדתיות למוצר פוליטי שדרכו דרך בפרלמנט ומשרדי הממשלה כח"כ וכשר.
וכשהמהגרים מחבר העמים מתחילים להתנהג פוליטית עפ"י ימין ושמאל ישראליים מיד
האיש הזה – שהגיע מהנחותה
שבמדינות ברית המועצות לשעבר, מולדובה שמה, דואג להוציא את השד העדתי – תרבותי מהארון הישראלי ולהתחיל להסית נגד חרדים ודתיים לאומיים, שרק
תמול – שלשום הוא הסתייע
בהם להגיע למרומי משרדי הממשלה, שבדרך כלל לא התאימו לכף רגלו. ודמוקרטיה? הצחקתם
את האיש שמעולם לא עמד לבחירה במפלגתו, ושלח בעקב הנעל את ח"כיו ושריו הביתה,
עם התואר "לשעבר", כאילו הם היו מלצרי בארים בימי עבודתם הראשונים.
האיש הפחות מבינוני שהיתל בכולם
לא מעט עולים ומהגרים נקלטו בארץ הזו
והפכו לפוליטיקאים בכירים. בוודאי שגם מחבר העמים היו כאלה. כולם למדו האת השפה
העברית, ולמרות מבטאם הזר הם ידעו ויודעים לחבר משפטים יפים, לא פעם טוב ונאה יותר
מילידי הארץ. אבל כששומעים את ליברמן מדבר בכבדות ובעילגות בשפה העברית קשה להאמין
שכמעט חמישים שנה עברו מאז עלייתו לארץ. למשל – במקום ה"איש מקיסריה" הוא יגיד "איש מקיסריה" ועוד
מיני פנינים כאלה. אבל באמת שזה לא העיקר. האיש טייל במשרדים בכירים כשר, כמו
משרדי החוץ והביטחון אבל מלבד שיחות לבביות ברוסית הוא לא הותיר שם שום רושם והישגים
ממשיים. הוא הבטיח להנייה מהחמס שעם עלייתו לשר ביטחון הוא יחסל אותו ואת החמס
ביחד אבל מאז ליברמן כבר מחוץ לממשלה ומחוץ למשרד הביטחון ואילו הנייה ממשיך לטווח
את טיליו לישראל. בשפת השוק היו קוראים לאחד כמו ליברמן "פלברה" ( קשקשן
בסלנג הישראלי ומדבר בספרדית...).
הכלנטריסט הממלכתי
ליברמן החל בליכוד ואח"כ איגף את
הליכוד מימין. "ישראל בתינו" הייתה איגוף ימני גם למפלגת המהגרים האחרת
מבריה"מ לשעבר, "ישראל בעלייה". בראשית העשור הראשון של שנות
האלפיים היה ליברמן מחובר ל"איחוד הלאומי" כתאום פוליטי ממש, אלה שהיום
הם בעיניו "משיחיים קיצוניים" שאסור אפילו לשבת עימם בקואליציה. אבל
לימים הוא הפך לחלק ממשלת המרכז של אולמרט ומפלגת העבודה, כשהליכוד היה האופוזיציה
שלה מימין. עם החרדים – ובמיוחד עם
ש"ס, הוא ניהל רומן פוליטי עם הצגות של יריבות. בסביבות בחירות 2015 – כשהבין כי מאגר העדתיות הסלאבי אוזל, הוא לפתע החל לסווג את עצמו
כ"מפלגת מרכז". מי שהיום מדבר על ברית עם גנץ, ואפילו עם מר"צ, הוא
גם האיש שעדיין מציע טרנספר של תושבים ושטחים לעבריי ישראל. בבחירות הראשונות של
2019 הוא הבטיח לתמוך בנתניהו ואפילו המליץ עליו לנשיא אבל לדיון קואליציוני עם נתניהו הוא לא נכנס. הוא לעג לגנץ על כך שהאחרון
יקים קואליציה עם "הדובים בקוטב הצפוני" אבל לקראת בחירות מועד ב' הוא
חתם עם גנץ על הסכם עודפים. הוא ממשיך לקשקש על "אחדות" אבל בורח
מהמציאות של המו"מ המעשי עם הבטחה על הקרח שלאחר יום הכיפורים הוא ישלוף
פיתרון קסמים.
התחתית של החבית
זוהי דמותו של האיש – שאם נפתח את הטענות הפליליות נגדו, לא יספיק לנו גם ספר עב כרס, שהפך
למעלה מעשרים שנה להיות אחד המשפיעים המרכזיים בישראל ולכן הפוליטיקה הישראלית
ניראת בדיוק כמו הפרצוף שלו ונשמעת כמו הדיבור העילג שמתווסף לו. האיש שהקים מפלגה
ללא דמוקרטיה עם מצע עדתי ועם הסתות גזעניות נגד הערבים ואנטישמיות נגד החרדים
והדתיים, מהווה מעין כלבו של גזענות רבתי. הדמוקרטיה הישראלית בכלל איננה משופעת כלל ברשימות דמוקרטיות באמת אבל "ישראל בתינו" היא התחתית של
החבית. די אם נציין כי מכול הרשימות שהתמודדו בבחירות האחרונות הרי שרק רשימת
הליכוד – כרשימת בחירות ממש,
הייתה הרשימה היחידה שכול ח"כיה נבחרו קודם לכן בבחירות דמוקראטיות!
אופציית כחלון שפוספסה
את קרקס ליברמן היה הליכוד יכול לנסות
למנוע אילו היה מוציא את האיחוד עם "כולנו" של משה כחלון מחוץ למפה
הפוליטית, ערב הבחירות האחרונות. בשנת 2015 הצליח הליכוד להקים קואליציה ראשונית ללא ליברמן בזכות עשרת המנדטים שקיבל
כחלון, שרוב רובם לא היו דווקא אנשי ימין. בחיבור האחרון – עם כחלון, העניק הליכוד לכחלון ארבעה ח"כים על חשבון חבריו הנאמנים
של הליכוד אבל מסתבר שלפחות שלושה מנדטים של כחלון נעו ל"כחול לבן". אם
כחלון היה מתמודד שוב לבדו או שהיה עובר את אחוז החסימה ומעניק את מנדטיו מהמרכז
הפוליטי לנתניהו ולליכוד, בקואליציה משותפת, ואם לא היה עובר את אחוז החסימה אז
לפחות שלושה מנדטים שלו לא היו מגיעים ל"כחול לבן". אבל על חלב ימני
שנשפך כבר לא בוכים.
ה"דמוחרטה"
הפוליטיקה הישראלית תקועה וניראת גרוע
יותר ממדינות מזרח אירופה או דרום אמריקה משום שטיפוסים כמו ליברמן מהתלים בציבור
הרחב ומנצלים את הדמוקרטיה הישראלית עבור
הדיקטטורה המפלגתית שלהם. אבל ליברמן לא לבד. בני גנץ, יאיר לפיד, בוגי יעלון,
אחמד טיבי, אריה דרעי, אהוד ברק, אורלי לוי – אבקסיס, איילת שקד והצמד לא חמד של ליצמן – גפני הם עוד בעבועות של דיקטאטורים בחסות הדמוקרטיה, כשכול שאר
הח"כים הכפופים להם הם רק מריונטות שחיפשו סידור עבודה מכניס עם פנסיה טובה,
וכמובן ללא צורך בעבודה מאומצת. על המושג "דמוחרטה" כבר שמעתם?...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה