בס"ד
הפוסל במומו הוא פוסל / הרב אליהו קאופמן
ההחלטה של בית המשפט העליון – לפסול את מועמדותו של מיכאל בן ארי, עלולה להוביל
להגבלת חופש הביטוי ולרוקן את הליברליות מהמשטר בישראל,
שבלאו הכי אינו ניחן בפלוריאליזם מיוחד.
עוד לפני שאתחיל במאמרי עלי למסור תודה רבה
לשתי הרשימות החרדיות בפרלמנט הישראלי – לש"ס ול"יהדות התורה". לא בכול יום מזדמן לי לומר הידד
לאלה שאני עימם בפולמוס יום – יומי על מראה
היהדות ועל התוכן האמיתי של תורת ישראל. אבל ה"שב ואל תעשה" ששתי המפלגות
הללו נקטו בפרשת הפולמוס על אישורן או פסילתן של רשימות ואישי ימין ושמאל לבחירות
הקרובות, היו הפעם באמת הדרך שבה היה צריך לנקוט יהודי חרדי במדינה מבולבלת
רעיונית כישראל, ובמיוחד כשהשלטון האמיתי נתון בידי תשעה אנשים שהפכו את מושגי
ה"עם" וה"דמוקרטיה" למה שעשו אבירי הקומוניזם במשך כשבעים שנה
ברחבי ה"דמוקרטיות העממיות" שלהן. בלי ניסים זאב המתלהם והכהניסטי ובלי
מוזס האימפולסיבי והמבולבל הרי
שש"ס ו"יהדות התורה" נראות כיום יותר שקולות בכול נושא הימצאותן
בין הפטיש הימני למגל השמאלני. בבית המשפט בירושלים – ביום חמישי, בו עמדו מיכאל בן ארי, איתמר בן גביר ורשימת רע"מ – בל"ד על דוכן המועמדים לפסילה, הבנתי טוב יותר את מה שפעם אמר ותבע
וולטר הצרפתי: "אינני מסכים לאף מילה מדבריך אך אלחם על טיפת דמי האחרונה כדי
שתאמר את כול דברייך". פסילתו של בן ארי והערתה של נשיאת ביהמ"ש העליון,
אסתר חיות, לכך שרשימת בל"ד מצאה לה "עיר מקלט" בחיקה של רשימת
רע"מ, לימדו אותי כי ראשי מערכת המשפט בישראל אינם כלל צועדים בדרכו
הליבראלית של הפילוסוף הצרפתי, וולטר.
מדינה בעייתית עם הרכב אוכלוסין מורכב ביותר
ישראל היא מדינה בעייתית בכול האמור
לכינויה "דמוקרטית – יהודית". היא
נבנתה ע"י תנועות שמאל אנטי דתיות – בשיתוף "קבוצה דתית" לייט ולכן קשה לאמץ את הטענה כי המושג
"יהודי", שבו משתמשים בלשון "ממלכתית", הוא באמת המושג שהועבר
למשה רבנו ע"י הגבורה ביחס ל"מהי יהדות". מנגד, העמדת הרעיון הציוני
כתנאי הזדהות הכרחי לשני מיליון אזרחים ערבים ולמספר דומה של יהודים חרדים – שהתורה אצלם קודמת לכול "רעיון לאומי", מעמידה בספק את המונח
"דמוקרטית" ככיסוי לכותרת המאפיינת את המדינה הזו. יתרה מכך, עם אומה של
כחמישה מיליון ערבים ללא זכויות אזרח ותחת כיבוש – בין הירדן לים, ולמעלה מחמישים שנה, רק מחדדת את סימן השאלה סביב המושג
"דמוקרטית". הבאתם לארץ של מיליוני מהגרים – שלא כולם כלל יהודים, והענקת אזרחות בן לילה עבורם ועם הטבות טובות יותר
משאר האזרחים במדינה, הרי שהיא כאילו מוחקת בהינף "טיפקס" אחד את שני
המושגים גם יחד: "יהודית ודמוקרטית". ב"צ'ולנט" האתני – שבטי הקיים בישראל, ועם בלבולי המושגים של "דמוקרטיה",
"יהדות", "ליברליות" ו"פלוריאליזם" הרי שדבריו של
הפילוסוף וולטר הם יותר מהכרחיים כדי שהמדינה הזו תתקיים ללא מחתרות אתניות – פוליטיות ורעיוניות. אבל קרקס
הפסילות - החוגג שוב ושוב ברחובותינו ערב כול מערכת בחירות, איננו מוסיף אהדה וכוח
לסיסמא של וולטר. גב' אסתר חיות – נשיאת בית המשפט
העליון, ושאר חבריה לפורום השיפוט הזה, פעלו ביום החמישי הלה בדרך של השקפה משפטית
המעניקה לגיטימציה לסתימת פיות במדינה כה רגישה לכול זעקה, וזאת הם עשו כדי להגיע בחזרה
לימים הרעיוניים של "ארץ ישראל היפה והנושנה" : כאשר הערבים חיו תחת
שלטון צבאי בתחומי ה"קו הירוק", וכאשר עדות המזרח עדיין רוכזו במעברות
ואילו החרדים היו מיעוט מבוטל שראשי מפא"י האמינו כי יעברו מן העולם תוך מספר
שנים. נכון אמנם שרשימת רע"מ – בל"ד לא נפסלה
אבל הדשדוש המיותר במושג "מדינת כול
אזרחיה", וציון הטענה – בפי גב' חיות, כי "אם
המושג הוא עניין זכויות שוות הריהו נכון אך אם המושג מבקש לשנות את ה"ציווין
היהודי" של המדינה הרי שזה דבר אחר", רמזו יותר מרמז כי גם אם אלה שלא
הקימו את המפעל הציוני יהיו רוב הרי שהם ימצאו את עצמם מחוץ למשחק הפוליטי.
בקיצור, זו ה"דמוקרטיה האתונאית" – זכויות לאליתה וללא שום קשר לרצון הרוב. הגב' חיות גם טענה כי אם
בל"ד לא הייתה ברשימת רע"מ הרי שהיא הייתה מוצאת מחוץ למערכת הבחירות
הנוכחית וכי בל"ד מצאה לעצמה "עיר מקלט" ברע"מ. בכך ייחסה השופטת
הנכבדה לבל"ד את חיבורה לרע"מ כאמתלה של גנב המתחבא מאחורי גב שומר החוק
ולא באמת כפי שהיה, חיבור טכני רק משום אחוז החסימה הגבוה. השופטת חיות התייחסה
בזלזול לטענתו של עו"ד חסן ג'ברין, שטען כי בעניין "חוק השבות" הרי
שגם החרדים ביקשו לבלטו. היא ניסתה להתחמק מהדיון הבעייתי באמת בחוק אנטי דמוקרטי
זה – שלא רק הערבים
מתנגדים לו, וטענה כי "החרדים מתנגדים לו מסיבות הפוכות". כמובן שזו חצי
אמת הגרועה משקר. לא לחינם מלמלו ראשי רע"מ – בל"ד כי "אנחנו חייבים להגיע לבית המשפט ולהתחנן על זכויותינו
הבסיסיות, במצב שלא קיים בשום מדינה דמוקרטית אמיתית". קחו למשל את בלגיה.
למעלה משני עשורים קיימת שם מפלגה של אזרחי המדינה ממוצא מרוקאי הדורשים להפוך את
שפתם לרשמית ולבטל את הציוויון הבלגי ההיסטורי. מעולם לא עמדה שם השאלה האם להוציא
מחוץ לחוק את המפלגה הזו, שבכול מערכת בחירות היא מציגה את מצעה הלה. המרוקאים בבלגיה
הם בסה"כ מהגרים ובני מהגרים ואילו הערבים בישראל – לצד החרדים, הם הילידים, אבל בישראל מסתבר שהמהגרים כבר מזמן שולטים ביד
רמה עם חוק הגירה חד צדדי שנקרא "חוק השבות", שאין בינו לבין עניין המושג
ההיסטורי "יהודי" דבר וחצי דבר.
בן ארי בחוץ ובן
גביר בפנים
מנגד, הרי שכבר לפני יותר משבוע תמהתי
כיצד יתכן שהיועץ המשפטי לממשלה יציע לפסול את מיכאל בן ארי ואילו את איתמר בן
גביר הוא הציע לאשר. בן גביר היה מהבעייתים של אנשי כהנא וצולם שוב ושוב כיצד הוא
הופך דוכני סדקית ומרכולים בשווקים הערבים של חברון. לפתע האיש האלים הזה הפך
לעו"ד "מכופתר" ולמול ההצהרות שייחסו המשפטנים לבן ארי הרי שאלה
שיוחסו לבן גביר כאילו ונמחקו מהפרוטוקול. טענתי אז – בחצי בדיחותא, כי יש לקשר את התהייה הזו לטענה שפלט איווט ליברמן על עברו
ה"ביטחוני" של בן גביר. כיום אינני שולל עיון רציני בטענתו של ליברמן,
שהרי האיש היה שר ביטחון ויודע דברים מסווגים "ביטחונית" , מה שאנחנו
מנועים מלדעת. בכול אופן – לנוכח מה שחזו
עיני ביום חמישי, קשה לי לעכל את התמונה שעל בן ארי ופרקליט ו התנפלו שופטי העליון
ולא נתנו להם להוציא משפט מסודר מפיהם להגנת בן ארי ואילו לגביר הם העניקו שעה
ארוכה של התבטאות, ואף החליפו עימו בדיחות. אבל ממה שאני חושש הוא הרבה יותר חמור
מאשר פסילות של מערכת בחירות. אני חושש שבקצב הזה בית המשפט העליון – כמיעוט קטן בלבד, יקבע לחוגים רחבים באוכלוסיה שעליהם לשנות את
רעיונותיהם ואם לאו מקומם בכלא. ולנו – כחרדים, יש את החשש הגדול ביותר מכך.
"הדרת הנשים" כמשל
לפני מספר שנים עמד הציבור החרדי בפני הסתה אדירה בעניין "הדרת
נשים". למרות שהיהדות החרדית – על נשותיה, נאמנה
לחכמי ישראל ולפסיקותיהם הרי שלפיד, לבני ואחרים עמדו בראש ההסתה הזו כשכול מגמתם
לבטל את "עזרת הנשים" בבתי הכנסת ואח"כ להשמיד את ההשקפה היהודית
הדתית ולהחליפה בזו הרפורמית והמתבוללת. עם בית משפט עליון "אקטיביסטי"
הרי שדרכם למהפך הזה סלולה בהחלט. כך הפכו בעבר דתיים לחילוניים וכך גנבו ילדים
ושינו דמוגרפיה. כיום הרוב כבר איננו עדר אומלל כבעבר ולכן רק העמדת שופטי המיעוט
מעל הדמוקרטיה תמשיך את הרה סוציאליזציה הזו. במצב הזה יש
לפתוח את השורות בפני כול השקפה – בתנאי שדובריה לא
ישתמשו באלימות ובטרור, כדי לתת לפלוריאליזם לנצח ולא לתת למיעוט חברתי ואליטיסטי,
עם גלימה משפטית שחורה, להמשיך ב"הפרד ומשול", שיטה שבה רודנים לא מעטים
השתמשו כדי לפורר את מתנגדיהם. אך לכך דרוש אומץ מלווה בהשקפת עולם רחבה.
אזהרה לערבים
ולימין היהודי
הערבים חייבים להבין שפסילתו של בן ארי
היא ההתחלה העתידית לפסילת מועמד לוחמני ואמיתי בקרבם. זו הפעם הראשונה שבית המשפט
פוסל אדם ולא מפלגה, לא מעט כדי לרמוז למפלגות למדר מתוכן מנהיגים המאיימים על
"ארץ ישראל היפה והנושנה". מנגד, אנשי הימין הקיצוני צריכים להבין כי
ניסיונם לפסול ערבים הביא לחרב פיפיות נגדם, וכי ימי ההתלהמות והגזענות האגרסיבית
של כהנא לא יחזרו עוד לעולם ולכן עליהם להסכים להבעת דעות שונות משלהם אם ברצונם
לא להמשיך להיפסל. על היהדות החרדית להבין כי הבאים בתור ה"פסולים" הם
לא רק נציגיהם הפרלמנטרים אלא כול השקפה ורעיון תורתי שחילוניי בית המשפט סולדים
ממנו. אותם חילוניים בגלימה משפטית שייכים ברובם להשקפה הרפורמית ומשתתפים
ב"לימודי התורה" של "רבנים" שהם על גבול הרפורמה והרפורמה ממש.
הצעה אחת הייתי לוקח מדבריה של השופטת חיות – את ההצעה לבטל את כוחה של וועדת הבחירות, המורכבת מפוליטיקאים, לפסול
מועמדים לפרלמנט אך בתנאי שהגוף שיקום במקום זאת לא יהיה רשאי לפסול שום מועמד
משום השקפותיו הרעיוניות אלא רק כאלה שאלימות ומעשי בריונות וטרור בכליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה