בס"ד
ספירת העומר / הרב אליהו קאופמן
פרשת ה"מועמדת החרדית" של גנץ – עומר ינקלבי'ץ,
החלה לצבור תנופה ביהדות החרדית והדעות נחלקות. ב"יהדות התורה" החלו
להילחם נגד המשך מועמדותה ואילו גורמים חרדים אחרים דווקא רואים בה "גשר
לגנץ" בימים שנתניהו עלול להיות על הקרשים הפוליטיים. וכמובן יש גם את
גישושיו של אריה דרעי מאחורי מסיכה פורימית...
משברון מאוד מוזר מתרחש ביהדות החרדית. כמו
בכול מערכת בחירות הרי שגם במערכת הבחירות הקרובה – לפרלמנט הישראלי, מזנקים כמה
חרדים תימהוניים ומנסים את מזלם בהשתלבות במפה הפוליטית שמחוץ לפסיפס החרדי הצפוף
והנעול הרמטית ע"י עסקנים וותיקים, שלא רק מונעים מאחרים השתלבות בפוליטיקה
החרדית אלא שגם מפעילים רבנים דרך סיסמת "גדולי הדור" כדי להנציח את עצמם
עד דלא ידע. הסיפור הזה אמנם תפח מאז תחילת שנות התשעים של המאה העשרים אבל כבר
קודם לכן נבטו ניצני המרידה במוסכמות הדוגמטיות של ההרמטיות הפוליטית החרדית. עוד
לפני הקמת "דגל התורה" – בשנת 1988, כבר הקים ח"כ המנוח אברהם
רבי'ץ רשימה מקומית בירושלים, בבחירות המוניציפאליות, שהייתה מחוץ לתמיכת רבני
אגו"י. אבל עד לשנות האלפיים היו הניסיונות העצמאיים הללו רק ניסיון נואל
ותו' לא. כך למשל זה קרה במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה העשרים כאשר עסקן
צעיר בשם קאופמן הקים את ה"תא החרדי" בליכוד. התא המשיך לפעול עד היום
אבל עד לימים אלה בליכוד מעולם לא נבחר חרדי כח"כ על משבצת התא הזה. בשעתו
יצא הרב מנחם פרוש – הח"כ וסגן השר המנוח מאגו"י, בקריאות נגד מול
התופעה הזו אבל ככול שנקפו הימים כך היא גדלה, אם כי בממדים מאוד קטנים ועדיין לא
הסבה נזק של ממש למפלגות החרדיות המאורגנות. ההבנה הייתה שמנגנון המפלגות החרדיות
תמיד יצליח לכבוש את תאי ההתנגדות הללו במכבש המנגנון החרדי וגם ע"י סיסמת
"גדולי הדור" שיזעקו להגן על העסקנים הישנים והשבעים. שנות האלפיים
הביאו "רענון מסוים" כאשר הסכר החל להיפרץ כבר בבחירות המוניציפאליות,
ובעיקר ע"י אנשי ש"ס שפרשו והקימו רשימות עצמאיות לאור סכסוכים פנימיים
בתוך ש"ס. לקראת העשור השני של שנות האלפיים כבר צצו גם רשימות עצמאיות
שניתקו עצמן מ"יהדות התורה" – במישור המוניציפאלי של בית שמש, ביתר
ועוד, ובמיוחד על רקע המושג של ה"חרדים החדשים", אבל גם הן היו עדיין
מינוריות. במישור הארצי המשיכה השליטה המוחלטת של ש"ס, אגו"י ו"דגל
התורה", בציבור החרדי. הח"כ החרדי הראשון שהשתלב כח"כ חרדי במפלגה
חילונית היה זה דוד טל המנוח מש"ס שהודר ממפלגה זו בהיותו נאמנו של אריה דרעי
וכך הפך בראשית שנות האלפיים לח"כ של "עם אחד" – בראשות עמיר פרץ,
ולימים נבחר בשנת 2006 כח"כ ברשימת "קדימה". לאחר מותו של הגר"ע
יוסף נכנסה למעגל המרד הזה ביתו - הגב' עדינה בר שלום, שבשנת 2013 נתנה ידה להקמת
"רשימת נשים" בעיר אלעד בראשותן של ממיכל צ'רנוביצ'י ואסתר קוליאן,
רשימה ששבקה חיים בגלל כישלונה המחפיר. לימים ניסתה בר שלום להריץ את עצמה לפרלמנט
וניהלה מגעים לכך גם ב-2015 וגם לקראת המערכת הנוכחית, ובעיקר עם גורמי השמאל
והמרכז, אך לפני הגשת הרשימות האחרונות היא הרימה את ידיה בהבינה כמה כישלונה
יהיה צורב. כמו כול השאר הרי שגם לה לא היו חיילים. בשנת 2013 היה הניסיון הרציני
ביותר של שתי רשימות חרדיות לפלס את דרכן העצמאית לפרלמנט הישראלי אך גם הן נכשלו
כישלון חרוץ. הרב חיים אמסלם – שפרש מש"ס, נכשל בהרצת רשימת "עם
שלם" ואילו הרב אמנון יצחק נכשל אף הוא, וכגודל ציפיותיו כך הייתה במיוחד
אכזבתו. ש"ס הייתה בעיקר הנפגעת מהפרישות הללו, ועוד בחייו של הגר"ע
יוסף אך ממדי הנזק האלקטוראלי עדיין לא היו כבדים. הרב אמנון יצחק אמנם ממשיך
במאבקו בש"ס אך במערכות של 2015 ו-2018 הוא ויתר על הקרב הפרלמנטארי האבוד.
אלי ישי ורשימת "יחד" – עוד קבוצה מפורשי ש"ס, היו הכישלון החרדי –
העצמאי של בחירות 2015 גם לאחר שתוגברו ע"י הכהניסטים מ"עוצמה
לישראל" וגם לאחר שבפעם הראשונה עמד רב גדול (הרב מאיר מזוז) בראשם כ"מורה
רוחני", מאחורי אותה רשימת "יחד". בבחירות הנוכחיות שוב מתמודדת
רשימה זו אך גם הפעם סיכוייה לעבור את אחוז החסימה הם אפסיים, ובמיוחד לאחר שאיבדה
את הפלג הכהניסטי שלה לטובת ברית הציונות הדתית. אבל משנת 2013 החלה תזוזה חרדית –
עצמאית גם לכיוון השמאל, דבר שהיה חסר סיכוי בעבר. נכון אמנם שכבר בשנות האלפיים
נכנסה לפרלמנט הישראלי (שלא מתחילת הקדנציה) ח"כית (משכונת "הר
נוף" החרדית שבי"ם) במר"צ שזיהתה את עצמה כ"חרדית" אבל
כולם הבינו שזו בדיחה ולימים היא נעלמה בבושת פנים גם ממר"צ. בשנת 2013 השתחל
למקום ה-17 ברשימה האנטי חרדית – "יש עתיד", יהודי חרדי משכונת רמת בית
שמש א', בשם דב ליפמן. לאחר הבחירות הסתבר שהמקום ה-17 שלו היה ריאלי מאחר
ו"יש עתיד" קיבלה 19 מנדטים. הלה כמובן יישר קו עם מפלגתו האנטי חרדית
בנושא גיוס החרדים לצבא, לימודי הליב"ה ועוד אך גם זה לא עזר לו לשריין את
עצמו שנתיים אח"כ שוב כח"כ במפלגתו. יאיר לפיד שלח אותו בחזרה הביתה.
ה"סחורה" החרדית – האלקטוראלית שלו שאפה לאפס. במקום זאת העדיף לפיד
להציג חילוניים בתחפושת חרדית בהפגנות האנטי חרדיות שקיים במשך הקדנציה האחרונה.
במערכת הבחירות הנוכחיות הועלו שתי דמויות חדשות על ה"משבצת החרדית",
והפעם מהצד השמאלי של המפה הפוליטית כשמדובר הפעם בשתי נשים. במפלגת העבודה
התמודדה אותה מיכל צ'רנוביצ'י על מקום ריאלי אך הצטמקותה של המפלגה הזו – בסקרים
הנוכחים, הפכו את סוף העשירייה השנייה (שם מוקמה הגב' הזו) במפלגת העבודה לבלתי
ריאלית לחלוטין. האישה השנייה שנשלפה למקום דווקא די ריאלי היא עורכת דין בשם עומר
ינקלבי'ץ. הגב' הזו לא התמודדה באופן עצמאי – כמו למשל בשעתו דוד טל
ב"קדימה", כמו המועמד ה"חרדי" בליכוד (מספר 45) או כמו גב'
צ'רנוביצ'י בעבודה, אלא לוהקה ע"י בני גנץ לרשימתו ולאחר הרכבת הרשימה
המשותפת שלו עם לפיד היא מצאה את עצמה במקום ה-23 ברשימה, מקום ריאלי לחלוטין.
מדובר בעורכת דין פשוטה שגם היא מתגוררת
בשכונת רמת בית שמש א' בבית שמש (כדב ליפמן בשעתו) וכול פעילותה נסבה סביב דחיפת
נשים חרדיות לעולם האומנות, דבר חדש ביהדות החרדית. הגב' הזו למדה את עריכת הדין
במכללה לחרדים בבקעת אונו, שם צמחה גם גב' אסתר קוליאן ומורדות אחרות בחברה
החרדית. סיפורן של ה"מכללות החרדיות" – ובראשן זו מבקעת אונו, הוא
בתשקיף חרדי ותורתי כמו "הסכמי אוסלו" עבור הימין. כמו שנוהגים אנשי
הימין לעטון ש"הסכמי אוסלו" פוררו את הביטחון היהודי כך טוענים רבנים
וחכמי תורה שהקמת ה"הסכלה החרדית" החלה לפורר את הבית היהודי, מתורתי
לשעטנז חילוני. בתי דין רבניים הביאו עקומה בת 20 שנה ומעלה, שמאז הפעלת
ה"מכללה החרדית" בבקעת אונו, ואח"כ הפעלת שאר המכללות שכמותה עלו
אחוזי הגירושין בבתי הדין הללו במאות אחוזים לעומת השנים שלפני הקמתן! וכמו שבימין
מבקשים להביא לדין את "פושעי אוסלו" כך ברחוב החרדי מבקשים להביא לדין
תורה את מקימי המכללות הללו, ובראשם את אריה דרעי וגב' עדינה בר שלום. אין ספק
שנשים "אטרקטיביות" כמו ינקלבי'ץ למשל הן בסיס פעילות חשוב עבור מפלגות
השמאל והמרכז המעוניינות לפורר את היהדות ולהקטין את היהדות החרדית ב"דרכי
נועם". למרות היותה של גב' ינקלבי'ץ עוד מועמדת עמומה ובלתי משמעותית בחלקה
האלקטוראלי והאישי הרי שהפעם - להבדיל מהעבר, החלו המפלגות, הרבנים והאישים
החרדיים מהממסד החרדי הוותיק לתסוס סביבה. מחד גיסא חלק מבקשים ממנה להתפטר
מהרשימה ויוצאים נגדה כמו שלא העזו לצאת בעבר נגד מועמדים חרדים עצמאיים אחרים,
ובכללם גם נשים, ואילו גורמים ממסדיים אחרים דווקא תומכים במועמדותה, דבר שלא העזו
להביע דעתם בעבר בנושא הזה. ככול שינקפו ימי הבחירות כך תהפוך המחלוקת לקשה וגלויה
יותר, אם כי עדיין הדברים רחוקים מלהיות "מלחמת קודש" לשמה.
מלחמה שלא לשמה
עומר ינקלבי'ץ היא בורג קטן ולא משמעותי.
ספק אם תדע מימינה ומשמאלה בנבכי הפרלמנטאריות הישראלית אבל עבור אלה המעוניינים
לשבור את ההשקפה התורתית היא נכס מצוין. גם עבור החילוניים האנטי דתיים, אך בעיקר
גם עבור החרדים שהחלו במרד תורתי נגד ה"שולחן ערוך" כדי לבנות לעצמם
עולם שבו חיים ונהנים גם מתדמית יהודית, אך גם מתאוות הכפירה. אם גנץ ולפיד יצליחו
לחבר לעצמם עוד "חרדים" כמו ינקלבי'ץ הרי שהמסע למיגור ה"שולחן
ערוך" יתפוס תאוצה, מנגד אם גם הפעם התופעה תחלוף על משבצת הקוריוז, כעוד
חלום בהיספמיה הרי שהעתיד הדמוגרפי השחור של ישראל - תרתי משמע, בענינ החילוניים
האנטי דתיים, יתקרב עוד יותר לסיום החלום הציוני. מנגד, הצלחתה העתידית של
הקוריוזית מרמת בית שמש א' עלולה לשמש אסון פוליטי ל"יהדות התורה" ואולי
גם לש"ס (בדמות החרדית של ש"ס) אבל אם הקוריוז הינקלביצ'י יתגלה
במערומיו הרי שלא מעט עסקנים מרופדים ביהדות החרדית ינשמו לרווחה עוד מספר שנים.
זהו בעצם כול סיפור הרעש והצלצולים שמשמיעים אלה השמחים בהצבתה של הינקלביצ'ית ברשימת
גנץ – לפיד לאלה היוצאים נגדה, והשאר רק עניין של ניגוח ותו לא.
ש"ס ו"יהדות התורה" במאבק תחת
השולחן
עיתון "הדרך" הוא ביטאונה החדש של
ש"ס – בהנהגת אריה דרעי, לאחר ש"יום ליום" נקנה ע"י גב' עידן
ודרעי חיפש שוב שופר מתאים למידותיו בלבד. לפני כשבוע פרסם עורך העיתון – חיים גרינבוים,
מאמר הרואה בעין חיובית את השתלבותה של עומר ינקלבי'ץ בפרלמנט הישראלי העתידי ואף
הוסיף כי היא יכולה לשמש "ראש גשר לתקשורת" בין החרדים בעתיד לבני גנץ.
המאמר היה אמנם של גרינבוים אבל הדברים אינם אלא הבל פיו של אריה דרעי. גרינובוים הוא
בעצם נטע זר בש"ס, כאשכנזי חרדי – מודרני שבעבר כתב בעיתון החרדי – לייט ששמו
"בקהילה", ושאותו הקים דודי זילברשלג, האיש שעל שמו רשום המותג המודרני
וה"לייט" ששמו ה"חרדים החדשים". גרינבוים הובא על ידי הבוס
דרעי כדי שהאחרון יוכל לשלוט בעיתון ללא פחד של אופוזיציה מזרחית – חרדית, כמו
שקמה לו בערוץ הרדיו החרדי "קול ברמה". אין ספק שכול מילה ומילה הנכתבת
בעיתון "הדרך" נבדקת בשבע עיניים ע"י אריה דרעי, ועוד כשמדובר בטור
דעה רשמי של עורך העיתון. יתרה מכך, לפני כארבע שנים הותקף קשות גרינבוים ע"י
הציבור החרדי משום שבטור דעה שלו, בעיתון "בקהילה", הוא הציע לא לתמוך
כספית וסוציאלית בחרדים שלא יצביעו לש"ס ול"יהדות התורה". מכאן
שלפתע האיש כיום תומך נלהב של מועמדת חרדית, ועוד בקרב רשימה אנטי דתית, שיאיר לפיד
הוא שותפה הבכיר. מכאן שפרי עטו של גרינבוים אינו אלא כיוון ההשקפה של דרעי ומבטא
את כיוון מהלכיו העתידיים של יו"ר ש"ס. דרעי מזמן חפץ היה למזג את
מפלגתו עם כוחות חילוניים ולחולל מפץ אנטי חרדי בפוליטיקה המפלגתית – חרדית. כבר
משנות התשעים הוא השמיע את הדברים הללו לנערי החצר שלו ולגורמים חילוניים, איתם עמד
בקשר. גם במערכת הבחירות האחרונה הוא ניסה לקשור למפלגתו את גורמי השמאל המזרחיים,
שכיום רובם נמצאים ברשימתה של ח"כ אורלי לוי – אבקסיס. אבל הפעם הוא מדבר
מעטו של גרינבוים לנוכח מצב פוליטי פרקטי יותר. זו הפעם הראשונה – מאז 2009, שיש
סיכוי להפיל את נתניהו מהשלטון והאלטרנטיבה היא בדמותו של גנץ. מפלגת ה"זהות"
של פייגלין יכולה לחדור לפרלמנט וכבר הצהירה כי אמנם היא מפלגת ימין אך הכיוון שלה
איננו בהכרח לתמוך רק בנתניהו. הסקרים מורים על מהפך אפשרי בשלטון ואם
"זהות" תקפוץ ראשונה לסירה של גנץ היה שש"ס תחזור לאופוזיציה ובלי שותפות
בשלטון ש"ס גמורה פוליטית. דרעי חפץ היה להיות הפלג הימני הראשון שיקפוץ
לסירה הפוליטית של גנץ אם הלה אמנם ימונה ע"י הנשיא ( שנתניהו איננו
חביבו...) להרכיב את הממשלה הבאה, ובכך יקדים את "זהות". לדרעי – האיש שעמד
מאחורי הקמת ה"מכללה החרדית" בבקעת אונו, יש קשר די הדוק עם גב'
ינקלבי'ץ, מבוגרות המכללה הזו. לליכוד כדאי להיזהר בכול זאת מכול ההצטלבויות של
דרעי כלפי תמיכתו המוחלטת בנתניהו...
מיהו ישראל גאליס?...
איש חרדי אחר שהביע את תמיכתו בגב'
ינקלבי'ץ הינו העיתונאי החרדי לשעבר – ישראל גאליס. האיש הזה – בטור אישי, גמר את
ההלל על הגב' הזו וטען כי היא הרבה יותר פקחית, מיומנת ואמינה מדב ליפמן למשל,
הח"כ החרדי לשעבר של לפיד, וכי היא תוכל לתרום לתקשורת עם גנץ וחבריו לטובת
החרדים. גאליס כבר שיתף בעבר פעולה עם גדולי המציקים ליהדות החרדית, ובראשם שר
הדתות לשעבר – בימי ממשלת השמאל של רבין בשנות ה-90 של המאה ה-20, פר' שמעון
שטרית. באותם ימים – לאחר פרישת שרי ש"ס מממשלת רבין, לחץ שטרית דרך משרד
הדתות את עולם הדת בישראל ומנע כספים מישיבות, ואף הקפיא בניית מקוואות ובתי כנסת.
איש מעסקני החרדים לא העיז לשתף פעולה עם שטרית ורק גאליס היה היחיד שעשה זאת
כ"יועצו הבכיר לענייני חרדים". כשנשאל גאליס על מעשיו הוא ענה כי
"אני צריך לחתן ילדים". תשובה זהה הוא ענה באותם ימים גם כששאלוהו מדוע
סייע ל"גייר" כנגד עמדת הרבנים וההלכה. אין ספק שהאיש – בעברו סייען
לחוגי שמאל והאנטי דת, חש כי נקרתה בדרכו אפשרות לחדש את עלומיו כמקדם ולכן גם
עבורו גב' ינקלבי'ץ היא ראש גשר חשוב לכיוון ממשלת מרכז – שמאל עתידית עם סייענים
"חרדים".
והמתקיפים
מנגד הרי שגב' ינקלבי'ץ הותקפה קשות
ע"י גורמים חרדים מכיוון "יהדות התורה", שאף ביקשוה להסיר את מועמדותה.
ההתקפה הראשונה הגיעה מכיוונו של הרב אליהו שלזינגר – רב שכונה בירושלים, שהביא את
הרמב"ם כסימוכין נגד היותה של אישה חלק מחיים ציבוריים. לכאורה הרב הלה מעולם
לא התערב בפוליטיקה ממש – ולא מעט משום היותו רב מטעם המדינה, אבל מיסתמא שהאיש
עשה זאת בשליחות "יהדות התורה", שהחלה לחשוש מנפילת נתניהו ופתאום ראתה
לנגד ענייה את השלטון החדש מחובר לחרדים עצמאיים, ועוד לנשים. הצביעות בעניין
הייתה ששנים קודם לכן לא העז איש מבין "יהדות התורה" לצאת נגד עדינה בר
שלום ומיכל צ'רנוביצ'י משום הפחד מ"ייחוסה" המשפחתי של גב' בר שלום.
הפעם השנייה ש"יהדות התורה" יצאה נגד ינקלבי'ץ הייתה לאחר מאמר המערכת
ב"הדרך", ושוב ניסו הללו לבקש מהגב' להתפטר מהרשימה. אין ספק שמאמר
המערכת הדליק להם "נורה אדומה" והם הבינו את המהלך של דרעי".
ב"יהדות התורה" שמחו על כך שבבחירות הקרובות – לאחר שלושים שנה, הם
יחזרו להיות המפלגה החרדית הבכירה ולכן חיבור בין גנץ לדרעי דרך ינקלבי'ץ יטרוף
להם את הקלפים, למרות כוחם הגדול יותר שעשוי להיות לאחר הבחירות הללו.
ב"יהדות התורה" מבינים שגב' ינקלבי'ץ איננה אישה חזקה פוליטית ולכן הם
מקוים שההתראות שלהם תעשינה את שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה