בס"ד
אתון קופצת בראש / הרב אליהו קאופמן
ה"קונצנזוס
הלאומי" שהצביע בעד הכרה ב"שואת" הארמנים עשה זאת שלא מתוך לשמה
ובמקום לפגוע בארדואן הוא פגע בעם הטורקי, שלו אנחנו – כיהודים, חבים לו את הכרת
הטוב הגדולה ביותר שלנו מעל לכל אומה אחרת בעולם.
החוק הזה – של ההכרה ב"שואה
הארמנית" הוא חוק אומלל, הן לגבי העתיד הפוליטי של היחסים עם טורקיה אך בעיקר
בעניין הציווי ההיסטורי שלנו כיהודים, להכיר תודה אפילו לעמים שנגשו בנו כהמצרים
הקדמונים והאדומיים. קל וחומר שהכרת הטוב הזו צריכה תמיד להיות לנגד עינינו עבור מדינה
שלמעלה מאלף וחמש מאות שנה רק היטיבה עם היהודים ועם היהדות, ולא רק בארצה אלא בכל
מדינות הכיבוש שלה, ששכנו בשלושת היבשות: אסיה, אירופה ואפריקה. זו הייתה המדינה
שפתחה את שעריה – לפני יותר מחמש מאות שנה, פעמיים כדי לקלוט את מגורשי ספרד, ואח"כ
את אחיהם מפורטוגל. לאחר זמן קצר הפכו שברי האדם הללו למובילי היהדות ולגבירים
לעמם. עד עלייתו של ארדואן הייתה טורקיה ערש הסובלנות הפרו – יהודית. למשל בשנת
1992 נערכו מפגשים מיוחדים בין אזרחים טורקים לשכניהם היהודים לשעבר ויחד הם חגגו
מאה שנה לפתיחת שערי האימפריה הע'ותמנית בפני מגורשי ספרד. בכלל, לאחר עליית יהודי
טורקיה לישראל חזרו רבים מהם כל שנה למולדתם לנופש ולזיכרונות. בעיר יהוד – שם חי
ריכוז גדול של יוצאי טורקיה (במקור רובם מהעיר הטורקית איזמיר), סחפו היהודים
הטורקים גם את שכניהם יוצאי תימן ואשכנז לטיול השנתי בטורקיה. לא לחינם היו בעבר גדולי
ישראל הספרדים ברובם יוצאי האימפריה הע'ותמנית בכלל וטורקיה בפרט, במשך למעלה מאלף
שנה. איסטנבול – בירת האימפריה הטורקית, שימשה בירת העולם התורתי, המסחרי והחסד של
יהדות העולם. מנגד, הטורקים המוסלמים תמיד נטו חסד ליהדות והעדיפוה על פני הנצרות.
זאת הם עשו הן משום שליהודים לא היו דרישות יתר מהמדינה – מלבד שמירת היהדות
וזכויות כלכליות אלמנטאריות, והן משום היותה של היהדות נאמה לשליט המוסלמי ואי
היותה מיסיונרית. הצבא הטורקי לא העז להיכנס לבית כנסת יהודי – או לכל אתר יהודי דתי,
ללא רשות מהחכם היהודי שם. כך למשל ניצלו חייו של הנסיך הרומני – פטרו רארש, כאשר
הטורקים רדפו אחריו בעיר הרומנית פיטרה נימץ והוא התחבא בבית הכנסת היהודי שם,
כשהוא עטור תפילין ומכוסה בטלית, ואילו הטורקים נמנעו להיכנס לבית הכנסת ולחפשו שם
משום כיבוד הדת היהודית.
פריחת היהדות
והמלחת היהודים באימפריה הטורקית
היהדות – תחת רבני ישראל, ידעה תמיד להלך
בין הטיפות הפוליטית ולא לנקוט בצעד פרו נכרי אלמוני כנגד נכרי פלמוני. הגמרא
במסכת כתובות מזהירה מהתרת דם ישראל אם יתגרו באומות העולם. אבל ההסכלה והציונות
בחרו בכיוון ההפוך ולראיה דמינו הותר שוב ושוב. חכמי ישראל הוליכו את עמינו בתלם
של הישרדות כ"כבשה בין שבעים זאבים" אך הקמת תנועת ה"מזרחי"
הביאה להמרות את פי החכמים, ושקבוצה דתית תצטרף למתגרים החילוניים נגד חכמי ישראל.
ומי שאינו שועה לפירושם של חכמי ישראל בהשקפה ובהלכה הינו בגדר אפיקורוס. בטורקיה
חיים כיום למעלה משלושים אלף יהודים – רובם באיסטנבול, המקיימים חיי מסחר וכלכלה
וחופשיים לדתם ותרבותם. כנראה שמישהו בפרלמנט הישראלי אולי חפץ לזרז את יציאתם משם
בטענה של "אנטישמיות", לאחר שהחוק הזה יאושר ויגביר את זעמם של הטורקים.
עניין פנימי טורקי
עם כל הטענות נגד ארדואן הרי שפרשת העלאת
רצח הארמנים ע"י הטורקים איננה מתפרשת כנגדו דווקא אלא כנגד העם הטורקי. למי
שטוען כי ידיו של ארדואן מגואלות בדם הכורדים ובסיוע ל"דעאש" – לא פחות
מאשר של אלה שהפציצו את עזה, הרי שש בהחלט על מה לסמוך עובדתית. טורקים לא מעטים
יסכימו עם הטענה הישראלית הזו אבל החזרה לימי רצח הארמנים היא פגיעה פרלמנטארית
ישראלית בעניינים הפנימיים של העם הטורקי, גם באלה שהינם מתנגדי ארדואן הכול כך רבים
ברחבי טורקיה ובגולה הטורקית. ההחלטה הישראלית בפרלמנט רק יצרה מצב אחיתופל: כעת
גם מתנגדי ארדואן מאוחדים עימו נגד ישראל, ורואים, את ישראל בפרט ואת היהודים בכלל,
כאויבי העם הטורקי. מי שמאמין כי ארה"ב תעמוד גם הפעם מאחורי ישראל טועה.
טורקיה היא עורף אסטרטגי למערב במזה"ת מול האויבת הגלויה והסמויה של טורקיה
מתמיד: רוסיה על כל צורותיה השונות ובשמותיה המגוונים. ארה"ב לא תחפוץ שרוסיה
וטורקיה יפתחו "אביב עמים" לאחר מאות שנות שנאה ועוינות. ארה"ב גם
יודעת שאירופה האנטי רוסית לא תיתן לטרמפ להוביל מהלך שגוי כזה. יתכן שליברמן משלה
את נתניהו על חשיבות התקרבות לרוסיה מול טורקיה אבל כבר נוכחנו לדעת שהממשל
האמריקאי כבר מנע מטרמפ לחזור לשלום עם הרוסים. למי שכבר שכח היסטורית כדאי להזכיר
שבימי המאבק הגדול בין רוסיה לטורקיה סבל עמינו מרדיפות חשדניות של הרוסים ולמשל
"בעל התניא" – האדמו"ר הראשון לבית חב"ד, שילם את מחיר העברת
כספים לנצרכים בארץ ישראל (שהייתה אז בשליטת הטורקים) בכלא הרוסי, לאחר הלשנת
הרבנים הליטאיים שהעביר כספים לארץ אויב. מנגד הרי שיהודי האימפריה העו'תמנית
מעולם לא הואשמו או נחשדו בהיותם משת"פים פרו רוסים או בוגדים. יתרה מכך, גם
בימי המרד של שבתאי צבי לא פעלו הטורקים נגד יהודי האימפריה אלא עמדו עימם בקשר
והאזינו בקשב לרבנים היהודים, עד למאסרו של שבתאי צבי.
מדינת ישראל שטופה כיום באיסלמופובייה
אדירה ובבלבול בין המושגים ערבים ואסלאם. לעומת זאת האהדה לנצרות עולה וגואה,
ובמיוחד לאוונגליסטים המיסיונרים. אבל בבדיקת העובדות ההיסטוריות – הלא כל כך
רחוקות, מתגלה תמונה שונה לגמרי. היסטורית מסתבר כי הכנסייה הקתולית
והאינקוויזיציה לא חדרו למזרח התיכון בכלל, ולארץ ישראל בפרט בזכות השלטון הטורקי
כאן. הנוצרים במצרים, בלבנון ובארץ ישראל בפרט, לא הרימו ראש אנטישמי כי השלטון
התורכי העניק הגנה ליהודים וליהדות והעדיפם על פני הנצרות. עלילת הדם היחידה נגד
היהדות, שהייתה במזה"ת, התרחשה בשנת 1840 בדמשק ומאחוריה עמדו צרפתים נוצרים
אנטישמים. ידועים הסיפורים על לא מעט כמרים שהפכו ליועצי השולטנים הטורקים כדי
להרע ליהודים אך כשנתפסו הרי שדינם היה מוות, על ידי הטורקים.
ה"צדיקים"
הארמנים
וניגש גם קצת לעובדות על
ה"צדיקים" הארמנים. הסיפור הארמני הוא באמת כואב. כמעט מאה שנה של גלי
השמדה שרובם היו בשלושה זרמים מרכזיים. לכאורה האשמים הם הטורקים מימי השולטן ועד
לאטא טורק של ה"טורקים הצעירים". לא אכנס כאן לכל ההיסטוריה הזו – שהחלה
בשנת 1840 ונסתיימה רק בשנת 1923, לאחר נפילת האימפריה העו'תמנית, אבל בסך הכול זה
היה עוד רצח / טבח של עם כבוש בידי העם השליט בגלל הרצון לעצמאות. מי שמשווה את זה
לשואה שלנו הוא פושע היסטורי ומכחיש שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה. היהודים לא
נרצחו בגלל שהתקוממו לעצמאות אלא משום שהם היו מוצלחים ולמרות שבכל ארצם הירצחם הם
רק הועילו ופיתחו אותן. היהודים לא נרצחו כמו הצוענים, שהאחרונים היו לא פעם
(וכאלה הם גם כיום...) מטרד של פעילות פלילית ואלימה. היהודים היו למעשה שומרי
ומגיני החוק הגדולים ביותר, ומשום ייחודם הזה הם נרצחו. מחנות הריכוז שהם ישבו
היהודים הוכנו להשמדתם ולא משום שעשקו אחרים או מרדו נגד האומה השלטת אלא משום
שעשו רק ההיפך מלהזיק, ועל כך באה הקנאה האנטישמית בהם. לכן, בבקשה מכל הדמגוגים
בגרוש נא להפסיק למצוא לנו "חברים לשואה". לא רק הטורקים טבחו בארמנים
אלא גם הכורדים והאזרים. מיליון ארמנים נרצחו כתוצאה מקונפליקט פוליטי. קונפליקטים
כאלה היו בעולם מאז ומתמיד. כך רצח סטלין הסובייטי המוני טאטרים והגלה אותם מחצי
האי קרים, ארצות הצעירה דאז נקמה באינדיאנים והשמידה למעלה מעשרה מיליון איש, ואת
השאר היא מרכזת היום בשמורות, כמו חיות בגן חיות. נשיאי העבר של ארה"ב היללו
לא פעם את השמדת האינדיאנים וראו בהם "חיות פרא" ו"בני השטן חסרי
נשמות" זו לפחות הייתה ההגדרה הפרוטסטנטית של הקלגסים הלנים שהתיישבו באמריקה
בשם "דת האהבה והרחמים" על בסיסה ה"מתקדם" והפרוטסטנטי. גם
הרומאים טבחו בשבטים ועמים רבים וכך עשו האשורים, הבבלים והפרסים. והרשימה עוד
ארוכה. מחר, כישראל שוב תסתכסך עם ארה"ב הרי שהיה כדאי להכיר בפרלמנט הישראלי
ב"שואת האינדיאנים" וכשפוטין שוב יסייע לאסד הסורי יש להודיע בישראל על
הכרה בטבח העם הטטרי בידי סטאלין וטבח האומה הצ'צנית בידי פוטין. והרי כולנו
יודעים שהפרלמנט הישראלי מכיר ב"שואה הארמנית" רק משום עמדתו הפוליטית
של ארדואן, אז אולי אפשר להעביר גם הצעה מגנה לאירן האיומה על ניסיון רצח העם
היהודי בימי אחוושוורוש ולדרוש להוציא את עצמות המן הרשע מרבם. לקרקס הזה אין סוף.
אבל נחזור לארמנים. ארמניה החופשית – זו שברירתה היא אריון, שוכנת באזור הקווקאז,
שבין הים השחור ממערב לים הכספי שבמזרח. שלוש מדינות משתרעות שם, כולל אותה
ארמניה. שתי האחרות הן גרוזיה במרכז ואג'רביז'ן במזרח. בגרוזיה במיוחד – אך גם
באג'רביז'ן, חיו קהילות יהודיות מפוארות. האזרים המוסלמים והגרוזינים הנוצרים
הניחו ליהודים לחיות בקרבם חיי חופש דתיים ומסחריים אבל בארמניה השכנה לא כך היה.
מאז ומעולם כמעט ולא חיו יהודים בארץ זו, וכשחיו שם יהודים הם רק סבלו מרדיפות דת
ע"י עובדי האלילים הארמנים, ואח"כ ע"י הארמנים שהפכו לנוצרים.
הפטריארכים הנוצרים בארמניה היו קשים ורעים כלפי היהדות וזה גם השפיע לימים על
התנהגותם של בני הרובע הארמני בירושלים העתיקה, שמכל הרובעים זה היה הרובע בו
העדיפו יהודים לא להך. והנה – באותם ימים שהטבח בארמנים התרחש בטורקיה, הרי
שבירושלים מי שהגן על יהודיי העיר העתיקה מפני הקנאות הנוצרית החשוכה של בני הרובע
הארמני, היו לא אחרים מאשר חיל המצב ה...טורקי! אבל את הפרלמנט הישראלי העובדות
הללו מצליחות לבלבל. שם – בפרלמנט ה"נאור" הזה, התבצע איחוד מהתנ"ך
לפלמ"ח וב"קונצנזוס לאומי" אחיד כולם החליטו שיש להכיר בטבח העם הארמני
ע"י הטורקים. ומיהי האתון שקפצה בראש כולם להכיר ברצח הזה – על רקע התצהרות
ארדואן נגד ישראל בעזה? לאתון הזו קוראים תמר זנדברג ממפלגת ה"שלום
והאחווה" של מר"צ...
לוחמת ה"שלום" מהימין של מר"צ
תמר זנדברג היא התגלמות הצביעות והרדידות
הפוליטית. אישה שנתפסה שוב ושוב בשקריה הילדותיים, ובעיקר אשת אופורטוניזם עם
"פוזה" של לוחמת רדיקלית. הגב' הזו יודעת היטב – כמראה זריחת השמש
בצהרים חמים, שהפרלמנט הישראלי איננו כלל וכלל דואג לזכויות עם נדכא זה או אחר אלא
מעלה חוקים לניגוח רק שאלה חושפים את מעלליה הלא כל כך נאים של ישראל. כמנהיגת מפלגת
שמאל אמיתית הייתה הגב' הזו צריכה –להציג כאשת שמאל את התנגדותה לחוק האנטי טורקי
רק משום שהחוק הזה מוצע כדי לכסות על ההסתבכות הישראלית על רקע הכיבוש. אבל הנה
הגב' הזו – שכביכול מענייני השלום בראשה, היא זו שניגשת להוציא לימין ולמרכז
הישראלי את הערמונים הצבועים נגד טורקיה מהאש הלוהטת וההצעה האנטי טורקית נרשמת
דווקא על שמה. קשה לי להאמין שזהבה גלאון הייתה עושה דבר כזה, ואפילו לא שולמית
אלוני. המשותף לשמאל ולימין הציוני הוא עניין הרצון להוביל קו יהודי חדש
ואימפריאליסטי שבו ישראל הופכת למצליף המוסרי של אומות העולם, והכול כדי לכסות על
פשעים מוסרים שישראל מבצעת. זהו קו המנוגד ליהדות. לא לחינם נאמר כי עם ישראל הוא
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מעשי ישראל המוסריים, תרבות התורה
וההנהגות היהודית הם אלה שאמורים להיות ה"עם סגולה" לעמים האחרים ואילו
ההצלפות לעמים אחרים אסורות. עכשיו גב' זנדברג חשה כבוד להיות מובילת
ה"קונצנזוס הלאומי" של הציונות נגד הטורקים המוסלמים, בדיוק כפי שזהבה
גלאון שמחה בעבר להיות בין ראשי המצליפים באירן. האיסלמופוביה היא זו המאחדת את
זנדברג עם נאווה בוקר וענת ברקו והתועבות התרבותיות הן אלה המאחדות אותה עם גילה
גמליאל ועמיר אוחנה. זהו הפרצוף האמיתי של השמאל הציוני שעמד בשנת 1948 בראש
ה"נכבות" נגד הערבים, הדתיים , החרדים ועדות המזרח. אני צופה שעוד יבואו
זמנים וגב' זנדברג תחשוף את פרצופה הלאומני מתחת למסכת ה"שלום" שלה. ורך
לסיום זה מזכיר סיפור מעוות מראשית שנות התשעים של המאה העשרים, עת משטרו של הרודן
צ'אושסקו נפל ברומניה.
דן שילון והרב רוזן
המראיין ה"מיתולוגי" – דן
שילון, ראיין את רבה האגדי של רומניה, משה דוד רוזן, שהיה דמות המופת שקמה אי פעם
במדינות טוטליטאריות להצלת יהודים ולפריחת היהדות תחת משטרי אימים. את דן שילון –
לאחר נפילתו של צ'אושסקו, לא עניין כיצד הרב רוזן היה לרב היחיד במזרח אירופה
(להוציא הונגריה) שהכניס את היהדות לתוך הגטו הקומוניסטי ואשר הגוינט היהודי היה
מעורב בפעילות היהודית. את שילון לא עניין לשאול את הרב רוזן על כך שרומניה הייתה
המדינה הקומוניסטית היחידה שאפשרה ליהודיה לעזבה, ועוד במימדים של כמעט 90 אחוז
מקרב היהודים שם! את שילון עניין לנגח את הרב רוזן רק מדוע הרב רוזן לא יצא בגלוי
נגד משטרו האנטי דמוקראטי של רודן האימים צ'אושסקו ומדוע הרב רוזן עוד ערך בתפילות
השבת והחגים ברכה לרודן ולמדינת רומניה. דהיינו, המחאה נגד הקומוניזם ונגד צ'אושסקו
הייתה לדידו של שילון חשובה יותר מההגנה על יהודי המדינה והקניית היהדות עבורם, גם
במחיר הסכנה ליהודים הללו. הח"כים שהצביעו בעד ההצעה האנטי טורקית של זנדברג
הוכיחו כי ההיגיון והשיגיון העקום של דן שילון הם אלה השולטים במערכת הפרלמנטארית
והממשלתית בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה