יום רביעי, 25 באוקטובר 2017

מדינת משטרה

בס"ד
                מדינת משטרה / הרב אליהו קאופמן
   סיפורה של עירוני ראשל"צ בכדורגל – בעברו של ח"כ דוד ביטן, הוא רק חלק קטן וזעום ברקורד המפואר של פעילותו המוניציפאלית בעיר היין, כחבר מועצת העיר וכסגן ראש העיר. אבל יש כאלה שכל תקוותם היא להתמקד אך רק בסיפור הזה , על מזבח המלחמה בח"כ ביטן.
       פרשת ה"בדיקה" המשטרתית בתיק החקירה שנסגר לפני יותר משבע שנים – לדוד ביטן, מעידה בדיוק באיזו מדינה אנחנו חיים. מסתבר שהאיש שנבחר ל"רפא" את המשטרה, והובא לכך ממרתפי השב"כ (ממערכת של פעילות אפילה – אפילו הכרחית, לא ממנים ראש למערכת שמירת החוק של אזרחי המדינה...), הופך את המשטרה לעוד גורם שהפוליטיזציה עלולה לכסות אותו. כנראה שמינויו של גלעד ארדן לשר לביטחון פנים לא הייתה בבחינת בחירת האיש הנכון והחזק לתפקיד החזק ביותר של החוק הישראלי, וכך הפך למעשה המפכ"ל החדש גם לשר המעשי של בטחון הפנים בישראל. הסיפור של ח"כ דוד ביטן, שנפתחה נגדו "בדיקה", לאחר שהתבלט "יותר מדי" פוליטית, איננו חדש. זה כבר קרה לא פעם בעבר. תיקים נפתחו כאשר מישהו הגיש מועמדות לתפקיד ציבורי רם מעלה, ומשפרש הלה מיומרתו הפוליטית הרי שהתיק נגדו נסגר או "נמרח". ותמיד חזרה הודעת ה"הסבר" המשטרתי כי "התיק נפתח כבר לפני זמן רב, וללא קשר למועמדות החשוד". כך זה היה גם עכשיו בפרשת ח"כ דוד ביטן. אבל אנחנו לא מטומטמים. אם באמת החקירות הללו היו "ללא קשר למועמדות החשוד", הרי שהן היו צריכות להמשיך גם לאחר שהמעמד הסיר את מועמדותו. אבל ברוב המקרים החקירות הללו נפסקו לאחר שהמועמד הנחקר ביטל את מועמדותו. לדעתי גם בחקירת ח"כ ביטן יש יותר מ"איתות" שהלה יבין כי הרעש האנטי משטרתי שהוא מחולל לטובת ראש הממשלה, עלול לחזור אליו כ"בומרנג פרטי".
                                          כוחה של המשטרה
    בקרב אנשי ביטן מסתובבת האמרה שהמשטרה – אם היא חפצה, היא יכולה לפתוח לכל אזרח תיק פלילי, ובכלל זאת גם לעורר "דובים פליליים" שנרדמו שנים רבות. לא שאני מסכים לטענה הזו, אלא שלדעתי זה אירע בימים אלה, כשהמשטרה הודיעה על "בדיקת" תיקו של ח"כ דוד ביטן, שנסגר על ידה כבר בשנת 2010. לא הייתי מציע גם ליריביו הפוליטיים של ח"כ ביטן – מבית ומחוץ, לשמוח על ה"בדיקה" החדשה בתיקו הרדום. מחר זה עלול לקרות לכל גורם פוליטי אחר – מימין ומשמאל, שיבקש לקרא תגר על המשטרה ועל מפכ"לה. מחר זה עלול ליפול כרעם ביום בהיר על כל מי שיתבלט "יותר מדי" פוליטית ומעצבי הכוח המשטרתי בישראל לא יחפצו ביקרו.
     הכנסים שארגן ח"כ ביטן עבור נתניהו, האשמות שיצאו מפיו ומאחרים בליכוד נגד המדליפים משורות המשטרה, האשמת המפכ"ל המשטרתי – רוני אלשייך, בכל מהומת החקירות וההדלפות המשטרתיות, פריצתו המטאורית והחסונה של ח"כ דוד ביטן – כבר בקדנציה הראשונה שלו כח"כ, לקדמת השורה הראשונה במפלגת השלטון הישראלית, והיותר משמועות כי המפכ"ל המשטרתי – רוני אלשייך, חפץ בקריירה פוליטית, הן הסיבות לפרוץ "בדיקת" התיק ה"ישנוני" של ח"כ ביטן. רק עיוור, טיפש או נוכל יטען אחרת.
                             "תקופת צינון" בכניסה לחיים הפוליטיים
       בעבר כבר העלו את עניין "תקופת הצינון" לקציני צבא בכירים ולאנשי התקשורת, בכל האמור לפריצתם לפוליטיקה - ובעיקר להתמודדותם לפרלמנט הישראלי. לעניות דעתי זו הייתה והינה גישה קנטרנית של מעורבי פוליטיקה בינוניים ש"קנאת סופרים תרבה חכמה" רחוקה מהם. אבל עניין תקופת הצינון בכל זאת – לעניות דעתי, צריכה לחול בפתח כניסת אי אילו אישים לפוליטיקה הגבוהה. למרות שקציני הצבא באים מעולם שאמור להיות "ממלכתי בלבד" ואילו אנשי התקשורת הם בעלי עמדות פוליטיות עוד בהיותם אנשי תקשורת הרי שעברם לא אמור להפריע לנוכחי הפוליטיקה הוותיקים משום שגם אנשי הצבא וגם אנשי התקשורת אינם אלה שבהופעתם החדשה יהוו מכשול אתי להצלחת הפוליטיקה הישראלית אלא דווקא רק יעשירו אותה ברוחות חדשות. אבל ישנם תפקידים מקצועיים שעצם מקצועיותם קובעת גורלות פוליטיים באופן שיכול להיות בלתי הפיך, ואם לא תיתכן "תקופת צינון" לאותם גורמים מקצועיים הרי שהסכנה היא שבמקום להועיל בכניסתם לפוליטיקה בישראל הם רק יפגעו בה. ואני מתכוון לנושאי תפקידים כשופטים – ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון, מבקר המדינה ומפכ"ל המשטרה. התפקידים הללו עוסקים בקביעת גורלות של אישי הציבור הבכירים ביותר במדינה וכל עוד לא תהיה "תקופת צינון" (של חמש שנים לפחות...) בין פרישתם מתפקידיהם לכניסתם לפוליטיקה הישראלית הרי שתמיד יתקיים החשש, לאחר כניסתם לפוליטיקה, כי לא מעט מפסיקותיהם ו/או מעשיהם המקצועיים בעד ונגד אישי ציבור ישראלים נעשו מתוך נגיעה אישית, שאיש לא יכול היה לצפותה קודם לכן. כבר כיום צריכים בקואליציה לנסות ולקדם חוק כזה.
                                      פרשת עירוני ראשל"צ בכדורגל
     אבל בואו ואגע לגופו של האיש דוד ביטן ש"משום מקום", כביכול, החליטו במשטרת ישראל לערוך "בדיקה" ל"תיק המת". כל הסיפור ההיסטורי נגד דוד ביטן שייך לימים שבהם הוא כיהן כיו"ר קבוצת הכדורגל של עירוני ראשון לציון, לאחר שזו הפכה לכזאת מ"הפועל ראשל"צ". הכול אירע בין השנים 2001 ל- 2008. הסיפור הלה נסב סביב חובות ענקיים שרבצו על קבוצת הכדורגל הזו, כולל אי תשלום שכר לשחקניה והלוואות כספים מה"שוק האפור". ח"כ ביטן איננו הפוליטיקאי הראשון שהכניס את עצמו – בזכות הפוליטיקה, לענפי הכדורגל והכדורסל וניכווה שם קשות בגלל אי הבנתו המקצועית בספורט, שהיא מיוחדת בעיקר לאלה שנולדו לתוכה או באו מרקע ספורטיבי – מקצועי. לא אכנס לעומק הסיפור אבל רק אציין שח"כ ביטן עצמו שילם לימים מכיסו מיליוני ₪ על ההסתבכות הזו ועל רצונו להצליח עם קבוצת הכדורגל העירונית. המשטרה בדקה את העניין, התיק נסגר ואפילו מעמדו של ח"כ ביטן, כעו"ד, לא נפגע. אבל זהו רק צד אחד של האיש שקרוב לשלושים שנה כיהן כעמוד תווך מוניציפאלי בעיר ראשון לציון.
                                       האיש והרקורד האנושי שלו
      עם דוד ביטן גדלתי יחד מימי ביה"ס היסודי "איתמר בן אב"י, בשכונת רמת אליהו בראשל"צ. עין בעין צפיתי כיצד האיש הזה – אז עדיין צעיר ורך לימים, בונה את עתידו הפוליטי ומייחל ליום שיבחר לח"כ. הוא גדל בפאתי השכונה – בין שיכונים שרק פחות מעשרה צעירים (מתוך מאות שגדלו באותם חמישה שיכונים) הגיעו בכלל ללימודים על יסודיים בתיכון. הוא הפך לימים לעו"ד ואחיו הגדול ממנו (בשנתיים) הפך לרו"ח. השניים התייתמו מאימם כבר בשנים הראשונות של ביה"ס היסודי אבל האב גידלם לתפארת בין אותם מאות צעירים, שרוב רובם הכירו את בתי המעצר והמאסר מהצד הפנימי של הבניין. כצעיר מתחיל בפוליטיקה הוא כל כך נזהר במעשיו עד שאפילו סירב באותם ימים לצלצל חינם בטלפון הציבורי של אז, ע"י אסימון שהיה מחובר לחוט והערים על מכשיר הטלפון. דוד ביטן טען אז כי "בעתיד אהיה פוליטיקאי ולכן אינני מעוניין אפילו במעשה קונדס שידבק לרעה בי ובעתידי". פעם יצא לנו לנסוע יחד לעיירה צפונית לבקר חבר וותיק שלי, שהיה אז איש ציבור מצליח. כשהגענו לשם והסתבר לדוד חברי כי בעברו של האיש היו תלויות עבירות פליליות (שמהן שב בתשובה אמיתית...) הוא כעס מאוד שלננו בביתו, ולו משום כתמי העבר של האיש.
      לאורך כל פעילותו הציבורית בעיריית ראשל"צ – כחבר מועצת העיר ולימים כסגן ראש העיר, הוא היה הדבק המדבק לכל פשרה. הוא היה האוזן הפתוחה לכל נדכא ולא פעם שירת חינם כעו"ד נדכאים ואומללים שידם לא הייתה משגת לשלם עבור שירותיו. אני זוכר גם את הימים ששהיתי בחו"ל ודוד ביטן טיפל בפרשה סבוכה שלי – בעניין עבודתי העיתונאית ובענייני העיתון שהיה ברשותי באזור בקעת אונו, פרשה שהייתה קשורה למשפט דיבה גדול. לא רק שהאיש עשה את עבודתו נאמנה גם בימים שהייתי צריך להיות בארץ ולא הייתי שם, אלא שהוא סירב לקבל על כך תשלום כלשהו גם כשהפצרתי בו. לימים גיליתי שלא הייתי היחיד מאלה שעו"ד ביטן דאז עשה זאת למענם. בין אלה שהוא סייע להם – ושהיו חבריו, הוא לא הבדיל פוליטית או עדתית. אפילו עו""ד עדי גיסיס – חברת מועצת עיריית ראשל"צ לעבר, ממר"צ, נמנתה על חוג מכריו וחבריו. לא פעם הוא העביר כספי תמיכה לנזקקים דרך אדם שלישי כדי שהמקבל לא ידע את זהותו ולא יתבייש. בעיריית ראשל"צ הוא נחשב לא רק לחבר טוב אלא גם לאיש המקצועי והאינטלקטואלי שם, ופריחתה הגדולה של ראשון לציון, בשלושת העשורים האחרונים, יכולה בהחלט להיות רשומה גם על שמו בטאבו המוניציפאלי שלה, כאחד מיקיריה הבולטים של עיר היין הגדולה. ולא בכדי הוא מעולם לא נבחר לראש העיר בראשל"צ, שעימה הוא גדל והתגדל.
                             ההגינות הפוליטית הנדירה של ח"כ ביטן
     מיום דריכתו בפוליטיקה המקומית בראשל"צ הוא סירב להתחרות ביריביו בדרך של מלחמה אישית, הוא התנגד לכל הסתה והכפשת היריב. הבדיחה הייתה שביטן תמיד יהיה ויישאר מספר שניים של העיר ראשל"צ על אף שהיה יו"ר המפלגה הגדולה בישראל בעיר זו. גם כהונתו של מאיר ניצן – ראש עיר ענק במושגים ישראלים, בימים שביטן היה ראש הליכוד, לא הותירה לדוד ביטן סיכויים רבים לראשות העיר, על אף שהתמודד מולו בכבוד ובהגינות. אבל במיוחד הגינותו של ביטן – בהיותו איש שלום ורודף שלום, הותירה אותו כמספר שניים הנצחי בעיר שזינקה גבוה ביותר מכל ערי ישראל, מראשית שנות השמונים של המאה העשרים. כיום – כשהוא עומד בכל עוזו מאחורי נתניהו, אפשר לראות כי לאיש יש והיו כוחות אנרגטיים ללחום גם בדרכים נוקשות יותר לראשות העיר אבל הוא העדיף לשמה, שלא לעשות זאת. וברשותכם אביא רק דוגמא אחת לדברי.
                                       הפגישה במסעדת "ממיה"
     זה אירע בסוף שנת 1988. כותב שורות אלה היה בעליו של עיתון פרטי בבקעת אונו באחד הימים יצאתי עם שותפי לעיתון לתל אביב ובשעת צהרים התיישבנו לסעוד במסעדה הרומנית "ממיה", ברחוב בן יהודה. מולנו ישב ראש עירית ראשל"צ דאז – מר מאיר ניצן, לצד איש ציבור וחינוך ראשוני ובין שניהם קלחה שיחה בענייני הבחירות המוניציפאליות שעמדו בפתח, בתחילת שנת 1989. באותם ימים ניצן לא הכירני באופן אישי ודווקא חברי זיהה אותו. השיחה שלהם קלחה לאפיקים סודיים, ואף כאלה שיכנו זאת גם כ"פליליים", ועם הרבה רכילות, שפרסומה היה ממית מכה פוליטית לניצן. ישבנו שנינו שם והפעלנו את מכשיר ההקלטה. מראש חשבתי לסייע לחברי ביטן, שלהפתעת העיר ראשל"צ הוא הועמד בראש רשימת הליכוד והוא בן 28 בסה"כ. כבדרך הטבע סיכויי ל"גרד" את ניצן האמביציוני שאפו לאפס, ורבים טענו שדווקא העמדתו של ביטן בגיל כה צעיר מול אריה פוליטי כניצן תסיים לביטן את הקריירה בנוקאאוט פוליטי, ובגיל כה צעיר. לפנות ערב התקשרתי לדוד ביטן וקבענו להיפגש למחרת. בפגישה עימו הוצאתי את הקלטת והנחתי אותה לפניו. ביטן – ללא שום ניסיון לחשוב פעמיים, סירב לקבל את עזרתי וטען כי "נתתי לניצן מילה שלא נכפיש איש את רעהו". ניסיתי להסביר לדוד כי ההסכם הזה יעבוד רק לרעתו, כי לניצן אין מה לומר נגדו אבל לו יש הרבה מה לומר נגד ניצן, ואם לא יאמר זאת הוא יובס. דוד הסכים איתי על טענתי בהיבט הרציונאלי והאסטרטגי אבל טען כי הוא באופן עקרוני הוא איננו מוכן להתקדם אי פעם פוליטית ב"זכות" השמצות, גם אם הן נכונות. ואמנם כך הוא עשה לימים בכל הקרבות הפוליטיים שלו בעיריית ראשל"צ ובפורומים השונים בליכוד, עד שנבחר להיות ח"כ באביב 2015.
                                         האמת צריכה לצאת לאור
      אינני שייך כיום לאלה התומכים בקו הפוליטי אותו הוא מוביל, ורק השבוע פרסמתי מאמר ("ועכשיו, לחוק הרומני") בגנות הצעת ה"חוק הצרפתי", שח"כ דוד ביטן היה בין יוזמיו, אבל כשנלחמים נגדו בדרכים "לא קונבנציונליות", וכאשר התקשורת רק מעוותת את דמותו, יושרו ואת היותו איש משכיל ונישא, הרי שאני חייב להתייצב לצידו ולהאיר לקוראים כי מדובר כאן בשפיכת דם נקי של אדם אתי, ישר, מוכשר וטוב לב. כדאי שכל מתנגדיו – כולל משטרת ישראל, יפסיקו למחזר שוב ושוב את פרשת עירוני ראשל"צ בכדורגל בימי היו"ר דוד ביטן, כי זו איננה התנהגות הוגנת וישרה לקחת נקודה שחורה אחת ולהפוך אותה למסך שחור גדול רק משום שצריך לנגח פוליטית דרכו את ראש הממשלה. לכל אישיות פוליטית בישראל יש איזשהו גבנון אפל – שאם יואר באור יקרות, הרי שאותה אישיות תיכנס מתחת לשולחן הקרוב ביותר ולא תצא משם ימים רבים וארוכים. בישראל אוהבים לחשוף גבנונים באופן חד צדדי. כך למשל חשפו את מה שמיחסים לרחבעם זאבי אבל את אותן האשמות איש איננו מעלה על הדעת להטיח לאחר מותם בגיסים משה דיין ועזר ויצמן. תארו לעצמכם למשל שלפני בחירתו לנשיאות – של הנשיא ראובן ריבלין, היו אמצעי התקשורת מתחילים לעלעל בכל הפרשיות העלומות והבעייתיות של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, מימי שנות השבעים והשמונים, כאשר העו"דים ראובן ואליעזר ריבלין ניהלו אותה...
   

      

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה