בס"ד
שונאי ישראל / הרב אליהו קאופמן
הרב מיכאל חיים דב בר וויסמנדל זצקו"ל
מביא בספריו את פרשת אי האמון של נציגי הציונים בטורקיה על המכתב אותו כתב להם
באשר לרצח הסיטוני של יהודים ע"י הנאצים ימ"ש. בפרשה זו הוא כותב כיצד
מכתבו שלו אליהם נחשב "לא אמין" משום שבראש הנייר היה כתוב בע"ה
ולכן נתפס מכתבו כ"לא אמין", שהרי "אדוק" נחשב לשקרן בעיני
הציונים, והללו ביקשו לאמת את המכתב דרך צעיר מהשמאל היהודי בסלובקיה רק משום היות
האחרון איש שמאל אנטי דתי. הרב וייסמנדל מוכיח מכאן כמה הציונים היו שונאי דת
ויהדות, עד שכל יהודי מאמין היה לשקרן בעיניהם ובמחיר זה הם הסכימו לנטוש את המאבק
נגד רצח המיליונים ע"י הגרמנים ימ"ש! הדברים הללו לא השתנו מאז ועד
היום. הציונים רואים בכל יהודי מאמין באשר הוא "פרימיטיבי" ושקרן.
באוניברסיטאות הכופרות שלהם הם אינם מביאים שום ספר או מסמך של חרדי בענייני דיומא
ו/או היסטוריה מתוך ההנחה שאלה הם מסמכים "לא אמינים" ו"לא
מקצועיים" לעומת חיבורים עילגים של צעירים הזויים הנחשבים ל"מחקר".
אבל בכל זאת קיים הבדל בין ההסתה הציונית שלפני השואה לזו של היום. אז – בימים שלפני ובתוך השואה הרי שהציונים והמשומדים לחמו לבד נגד היהדות
החרדית – רק בסיוע של
ה"מזרחי", אבל כיום המצב שונה. לצד משת"פי ה"מזרחי"
הציוניים עובדים משת"פים חדשים בדמות החרדים הציונים עם, כביכול, "גדולי
דור" שנרתמים לשיירת הפוקרים הציונים.
כבר כתבתי לא מכבר כי אינני מאמין בכנותם של
הפלג הנקרא משום מה "בני תורה", בכל הקשור למאבקם בצבא ובמדינת הציונים,
כמאבק עקרוני, אלא שמדובר בניסיון נוסף להשתמט מהצבא הציוני אך להישאר ציוני
לאומני. אבל זה לא הופך עדיין את דמם של אנשי "בני תורה" - כיהודים,
להפקר ולמסירה לשלטון ולצבא הציוני. נאמר כבר כי "אין ישראל אלא
במצוות", אבל החרדים הציונים שכחו זאת מזמן על "גדוליהם". ההפגנות
של "בני תורה" בכל זאת מרגיזות את סוחרי ה"קנטוניסטים" של
"יהדות התורה" ושל ש"ס. ברחוב החרדי נושב "הוריקן" אנטי
תורתי שלפני מאתיים שנה העלוהו המסכילים והרפורמים. פרופסורים ו"אנשי
אקדמיה" – עד לעיתונאים פוקרים וזבי חוטם, הפכו למורי דרך יותר מרבנים
ותלמידי חכמים. נשים חצופות מתנשאות על בעליהן, תלמידי חכמים בחסד ה', רק משום
קשריהן עם פוקרים ופוקרות שונאי דת אש למו. גדולי ישראל מהדורות הקודמים הפכו –
בדיוק כמנהג הפוקרים הציונים, לדמויות של מוזיאון ותו לא. כמו שהחילוניים לומדים
על ה"בעל שם טוב" הקדוש, על הרמב"ם, על משה רבנו וכו' כ"דמויות
היסטוריות" שיש לשמרן כבעבר בלבד כך החרדים הציונים לומדים על גדולי ישראל
מהעבר אך אמורים לחשוב ולהתנהג כבן גוריון וז'בוטינסקי שר"י. כלומר, מה שהיה
היה יפה היה יפה רק בעבר אבל אסור שיהיה כזה גם בעתיד. דהיינו, מדובר ברשעי ישראל
שמדברים אידיש ובגדיהם "פרומים". החרדי לומד את לימודיו על ה"חפץ
חיים", ה"סבא קדישא" אלפנדרי", הגר"ח זוננפלד וקדושים
אחרים כמו הללו הינם היסטוריה ארכאית. בנשימה אחת הללו מפארים את אותם גדולים
ומדגישים את מלחמת אותם קדושים נגד הכפירה אך באותה נשימה הם ממריצים את הציבור
החרדי ללמוד באוניברסיטאות את הכפירה הזו ממש, לצד התגייסות לצבא, ובמיוחד להילחם
נגד חרדים שכיום הם נלחמים ליישום דרכם של אותם קדושים.
לפני מספר שנים כתבתי מאמר בשם "שני
עמים בעם אחד" ובו הרחבתי על הנקודה הנידונה כאן, כיצד הפכו בדורנו אנשים
שלבושים כחרדים לדור ההסכלה של מנדלסון. הכול החל – בכתיבתי אז, במקרה שבו התראיין
הרב זיכרמן מ"בני תורה" לערוץ רדיו חרדי – ציוני ולשדרן לבוש שחור – לבן
שכל הווייתו הינה להיות שיכפול של קרייני רדיו חילוניים – מגושמים. בעוד שהרב
זיכרמן לא הבין בשידור כיצד שדרן חרדי איננו מזועזע מהגיוס לצבא הזנות והשמד
הציוני כך לא הבין השדרן ה"חרדי" כיצד הרב זיכרמן מעז לצאת להפגנות
שאינן מקובלות על חילוניים אנטי דתיים – ובראשם התקשורת החילונית הכופרת. במקרה
הזה – שני עמים "חרדים" ב"עם חרדי" אחד, נזכרתי כאשר חזיתי
בתגובת החרדים בימים אלה להפגנות "בני תורה", ובמיוחד מאנשי "דגל
התורה" הנושאים את דגל ה"השקפה" של הקופים הציונים. הרחוב החרדי
ציוני לא רק שהוא עוין ומתנגד להפגנות "בני תורה" – דבר שאולי זכותו
לעשות, אלא שעוינות זו איננה על דברי ודרך תורה אלא שהיא הפכה לראי של שנאת היהדות
ועקרונותיה האנטי ציוניים – כפי שהרב מבריסק, ה"חזון אי"ש",
האדמו"ר מסאטמר וה"חפץ חיים" התוו לנו. הכסף הציוני, ה"כבוד
הציוני" המפוקפק והפסקת לימוד ההשקפה בגלל כיבוש ארץ הקודש בידי הציונים,
הפכו חרדים בלבושם לחוד החנית של השנאה והמלחמה בתורת ישראל. המושגים "חרדים"
ו"דעת תורה" אינם עוד היינו הך. ולראיה תבוא התגרותם האלימה של חרדים
להפגנות הללו – לא מסיבות עקרוניות, אלא משום שההפגנות מחזירות את ה"קו
האדום" בין חרדים ותורה לבין העטין הציוני הפוקר, שבגלל ההפגנות הללו עלולים
גם המשת"פים החרדים לא לההנות מעטין מורעל זה. ולכן מותר ללובשי השחור – לבן מ"יהדות
התורה" ומש"ס לשמוח על כך שהמשטרה מכה את "בני תורה", ומנגד
אותם חרדים ציונים מתייצבים לצידם של הפרובוקאטורים מעמונה, הזוכים ליחס חיובי
מהמשטרה ומה"אלשייך הקדוש" שלה. אותם חרדים ציונים יודעים גם למסור את
המפגינים הללו למשטרה – ובמשטרע הזו ישנם כמובן גם שוטרים "חרדים" ואף
"חסידיים". אבל עיקר התמונה המעוותת והמרושעת – המדגימה עד כמה חרדים
ציונים שונאים חרדים אמיתיים, הגיעה כאשר חייל "חרדי" הוכה ע"י
אנשי "בני תורה".
כותב שורות הסתייג ומסתייג ויסתייג מכול
אלימות באשר היא ובוודאי מהכאת החייל הלה.אבל... להבדיל מאחרים שמתי לב כי כל
ההמולה נגד החייל לא הייתה בשל צפייתו בהפגנה או בגלל היותו חייל. איש לא נגע בו
עד שהלה קפץ – כפרובוקאטור, בין המפגינים להשתלח בהם. זה היה מכשול לפני עיוור
ברור מאליו. מאין שאב הלה את העזות הזו - שלשום חילוני אין אותה? זהו בדיוק העניין
שמדבר על כך שמסירות הנפש לעבודה הזרה גדולה מזו שיש למען הקב"ה. ה"חרדק"
הזה חש באותם רגעים את כל השנאה שפיעמו בו כלי התשחורת החרדים – השבועונים והיומונים
כאחד, וכמובן אתרי האינטרנט ה"חרדים" הפסולים. זו היא שנאה לכל מה שמסמל
יהדות והמשך דרך "ישראל סבא". החייל האלים הזה חש כחילוני עלי קרב נגד
החרדים שלא חוגגים את יום העצמאות. כמו החייל הזה ישנו ציבור לבוש שחורים לא קטן,
שכל הארס והרעל מטופטף לו ע"י התשחורת ה"חרדית" בהסכמת "גדולי
תורה", שאינם אלא בובות של עסקנים שפלים וקוראים ליהודים חרדים
"בהמות" ולרב נשוא פנים "זקן ממרא". ה"גדולים" הללו
פשוט נותנים לגיטימציה לחרדים מהשורה לשנוא את החרדיות של פעם ולהעדיף פרופסור
פוקר על פני רבנים אמיתיים. את המכות שקיבל החייל הלה הוא צריך לדרוש מעצמו. וזה
מה שקורה כשבחור חרדי הופך לחייל ציוני. זו הדוגמא וההסבר הגדול והטוב ביותר מדוע
לא להתגייס לצבא הציוני: כדי לא להפוך לבהמה ציונית וצינית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה