בס"ד
מצדה נפלה בשנית / הרב אליהו קאופמן
המונח "יום
השואה" היה צריך להיות קונצנזואלי לכל עם ישראל אבל זה לא קרה משום שמייסדיה
של המדינה הזו – מיעוט בתוך העם היהודי, הם אלה שהתוו כיצד יראה וישמע הטקס שינציח
את המוות הקולקטיבי של למעלה משישה מיליון יהודים מאירופה ואף מצפון אפריקה. עפ"י
ההיגיון הרגיל והנורמאלי הרי שהיו כמה אפשרויות לקביעת "יום השואה"
הקונצנזואלי:1) יום הקדיש העולמי בי' בטבת, עפ"י החלטת ה"רבנות
הראשית". ביום זה מונצחים כל קרבנות העם היהודי וזהו היום המסמל את נפילת
י"ם בידי הכובשים הבבלים, בדרכם להחרבת הבית הראשון. 2) פרוץ מלחמת העולם
השנייה – בספטמבר 1939, תאריך שממנו ואילך נולדה גם השואה המרה.3) תאריך הוצאת
ה"טרנספורט" הראשון של יהודים להורג – הרגע שבו נגנזה "תוכנית
מדקסקר" , להגליית היהודים לאפריקה, ונהפכה מתוכנית הגליה לתוכנית השמדה. 4)
תאריך סיום מלחמת העולם השנייה. 6) תאריך שחרור מחנה ההשמדה הראשון ע"י בעלות
הברית. 7) תאריך שחרור מחנה ההשמדה האחרון ע"י בעלות הברית. 8) תאריך כניעתה
של גרמניה הנאצית. אבל התנועה הציונית – שחלקה בזוועות פשוט מועלם היסטורית במדינה
זו בפרט ובעולם בכלל, העדיפה את התאריך השנוי ביותר במחלוקת : מרד גטו ורשא. המרד
שמראש היה בבחינת "מצדה נפלה בשנית". אבל לא לחינם נקבע התאריך הזה ולא נקבע
תאריך קונצנזואלי באמת. אלה שקבעו אותו רצו למחוק את האמונה באל , הם רצו למחוק את
האמונה בשכר ועונש – בעניין השואה, ולמקד את כל העיקר בהקזת דם ל"שחרור
לאומי" גם במצב של התאבדות. זהו ה"רעיון הלאומי". בימי הבית השני
זו הייתה המחלוקת בין רבן יוחנן בן זכאי, יוסף גוריון (יוסף בן מתתיהו...) וכל
ראשי עולם התורה לבין הבריונים של כתות הקנאים והסיקריקים, שלאחר ששדדו את ירושלים
ורצחו זקנים ועוללים הם היו מוכנים להתאבד, רק כדי לא לסבול עול גלות, ומצדה הייתה
פסגת הרעיון הנורא הזה. הפרדוכס הוא שאנשי
השמאל יודעים תמיד לבקר את פרשת מצדה ההיסטורית אך כשהם מגיעים לפרשת המרד בגטו ורשא,
אזי, הם מקדשים את ההתאבדות הזו. הסיבה לצביעות הזו ברורה: במצדה ההיסטורית
המורדים היו לאומנים - דתיים (כמו המתנחלים הקיצוניים כיום...) אבל בגטו ורשא
המורדים היו חילוניים , ובמיוחד סוציאליסטים – ציונים. זו כל הסיבה לצביעות.
ל"יום השואה"
הנוכחי ישנה גם בעיה נוספת: הוא נופל בחודש ניסן, בו אסורה – עפ"י ההלכה, ההתאבלות,
אבל עבורם זו דווקא סיבה נוספת לקיים אותו , משום שכך הוא נכפה כהר על גיגית על
היהדות הדתית. סמליו של היום אינם יהודיים. הקדיש, ה"אל מלא רחמים",
המשניות וכל השאר פונו לטובת סמלים נכרים כמו הצפירה, הדום ושאר סמלים ריקניים,
ולא רק שהכופים הללו אינם מתביישים בהם אלא שהם כופים אותם על כלל ישראל! התכנים
החדשים הללו נועדו למחוק את העבר היהודי ולכפות את מנהגי הגלות של הנצרות עם התערובת
של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".
וישנו אלמנט נוסף והוא
אותו "מצעד החיים". מצעד החיים האמיתי שלנו היא היהדות והמשך דת אש למו,
אבל אצל ה"ישראלים החדשים" הפך "מצעד החיים" לתהלוכת התגרות
בעמים כדי להסתיר את חשבון הנפש "על חטאינו גלינו" ולהחליפו בצעדים של
כאילו איום על עמי העולם וכאילו אין דין ואין דיין, חס ושלום. לא מעט מהאנטישמיות
העולה במזרח אירופה – ובמיוחד בפולין, באה
משום החוצפה הישראלית להכריח שוב ושוב את המדינות שבמזרח ובמרכז אירופה להודות
בחטאיהן כלפי היהודים, וההמון שם מגיב בריאקציה אנטישמית כלפי היהודים המקומיים. אבל
בעלי ה"חוצפה הישראלית" ששים על ריאקציה זו כמוצאי שלל רב בכל האמור בצורך
לזעוק לאחרים כי צריך "לעלות דחוף לישראל". על רקע זה צצו המפלגות
האנטישמיות של פולין, הונגריה, רומניה, אוקראינה, ליטא, רוסיה, אוסטריה וגרמניה. חשבון
הנפש – על השואה המרה, צריך להיערך בתוך העם היהודי ולא כלפי אומות העולם. תארו
לעצמכם שבמקום הצום והקינות של תשעה באב היינו עורכים כל שנה "מצעד
החיים" ברומא ומפגינים מול כל השגרירויות האיטלקיות בעולם כנגד חורבן בית
המקדש...
וכשם שהיהדות עורכת טקסיה
הדתיים – באסונות ובחורבנות , בתוך תוכה, כך היה צריך להיראות גם "יום
השואה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה