יום רביעי, 21 ביולי 2021

הקוזק הנגזל

 

בס"ד

                 הקוזק הנגזל / הרב אליהו קאופמן

   זעקות האימה של רבני ועסקני "הרבנות הראשית לישראל" נגד שר הדתות החדש – מתן כהנא, אינם כנגד הרפורמה בכשרות אלא כנגד ניסיון ההתערבות במעללי "הרבנות הראשית" וחשיפת האמת כי הדרך הרפורמית מזמן קיימת בתוככי "הרבנות הראשית", בכול הנוגע לעבירות מחלקת הכשרות שלה. הבד"צים החרדיים היו אמורים להיות ראשוני אלה שיחפצו בסילוק המונופול של רבנויות כושלות על הכשרות באזוריהן אבל ראשי הבדצ"ים הללו מעדיפים להזניח את אינטרס הכשרות החרדי ואת צוואת רבני ישראל לטובת המשך קיומה של "הרבנות הראשית" וכשרויות הרבנויות העירוניות, המקומיות והאזוריות כמנגנוני תעסוקה של נפוטיזם עבור קרוביהם וצאצאיהם, המתקשים למצוא עבודה הולמת בתוך מערכות הבד"צים עצמם.

   כשהעסקנים החרדים וראשי "הרבנות הראשית לישראל" מרימים אצבע מאשימה כלפי שר הדתות החדש מתן כהנא, על רצונו של האחרון לערוך רפורמת כשרות בישראל, עליהם לסובב את האצבע ולהאשים אך ורק את עצמם. הרפורמה הזו הייתה צריכה להתקיים כבר לפני שלושה עשורים לפחות, עם נחיתתם של הרבנים ישראל מאיר לאו ואליהו בקשי דורון לתוך הכיסאות המרופדים של "הרבנים הראשיים לישראל". למעלה משלושה עשורים הפכו רוב רובן של הרבנויות המקומיות לבסיסי הפקת טריפות ונבלות במסווה של "כשר". החוק הדרקוני המחייב אולטימטיבית כול מפעל מזון ו/או בית אוכל בקבלת כשרות של הרבנות המקומית או האזורית שהוא נמצא בתחומה ורק אח"כ הוא יוכל לבחור גם כשרות טובה באמת בנוסף לה, הוא בעצם האמצעי המדרדר את רמת הכשרות בישראל מתחת לאפס ומונע מצרכני הכשרות בישראל לקבל לביתם ולפיותיהם את הכשרות האמיתית לה הם מייחלים. ח"כ אורי מקלב טען כי מתן כהנא רוצה להחדיר ערכים רפורמיים לכשרות ואילו "הרבנות הראשית לישראל" עומדת על משמר האורתודוכסיה, אבל כדאי למקלב ליטול את הקורה מבין עיניו ואת הקיסם מבין שיניו. העובדות הן שונות לגמרי. מבחינה מעשית ברוב רובן של הרבניות המקומיות ו\או העירוניות והאזוריות הרי שהכשרות אפילו איננה רפורמית. היא פשוט איננה קיימת. הלקוח המסורת והדתי לאומי של מערכת הכשרות הזו איננו מעניין את נושאי משרות "הרבנים האחראיים על הכשרות". המשגיחים שלהם אינם שם, המפקחים שלהם מראים את עצמם רק שעה או שעתיים בשבוע ואילו הם רואים בחילוניים המסורתיים ובחובשי הכיפות הסרוגות כמעין "תואמי גויים" שאפשר להאכילם גם טריפות ונבילות וגם לחתום בחותמת "כשר" על אותה סחורה מצחינה.

                                  "הרבנות הראשית" בראי שונה

    ראשי היהדות החרדית האמיתית מעולם לא חייבו את הקמת "הרבנות הראשית לישראל" כהיררכיה של טוהר ושמירה על איכות הרבנות האמיתית, ובכלל זאת הכשרות. על רקע זה קמה "העדה החרדית" בירושלים לאחר הקמת "הרבנות הראשית לישראל", בשנת 1921. בחירתם של רבנים ואחראיי קודש על כשרות, נישואין, גרות ע"י מחללי שבת, ואף נכרים, נידונה מראש לכליה. הגר"ח זוננפלד וה"סבא קדישא" אלפנדרי צפו כבר אז את הסוף המר שבו שוקעת וטובעת "הרבנות הראשית לישראל" כיום. רבנים חשובים כהראי"ה קוק, הגרב"צ עוזיאל, הגר"פ פרנק ושכמותם ניסו באותם הימים בכול זאת להלך בין הטיפות ולהאמין שיוכלו בדרך הפשרה להנחיל יהדות וכשרות גם לחילוניים הקיצוניים ביותר. עד לבחירתם של הרבנים לאו האב ובקשי – דורון עוד האמינו רבים שבכול זאת אפשר יהיה לפשר על הפערים וכבוד "הרבנות מטעם" ישמר. דווקא רב ציוני בכול רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו צפה את הרעה עם בהיבחרם של לאו האב ובקשי – דורון. היה זה הרב שלמה גורן, בשר מבשרה של הציונות הדתית והאיש שיותר מכול רב ראשי עשה למען קירוב החילוניים לרבנות הכללית בכלל ולכשרות בפרט. הרב גורן טען כי "צריך לפרק את הרבנות הראשית מאחר והחלה תקופה חדשה, שבה אין עומדים בראשה תלמידים חכמים". הבדיחה הטרגית היא שבחירתם של לאו האב ובקשי – דורון נעשתה ע"י העסקנים החרדים כדי שבראש "הרבנות הראשית לישראל" יעמדו רבנים אפורים וכך יוטל בה דופי והיא תתגמד לעומת הרבנים העצמאיים החרדים. המשכה של הבדיחה הטרגית הזו הייתה שככול שאותה "רבנות ראשית" הידרדרה כך היא גם קיבלה הגנה מהמפלגות החרדיות, ואילו הדתיים הלאומיים פחדו לצאת נגדה בגלל "אידיאולוגיית העבר" של הראי"ה קוק.

                               הרעות החולות של הפקרת הכשרות

     מאמרים רבים כתבתי בנדון וכתבות רבות ערכתי בנושא. שחיטת "הרבנות הראשית" בחו"ל היא במשך כשלושה עשורים ברובה שחיטה פסולה עם מהירויות לא הלכתיות שמטריפות את השחיטה הזו. שוחטי "הרבנות הראשית לישראל" נתפסים בדרום אמריקה שוב ושוב במעללים שהשורות הללו אינן סובלות את כתיבתם. מוצרי כשרות מחו"ל שנכנסים לישראל ומאושרים ע"י "הרבנות הראשית" לא פעם, מסתבר שהם מאושרים תוך "מתת חסד" לפקיד המאשר או לחילופין הרבנים האחראים על המוצר נדרשים מראשי "הרבנות הראשית לישראל" להבטיח להם עניינים שאינם קשורים כלל לכשרות המוצר. החוק המחייב כול מפיק מזון כשר לקחת קודם כול את כשרות הרבנות המקומית – גם אם מדובר ברבנות חלשה, מביא לכך שרבים וטובים ממפיקי המזון הכשר לא ייקחו באמת כשרות טובה משום יוקר המחירים וכפל הכשרויות במימונם, ומנגד הפעלת משגיח אחד שיעלה להם באופן כפול ומשולש כאילו מדובר בתשלום למספר משגיחים. רבות הרבנויות האמורות, שבתחומי השיפוט שלהן אין בכלל אוכלוסיה דתית ולכן המשגיחים והמפקחים שלהם אינם מקצועיים או דתיים באמת ולכן פעילותם המעשית איננה כלל לטובת הכשרות. ברוב הרבנויות אין בכלל מפקחים ומשגיחים והכול מתנהל ללא פיקוח אמיתי, תוך החדרת מזון לא כשר בחותמת "כשר". חלק מרבני "הרבנות הראשית לישראל" כלל אינם אוכלים מהכשרות שעלייה הם אחראיים אלא מהבד"צים ולכן לא פעם הם מזלזלים בציבור כשרותם בכך שהם טוענים כי "עדיף שהציבור הזה יאכל את מה שאנחנו מכשירים – גם אם אינו טוב כול כך, מאשר את הטריפות שלהם הוא התרגל כציבור חילוני".

                                       הצביעות של הבד"צים

    הבד"צים החרדים היו צריכים להיות ראשוני הקופצים על הרפורמה החדשה אבל הרבנויות הרבות משמשות כלשכות תעסוקה עבור בני משפחותיהם, שאינם יכולים להתקבל בעבודה בבד"צים הללו עצמם ולכן פתאום אותם בד"צים – שביטול חובת כשרות הרבנות הייתה מועילה להם, מתאגדים לתמוך ב"רבנות הראשית לישראל". הצביעות של העסקונה החרדית היא בכך שהללו אינם נוגעים במוצרי "הרבנות הראשית" אבל ממליצים עליהם בחום לציבור התמים. בד"ץ "העדה החרדית" פוחד לצאת נגד "הרבנות הראשית לישראל" משום שמשנת 1997 הוא תלןי בהסכמתה להוצאת ציוותי שחיטה עצמאיים משלו לשחיטה בחו"ל. גם בעיניי השקפה איימו מ"הרבנות הראשית בישראל" על פגיעה בכשרויות "העדה החרדית" ו"שארית ישראל" אם חוגי "העדה החרדית" והליטאים יצאו בהפגנות נגד "גיורי" "הרבנות הראשית לישראל", בימיו של הרב שלמה משה עמר בימים שכיהן כ"רב ראשי לישראל". סיפורים מסמרי שיער – על אחריות קולקטיבית של רבני ועובדי "הרבנות הראשית לישראל", בהפקרת הכשרות והשחיטה נקברו ב"רבנות הראשית". גם ענייני שוחד של קבלת "מתת חסד" עבור העברה בבחינות לרבנות לא חסרו. פרשיות "הרבנים הראשיים" לשעבר, יונה מצגר ובקשי – דורון, הם קצה קצהו של הקרחון האפל של המוסד הזה, שחיותו ותמיכתו ע"י העסקונה החרדית נובעת מעצם היותו מרכז התעסוקה לנפוטיזם עסקני.

                                               רפורמת כהנא

   אינני טוען כי כול הצעתו של השר כהנא מושלמת. אני בכלל חושש שהוא עדיין לא מכיר את הבעיה לעומקה. אותי מדאיגה בעצתו נושא העלאת הענקת כשרות בחילול שבת של בית האוכל. אין העניין דומה להענקת כשרות במלון. במלון המשגיח יושב בחדרו ובמשך השבת והחג תנועתו איננה מצריכה אותו לחלל את הקודש ומנגד הוא נמצא בקרבת השגחתו עם אפשרויות לגיחות פתע למטבח ולחדר האוכל. אין הדבר דומה במצב של מסעדה שעובדת בשבת והמשגיח שלה נמצא רחוק ממנה או לחילופין הוא חייב לחלל את הקודש כדי להגיע אליה, ואז מהימנותו ויראתו פסולים להשגחה. אבל זהו נושא יחסית שולי, שאם מר כהנא יבין אותו ויוותר עליו הרי שהרפורמה שלו ברוכה מעיקרה. הרפורמה הזו צריכה להיות מורחבת מעבר לעניין הכשרות ולנסות לאחד מועצות דתיות ואזוריות תוך ביטול רבות ונידחות מהן כדי לייעל את מצבת כוח האדם המקצועית והדתית באזורים רבים ולהביא לאחריות רבנים מרכזיים על פריפריות שכיום נתונות לאחריות רבנים שכלל אינם חיים בתחומן. כאן יש לציין שבשלושת העשורים האחרונים נכשלו כול מאמצי אלה שניסו לייעל את המערכת משום אותן כנופיות אגואיסטיות. כדאי לשר כהנא לעלעל אחורה ולשוחח למשל עם סגן שר הדתות לשעבר, בסוף שנות התשעים של המאה העשרים – מר יגאל ביבי, ולשמוע ממנו על אותה כנופיה שעשתה הכול כדי להכשיל את יוזמותיו בימים שרק הנחשול הרע הזה החל להתפרץ.

                                            מי הרפורמי ?

   הדמגוגיה על "הסכנה הרפורמית" חייבת להיחשף סופית, שהרי כבר בשנת 1993 הכיוון הרפורמי בכשרות תקע יתד לא ברוכה במחלקת הכשרות של "הרבנות הראשית לישראל". בארצות חוץ אין חיוב של "השגחה ממלכתית", ורק אח"כ לקבל השגחה טובה. כך זה באירופה, באמריקה, באוסטרליה וכו'. לא שמעתי מעולם שההשגחות הללו הן "רפורמיות". לציבור החילוני והמסורתי מגיעה גם כן כשרות אמיתית, ולא רק לזללני העסקונה של המפלגות החרדיות שאוכלים "רק מהבד"צים".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה