בס"ד
הקרב על השלטון / הרב אליהו קאופמן
מאז עליית הליכוד
לשלטון, בשנת 1977, צץ הקרב הסמוי – גלוי בעניין שליטה במדינה: הפרלמנט הדמוקרטי
או המונרכיה המשפטית. לאחר בחירות 2019
הקרב הזה שוב חודש.
עוד לא שלמה מלאכת הקואליציה וכבר מתחדד
הקרב האמיתי על השלטון בישראל – קרב שכבר קיים
עשרות שנים, במיוחד מאז עלה הליכוד לשלטון בשנת 1977: הקרב על מי ישלוט באמת – הפרלמנט הרשמי, האמור לעשות זאת עפ"י החוק וההיגיון, או המונרכיה
השיפוטית של שופטים הרואים בעצמם את מגדירי המושגים "דמוקרטיה"
ו"ליבראליזם" ? לא ניכנס כאן להיסטוריה הרחבה של הקרב הזה – שיסודותיו הטוטליטריים
מכונים, בפי השופטים הדוגלים בו, בשם "אקטיביזם שיפוטי, ורק נציין שלאחר
נצחונו של הליכוד בבחירות הנוכחיות קמו במערכת המשפט להגן שוב על רצונם להיות
הפרלמנט והממשלה גם יחד. אינני פוסל את טענותיו של ח"כ בצלאל סמוטרי'ץ –
מ"איחוד מפלגות הימין", כי העלאת פרשת מכתבו מימי היותו שותף לעמותת
"רגבים", אינה אלא ניסיון "לתפור לו תיק" כדי שיוותר על
תביעתו להיות שר המשפטים. גם חיים רמון – איש "קדימה" המנוחה, טען זאת
בעקבות האשמתו אז ב"הטרדה מינית" והתפטרותו המהירה משר המשפטים. גם יעקב
נאמן – לימים שר משפטים מטעם "ישראל בתינו", נאלץ להתפטר בימי כהונתו
הראשונה כשר משפטים מטעם הליכוד, בגין "תיק פלילי" שבו יצא זכאי והוזז
להיות שר האוצר. השופטים ה"אקטיביסטים" יודעים היטב שהחוק צריך לעמוד
מעליהם ולכן לא מקרה הוא שיסמנו שר זה או אחר,א שמתוך משרד המשפטים יצליח להחזיר
את החוק לידיים הפרלמנטאריות ממונארכיית השיפוט. אבל הסיפור עם סמוטרי'ץ איננו
סיום המלחמה שמתחת לשולחן נגד החזרת החוק לידיים הפרלמנטאריות. השופט אליהו מצא
המשיך בקו הזה – והפעם בגלוי, ונגד מועמד הליכוד לתיק המשפטים, שר התיירות יריב
לוין.
יריב לוין נחשב מתון יותר מבצלאל סמוטרי'ץ
אבל את המונרכים השיפוטיים זה לא מבלבל. הניסיון שלהם עם איילת שקד נותן להם
לגיטימציה להתנגד לכול שר חדש שרק ימשיך בדרכה של שקד. השופט מצא ציין בגלוי כי
הוא מתנגד למינויו של לוין בשל "דעותיו של לוין על מערכת המשפט" והן בשל
"דעותיו של לוין למינוי שופטים". מצא לא טען כי דעותיו של לוין נוגדות
איזשהו חוק וכי מינוי השופטים – עפ"י לוין, הוא מנוגד לדמוקרטיה. פשוט מאוד,
מינוי שופטים של לוין הוא נגד השקפתו של מצא ושכמותו, והם הרי המונרכים שאסור
להדיחם ויש להניח להם לרשת זה את זה כבמונרכיה אמיתית. כדאי באמת ששר המשפטים הבא
יהיה כזה שיחזיר את המשפט בישראל למדרגתו
החוקתית והדמוקרטית ויבטל את ה"אקטיביזם המונרכי".
יתומים
בעל כרחם
בין
הח"כים החדשים – שרובם הגיעו ממטחנת הגו'לנט הפוליטי, ששמה "כחול –
לבן", הגיע גם אחד בשם עידן רול. כמו לא מעט ח"כים חדשים מ"כחול –
לבן", שדווקא לא הגיעו מהפוליטיקה ממש אלא מונו ע"י גנץ, לפיד ויעלון,
כך גם לגבי עיסוקיו של רול. אבל זו איננה הנקודה שלי. בסרטון על
"משפחתו" מסתבר שלו ול"בן זוגו" יש גם ילד בן שבעה חודשים.
הבטתי בילד הזה וכבשתי את דמעותיי. אינני יודע מיהו האב ( רול, "בן
זוגו" או מישהו אחר...) אבל את אימו הילד הזה לא מכיר. זהו ילד יתום בעל כורחו
משום שהוא קרבן לחזרת תועבות דור המבול ועמי כנען לעולם בכלל ולארץ ישראל הקדושה
בפרט. הילד הזה ספק אם יכיר אי פעם את אימו האמיתית אבל בטח שלימים הוא יחקור מי
היא. זוהי מהדורה חדשה של "גניבת ילדי תימן והמזרח" אבל בלי חותמת עדתית
ועם חותמת של המונרכיה השיפוטית והתחוקתית גם יחד. הילד הזה עוד יגלה בהמשך
ביקוריו בבית הספר ובמתנ"ס השכונתי כי הוא חי בעצם במשפחה לא נורמאלית. מי
יודע כמה ייסורים יעבור הילד הזה – ביחד עם שכמותו, במסגרת העולם האכזר של בדיחות
והקנטות עולם הילדות. הילד הזה יביט תמיד בקנאה כאשר אבא ואימא אחרים ימשכו ברחוב
עגלת ילדים עם תינוק אמיתי משלהם. הרעיון הטמא הזה – של משפחה תועבתית והענקת
לגיטימציה לכך ממשרדי הממשלה ומהרשויות הסוציאליות, הוא בעצם התעללות חסרת שחר
בילדים שבגיל חודשים בלבד אינם יכולים להתנגד להתעללות בהם. מדינה הנותנת יד להליך
כזה היא מדינה אכזרית, שבה השושלת המשפחתית והאהבה הרגשית של הורה אמיתי לילדו
מוקרבים על במת התאוות הבשריות והסטיות התועבתיות.
הדוגמא הזו – של הפקרת המשפחה לידי זבים
ומצורעים, היא הדוגמא החזקה ביותר כיצד נציגי החרדים בפרלמנט שכחו את שליחותם האמיתית
למען תורת ה' ומצוותיו. ארץ ישראל נתנה לעם ישראל, מידי עמי כנען, לא משום
שהכנענים לא שמרו את השבת ואת חג הפסח אלא משום שהתועבות שלהם עלו גדותיהם. עם
ישראל מוזהר שוב ושוב כי חורבן הארץ וגלות נוספת יבואו לו לא משום שעבולעפייה
הערבי מיפו מוכר חמץ בפסח או משום שלא הצליחו להעביר יותר מדי כספים לישיבות, אלא
אך ורק משום שהתועבות והלכלוך המוסרי יציפו את תושבי ארץ ישראל היהודיים. אבל
שלושת הקופים – דרעי, גפני וליצמן, הם אמנם כשלושת הקופים מהקריקטורה הידועה: לא
שומעים, לא רואים ולא מדברים.
מתפרקת לגורמים
הניסיון של נתן אשל – מטעם הליכוד, להעביר את ח"כ עומר ינקלבי'ץ
לליכוד, מ"כחול לבן", הוא רק תחילתו של תהליך בה תפורק "כחול –
לבן", ואולי רק "יש עתיד" תיוותר כאופוזיציה. הדוגמא ההיסטורית
לפרוק מהיר של "כחול – לבן" איננה "קדימה", שדווקא קצת האריכה
ימים, אלא ד"ש ההיסטורית, שממרומי הקואליציה של בגין היא התפרקה לגורמים ורק
"שינוי" ההיסטורית (שלושה מנדטים מתוך חמישה עשר...) נותרה לימים ממנה.
לא לחינם הליכוד מפיץ על עריקה אפשרית של ינקלבי'ץ הטירונית, וזאת כדי שלא לחשוף
את המו"מים האחרים עם האוזנר, הנדל ואולי גם עם אשכנזי, גנץ ויעלון. מי שמאיץ
את התהליך הוא ליברמן העקשן, שמסרב להצטרף לקואליציה בגלל נושא "גיוס
החרדים". אם נתניהו יאלץ להתפטר וירד מעניין ראש הממשלה יתכן ש"כחול –
לבן" תפורק מהר יותר. הדבק של השנאה לנתניהו יתפורר וחלק לא מבוטל מח"כי
גנץ – יעלון – אשכנזי יצטרפו לכול ממשלת ליכוד אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה