יום שלישי, 16 באפריל 2019

יומן בחירות שבוע אחרי


בס"ד
            
       יומן בחירות שבוע אחרי / הרב אליהו קאופמן
                         כשהשקד נובל מחוץ למחנה
      הסיפור של בנט את שקד צריך ללמד רבים וטובים כי כשהדרך אצה יותר מדי לזה או לאחר הרי שהיא גם נגמרת בריסוק האספלט והאבנים. אינני חפץ להתהדר כי במאמרי באתר זה, וממש לפני החירות, צפיתי את התוצאה הזו, ותחת הכותרת: "הימין החדש בסגנון הישן". כול איש בריא שכל ובעל מעט הבנה וניסיון פוליטי היה יכול לצפות את הריסוק של ה"ימין החדש". בדרך הצליח ה"ימין החדש" לרסק גם את הציונות הדתית ולאבד ארבעה מנדטים לימין, דבר שאילו לא היה קורה הרי שנתניהו והימין לא היו תלויים היום בחמשת המנדטים של ליברמן. ה"ימין החדש" הלך בדרך עקומה ובגניבת דעת וסיים מחוץ למחנה. התרמית שבנט ושקד ביצעו על גב הציונות הדתית – כשהקימו מפלגה בסתר וחיכו לסיום הקדנציה, הרחיקה מהם את חובשי הכיפות הסרוגות ולא קירבום. תסמונת ה"פטא מורגנא" של הסקרים הבטיחה להם לא פחות משבעה עד שמונה מנדטים ולבסוף הם מצאו את עצמם מחוץ למחנה. כשהסקרים כבר הורו על חמישה וארבעה מנדטים הרי שראשי ה"ימין החדש" לא ויתרו על תאוות השררה שלהם ובחלומותיהם הם דיברו על שלושה שרים לפחות כמו הביטחון ( בנט), המשפטים (שקד) והתרבות – ספורט (ברקת). כול מפלגות הימין עשו הכול כדי לאחד שורות ("איחוד מפלגות הימין" ו"יחד") אבל בנט ושקד היו כנראה מעל העם. וכך הם נותרו מחוץ למחנה. החילוניים הימניים החליטו בסופו של דבר כי במקום מפלגת שררה אמורפית הם חוזרים לליכוד.
       אבל בנט ושקד יכולים היו לסיים באופן קשה יותר ומחפיר יותר. מי יודע מה היו הללו מקבלים ללא גב' אלונה ברקת (שכבר לא תפגוש את גיסה – ניר ברקת, בפרלמנט הישראלי...), שמכונה "מלכת המדבר". זה היה ההימור היחיד המוצלח של בנט. אילו בנט היה ממשיך בהימורי ה"כוכבים" שלו, ולצד אלונה ברקת היה למשל משלב את אלי אוחנה או כוכב כדורגל אחר הרי שמאוד יתכן שה"ימין החדש" היה מיוצג כיום בפרלמנט הישראלי. אבל גישה כזו רק מוכיחה כי ה"ימין החדש" נוסדה כמפלגת ה"גימיקים" יותר מאשר מפלגת התוכן. לא כול טכנוקרט מבריק הוא גם פוליטיקאי מוצלח. בנט ושקד הם הדוגמא לכך.
                                       החושך שבקצה מערת האור
         איווט ליברמן הגיע לסוף דרכו הפוליטית – עדתית. לאחר כעשרים שנות רכיבה על הסוס העדתי – לאומי, שמקורו בבריה"מ לשעבר הרי שהנה שמסתבר שרק הסבא והסבתא שעלו מרוסיה, אוקראינה, מולדובה העצמאית ושאר המדינות הסלאביות של חבר העמים עוד זוכרים שמי שדובר רוסית צריך להצביע למי שחפץ להיות ראש הממשלה הישראלי הראשון שעלה מבריה"מ לשעבר, לאחר קום המדינה. גם "שחקני חיזוק" ישראליים כעוזי לנדאו, יעקב נאמן, יצחק אהרונובי'ץ ושמיר כבר אינם עוד באופק, ואילו אורלי לוי – אבקסיס עזבה את המפלגה בטריקת דלת וממולה פאינה קירשנבאום וסטלניקוב כבר מדפקים על דלתות בית המשפט ובתי הכלא. ליברמן יודע שהוא שרד בנס ולכן הוא חפץ ל"עשות שרירים", כביכול, למען יוצאי חבר העמים – שעוד נותרו עימו ולא הפכו ל"ישראלים לכול דבר", ולהראות להם שלא נס לחו במלחמה לגיוס החרדים ולהגנה על צורכי ה"גיור" של הציבור, שבימיו הטובים העלה אותו לחמישה עשר מנדטים. זהו כול הסיפור הליברמני על ה"עקרונות" שלו בענייני גיוס החרדים ובשאר ההטבות ליוצאי חבר העמים. ליברמן יודע שללא צעקנות כזו הוא יעלם בבחירות הבאות "בזכות" החוק שחוקק, לעליית אחוז החסימה.
                                              עומר התנופה
      כשראיתי ושמעתי את הח"כית החדשה של "כחול – לבן", עומר ינקלבי'ץ, מבקשת מהנשיא למנות את בני גנץ למרכיב הממשלה הבאה, ואח"כ פולטת כי בכול יום היא מבקשת מהקב"ה שגנץ יצליח להפוך לראש הממשלה הבא, נזכרתי בסיפור ישן שסיפר לי עבריין שחזר בתשובה. הסיפור נסוב על הימים שאותו העבריין היה מתפלל לקב"ה להצליח את דרכו באמצע גניבה או בביצוע רצח. ינקלבי'ץ – בתחפושת חרדית, יושבת במפלגה שראשה ושאר חבריה מבקשים להעביר בחוק את "ברית הזוגיות" שבה גברים עם גברים ונשים עם נשים יהפכו ל"משפחות" וימיטו אסון על העולם, והיא עוד מבקשת בחוצפתה מהקב"ה, בכול יום ויום, שיצליח את דרכה ודרכם של אלה שעוסקים בניסיון להרוס את עולמו של בורא העולם! לא לחינם שלחו אותה גנץ ולפיד – למרות היותה טירונית פוליטית, לייצג את מפלגתם בפני הנשיא ולשבת בין שני גברים לשם כך. הקויזלינגיות הדתית של דב ליפמן מ"יש עתיד" עוד תתגמד ביחס למה שעלולה האישה התימהונית הזו לעולל לדת ישראל בתחפושתה ה"חרדית" שלה.
                                  איזה ניצחון ואיזו אחיזת עיניים...
      ההתפארות של שתי המפלגות החרדיות – על "ניצחונן הגדול", איננו אלא אחיזת עיניים. דרעי ממשיך לסמא עיניים בציבור בוחריו. דרעי ידע ימים יפים יותר כשקיבל כבר עשרה מנדטים (1996) ואף שבע עשרה מנדטים (1999) ואילו ש"ס בלעדיו כבר נעה כעשור בין 13 ל-11 מנדטים. דרעי עצמו קיבל את המפלגה (ב-2013) עם 11 מנדטים ואילו בשנת 2015 הוא הוריד אותה ל-7 מנדטים. ואילו בבחירות האחרונות הוא העלה אותה בקושי במנדט ואילו מצבה כיום הוא טוב יותר בשני מנדאטים בלבד מאשר בשנת 1988, ארבע שנים לאחר הקמתה דאז.
      גם "יהדות התורה" – לאחר יותר משבעים שנות בחירות, הצליחה לעלות במנדט אחד לעומת העבר. כבר בשנות השבעים של המאה העשרים הצליחו אגו"י ופא"י לקבל יחדיו חמישה מנדטים. אבל בציבור החרדי – זה שהתקשורת שלו הא צפון קוריאנית במהותה, יותר מזו של צפון קוריאה, ושאפשר לסמא את עיניו בקלות, ועוד תחת שלטון העסקנים החרדים ששרדו מימי הקומוניזם הסטליניסטי, הרי שהכול סחיר ואפשרי למכירה גם כשהוא שקר וסילוף.
          אבל הבדיחה החרדית הגדולה ביותר התרחשה ביום הבחירות בשכונת "וילהמסבורג" שבניו יורק הרחוקה, במדינת ארה"ב. ח"כ לשעבר – אליעזר מנחם מוזס, הוקלט במסעדה – ע"י אנשי חסידות סאטמר, כיצד הוא מודה, בשם ומלכות (!) על סיום כהונותיו ( שלוש במספר...) ב"כנסת המינים הציונית", כדבריו. כול זאת לאחר שהתחנן על ברכיו  לפני אדמו"רו, האדמו"ר מויז'ני'ץ, להמשיך כח"כ עוד קדנציה. ולא רק זאת, אלא שמוזס טען בוילהמסבורג שבניו יורק כי האדמו"ר מסאטמר הוא זה שצדק כשהורה לא ללכת לבחירות לפרלמנט הישראלי.  עכשיו, כשנחשפו דבריו ע"י מי שהקליטו אותו, הרי שלא נותר לו אלא לבקש סליחה מאדמו"רו ולהבין שחסידות סאטמר וכול הציבור החרדי אינם פתאים כפי שהוא באמת חושב ומאמין. זה מה שקורה כשהח"כ הציוני ביותר וה"ליבראלי" ביותר ב"יהדות התורה" איננו מקבל עוד קדנציה של שררה, הרי שהוא הופך לאנטי ציוני טורף...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה