בס"ד
ההבדל בין טבריה לתל אביב / הרב אליהו קאופמן
האיש שחזר מתל אביב ההוללת לעיר אבותיו
מאמין כי את רוח הטומאה התל אביבית אפשר לייבא לעיר שרבי חיים אבולעפיה הקים מתוך
קדושה וטהרה. אך כמו שמתל אביב הטמאה ברחו אדמו"רים ורבנים רבים משום הקמתה
הטמאה הרי שכך סופו ליפול ולברוח מטבריה שהקמתה הייתה מקדושה.
לא מעט ראשי ערים חילוניות יצאו בזעם נגד
כפיפת עריהם לחוקי שמירת השבת. מי איננו זוכר את "מאבק השבת" בפתח תקווה
– כשראש העיר דאז,
דב תבורי, חפץ היה לפתוח את השבת לבילויי החול ?! הקרב המרכזי שם התמקד בין הרב
אורי זוהר לח"כ לשעבר, פנינה רוזנבלום. מעין קרב של "חמוץ – מתוק". תל אביב הייתה תמיד זירת התגוששות בין "חוקי
השבת" ל"רוב החילוני". שלמה להט, רוני מילוא ורון חולדאי כיכבו
במרכז ההתגוששות הזו – להפוך את יום השבת
לחלק מ"עיר ללא הפסקה". גם יחיאל לסרי עושה כיום מאמצים חילוניים נגד
השבת באשדוד. יואל לביא עשה את המלחמה הזו
ברמלה – באמצע שנות התשעים של המאה העשרים. ועוד הרשימה ארוכה. אבל מלחמתו של
רון קובי – ראש עיריית טבריה,
איננה רק על הזכרים אלא גם על הנקבות. לקובי לא מספיק רק לפרום את השבת בטבריה
ולכונן בה "אוטובוס שבת" (שנראה שאין זו באמת משאלת הלב של
הטבריינים...) אלא שהוא לוחם לכפייה חילונית אגרסיבית. כבר נשמעה בטבריה הטענה כי
האיש ניסה לבטל את הנחת התפילין של חסידי חב"ד. והנה לא שקטו הרוחות וכבר
נשמע שהקובי הזה מנסה לאלץ שומרי שבת להסיר מחנויותיהם ומעסקיהם את השלט הגאה של
היותם שומרי שבת. רק בבריה"מ ובגרורותיה הקומוניסטיות היו יכולים ליצר מלחמה
כזו, נגד שומרי ושמירת השבת. הקובי הזה – שפיו ולשונו מזמן לקו באי ניקיון של שפה תרבותית, מנסה גם לקבוע איזה "הכשרים"
קלים יחליפו את הכשרות המהודרת של עסקי המזון והמלונות הטבריינים. האיש שהגיע לטבריה – לאחר שנות גלות ממנה, מתל אביב ההוללת, מנסה שוב ושוב לפגוע ביהדותה של
אחת מארבעת ערי הקודש היהודיות בארץ הקודש, שמהם לא גלתה השכינה במשך 2000 שנה. דב
תבורי, רון חולדאי, ניר ברקת, דב צור, יונה יהב ואחרים הם "צדיקי הדור"
לעומתו. זה שהאיש טוען לייחוס היסטורי של דור תשיעי מהישוב הישן איננו עושה רושם
על מי שכבר למד כי עשיו היה בנם של יצחק ורבקה הצדיקים ונכדם של אברהם אבינו ושרה
אימנו. מה לכל הרוחות ממריץ את הפיל
הזה – בעיר החרסינה הכול כך יקרה, של טבריה?...
טומאה מנצחת וקדושה
מביסה
קובי גלה שנים לא מעטות לתל אביב. משפחתו
עדיין שם וביתו היא תלמידת "גימנסיה הרצלייה" – ממנה צמח רון חולדאי, ראש העיר האנטי דתי של תל אביב. מר קובי חפץ להפוך
את טבריה לתל אביב – ואולי גם גרוע
מכך, לאיזו עיר של ריביירה טמאה כמו מונטה קרלו למשל. בדרך להפיכת העיר הזו לאיזו
פיראוס נוספת הוא איננו בוחל בשום שפה ואמצעי אלים, כולל תלישת מודעות בבתי כנסת
קדושים ופגיעת אנשיו ברבני העיר הקדושים. הרבנים אוירבך, בוחבוט וקוק כבר למדו על
שפתם מיהו האיש. אבל מה שקובי הזה איננו מבין היא העובדה כי כמו שמן הטומאה לא
יכולה לצמוח קדושה כך גם מהקדושה אי אפשר להפוך לטומאה. תל אביב – זו שעלייה הוא חולם בלילות, הוקמה כעיר טמאה וחילונית ולכן לבסוף עזבו
אדמו"רייה ורבניה הגדולים את העיר ומנגד היא הפכה לבירת התועבות העולמית ! תל
אביב הוכרזה כ"העיר העברית הראשונה" כדי להיבדל מערי הקודש בארץ ישראל, של
ראשית המאה העשרים, כמו ירושלים, חברון, צפת, טבריה ואפילו יפו ועכו. תל אביב
הייתה אמורה לספק את כול תאוות החילוניות ואת הגשמיות הציונית החדשה והאנטי דתית.
אי לכך הרי שהקמתה כטומאה דחתה לבסוף את כול איי היהדות החסידיים וממנה ברחו – בזה
אחר זה, אדמו"רי ויזני'ץ, בלזא, ביאלה, מודזי'ץ, קוזני'ץ וסדיגורא.העיר הזו –
שבתחילה הסכים מאיר דיזנגוף (ראש עירה הראשון שלה) ל"סטאטוס קוו" דתי עם
שכונות כשבזי, נווה שלום, כרם התימנים, שכונת התקווה ופלורנטין, הפכה לימים לשער
הקדמי של כול תאוות הבשר, הפריצות ותועבות העמים. כי טומאה איננה מולידה קדושה.
אבל טבריה היא ההיפוך הגמור מכך. טבריה הייתה מאז ומתמיד עיר יהודית – תורתית, שגם
הסנהדרין ישב בה. לפני כשלוש מאות שנה ומעלה חודש בה הישוב היהודי לא ע"י
גלויי ראש ולא כדי שחופי הכנרת ישמשו תחרות לחופי ההפקר של אומות העולם. רבי חיים
אבולעפיה חידש את הישוב הטברייני ע"י הקמת מוסדות תורה קדושים ובראשם ישיבה
קדושה. לא במקרה צפת – עוד כעיר קודש נעלה, חוזרת יותר ויותר לימים שכול תושביה
שמרו מצוות. כי מקודש קורצה. וכך גם החלה המגמה בטבריה. מר קובי איננו מבין שבעיר
קודש שליחו של השטן לא יוכל להצליח. וכמו שהאוטובוס שלו היה ריק בשבת מאזרחים
טבריינים אמיתיים כך הוא גם יסיים את הקדנציה שלו וטבריה תחזור לקדושתה, עפ"י
אותו אורח חיים שרבי חיים אבולעפיה טבע בה את החותם. מהקדושה של טבריה לא תנצח לעולם
– חס ושלום, טומאה תל אביבית, שבה טובל מר קובי ושעל פיה התחנכו בני משפחתו,
שעדיין שקועים בעיר התל אביבית. אבל חבל שכמה מסעייני עבירותיו של קובי הם מעין
"חרדים" ו"רבנים" שגם הם אינם מבינים כי כ"שישראל יורדין
הם יורדין מתחת לאומות העולם", וכי "ללא מצוות ישראל הם העזים
שבאומות".
חנופה איננה דרך תורה
לפני כחודש – כשהקרב נגד היהדות, מטעם הקובי
הזה, היה בעיצומו, לפתע צפינו בתמונות שבהן הרב שלום הרוש נושא מחמאות לראש העיר
הזה, שרבני העיר וחכמיה יצאו נגדו חוצץ. שיטת ה"מה יפית" – של אמונה כי
חנפנות לאנטי דתיים תביא לטיהור הטמא ול"קירוב לבבות", מקורה בסכלות ועל
כך הגמרא קובעת כי סכלות גרועה מרישעות וכי "שוטה אסור לרחם עליו". חוץ
מפרסום וחנופה לאנטי דתיים אינני מבין מה עמד מאחורי ההתחנפות של הרב הרוש (תלמידו
של אליעזר ברלנד הידוע...) למר קובי, בעיצומה של מלחמת קובי ביהדות ובתורה. זו
הייתה מעין סטירת לחי למלחמת הרבנים ותלמידי החכמים בפליט מתל אביב שחפץ להרוס את
קדושתה של עיר האבות. גם המקום בו בחר הרב הרוש למפגש עם הקובי הזה – אתר ארכיאולוגי
של קברי הסנהדרין, היה פצצת שטות מתקתקת. אין ספק שלא מעט חיטוטי שכבאי נערכים
באתר הזה ושעצמות קדמונינו מחוללות שם ע"י אותם ארכיאולוגים, שההיסטוריה
הדתית שלנו מהם והלאה. עכשיו – כשקובי מבקש להסיר כול שלט של שומר שבת, אולי יטיב
הרב הרוש להבין כי אסכולת "קירוב הרשעים" צריכה להיות מושלכת לסל וחסל.
יעלעל מעט הרב הרוש בכתבי רבי נחמן הקדוש מברסלב – ממנו הוא טוען ליניקה, כביכול,
וילמד את יחסו של הרבי הקדוש לא רק לרשעי ישראל ולמלחמת החורמה נגדם אלא במיוחד
ל"רבנים" המסייעים לרשעי ישראל למרק את תדמיתם ואת שליחותם השטנית
מה"סיטרא אחרא". הרבי הקדוש מברסלב נלחם נגד "גדולים"
ומפורסמים שתמכו בפחות גרועים מקובי, ולימים שימשה תורתו בסיס להשקפתו של
האדמו"ר מסאטמר – רבי יואל טיטלבאום זצקו"ל.
לא לצרפו למניין
את רון קובי – לאור מעלליו ומלחמתו
בקדושתה של טבריה, אסור לצרף לשום מנין תפילה, ובוודאי שלא לומר עימו את "שיר
המעלות" הקדוש. האיש הוא חילול ה' לאבותיו הקדושים והוא מנצל את יחוסו בציניות
כדי למרוד בתורת אבותיו. אילו הוא היה מבין את גודל עונשו העתידי בידי שמים על
מעלליו הוא היה בורח מטבריה וחוזר לתל אביב, ובדרך עורך צומות ותעניתות על מעלליו
הנלוזים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה