ראשון לציון הנה הינם

בס"ד

                     ראשון לציון הנה הינם / הרב אליהו קאופמן

       העיר ראשל"צ היא הרביעית בגודלה בישראל ועם רמת אוכלוסיה מצליחה ומוכשרת. אבל כשזה מגיע לבחירת מועצת העירייה ולמנהליה הרי שכול הטוב הזה לא בא לביטוי.

       פרשת השחיתויות שנחשפה בעיר ראשון לציון – והחלה לתסוס לפני פחות משנתיים, הייתה צריכה להוביל להתעוררות רבתי בעיר הזו, עד שראש העיר, דב צור, לא יעז להציג עוד את מועמדותו אפילו לחבר מועצת העיר, והכול מתוך בושה של מי שנתפס במערומיו המוסריים. אבל בעיר הזו רק ההיפך מתרחש: דב צור אינו מסמיק מבושה להגיש את מועמדותו שוב לראשות העיר ואילו מספר סיעות מתייצבות לצידו כאילו שמעולם לא נעצר בשל שחיתויות, וכאילו שמעולם לא נחקר "תחת אזהרה".

                              פרשיות פליליות שהגיעו לבית המשפט

       ראשון לציון היא העיר הרביעית בגודלה בישראל. מעל רבע מיליון תושבים חיים בה ושרים וח"כים בעבר ובהווה התגוררו ומתגוררים בעיר. מנכ"לי חברות, אנשי עסקים מצליחים, אנשי אקדמיה מוצלחים, וכמובן ה"שמנה והסלתא" של המקצועות החופשיים נמנים על תושבי העיר. אבל כשניגשים לבדוק מיהם חברי מועצת העיר הזו – מתחילת שנות האלפיים, רק מגלים שמקדנציה לקדנציה רמתם רק יורדת. לא אכנס כאן לשמות ולהשוואות עבר אבל מה שהתפוצץ סביב ניהולה של העיר הזו, בלמעלה מהעשור האחרון, לא צריך להפתיע את מי שמכיר את הפוליטיקאים שניהלו ומנהלים את העיר הזו מימי מאיר ניצן ה"אגדי" ועד לימי דב צור הנוכחי. נכון אמנם שכול עניין הרשויות המקומיות בישראל הוא יותר מענן סבוך ומכוער, ואילו מאיר ניצן ודב צור – שהגיעו לבית המשפט, אינם בגדר חיזיון נדיר, אבל עוד לא הייתה בארץ עיר ו/או ישוב אחד שעשרים ושניים מבכיריו ישבו בכלא – בחקירת מעצר, בעת ובעונה אחת ולכן גם הושבתה העירייה בראשל"צ למשך שבועיים, וזה אירע לא יותר מלפני כשנה לערך! בין הנעצרים היו ראש העיר וסגניו, ראשי אגפים ומנהלי מחלקות בעירייה. והנה, בכול זאת כול הללו קמו מהקרשים הפוליטיים כאילו מעולם לא סרחו!

                                    הבריחה הראשונית מעסקנות

       האדישות הזו – של הפקרת העיר בידי "אינשי דלא מעלי", מזכירה לי סיפורים של ישובים וערים אחרות, אבל במיוחד את סיפורה של סביון הנהנתנית. בסוף שנות השמונים של המאה העשרים שימש אדם בשם שאנן לייזלי כראש מועצת סביון. באותם הימים עדיין לא זינקו לצדדים שכונות וילות של "בנה ביתך", בכמות שכיחה כבימים אלה. סביון הייתה מושבת הוילות והחוילות של ישראל ומאחוריה דידו "הרצלייה פיתוח" בהרצלייה וכפר שמריהו שמעט מצפון להרצלייה. אבל ה"שמנה והסלתא" של המדינה חיה בסביון. מעשירים עסקיים דרך מנהלי המדינה ממש ועד לח"כים ושרים גרו בה. אבל פיתוחו המוניציפאלי של המקום שאף לאפס. פעם שאלתי – באותם הימים, את ח"כ לשעבר מהליכוד והקבלן העל שחי אז בסביון, דודו מור, מדוע הישוב כל כך תקוע ומדוע אף אחד מכול אותי שועי בארץ החיים בישוב אינם נרתמים לניהולה. מור השיב לי כי מאחר וכל החיים בסביון טרודים בניהול בכיר ביותר הרי שאף אחד מהם איננו חפץ להמעיט בעצמו ולהכניס את עצמו לתפקיד של ראש רשות האחראי על פינוי האשפה או הרחבת בית העלמין, ולכן רק המשועממים, הפנסיונרים ומחוסרי התעסוקה מתמודדים לתפקיד ראש הרשות המוניציפאלית של סביון. זו כנראה התשובה ברוב רובן של הרשויות המוניציפאליות בישראל, ובתוספת החשש של מנהל בריא או איש עסקים מוצלח להיכנס לתככים ולמלחמות נמוכות עם עסקנים רדודים המשופעים בתומכים עממיים שפקדו אותם תמורת ליטרת הבשר. אבל בעיר ראשל"צ המצב הזה הוא  הקשה והקיצוני ביותר והוא לא החל בימיו של ראש העיר הנוכחי, דב צור.

                                                מניצן ועד צור

      כבר בשנות התשעים של המאה העשרים הסתבך מאיר ניצן – אז ראש העיר בראשל"צ, בסכסוכים משפטיים. הוא אמנם הורשע בדין אך ללא קלון! ואז התרחש ה"נס השני": באופן נדיר (עד ימינו ממש....) לא ערערה פרקליטות המדינה על אי תוספת הקלון להרשעה. גם פרשיות של "הטרדות" למיניהן עלו כנגדו אך לסוף נגוזו באופן מפתיע. אבל אח"כ המשיך ניצן לנהל את העיר באין מפריע. הוא החל את ימיו הפוליטיים כראש העיר מטעם מפלגת העבודה, המשיך לימים למפלגת "קדימה" ולבסוף נחת בליכוד. הוא ידע לסכסך היטב בין המפלגות הדתיות ואף לקבוע להן את מועמדיהן ומנגד הוא האיש שהחליט, עוד בימי חברותו במפלגת העבודה, מידי סוף קדנציה לזו שאחריה, מי יהיה מועמד הליכוד שירוץ, ומיד לאחר הבחירות הוא גם דאג שאותו מועמד יעלם מהנוף הפוליטי הראשוני ושראשי הליכוד בעיר ינדו אותו. מפרשיות עם קבלנים ועד לפרשיות עם נשים "התעטף" ניצן אבל מקדנציה אחת לרעותה לא רק שהוא לא נפל בכוחו אלא שחברי מועצת העיר הפכו לאפורים יותר ולממושמעים יותר כלפיו. הוא טיפח את הבינוניים ודאג לימים שהללו יכנסו למועצת העיר ברשימות אחרות ויהיו לוייאלים לו. כך למשל הוא זה שטיפח את סגנו לימים – איש ליכוד, את אסף דעבול, ומפעיל שכונתי אפור הפכו לסגנו תוך פילוג הליכוד בעיר. מצחיק הוא לראות את ניצן כהאישיות המוניציפאלית הבכירה במדינה בכול הנוגע לטוהר כפיים, וכמי שעומד בראש וועדות קרואות וממנה אחרות. והוא היה גם זה שידע לבקר את מה שהתרחש בימי דב צור מחליפו – ולהאשים את האחרון בשחיתות. אייך אומרים? "רק בישראל"...

                                             המהפך של דב צור

         דב צור החל כחבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה – בימים שניצן היה ראש העיר ולשלט ללא עורערין במפלגה זו. לימים עבר צור ל"שינוי" של טומי לפיד. הוא הפך לאופוזיציה הלוחמת על "טוהר המידות" בראשל"צ. הוא גם לחם בכול סממן דתי בעיר. אבל כשהגיע לשלטון הכול הסתאב לבסוף עד שפרץ החוצה בימים אלה. גם בנושא הדת הוא עשה מהפך ובשתי הקדנציות האחרות הוא נתמך ע"י ש"ס ו"יהדות התורה" כאשר העברת כספים בעייתית לש"ס נחשפה לא מכבר ע"י מסמכים שהועברו למבקר המדינה. את העברות הללו הוא לא עשה מ"קופת העיר" אלא מ..."קופת ראש העיר"!

                                           ושאר סגני ומנהלי העיר

     מלבד ניצן וכול חבורתו הרי שבפרשיות ה"ריחניות" בעיריית ראשל"צ עלו שאלות מתמיהות ומשפטיות באשר לסגני העבר וההווה של ראש עיריית ראשל"צ כמו אסף דעבול ה"עצמאי" ואריה כהן מש"ס. האחרון מתנה את תמיכתו בדב צור בתנאי שצור ימנה אותו ל"רב העיר" למרות החשיפה המשפטית שהעלתה יותר מתמיהות על הענקת תואר "רב שכונה" לכהן (ואח"כ קבלת התואר "מוסמך לרב עיר") ע"י הרב יונה מצגר (בעת שהאחרון כיהן כה"רב הראשי לישראל".

                                    תמיכת החרדים במושחתים

        אחת הבעיות של המפלגות הדתיות – ובמיוחד החרדיות, בכל עיר ועיר בסקטור החילוני, היא בתמיכתן הקלה במועמדים מושחתים ו/או שדבק בהם תו הפליליות. ההסבר כמובן מנומק בצורך לקבלת כספים ל"מוסדות תורתיים". זהו בעצם קיפול דגל היהדות ועשרת הדברות תמורת שלמונים והענקת מעמד חילול ה' בעצם התמיכה באנשים בעייתים, בלשון המעטה. כך היו וכך הם הדברים גם בראשל"צ. בשיא משפטו של ניצן זכה האחרון לתמיכה מ"רב העיר" ראשל"צ – מהרב יהודה דוד וולפה. האחרון כבר תומך זו הקדנציה הרביעית במועמדים חילוניים ולא במפלגות דתיות וחרדיות כדי לקבל כספים נוספים ומוגדלים למוסד "מצאנו מים" שברשותו, ולא לעבור דרך התקציב הדתי הרגיל. בבחירות 2008 הריצה "יהדות התורה" מועמד שפרש מש"ס – בשם משה יהושע. הלה אמנם נבחר למועצת העיר אך ניתק אח"כ את הקשר עם "יהדות התורה" וגם סירב לרוטציה שהייתה אמורה להתקיים בינו לבין סגנו ברשימה. יהושע טען לימים כי התנתקות מ"יהדות התורה" נבעה מכך שהרב וולפה ואדם בשם שרגא (פעיל "לב לאחים" בעיר) ביקשו ממנו לבצע דיווחים ופעולות כספיות (ב"וועדת התמיכות" של עיריית ראשל"צ) שלא עלו בקנה מידה אחד עם החוק. גם במערכת הבחירות הזו נשארה "יהדות התורה" – והרב וולפה בראשה, לדב צור. הנושא הפילי כאילו שאינו מעניין אותם.

                             הספורט בראשל"צ כבעבועה ניהולית - עירונית

        למרות גודלה של העיר ראשל"צ הרי שקבוצת הכדורגל שלה נעה רוב השנים בליגה השנייה, ואף לשלישית הגיעה עם מעט מאוד שנים בליגה הראשונה, כשהישגה הטוב ביותר בליגת הכדורגל הראשונה היה מקום שישי ושנתיים רצופות בלבד בליגה הבכירה. להווי ידוע שמרגע שהפכה הקבוצה מ"הפועל ראשל"צ" ל"עירוני ראשל"צ" היא רק הידרדרה בעוד שרוב הקבוצות שעברו ממרכזי "הפועל" ו"מכבי" ל"עירוני" – תחת גג העירייה, רק נסקו. ח"כ דוד ביטן – שהיה שנים רבות סגן ראש העיר הנצחי של ראשל"צ, החל את הסתבכויותיו בניהול הכדורגל בעיר מעצם המנדט הפוליטי – עירוני שלו. גם העברת הקבוצה לאייל ברקובי'ץ – בימי דב צור, לא העלתה את הקבוצה הזו למרומי ליגת העל. מנגד ניתן לראות את ההצלחות שנחלו קבוצות של ערים הרבה יותר קטנות מראשל"צ כשהעירייה החלה לנהל אותן כאשדוד, סכנין וחדרה.

      לא לחינם משגשגים הכדורסל והכדוריד בעיר. הענפים הללו מנוהלים ע"י עסקנים מקצועיים והעירייה רחוקה מהם כמטווחי קשת. וכך זוכות הפועל ומכבי מראשל"צ לשלוט ללא עורערין ובלעדית בפסגת הכדוריד הישראלי מזה עשרות שנים ואילו מכבי ראשל"צ בכדורסל נמצאת ברציפות בליגה הבכירה בכדורסל מסוף שנות השמונים של המאה העשרים, ובאמתחתה אליפות אחת ו"גביע הליגה" אחד. מסתבר שכול התערבות עירונית בספורט ובתרבות אינה יוצלחת בראשל"צ משום שבימי ניצן וצור היו האחראים לטיפול בנושאים הללו, מצד העירייה, עסקנים קטנים שמונו על רקע פוליטי זר וקטנוני וללא כישורים לנושא שעליו היו אמורים לנצח.

זו לא המשפחה שלנו

בס"ד

                זו לא המשפחה שלנו ! / הרב אליהו קאופמן

          העיתונות החרדית ידועה כמסחרית נטו – כולל תשלום כתבות מוזמנות, ו/או יחצנו"ת זולה ומפלגתית בנוסח צפון קוריאה. עיתון "משפחה" כנראה שמשלב את שני הצדדים. מלבד כתבות רדודות וחסרות אמינות הרי שהעיתון לא בוחל להכשיל בטריפות ונבילות את הקוראים התמימים שלו. לא אכנס כאן לכול הדוגמאות אבל אגע בכתבה שנכתבה במוסף "בתוך המשפחה" בעיתון זה, ערב סוכות תשע"ט ע"י כתבת בשם גולובצי'ץ. למרות שצלצלתי ושוחחתי אישית עם ה"עורך הראשי" – משה גרילק (שממנו גם הבנתי שהוא רחוק מלשוט בתכני העיתון) הרי ששום בדיקה לא נעשתה אח"כ.  

       בכתבה הזו – תחת הכותרת "יהודים בין גויים", ראיינה הכתבת את רעייתו של ה"רב הראשי" של רומניה והמטירה מלוא מחמאות על הנעשה שם ע"י בעלה של אותה אסתר שפר, על ה"שייגץ" רפאל שפר. בכתבה הזו מתוארת "עבודת הקודש" של ה"רב מטעם" של הפדרציה המתבוללת ו"הישגי מערכת הכשרות" שלו. לפי הריאיון עם אשתו ניתן להבין כי כול יהודי דתי יכול לאכול במסעדות הטריפות של הפדרציה היהודית המתבוללת ברומניה וכי כל חברי הקהילות היהודים הם "יהודים כשרים" ואילו ה"משגיחי הכשרות" הם שומרי תורה ומצוות. אבל כמובן שההיפך הוא הנכון.

     האמת היא הפוכה משום שהתניית הפדרציה המתבוללת עם רפאל שפר מבני ברק הייתה שהוא יאשר את כל "גיוריה" ויאשר את כל "מערכת הכשרות" שלה מימי ה"רב הראשי" הקודם שלה, הח"כ השמאלני לשעבר, מנחם הכהן. שפר לא רק שעמד במילה אלא אף הוסיף מינייה ובייה. ה"משגיחים" שלו נותרו נכרים וגם יהודים מחללי שבת, ה"שחיטה" המשיכה להיות טריפות ונבילות, אבל בימיו המעגל הורחב לא רק למסעדות הקהילה ולבתי נופשיה אלא גם למלונות של נכרים ושל ישראלים מפוקפקים, ולא פעם ללא "משגיח" בכלל. באחרונה – כמו תמיד, שוב פרסמתי מאמרים כנגד האיש השפל הזה ששמו שפר וכנגד עוד עבריין לשעבר מישראל ששמו צבי כפיר – ואשר מעניק "כשרות" למלון בברשוב הרומנית. מסתמא שתיירים רבים מישראל – ברובם דתיים, שוב החלו לשאול שאלות והשותפות של הפדרציה המתבוללת עם "גשר טיולים" כבר לא הספיקה ואז ה"שייגיצים" מרומניה היו זקוקים ל"כתבת פרסום" כדי שהחטאת הדתיים מישראל תימשך באין מפריע. ומי טוב יותר לכך מאשר עיתון "משפחה", שכדאי לבדוק גם מיהם בעלי המניות שלו ?!

         כבר לפני כשש עשרה שנה שימש העיתון הזה בימה לכתבה דומה, "כתבת פרסום" חיובית למעללי הפדרציה המתבוללת של רומניה. זה היה לאחר שאז התגוררתי ברומניה ושימשתי כרבה של קהילת "אוהל שרה" שם. בכול פעם שעליתי על בעיה מיד הדבר פורסם בכול התקשורת הדתית והחרדית בארץ ואף בתקשורת החילונית בישראל ובתקשורת היהודית בחו"ל. "יום השישי", "הצופה", "יתד נאמן", ה"גואיש כרוניקל", "הגואיש טריוביון", "מעריב", "מחלקה ראשונה", "יום ליום" היו רק חלק מהשמות שפרסמו את מה שבאמת שווה הפדרציה המתבוללת של רומניה. ואז לפתע נחת ברומניה כתב של העיתון

"משפחה" – כרמלי שמו, ותוך כדי אכילת הטריפות והנבילות במטבח הפדרציה הזו, בבוקרשט, הוא גם תיאר כמה רמת ה"כשרות" גבוהה שם, מבלי לפגוש שוחטים, ומבלי לתחקר רבני קהילות אחרים ובראשם את כותב שורות אלה. לאחר סיקור של יום בבוקרשט הבירה הוא חזר לארץ ואילו אחת מאחיותיו של אותו מנחם הכהן עדכנה אותי כי אחיה עמד מאחורי "הסבם מסחרי" בין הפדרציה המתבוללת לעיתון "משפחה". אני מניח שגם הפעם זה קרה, שהרי כיצד יתכן שמעללי דת בארץ נידחת כזו לא יחקרו ממש ע"י עיתון המכנה את עצמו "חרדי" ואח"כ עוד יוחצנו כ"מהודרים"?

        ראו הוזהרתם, לא לגעת, ובוודאי שלא לקנות את העיתון הזה.

                                            "דגל הטומאה"

       את מעללי אלה המתקראים "דגל התורה" כבר פרסמתי לכם למכביר אבל התעלול האחרון שלהם בחיפה הוא כבר באמת צורב גם למי שמכיר היטב את ה"שייגיאדה" המנהלת אותם בימים אלה, וההופכת את רבניהם לבדיחה בעני הציבור. להבדיל מלפני חמש שנים הרי שבבחירות המוניציפאליות הקרובות תרוצנה בחיפה שלוש רשימות חרדיות ולא עוד רשימה אחת ו"מאוחדת", כלפני חמש שנים. "יהדות התורה" התפלגה שם לשתיים – אגו"י ו"דגל התורה", ואילו ש"ס תרוץ אף היא באופן עצמאי. והנה – בתמיכה לראשות העיר מתפלגים החרדים. אתם וודאי תזועזעו מכך שאגו"י וש"ס הביעו תמיכה בראש העיר

המכהן – יונה יהב, איש אנטי דתי מוצהר, אבל שמעו במי תומכת "דגל התורה" – ובראשה "מיכי" (שם ציוני במקום המלאך מיכאל...) אלפר. הללו תומכים באישה אנטי דתית קיצונית – שיהב הוא "צדיק" מולה. מדובר בגב' קאליש – רותם ממפלגת העבודה ואשר אנשי מר"צ עומדים מאחוריה. מלבד כל הציטוטים הגזעניים שלה נגד היהדות והחרדים הרי שהגב' האנטי דתית הבטיחה לרפורמים ולקונסרבטיביים את ה"מועצה הדתית"! אלפר כנראה כואב את אי מינויו בעבר לסגן ראש עיר ומחליט לנקום לטובת הרפורמים שר"י! זו היא "דגל הטומאה" על "גדולייה" ושקריה. את המפלגה הזו צריך לאבד מן הארץ: היו"ר, ח"כ משה גפני, ידיד קרוב של שונאות היהדות הגדולות ביותר בישראל כהח"כיות מירב מיכאלי ושלי יחימובי'ץ ושל זהבה גלאון, יו"ר מר"צ לשעבר. אלפר מחיפה הוא כאמור שותף לרצון להפוך את "רבנות חיפה" לרפורמית. הרב יהודה דוד וולפה - ה"רב הראשי" של ראשל"צ, ואיש "דגל התורה", מביא לתמיכת "יהדות התורה" בראשל"צ, כבר קדנציה רביעית ( כעשרים שנה!), לטובת רשימות חילוניות ואנטי דתיות נגד ש"ס וה"בית היהודי". בקרית גת "דגל התורה" חברו לאחיינו של וולפה הליטאי מראשל"צ – לרב וולפה מה"משיחיסטים" של חב"ד. וכך הלאה וכך הלאה, משרדי "דגל התורה" בבני ברק משמשים כ"מוייסר" עבור הצבא הציוני וכל מי שפונה אליהם בעזרה לשחרור מהצבא הרי ששמו מיד מועבר לצבא והוא מגויס. בקיצור, למינים ולמלשינים אל תהי תיקווה.

                               "הישוב הישן" כמושג לגניבת דעת

      זה היה צפוי. מי שנכנס למיטה עם חיות הרי שיוצא עם קרציות. הברית המשונה בין ה"עדה החרדית" – שעמדה לפני פילוג בין תומכי הגאב"ד לראב"ד, לבין המפלגה הציונית והלאומנית "בני תורה" גידלה פרעוש ש"בני תורה" מטפחים אותו. במקום השלישי ברשימת "בני תורה" לעירייה הציונית והאנטי דתית בירושלים הציבה "בני תורה" מועמד מה"ישוב הישן", וב"עדה החרדית" לא יודעים מה לומר בעניין. לא לחינם משתמשים האחים התאומים של "דגל התורה" במושג "הישוב הישן" לגבי המועמד המצחיק והליצני הזה. השם "הישוב הישן" אמור להוכיח את ניצחונם על ה"עדה החרדית" – בעיני הפטרונים הציונים (כניר ברקת למשל...) ולהראות כי גם מה"עדה החרדית" יצביעו לעירייה הציונית. כך יוכלו הליטאים הציונים והלאומנים מ"בני תורה" לגנוב קולות מאלה שמעולם הצביעו בבחירות ציוניות. אבל המושג ה"ישוב הישן" איננו בהכרח שווה בהבנתו לאנשי "מאה שערים" ולקנאים ל-ה'. ב"ישוב הישן" נכללים גם הנשיא הציוני ששמו ראובן ריבלין וגם כול חמולת פרוש הלאומנית נמצאת תחת השם הזה וכו'. אבל גניבת הדעת של תלמידי ה"מיזרוחניק" אוירבך מצליחה משום שלא רק שה"עדה החרדית" התחברה עם הלאומנים הללו – שעיתונם לאומני לא פחות מ"ישראל היום" של הליכוד, אלא משום שבהתחברות הזו ה"עדה החרדית" ביטלה את עצמה והפכה לצל של הציונית החרדית הלאומנית. רק אזכיר שבאסיפת התנגדות לצבא – שלה שותפו "בני תורה" עם ה"עדה החרדית", קם רב לאומני מההתנחלות ביתר – יעקב תאופיק שמו, והסביר כי הצבא הציוני יכול לוותר על גיוס החרדים שהרי "במלחמת ששת הימים ניצחנו בשישה ימים את הערבים בלי חיילים חרדים". חסידי סאטמר שם נשכו את שיפתותיהם משמיעת נאומו של התאופיק הזה...

לתבוע את חזן על פי חוק לשון הרע

בס"s

לתבוע את חזן על פי "חוק לשון הרע" / הרב אליהו קאופמן

         יש להפריד בין דת למדינה ולהתייחס בחומרה להאשמותיו של ח"כ אורן חזן כנגד לוסי האריש – הלוי, אחרת ישראל תהפוך למדינה שה"בגידה" איננה על רקע "ביטחוני" אלא על רקע אתני ודתי

       מאז כניסתו של חזן לפרלמנט הישראלי השתדלתי לא לצאת נגדו – בשום מקום שכתבתי מאמרים, ובוודאי שלא יצאתי נגדו בהתקפות פראיות וזולות למרות החוסר טאקט שלו ולמרות היותו פרובוקאטור להנחתה. פשוט חשבתי שלא כדאי להצטרף להתקפות הקיצוניות עליו, שבאו לא פעם ממקום די נמוך של בסיסים גזעניים. לגבי הוא לא היה הח"כ הראשון (וכנראה שגם לא האחרון...) שהאגרסיביות והוולגריות שלהם לא יכירנה מקומה בפרלמנט נורמאלי. לא פעם הייתה לו גם יצירתיות של הומור אבל מנגד לא פעם היה פיו יורק תגובות שמתאימות יותר לנער שוליים מהברזלים השכונתיים. הוא לא היה השוביניסט האנטי נשי הראשון בפרלמנט הישראלי אבל נגדו היה קל יותר לצאת במתקפות. ולכן אני לא רציתי להיות בין שופכי דמו. אבל תגובתו לגב' לוסי האריש – הלוי על חתונתה, שכנעה אותי לקרוא להסרת חסינותו ולהעמדתו למשפט על הוצאת שם רע והכפשת שקר, ועוד שקר המייחס לגב' האריש – לוי דמות של טרוריסטית ובוגדת במדינה, וכל זאת רק משום מוצאה הערבי ודתה המוסלמית.

                                           הנקודה המשפטית

        לפני שאתמקד בטענותיו ה"דתיות" של חזן – וגם בקריאתו של שר הפנים, אריה דרעי לגב' האריש – לוי "להתגייר", הרי שמה שבאמת היה חמור בדבריו של ח"כ חזן הייתה בהאשמתה של גב' האריש – לוי ב"פיתויו" של בעלה הטרי, צחי הלוי, להתחתן איתה "כדי להרוס את מדינתנו". גב' האריש – לוי ידועה מזה שנים לא מעטות בקו העצמאי שלה לטובת המדינה והציונות. אני רחוק מלהסכים עם דעותיה החריגות אבל מנגד אין עוול גדול יותר מלהאשים – ולו ברמז, ערבייה מוסלמית בבגידה ובהרס המדינה כאשר הגב' הזו נמצאת בחרמות ובאיומים אפילו מצד בני משפחתה הערבים על תמיכתה במדינה ובציונות. על השקר הזה היו צריכים גב' האריש – לוי ובעלה הטרי לתבוע את הסרת החסינות מח"כ חזן ואת העמדתו לדין על הסתת חינם. דת לחוד ומדינה לחוד. צביעותו של ח"כ חזן פשוט מרקיעה שחקים.

                                       "הדאגה" המזויפת של חזן

             אם באמת אדון חזן דואג לילדים העתידיים של המתבוללים היהודים הרי שהוא היה צריך לצאת מזמן בהצהרה יומית לאחר כול לילה שבו עשרות נשים מחבר העמים הצליחו באמת לפתות יהודים, ולא רק להתחתן עימן, אלא לפני כן לגרום להרס בתים רבים בישראל שהותירו את המפותים ריקים, לאחר שהתגרשו מנשותיהם והותירו לאנחות את ילדיהן, ולא פעם לא רק עבור נכרייה אלא כזו שהמקצוע שלה שייך לעולמות התועבה. אבל חזן מעולם לא נשמע ממרר בבכי על אותם יהודים שילדיהם גדלים כנוצרים, ולא פעם גם עוזבים את ארץ ישראל. חזן חכם על אישה שמותקפת בעיקר מהצד האתני והדתי שלה. אפשר בהחלט להתנגד להתבוללות אבל לשם כך לא צריך להאשים אישה מוסלמית ב"פגיעה במדינה", כאשר בעלה הטרי איננו איש שמאל ישראלי טריוואלי אלא קצין לשעבר בצבא, שבילה את חייו בצעירותו לצד אביו באירופה, במשימות ביטחוניות עבור ישראל. אם לחזן כל כך כואב מהעניין היהודי – דתי מדוע הוא אינו יוצא חוצץ על כך שמפלגת הליכוד שלו היא מפלגת הימין היחידה בעולם שיש לה פרלמנטר המיצג את תרבות התועבה, כעמיר אוחנה? הרי בעבירה הזו התורה נוקטת ב"מות יומת", יותר מאשר בעניין ההתבוללות. מתבולל יהודי פוגע בעם ישראל אבל איש תובעה נלחם נגד כול הילודה בעולם. אם לח"כ חזן איכפת מה"כבוד היהודי", אזי, מדוע הוא עצמו נפגש עם ראשי האנטישמים והניאו נאצים בבולגריה וגם מחריש כשחבריו מהליכוד עושים זאת עם שאר הניאו נאצים של אירופה? ובכלל, כשבני גופשטיין יצא נגד הנכריה של יאיר נתניהו הרי שח"כ חזן החריש.

                                          כניסת  חזן לפרלמנט כמשל

          גם בליכוד – כולל בנימין נתניהו, היו מדיפים להקיא את האיש הזה, ששפת הביבים של הרחוב שגורה בפיו כמו שיניים. כניסתו של חזן לפרלמנט צריכה ללמד את חברי מפלגתו (אך גם חברים במפלגות אחרות) כי יש להריץ מועמדים רציניים גם במקומות שלא נחשבים "ריאליים" כדי שלא תקרה הפתעה לא נעימה והמקומות ה"לא ריאליים" יהפכו ל"ריאליים" ויכניסו לפרלמנט כאלה כמו אורן חזן למשל... לחזן יש לקצץ את הכנפיים בבית משפט כדי שאחרים כמותו לא ילחצו בקלות על הדק ההכפשות של "אויבי המדינה" כנגד אנשים חפים מפשע. בגרמניה של 1933 עלתה מפלגה שבשלטונה "אויבי המדינה" לא סומנו על רקע "ביטחוני" אלא עפ"י מוצא אתני ודתי. כדי שזה – חס ושלום, לא יקרה בישראל הרי שצריך לטפל בחזן באופן משפטי ומיידי, ובכול החומרה. לאחרונה הפך חזן ל"פרשן דתי" בערוצי הטלויזיה. המגמה ברורה: לא להזמין חרדים ודתיים באמת להגן על היהדות, על הכשרות ונגד ההתבוללות אלא להשתמש ב"ליצני חצר" חילוניים להגנת היהדות כדי שציבור הצופים לא רק יתעב את הדת אלא גם ילעג ויצחק ממנה. חזן כניראה לקח ברצינות את תפקידו וכמי שהכיפה איננה חלק מפדחתו ואשר שמירת השבת ממנו והלאה, הוא החל לתפקד כ"מטיף דתי" עפ"י תסריטים זולים. חזן הוא עוד תוצר שהתקשורת מטפחת אותו בתנאי שרק יגרום נזק ליהדות ולדת.

                            דברי ההבל על הצורך ב"גיור" שאיננו גיור

         אם רק חזן היה קורא לגב' האריש – הלוי "להתגייר" הרי שיתכן שלא הייתי מגיב דתית על דברי ההבל הללו, אבל לצערי הרב הרי שה"לוליין הפוליטי" מספר אחד בישראל, שר הפנים אריה דרעי, הצטרף לבדיחה הזו, שעלולה לעלות לנו בעוד חרב פיפיות של "גרת חלומות". ראשית, אפילו מבחינה לאומית – ציונית אין הקריאה הזו כל כך חכמה, בלשון המעטה. לפני שנים שוחחתי עם אדם בשם פר' ואסילי בורלוי – נשיא אוניברסיטה בעיר הרומנית יאסי, והודיתי לו על עזרתו ליהדות בעירו בפרט ובמדינת רומניה בכלל. בתגובה חייך אלי הפר' וציין בחיוך של חצי הלצה כי "אולי בעתיד אתגייר". מיד השבתי לו – גם אני בחיוך של חצי הלצה, כי מוטב שלא יתגייר, כי כרומני נוצרי הוא מסייע לנו הרבה יותר מאשר אילו היה הופך ליהודי. ולנמשל: האריש – לוי, כערבייה ומוסלמית, עושה שרות למדינה ולציונות גדול פי כמה מאשר אם הייתה "מתגיירת". לחזן זה מתאים לקשקש שטויות אבל מדרעי הייתי מצפה ליותר חכמה ומחשבה. אבל מאחר ואינני ציוני הרי שברצוני להביא גם את הצד הכול כך דתי שאסור לרצות שגב' כזו, חס ושלום, תתגייר. לפני מספר שנים עלתה באזור ת"א בעיה סבוכה מבחינת יהדותן של שתי אחיות שעמדו להינשא, ואשר סיימו את התואר האקדמאי השלישי שלהן. האם ושתי בנותיה – אז עדיין ילדות קטנות ורכות, עלו לארץ בראשית שנות התשעים של המאה העשרים מרומניה, מיד לאחר נפילת הקומוניזם שם. האב – רומני נוצרי, נותר ברומניה לאחר שכבר התגרש מהאם. האם טענה כי אימה הייתה יהודיה ואילו לגבי אביה היא הודתה שהיה רומני נוצרי. שנים מספר אח"כ החליטה ה"רבנות הראשית לישראל" שצאצאי אלה שעלו בעשור שלאחר נפילת הקומוניזם במזרח אירופה יבדקו שוב כאשר יעמדו לפני נישואין, גם אם בתעודת הזהות שלהם יופיע הסימן ליהדותם. התקנה הזו עלתה משום גילוי ריבוי התעודות המזויפות ליהדות באותן מדינות, שלאחר נפילת הקומוניזם ועם פתיחת שערי העלייה לישראל. גם שליח הסוכנות קרסו לנוכח הרמאויות ואי כיבוד החוק במדינות הללו, שעדיין פרפרו בין הקומוניזם ממנו יצאו לחופשי לערכים פסדו דמוקרטים שלא היו אלא "ערכים" אנרכיסטים. כך גם נהגו בשתי הבנות הללו כאשר עמדו להינשא – בתחילת העשור השני של המאה ה-21. בתחילה היה נראה כי הכול עניין רשמי ואפילו הסוכנות שלחה מכתב ל"ביה"ד הרבני" בתל אביב להכיר בבנות כיהודיות ולתת להן אישור נישואין. כך פעל גם נציג מחלקת הקידושין ב"בעת הדין הארצי" בירושלים, הרב אשר הרנטרויא. אבל אז התעקשו ברבנות גבעתיים וב"ביה"ד הרבני" בת"א שהרב יואל טוביאס מבני ברק – יוצא רומניה ומעורב בנעשה שם, יבדוק אף הוא את העניין. נקודת זכות נוספת הייתה לעניין האישור ליהדותה של הסבתא. לאם הוענק האישור בפדרציה היהודית של רומניה עוד בחייו של הרב משה דו רוזן, שהיה הרב האורתודוכסי המוכר היחיד (מחוץ לרבה של הקהילה החרדית בהונגריה) בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטית. מנגד לצאצאי רבני רומניה – שהרב רוזן עיכב את יציאתם מרומניה בימי הקומוניזם, היו חשבונות שלילים לא מעטים עם הרב רוזן, ובכלל זאת גם היה הרב יואל טוביאס, שאביו עוכב בעלייתו לישראל. אי לכך טען הרב טוביאס כי אישורי הרב רוזן אינם תקפים בנוגע ליהדות גם אם נחשב ל"אורתודוכסי" וכי האישור שניתן ליהדותה של הסבתא היה בבחינת "גניבת סוסים" בין אימן של שתי הבנות לבין סגנו של הרב רוזן, מר תיאודור בלומנפלד, שר התחבורה הרומני בימי צ'אושסקו, שליטה הקומוניסטי של רומניה עד סוף 1989. לפני שעיינתי במסמכים חשבתי לתומי שאמנם הרב טוביאס – למרות קשריו הבעייתיים עם פדרציית היהודים המתבוללת של רומניה, אזר אומץ והחליט להילחם למען אי הכנסת נכרים בכרם ישראל. אבל אז נפל לידי מסמך שבו אמנם הרב טוביאס כותב לאם ולבנותיה כי לא יאשר את יהדותן אך הוא מייעץ לבנות לפנות ל"גיור" של מספר חודשים, וכישראליות בעלות שלושה תארים אקדמאיים הן כבר תעבורנה את המבחנים. וכאן הייתה המכשלה. מצד אחד פסל הרב טוביאס את יהדותן של השתיים אבל מנגד הוא שלחן "לעבור מבחנים ליהדות" באופן תיאוטרטי ביודעו כח הן חילוניות גמורות ולעולם לא תשמורנה מצוות, וכי חתניהן לעתיד אף הם חילוניים ללא שום יוצרה לשמור יהדות. זהו בעצם חטא על פשע ופה פשוט הרב טוביאס הציע להן במקום להיכנס כנכריות לכרם ישראל מהדלת הקדמית הרי שהן תעשינה זאת כנכריות מהדלת האחורית. בסיפור הזה נזכרתי כשחזן – ואחר כך דרעי, קראו לגב' האריש – הלוי "להתגייר".

                                 האריש – הלוי בשרות עתידי של הרפורמים

        אם חס ושלום "תתגייר" גב' האריש – הלוי הרי שהיא בוודאי שלא תשמור מצווה אחת אפילו ומכאן שלהלכה "גיורה" איננו גיור אמת והיא תהיה ותחיה כנוכריה בכרם ישראל. יתרה מכך, לגב' הזו – מהתקשורת הישראלית, ישנן דעות מוצקות מדי לגבי אנטי דתיותה וכשהיא "תתגייר" למראית עין היא מיד תהפוך אח"כ לסמן אנטי דתי נוסף שיסיע לאנטי דתיים ולרפורמים והקונסרבטיביים להכות בדת ישראל. את כול הרעל האנטי דתי שהיא זורעת ומטיחה כיום באסלאם היא תעשה זאת פי כמה, וללא פחד של פיקוח נפש, ביהדות. עם כול הכאב על עתידם של ילד או שניים שהיא תוליד כנוכריה, ושלא יהיו בכרם ישראל, עדיף שהיא לא תזיק לתוכו של כרם ישראל ותוליד אח"כ ילדים שיהיו אף הם בבחינת "ערב רב" מזיק בתוכנו. את תגובתו של ח"כ חזן – ל"גיור" פיקטיבי אני מבין. זהו חילוני הולל שמניח ידו על ההלכה כשזו נותנת לו תירוץ ללאומניותו האנטי ערבית אבל שמצידו תיהרס ההלכה ועל חורבותיה יקום עם "ישראלי" לאומני אך כופר בתורת ה', ולשם כך גם גב' האריש – הלוי תתאים לחזן. אבל שוב, מה לדרעי ה"חרדי" שלמד בישיבת "חברון" המהוללה ולמהלך "גיור" פסול מעיקרו?! לאמיתו של דבר הרי שמשרד הפנים – גם בראשותו של דרעי, אישר אלפי מקרים של הכרה ממלכתית ב"גרי חלומות" שהם ובני משפחותיהם מעולם לא שמרו אפילו מצווה אחת. אבל פתיחת הפה של דרעי לא הייתה מתוזמנת ומצדדת ברעיון של ח"כ חזן אילמלא לא היו קמים ביום רביעי (ה-10 לאוקטובר 2018) מבקרים יהודים רבים נגד דרעי, וגם בתקשורות המקומיות בישראל, וטוענים נגדו על שתיקתו בעניין עריכת השקת ספר ילדים לערבי - ישראלי שרצח חייל ואשר ראש מועצת באקה אל ג'רבייה – עירו של הרוצח, ערך את הטקס הלה ביוזמה עירונית ואילו דרעי לא ביטל זאת, מתוקף סמכותו כשר הפנים. דרעי – שהבחירות כבר לפתחו, חושש מתדמית של "שמאלני", ועוד כשמפלגתו ש"ס לפני קריסה נוספת, ולכן חשוב לו, על חשבון ההלכה, היהדות ועל גבה של גב' האריש – הלוי, לאגף מימין את בני גופשטיין ואת אנשי "להבה", שדווקא הפעם החרישו (יחד עם עו"ד איתמר בן גביר), ובחוכמה עשו זאת.

                                            הסוד של סודיות החתונה

           יש גם לציין כי גב' האריש – הלוי שמרה בסודי סודות את נישואיה לאו דווקא משום פחדה מחזן – כלב נובח שלא נושך, אלא דווקא מהמגזר בערבי – מוסלמי ומבני משפחתה, שאחד מצאצאי המשפחה אף רמז כעל נקמה על "כבוד המשפחה". נישואיה לא היו לאיש שמאל אלא לקצין ישראלי לוחם שלפי תפיסתם יש לו "דם על ידיים". האריש – הלוי כבר יזמה בעבר תכנית טלויזיה שבא הסבירה מדוע לא תינשא לערבי והוריקה את פני הגבר והמשפחה הערבית. תוכנית זו נוצלה עד תום על ידי בני גופשטיין להשחרת החברה הערבית וכנגד מגע של יהודיות עם ערבים. וחוץ מזה הגב' האריש – הלוי איננה חוסכת, באפן יומי – ומזה שנים רבות, להטיח את ביקורתה הפוליטית נגד הפוליטיקה הערבית ונגד הפלשתינאים ומתקשרת לחיוב גם את הקיצוניים הלאומנים ברחוב היהודי. אי לכך לא לחינם חששה לחייה גב' האריש - הלוי. ח"כ חזן – בביקורתו נגד הגב' הזו, נתן עוד דחיפה לרחוב הערבי ללעוג ל"משת"פית" שלהם, שלמרות  התחנחנותה לציונות הרי שזה לא עוזר לה למצוא חן בעיני חלק ניכר מהרחוב היהודי, וזאת רק בשל מוצאה הערבי ודתה המוסלמית.    

עוד מפלגת לוויין ימנית

בס"ד

                  עוד מפלגת לווין ימנית / הרב אליהו קאופמן

         בני גנץ הוא עוד מפלגת לווין ימנית ההגיד של מרכז – שמאל. בקיצור, ציבור המצביעים הפריירים לא מת אלא פשוט מתחלף

   הופעתו של בני גנץ – רמטכ"ל לשעבר, בשמי הפוליטיקה של המדינה, ועוד ערב הבחירות לפרלמנט הישראלי, איננה מפתיעה איש. זה שוב הפך לאופנה שכיחה בעצם החיזיון של הקמת "מפלגת מרכז" חדשה עם גנרל מרכזי. לרבים זה ניראה כמו עוד בעיה של הליכוד אבל למעשה זה צריך להתקבל כעוד תעלול של הליכוד לזכות בקיומה של "מפלגת אויר" שתנתב את קולות מצביע המרכז והשמאל המתון למפלגת לווין, שלאחר הבחירות תחזור לבסיס האם שלה, ששמו "ממשלת הליכוד", ושתותיר לעוד קדנציה את מפלגות העבודה ואת "יש עתיד" בשכיבה פרקדנית על קרשי הפוליטיקה הישראלית.

                                             מ"קדימה" ועד גנץ

   מאז הקמת "קדימה" הידלדל כוחו של השמאל ושל המרכז. בשעתו הייתה זו מפלגת "קדימה" – מפלגה ימנית לחלוטין, שקטפה את רוב קולות המרכז והשמאל, ובשנת 2009 הביא הדבר לחזרת הלכוד ונתניהו להגה השלטון בישראל, ולהתפוררותה של מפלגת העבודה, עד אז היריבה לשלטון הליכוד. בחירות 2013 אמנם מחקו כמעט כליל את "קדימה" ושוב החזירו את מצביע המרכז והשמאל למפלגת העבודה ולרסיס של מפלגתה של ח"כ ציפי לבני אך מפלגת לווין אחרת "דגה" שוב חלק לא מבוטל מקולות המרכז והשמאל: הייתה זו מפלגת "יש עתיד", שלאחר זכייתה הגדולה דאז כמובן שצרפה את עצמה לממשלת נתניהו. בשנת 2015 היה זה תורו של משה כחלון – לעבר איש ליכוד מרכזי, שהקים מפלגת לווין שתסחוף קולות מהרכז והשמאל ואח"כ תעביר את עצמה לממשלת הליכוד, כשהעבודה – והפעם גם "יש עתיד", יישארו עוד קדנציה על הקרשים הפוליטיים וילקקו את פצעיהם. אם בבחירות 2013 הופעל לחץ כבד על כחלון, מצד הליכוד, לא להקים רשימה עצמאית הרי שבשנת 2015 הלחץ נעלם. נתניהו ידע בשנת 2013 כי הופעת כחלון באופן עצמאי עלול לגרור קולות מהליכוד, אבל ב- 2015 הבין נתניהו כי כחלון יזכה במאוכזבי המרכז שיצביעו לו במקום ל"התנועה" של לבני (שנבלעה בתוך מפלגת העבודה) וגם במקום ל"יש עתיד". בבחירות הקרובות הפך יאיר לפיד לאיום ממשי ולכן היה צורך לנתניהו בעוד מפלגת לווין חדשה שתנגוס ב"יש עתיד", ובמיוחד תרסק את מפלגת העבודה – שאבי גבאי ידע היטב ל"צובעה" בצבע ימני חיוור כדי להעלים ממנה את כוחה בקרב מצביעיה. נתניהו הבין היטב כי מפלגת הלוויין של כחלון לא תספיק הפעם, גם מעצם צניחתה בסקרים.

                                השותפה של גנץ להמראת הלוויינים

      בני גנץ היה רמטכ"ל שמונה בימי ממשלת נתניהו אך ע"י אהוד ברק, שהיה אז שר הביטחון. הוא איננו צבוע בצבע ימני בוהק למדי ולא חסרים פתאים שבכלל יאמינו שהוא איש שמאל מתון. גנץ כבר ניהל מו"מ לא מכבר עם הליכוד אך התועלת האלקטוראלית נגד העבודה ולפיד, שהוא יכול להביא לליכוד, גדולה פי כמה מהקולות שהוא יביא ברשימת הליכוד. גנץ אמור להביא למעלה מעשרה מנדטים מהמרכז ומהשמאל ולבסוף להעבירם על מגש של כסף לעוד הקמת ממשלת ליכוד – ימין. לתסריט הזה תצטרף גם גב' אורלי לוי – אבוקסיס, שמעולם לא הייתה אשת ימין, ושתקטוף שישה מנדטים מהמרכז ומהשמאל ואח"כ תעבירם גם היא לממשלת נתניהו העתידית. מסתבר שהיא בכול זאת למדה משהו בפוליטיקה מאביה...

                               המעטת הכוח החרדי והחלשת הימין הדתי

       לא לחינם מעוניין נתניהו בבחירות. הוא יודע כי אם יוגש כתב אישום נגדו הרי שתוצאות של בחירות מאוחרות יותר יראו פחות טוב עבור הליכוד. כל משבר "חוק הגיוס" הוא עבורו רק תירוץ לבעיה האמיתית שלו, ועוד כשהוא רואה את אשתו על ספסל הנאשמים בבית המשפט. בכלל, השר ישראל כץ ובני גנץ הם חברים מילדות ממושב קטן בדרום ששמו כפר אחים ואבותיהם עלו מאותו מחוז במזרח טרנסילבניה, ששמו מרמורש ושהיום הוא כלול ברומניה. בטוחני שאחוות המושבניקים – גם בדור השני, יוצקת גם היא תסיסה פוליטית לעתיד המשך ממשלת נתניהו, אולי בפרק ברביעי שלה והשלישי הרצוף שלה. כבדרך אגב, כחלון בתוספת גנץ ולוי – אבוקסיס עשויים להפוך את החרדים בעתיד לפחות משמעותיים בקואליציה וגם לחסום את ה"בית היהודי" ואת בנט ושקד מהשפעה עולה. אני גם מהמר שאחוז החסימה לא יורד ע"י נתניהו כי עבורו זו פשוט התאבדות פוליטית לקבל בעתיד את ברוך מרזל כח"כ, שאלי ישי לא יוכל לרסנו. כאילו שרק את צרת הוספת מרזל ודומיו לבנט ול"בית היהודי" היה נתניהו צריך בימים אלה...   

שושנה בין הקוצים

בס"ד

                 שושנה בשדה קוצים / הרב אליהו קאופמן

         דבריה של האחות הסייענית שושנה שחם – על גניבת ילדי תימן, איננה בבחינת סנסציה. כבר לפניה נחשפו הדברים אך מישהו תמיד ידע להשתיק את האמת.

     עדותה של עוזרת האחיות ממחנה ראש העין – על גניבת הילדים שהתרחשה מול עיניה לפני עשרות שנים, הייתה צריכה להיות אות לעלייה המונית לקברו של הרב עוזי משולם כדי לבקש ממנו סליחה. אילמלא האיש הזה לא היינו מגיעים לרגע הזה. הייתי מציע גם לעלות לקברו של שלמה אסולין הי"ד שנרצח ביהוד במסגרת אותו הניסיון להשתיק את האמת. אני רחוק מלהביע פליאה ואף זעזוע מעושה על מה שהגב' הזקנה הזו סיפרה. כולנו ידענו את האמת מהרגע שהמשטרה כפתה על הרב עוזי משולם את הה"התבצרות" המפורסמת שלו. יותר נכון, כבר שנים רבות קודם לכן ידעו כולם את האמת אבל יותר מדי אשמים היו אז בחיים והנושא הושתק שוב ושוב. כיום השרים שניהלו אז את גניבת הילדים נמצאים עמוק באדמה ונשמותיהם נצרבות בגהינום. אני אהיה האחרון שיבוא בטענות לאישה הזקנה הזו על שפתחה את פיה כול כך מאוחר (בגיל 80...) ועל ביתה שחשפה זאת רק חמש שנים אח"כ, כשאימה כבר הייתה בגיל 85. טוב לפחות שהן פתחו את פיהן, האחרים והאחרות עדיין ב"דום שתיקה", ויש כאלה שכבר לקחו עימם את הסוד הנורא הזה לקבר החשוך.  אין ספק שיום המיתה הוא גורם מפחיד. הגב' שושנה שחם החלה – כמו רבים אחרים ברגעי האמת שלהם, לחוש שיום הדין האמיתי מגיע ושפתיחת הפה וסיפור האמת הם קרש ההצלה שלה ושל אחרים ליום שלאחר יום המיתה. זוהי תכונה רוחנית שה"זוהר" הקדוש מדבר עלייה רבות. אבל ישנם רבים אחרים שגם כאשר עמדו על פתח הגהינום לא עשו תשובה כמוה. יכול להיות שלרבים הכול נראה אבוד מבחינת חשיפת האמת אבל לא כך הם הדברים. יש עוד מה לחשוף.

                                             העדויות האחרות

       למעשה הרי שעדותה של גב' שחם איננה בבחינת סנסציה. כבר העידה על כך גם גב' שולמית מליק, שטיפלה בילדי תימן של אותם ימים וגילתה כל בוקר כיצד ילד אחר ילד נעלם ע"י קבוצת נשים מסתורית. גם סמנכ"ל משרד הסעד לשעבר העיד על כך שהגניבות היו שיטה אך בסופו של דבר הוא הושתק. גם סגן שר העבודה והרווחה לשעבר – מנחם פרוש המנוח, פתח את פיו בנושא וגילה טפח אך משהובטח לו ע"י חסידות גור כי בנו מאיר יועמד שוב בראש רשימת "יהדות התורה" בשנת 1999 הוא נסוג לפתע. אח"כ נימק את נסיגתו בפחד שיבולע לו אבל קשה לי להאמין שפרוש כל כך פחד, שהרי אפילו מאיש ה"מאפיה" האגדי, מאיר לנסקי, הוא לא פחד לנעול לו את שערי הארץ ולהופכו ליהודי הראשון שלא חל עליו "חוק השבות"...

                                           יש עוד מה לעשות

          כדי שלא להרפות מהפרשה צריך לזרז את פתיחת תיקי האימוץ מיידית במקום לדחות את פתיחתם בעוד כמה עשרות שנים. כיוון אחר הוא להפעיל לחץ על כאלה שנותרו בחיים ואשר שתיקתם עדיין רועמת. כך למשל חי עימנו עדיין שלמה הלל ששימש שר משטרה של מפלגת העבודה והיה ח"כ בימים ההם, כאשר שוד הילדים התחולל. יפה היה לתחקר את הישיש המופלא הזה על מה שהוא שמע ועל מה שהוא ידע על הפרשה, כאיש סודם של ראשי מפא"י ההיסטורית וההיסטרית דאז. גם מדרכי בן פורת – עוד עסקן יוצא עירק דאז, חי עימנו ובוודאי שהוא יודע על אותן גניבות. היה טוב לשאול אותם על אותן תלונות של יהודים אומללים – חלקם אפילו בני עדתם העירקית, שילדיהם נגבו אבל תלונתם מעולם לא נחקרה. כדאי גם לפנות לאסיר המשוחרר – משה קצב שמו, ולשאלו מדוע לא נענו לו כשביקש כשר העבודה והרווחה לפתוח את תיקי האימוץ במשרד שעליו הוא אמור היה למשול, ומה הייתה הסיבה לסירוב שנתנו לו אותם אנשים עלומים, ומי היו אותם העלומים? יש לפנות ולתחקר תחת אזהרה את השופטים שהתנו את שחרורו של הרב עוזי משולם בהפסקת פעילותו בחקירת היעלמם של ילדי תימן והמזרח. אם באמת היה הרב משולם אלים וכו', אזי, ההתניה הייתה צריכה להיות בתחום הביטחון אבל מי שמבקש ממישהו אחר להפסיק לחקור פרשייה וטוען כי "יש אחרים שיעשו זאת" איננו בדיוק הדגם של שופט בדמוקרטיה מערבית אלא של שופט מה"דמוקרטיות העממיות", שהאחרונה שבהן נותרה צפון קוריאה. יש לצאת מהתמימות הטימטומית הטוענת כי בן גוריון ושריו לא ידעו על הגניבות, שהרי עוד לא קם בישראל ראש ממשלה כה צנטרליסטי כבן גוריון, ששום דבר לא נעלם מעיניו. בטוחני כי בן גוריון, פרס, טדי קולק, איסר הראל ושרי הפנים, המשטרה, הבריאות, הקליטה והסעד דאז ידעו כול פרט מהחטיפות הללו ופיקדו עליהן.

                                            השינוי הדמוגרפי

         האמת הייתה מאוד פשוטה ומרה וגב' שחם ציטטה אותה. השלטון הישראלי בראשיתו ראה את עצמו כסוברני לחטוף ילדים כדי לשנות את הדמוגרפיה שבין העדות השליטות לעדות הנקלטות, כשהנימוק הוא שהחטיפה תיתן לנחטפים חיים טובים יותר. הגב' הבולגרייה – יהודיה, שילדתו של דוד שוקר מרחובות נחטפה וניתנה לה, לא התביישה להישיר מבט לאב הכואב, שגילה את ביתו החטופה בחיקה, ולומר לו בהתנשאות שהנה היה כול כך טוב שילדתו נחטפה ממנו אליה כדי שתזכה בחינוך ובגידול טוב יותר מאשר הוא היה יכול להעניק לה! זו הייתה הגישה דאז וזה היה הנימוק הלא רשמי של החטיפות. החטיפות הללו נועדו ליצור מחטף דמוגרפי – מעדות המזרח הדתיים אל חיק הציונות השמאלית והאירופאית החילונית עם שוחד של ילדים למפלגות הדתיות, לאחר שכל כך הרבה יהודים אירופאים נרצחו בשואה.

                                                       ללא סנטימנטים

           האמת תצא לאור רק אם הנאבקים עלייה יהיו נטולי סנטימנטים "לאומיים" או "דתיים" ביחס לויתורים על אי אלו גלויים רק משום "אהבת ישראל" ומניעת "מלחמת אחים". כשהצד הפושע גנב את הילדים ושיקר להורים הוא לא התעניין ב"אהבת ישראל" מיותרת ולא פחד מ"מלחמת אחים".

     

לא הכול שחור לבן

בס"ד

                לא הכול שחור – לבן / הרב אליהו קאופמן

       שוב ושוב עולה אפלייתם של עולי אתיופיה לאויר – כאשר שתי נקודות שחורות (תרתי משמע...) עולות שוב ושוב. אחת היא הטענה על אפלייתם על רקע צבעם השחור והשנייה היא ההתרסה נגד הציבור החרדי בעיקר, הגורם לאפליה גזענית כביכול על רקע דתי, בשאלת הפיקפוק על יהדותם. ישנם רבים – אם מתוך זדון ואם מתוך בורות, ההופכים את שתי הנקודות הללו לאחת ומנסים לטעון כי הגזענות הצבעונית נגד האתיופית מקורה בדת ישראל, ובעיקר בחרדים. אבל האמת כמובן הפוכה, כמו בכול שאר המיתוסים והשקרים ההיסטוריים במדינת ישראל.

       לפני שנים – בעת ממשלת רבין השנייה, ידע ח"כ לשעבר מחד"ש, צ'רלי ביטון, לבטא היטב את הצביעות של השמאל הישראלי בפרשת העדה האתיופית. שוחחנו אז במזנון הפרלמנט הישראלי על עניין העדה האתיופית - שנים מספר לאחר "מבצע שלמה". שר הקליטה דאז היה לא אחר מאשר יאיר צבן ממר"צ, קומוניסט וותיק. צ'רלי טען אז באוזני כי "אתכם החרדים אני יכול להבין בנקודה האתיופית מבחינת טענת יהדותם אבל ממתי יאיר צבן הקומוניסט הפך לדתי"?! המשפט הזה בא על רקע התנגדותו של צבן באותם ימים להעלאת ה"פלשמורה" בטענה כי "הם לא הוכיחו את יהדותם". כול זאת לאחר שבקדנציה הקודמת של הממשלה שקדמה לממשלת רבין, זו של שמיר מהליכוד, אנשי מר"צ טענו כלפי שמיר כי יש להעלאות גם ה"פלשמורה" ואת כול מי שמגדיר את עצמו "יהודי" מבין העם האתיופי! מסתבר שגזענות אי העלאת כול בני העדה האתיופית איננה בבחינת "נכסי צאן הברזל" של הדת היהודית ושל החרדים אלא היא דווקא באה ממקור חילוני "טהור" כמו השמאל של מר"צ.

        יתרה מכך. אם באמת הגזענות כלפי העדה האתיופית מקורה ביהדות החרדית – כולל אי הבאתם לארץ ישראל, אזי, מדוע רק בשנת השמונים של המאה העשרים הם החלו להיות מועלים לארץ ישראל ? עד שנת 1977 שלט השמאל האנטי דתי בישראל – כולל מפ"ם (אחד ממרכיבי מר"צ לעתיד) וכולל הדתיים הלאומיים ה"ליבראלים" יותר מהחרדים, ואשר כיום הם רואים בבני העדה האתיופית יהודים לכול דבר, ללא צורך ב"גיור לחומרה" וב"הקזת דם". החרדים לא היו אז בשום קואליציה וכוחם הפוליטי לא עלה על שישה מנדטים בלבד. הגיוני היה שאנשי השמאל יעלו את בני העדה האתיופית ללא שום בעיה – ועוד בימים שהקיסר היילה סלאסי שלט שם והיה ידידותי לישראל. השם "יהודי אתיופיה", לא הוגדר עבור העדה האתיופית אלא אך רק מ"מבצע משה" (משנת 1979), אלא שבני העדה האתיופית כונו בהגהה הישראלית "שבט הפלשים". באותם ימים ישראל קיימה מארצו של הקיסר הזה מטות ריגול למצרים ולסודן האנטי ישראליות. להבדיל מהקומוניסטים שירשו באתיופיה את משטרו הרי שהקיסר סלאסי היה מוכן לתת את ברכת הדך לכל העדה האתיופית, על כל ה"פלשמורה" שלה. אבל לא רק שזה לא קרה אלא שישראל הסוציאליסטית – החילונית ועם הדתיים הלאומים ה"ליבראלים" שלה לא רצו להכיר בעדה הזו כיהודים. בדיוק כמו שהקומוניסט יאיר צבן שלף נימוקי יהדות דתיים לאי העלאת ה"פלשמורה" בין 1992 ל- 1996.

        גם המיתוס על הרב עובדיה יוסף – כמי שהביא בקהל היהודי את העדה האתיופית, הוא יותר מיתוס מאשר אמת מוחלטת. משנת 1973 כיהן הגר"ע יוסף כה"רב הספרדי הראשי" בישראל אך רק לקראת סוף כהונתו הועלו ראשוני בני העדה האתיופית לישראל במבצע שנקרא "מבצע משה". עוד בסוף שנות השבעים של המאה העשרים – לאחר למעלה ממחצית זמן כהונתו, הופיע הגר"ע יוסף בפרלמנט הישראלי וצוטט שם בישיבות הוועדות השונות כשהוא מורה על הצורך בנסיעה מיוחדת לאתיופיה כדי לקיים "גיור לחומרה" ו"הקזת דם" לכול בני העדה האתיופית ואין להעלותם ללא זאת לארץ ישראל. את עליית ה"פלשמורה" שלל הגר"ע יוסף בטענה כי הם כבר השתמדו בדיוק כפי שאותם נכרים בספרד ופורטוגל טוענים שהם צאצאי האנוסים ודינם כגויים. רק משנת 1980 החל הגר"ע יוסף לכנות את בני העדה האתיופית כיהודים" ואף הגדירם כ"ספרדים". ברור שהייתה סיבה מיוחד לכול השינוי הפתאומי והמהותי בדעתו של הגר"ע יוסף לגבי העדה האתיופית והכרתם כיהודים, ללא צורך בשלבי גיור, לאחר ששנים רבות טען את ההיפך.

        השינוי האמיתי ביחס ובהגדרת בני העדה האתיופית – מ"שבט הפלשים" העלום, ל"יהודי אתיופיה" ממש, הגיע אך ורק עם עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977. מנחם בגין היה האיש ששינה את ההתייחסות לבני העדה האתיופית כשעניין ה"לאומיות היהודית" עמד לנגד עיניו – ללא שום השקפה גזענית, ואילו העניין ההלכתי והדתי לא היו בין שיקוליו. משנת 1977 ועד שנת 1984 החל "מבצע משה" ובמשך התקופה הזו גם שינה הגר"ע יוסף – שהיה למעשה "פקיד ממשלתי", את דעתו ההלכתית על מוצאם של בני העדה האתיופית. היו אלה שבע שנות השלטון הבלעדי של הליכוד. משנת 1984 ועד שנת 1991 הופסקה עלייתם של בני העדה האתיופית והיא חודשה רק בשנת 1990, ושוב תחת שלטונו הבלעדי של הליכוד, ששלט בראשות יצחק שמיר כראש הממשלה בין שנת 1990 ל- 1992. המעניין הוא שעד 1977 – עת בני העדה האתיופית לא הוכרו כיהודים, הרי שהמפלגות החרדיות כלל לא היו בקואליציה המפלגתית ומעולם לא נשאלו לדעתן על בני העדה האתיופית. ה"רבנות הראשית לישראל" הייתה אז בשליטה בלעדית של הציונות הדתית והחרדים לא היו בעלי כוח משמעותי בתוכה. והנה, דווקא כשהחרדים צורפו לממשלת בגין ( אגו" ופאגו"י), בשנת 1977, החלו העליות מאתיופיה ולא נשמעה מהן התנגדות כלשהי ל"מבצע משה". למעשה מנחם בגין היה זה שהורה לגר"ע יוסף לפסוק על בני העדה האתיופית כיהודים ממש והוא ויצחק שמיר אחריו העלו את בני העדה האתיופית כ"יהודי אתיופיה", בעוד שבימי שלטון השמאל ה"ליבראלי" סירבו ראשי המער"ך להכיר בבני העדה האתיופית כיהודים ודאגו שכך יורה ויתנהג גם הגר"ע יוסף. באופן רשמי הוסבר בארץ כי בין 1984 ל-1991 הופסקה עלייתם של בני העדה האתיופית משום שהשלטון האתיופי חשף את עלייתם המחתרתית. יש לציין כאן כי הקיסר הפרו ישראלי באתיופיה – היילה סלאסי, הודח בשנת 1974 ובמקומו עלתה כת צבאית בראשות הדיקטאטור מגיסטו, שבאמצע שנות השמונים הכריז על המדינה האתיופית כמדינה קומוניסטית פרו סובייטית. נפילת הקומוניזם ובריה"מ עימו הביאה שוב בראשית שנות התשעים של המאה העשרים לחילופי שלטון באתיופיה ולהדחת הדיקטטורה הקומוניסטית. אבל אי עליית העדה האתיופית, ואח"כ הפסקת העלייה הזו, לא היו קשורים כלל למהפכים הפוליטיים באתיופיה אלא באלה שבישראל. הפסקת העלייה שהתרחשה בין 1984 ל-1991 אירעה בשל "ממשלת האחדות הלאומית" שכוננה אז והביאה לחזרת מפלגת העבודה לשלטון, אם כי בשותפות עם הליכוד. הוטו של מפלגת העבודה על העלייה מאתיופיה חסמה את המשכה. חידוש העלייה הזו לא היה במקרה בשנת 1991, לאחר ה"תרגיל המסריח", שאירע בשנת 1990 ושבו מצאה מפלגת העבודה שוב את עצמה באופוזיציה. יצחק שמיר – ראש ממשלת הליכוד שנותר לבד עם מפלגתו בשלטון חידש את העלייה האתיופיות במאי 1991 תחת השם "מבצע שלמה". גם בימי שמיר ובעליית "מבצע שלמה" המשיכה הדיקטטורה האתיופית להתקיים קמעה וכל המבצע היה מחתרתי בדיוק כפי שהיה מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד שנת 1984. מנגד, המפלגות החרדיות – ש"ס, "אגודת ישראל" ו"דגל התורה" לא הביעו שום התנגדות לעלייה האתיופית של ימי שמיר. ההפסקה ב-1984 הייתה הפסקה פוליטית – גזענית של אנשי מפלגת העבודה, שבין השאר חששו שקולות העתיד של בני העלייה האתיופית ינועו בבחירות העתידיות לליכוד ולדתיים הלאומיים. מנגד גם בגין וגם שמיר הבינו את הפונטנציאל האלקטוראלי של בני העדה הזו לכיוון הימין. מכאן שהחרדים בכלל לא היו מעורבים בחסימות העלייה השונות ודעתם מעולם לא עניינה איש ואילו הדתיים הלאומיים וה"רבנות הראשית לישראל" עשו את מה שה"גבירים הפוליטיים" שלהם קבעו. הם הסכימו ללאו של המער"ך ואח"כ "התיישרו" לעליות של עפ"י הליכוד. דהיינו, שבכלל אם אפשר להאשים מישהו בגזענות מכוונת נגד העלייה האתיופית הרי שאין זה בבחינת ה"ממסד הדתי" או החרדים אלא צריך לחפש אותו באגף החילוני של המפה הישראלית.

       גם פרשת ה"פלשמורה" – מתנצרי העדה האתיופית שחזרו ליהדותם, איננה בעיה שהדתיים והחרדים מעלים אלא שעלייתם נחסמה ע"י השר לשעבר ממר"צ – יאיר צבן (שבאותה תקופה התעלם מנהירתם הבלתי חוקית לישראל של מאות אלפי נכרים גלויים עם מסמכי "יהדות" מזויפים מחבר העמים...), וגם כיום נתניהו איננו מוכן להעלות יותר מאלף איש מקרב ה"פלשמורה". מבחינה דתית הרי שאין כאן שאלת כמות אלא שאלת מהות. אם אפשר הלכתית לקבל את ה"פלשמורה" כיהודים, אזי, יש להעלות את כולם ואם לאו הרי שאיש מהם אינו יכול לעלות. אלה המוכנים ל"נומרוס קלאזוס" של מספר מוגבל הם הגזענים האמיתיים והם רובם ככולם חילוניים מהשמאל הישראלי – אך גם מהימין הישראלי. צבן הקומוניסט החל להתעניין ביהדות כאשר דובר על דחיית עולים בצבע שחור שעלולים היו להצטרף לימין ואילו נתניהו מוכן "להתפשר" מספרית עם כאלה שאנשיו טוענים כי הם בבחינת יהודים מלאים. גם שפיכת דם התרומות של העדה האתיופית לא נעשה מסיבות דתיות ושופכי הדם הללו היו חילוניים "למהדרין"...

           ההיבט הדתי – לגבי העדה האתיופית, הוא מורכב יותר ואילו נקודת הגזענות האנטי שחורה איננה בכלל חלק מכך. ההיסטוריה של בני העדה האתיופית והקשר שלהם לדת ישראל עוברת שאלות לא פשוטות. זו איננה שאלת צבע, משום שגם יהודי תימן הם שחומים ומעולם לא היה ספק לגבי יהדותם וכך גם לגבי הקהילה היהדות מהודו שמקורותיה מעירק. מנגד לא רק על בני העדה האתיופית עלתה שאלת היהדות אלא גם על הקראים בהירי העור ממזרח אירופה – שלבסוף הוגדרו כנוכרים בגלל נישואי הניכר שלהם, בעוד שבני הקראים ממצרים נותרו מוכרים ביהדותם משום אי התבוללותם, והם דווקא כהי עור וספרדים מול קראי מזרח אירופה. ההיסטוריה של בני קהילת אתיופיה מתייחסת בשלוש דעות על מוצא הקהילה הזו. דעה אחת טוענת שהם בני שבט דן. הדעה הזו מתבססת בעיקר על מדרש דתי  ועל אלדד הדני שהופיע באירופה. המדרש מספר שארבעה שבטים, מתוך עשרת השבטים שהוגלו מארץ ישראל ע"י האשורים, נדדו לימים ליבשת אפריקה ואלה הם דן, נפתלי, גד ואשר. דהיינו, מקורם של השבטים הללו מבני השפחות של יעקב אבינו – בלהה וזילפה. הגעתו של אלדד הדני לאירופה וטענתו להיותו בן לשבט דן שחי באתיופיה הוסיפה כביכול הוכחה לידיעת המדרש היהודי. מנגד, ההלכות וקיום היהדות של בני אתיופיה – עפ"י עדותו של אלדד הדני, היו רחוקים ממה שקוים ביהדות העולמית: ספרדים, מזרחיים ואשכנזים כאחד. עיקר הבעיה הייתה בנישואין, בגיטין ובגיורים שהתרחשו באתיופיה, עפ"י עדות אלדד הדני, ולימים עפ"י מה שהתגלה אח"כ. ומכאן שאי הקיום הנכון של דיני האישות הכניס לא מעט לא יהודים וממזרים לתוך העדה הזו. בעיה נוספת המעיבה על מדרש ארבעת השבטים שנעו לאפריקה היא המפה העולמית הראשונה – שמקורה בהולנד, ובה ניראת מפת אפגניסטן באסיה, כאשר בצפון מערב הארץ האפגנית מסומנות שתי מדינות: "מדינת דן" ו"מדינת נפתלי". ואמנם, הטענה החזקה ביותר למציאת שרידי עשרת השבטים היא בהיותם באזורי אפגניסטן ומזרחה, והרי שמות השבטים דן ונפתלי נרשמו בבירור במפה ההולנדית מהמאה ה-16, כאשר בני העדה האתיופית, שכונו בשם "שבט הפלשים", טענו שהם בני שבטי דן ונפתלי.  טענה אחרת על מקור העדה האתיופית הוא מכך שהיא נוצרה מיהודים שהגיעו לאתיופיה, בעיקר מגלויות תימן, עדן ומצרים. אי ידיעת ספרי הקודש לאשורם – ובמיוחד אי הכרת התלמוד, מעלים בעיה לטענה הזו, שהרי בני גלויות תימן, עדן ומצרים היו בעלי רקע תורתי נרחב ואילו גלויות כמו עירק ופרס שנדדו למזרח הרחוק לא איבדו מעולם את מורשתם וידעו להחזיק בה במקומם החדש. יתרה מכך, גלויות עדן ותימן אמנם הגיעו לאתיופיה – בעיקר לעיר הבירה אדיס אבבה, אבל סירבו לקבל לתוכם ולבתי הכנסת שלהם את בני העדה האתיופית ולהכיר בהם כיהודים. בני העדה האתיופית טוענים להגנתם כי התלמוד והלכות היהודיות של חכמי ישראל לא הגיעו אליהם הן משום ריחוקם מכול ריכוז יהודי והן משום שלא היו בבית שני. טענה זו איננה כל כך מהימנה משום שהמרחק בין תימן לאתיופיה הוא מיצר צר בשם באב אל מאנד, ומנגד גם יהודי תימן לא חיו בארץ ישראל בימי בית שני וגם הם היו גלות מרוחקת אבל התלמוד ופסקי חכמי ישראל הגיעו אליהם והם עמדו עם שאר הגלויות בקשר מתמיד. הטענה השלישית ביחס למוצאם של ה"פלשים" היא זו שבעיקר מסתמכת על בני העם האתיופי עצמו אך גם על מדרש יהודי. לפי טענה זו ה"פלשים" הם שרידי המגוירים של מלכת שבא, שלאחר שובה מביקורה בירושלים אצל שלמה המלך היא דאגה לגייר את בני עמה – העם האתיופי של היום, ואילו במאה הרביעית לפי ספירת הנוצרים הגיעה לשם הנצרות וממגוירי מלכת שבא נותר אך ורק שבט ה"פלשים" כנאמן למסורית הישראלית של מלכת שבא. אין ספק שהטענה השלישית והאחרונה מסבירה טוב יותר את הרקע החדש ביהדות של בני העדה האתיופית – מול יהודי תימן למשל. בכל אופן הגרסא הדתית הייתה לגייר לחומרא את כל שבט

ה"פלשים" – על ה"פלשמורה", עוד בהיותם תחת משטרו של היילה סלאסי, ורק אח"כ להעלותם לישראל. לימים החזיק בדעה הזו גם ה"רב הספרדי הראשי" לשעבר, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אך טרפוד הרעיון הזה נעשה בימי שלטון המער"ך, שלא היה חפץ להעלות את בני העדה האתיופית, ולאו דווקא מסיבות דתיות. מאוחר יותר טרפדו את הרעיון הזה אנשי מר"צ, בטענה לגזענות דתית. אך כאמור, כשמר"צ לקחה את תיק הקליטה לידיה הרי שצבן דאג לדלל את העלייה מאתיופיה.

        התפרצות הפרשה האחרונה בעניין אפליית בני העדה האתיופית – כביכול מצד דתי, הייתה בפרשת הרבנות בקריית גת, שביקשה מעובדי קייטרינג בני העדה האתיופית לא להדליק אש משום "בישול עכו"ם. אבל מה שהערוץ הראשון של הטלויזיה – "כאן" שמו, לא הביא לשידור היא העובדה שרב העיר קריית גת לא פסל את העובדות הללו משום היותן יוצאות אתיופיה אלא משום שגם עפ"י הקריטריונים הדתיים של העדה האתיופית עצמה הן לא היו בגדר "יהודיות". עוד כתבה של הערוץ הטלויזיוני ה"ממלכתי" כביכול, שמאז הקמתו חרט על דיגלו את המלחמה ביהדות ובדת ישראל.

         אין ספק שבעיית עולי אתיופיה איננה קלה ואיננה צבועה ממש בצבעים של שחור ולבן. עפ"י ההשקפה התורתית הצרופה רק אליהו הנביא ומשיח צדקנו הם אלה שיחרצו מיהו יהודי ומי לאו. ההלכה איננה מתייחסת לשלטון יהודי לא דתי ולכול קומבינציה "לאומית" שאיננה נגזרת מדת ישראל. ההתעקשות של האדמו"ר האחרון מחב"ד לקבוע את אי יהדותם של בני העדה הזו הייתה משום שהוא ראה בעצמו את המשיח וכך גם חסידיו בעבר ובהווה. מכאן גם יוסבר חזק יותר מדוע רוב החרדים פחות קיצוניים באי הכרתם את בני העדה האתיופית כיהודים לעומת חב"ד ה"ליבראלית".