צדיק כתמר יפרח

בס"ד

                 צדיק כתמר יפרח / הרב אליהו קאופמן

         על רקע זה עלה צדיק קאהן, שבכל הזדמנות הוא טוען כי כך צריך לפעול בעיר כמו לונדון, שמספר המיעוטים עולה שם על מספר הבריטים הלבנים.

      תוצאות הבחירות בבריטניה יכולות לשמש התראה לנתניהו וללפיד, המשחקים ברעיון להקדים את הבחירות בישראל כדי לזכות – כל אחד לעצמו, בביסוס כוחם הפוליטי. גב' תרזה מיי – ראש ממשלת בריטניה, מהמפלגה השמרנית, יכולה לספר להם כיצד מרוב של עשרות אחוזים בסקרים שלפני הבחירות המקדימות שלה היא כמעט איבדה את השלטון למפלגת ה"לייבור", אבל בדרך היא בכול זאת איבדה את הרוב המוחלט של מפלגתה בפרלמנט הבריטי. אבל גב' מיי חייבת להודות להשם שלא איבדה לגמרי את השלטון משום שמי שהיה יכול לשלוח אותה לקרשים הפוליטיים לא התמודד נגדה. לאיש הזה קוראים לא פחות, אך גם לא יותר מאשר צדיק קאהן, ראש עיריית לונדון מטעם ה"לייבור!

     בבריטניה רואים בקאהן את המנהיג הבא של ה"לייבור", ואולי גם של כל בריטניה. זהו ראש עיריית לונדון של השנה האחרונה, והאיש שיותר מכולם התנגד ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופאי. אם ג'רמי קורבין, ה"אוטסיידר", כמעט שהצליח לשלוח את הגב' מיי הביתה, אזי, צדיק קאהן היה פשוט מביס אותה. אבל זה לא קרה כי קאהן הוא בתפקיד ראש העיר רק כשנה ובנתיים הוא עדיין איננו עומד בראש מפלגת ה"לייבור", אבל זה עשוי לקרות בשנים הקרובות, שמביאות עימן בלבול ואנדרלמוסיה פוליטית בבריטניה הגדולה. זהו סיפורו של פוליטיקאי ממוצא פקיסטני ובן לדת המוסלמית שהצליח להיבחר לראשות עיריית לונדון בימים שהשם "אסלאם" מלווה בצמרמורת קשה. אבל מי שמכיר את בריטניה בכלל ואת לונדון בפרט מבין שאין כאן תרתי דסתרי. בריטניה איננה צרפת, גרמניה או שאר אירופה. גם אם קיים בבריטניה טרור המזוהה עם ארגונים מוסלמים הרי שיש בה גם אסלאם אחר, ואולי אפילו שני סוגים של "אסלאם אחר". לבריטניה – בעשרות השנים הקודמות, לא הגיעו דווקא מהגרים מוסלמים קשיי יום מצפון אפריקה (כבצרפת ובבלגיה למשל...), פליטי רחוב מטורקיה (כבגרמניה למשל...) או הפליטים האחרונים מעירק וסוריה הממלאים כיום את רחובות אירופה. כבר באמצע המאה ה-20 הגיעו לבריטניה ערבים אמידים ואינטלקטואלים מערב הסעודית, ממדינות המפרץ הערבי וממצרים ועירק. היו אלה ערבים מוסלמים שעזבו את ארצותיהם לאוו דווקא כפליטים אלא חיפשו שוק חופשי לכישוריהם ובריטניה דאז הייתה מעצמת על שהתאימה לכך. מנגד, הרי שמשנות השבעים של המאה העשרים החלו להגיע לבריטניה מהגרים מארצות המזרח הלא ערביות אך המוסלמיות כמו אפגניסטן, פקיסטן והמוסלמים של הודו ולצידם ההודים שסולקו מאוגנדה. היו אלה צבורים של עובדי כפיים חרוצים שהדת המוסלמית לא הייתה הנשק החם שלהם אלא אמונתם הטבעית ותו לא. הצבורים המוסלמים הללו התחילו לפתח את בריטניה וגם לעבוד בה פיזית. הערבים מהמזה"ת היו איילי ההון החדשים של בריטניה ואילו המוסלמים מהמזרח הלא ערבי היו לידיים העובדות ולאדריכלי המסחר הזעיר ושווקי הקניות של בריטניה. הצבורים הללו התערו בלונדון הבריטית בפרט ובבריטניה בכלל , וכול זאת לצד מיעוטים אחרים כמו סינים, יפנים, עמי מזרח לא מוסלמים (הודו, סרי לנקה וכו'), שחורים מארצות "חבר העמים הבריטי" לשעבר באפריקה, וכמובן לצד היהודים. התוצאות החיוביות לא איחרו לבוא.

       הברית החרדית - מוסלמית

     לכול רובע בלונדון ישנה עירייה נפרדת. מה שאירע ברובע "הקני" היא הדוגמא לכך שלא רק שהדתות אינן מחסום לדו קיום אלא שהן הבסיס לכך. ברובע הענק הזה – המלא בעיות סוציאליות וחברתיות לא מעטות של מיעוטים קשיי יום ואף של אנגלים בעייתים, קיימת גם מובלעת דמוגרפית יהודית – חרדית – חסידית ושמה "סטמפורד היל". כבר מסוף שנות התשעים של המאה העשרים החלו החרדים שם – בהנהגה משותפת של "אגודת ישראל" וחסידות סאטמר, למצוא את "שביל הזהב" עם הנהגת המוסלמים מאפגניסטן, פקיסטן והודו. אחד מראשי העיר שם היה בכלל חרדי בשם ג'ו לוונשטיין והוא נתמך אז ע"י המוסלמים הללו ואילו הרב אברהם פינטר – לשעבר חבר מועצת עיריית "הקני" ומנהל ביה"ס היהודי הגדול בבריטניה ("יסודי התורה"), הוא האיש שארגן לצדיק קאהן את הקול היהודי, ולא רק בסקטור החרדי. עד ראשית שנות התשעים של המאה העשרים היו כמה רחובות מרכזיים באזור "סטמפורד היל" מלאים ב"עסקי" הסמים ובפריצות ממוסחרת אבל שיתוף הפעולה בין המוסלמים והיהודים החרדים הביא לשינוי אדיר וכל הזוהמה הזו נעלמה. מספר לא קטן של בתי מרזח – משכנם של שיכורים אלימים, נעלמו מהאזור ובמקומם קמו בתי כנסת, בתי חינוך חרדים ומוסדות ציבור מוסלמים ובריטים. גם בחלקיה האחרים של לונדון – ובמיוחד בצפונה ובמערבה, הפך הדו קיום בין המיעוטים לעניין יום יומי. מול הקרירות במפגשי הרחוב בין מיעוטים ןמקומיים באירופה הרי שבבריטניה המחווה לשלום הוא הדומיננטי והשליט במפגשים בין מיעוטים ואנגלים ובינם לבין עצמם. על הרקע הזה צמח צדיק קאהן, ובכל הזדמנות הוא מבהיר שכך צריך לפעול בעיר כמו לונדון, שהמיעוטים עולים במספרם על הבריטים הלבנים.

     אין ספק שמי שמעורב ומכיר את לונדון בפרט ואת בריטניה בכלל לא יופתע אם בקרוב יבחר צדיק קאהן הסובלני לראש ממשלת בריטניה מטעם ה"לייבור". זו לא תהיה זריקת מרץ לארגוני הטרור האסלאמיים אלא זו תהיה זריקת ההרגעה לעימותים הבינעדתיים והלאומיים בממלכה הבריטית. זהו האסלאם האחר – זה הוותיק יותר, שקדם לאסלאם שהונפק ע"י המערב ועלה כגורם על יוצרו. הפיגועים האסלאמיים של דעא"ש במנצ'סטר ובלונדון רק עוררו את אותם מוסלמים פרודוקטיביים של בריטניה – ובראשם צדיק קאהן, לצאת למלחמת מנע באלה שחפצים לפורר את הדו קיום שמפריח את הממלכה הבריטית.