בס"ד
פרשת ראה תשע"ו / הרב אליהו קאופמן
החידוש המיוחד של ה"אור החיים"
הקדוש – בפרשת "ראה", נוגע לאבחון המיזוג שבין הברכה לקללה, כאלמנט
אחיד. אם כל מפרש ומפרש מסביר בפירושו מהי הברכה ומהי הקללה, כאלמנטים שונים, הרי
שה"אור החיים" הקדוש מסביר שבעצם הברכה והקללה היא אותו מושג, ויותר
נכון אותה מתנה שהוענקה לעם ישראל ע"י הקב"ה. הכיצד?
הברכה והקללה עפ"י
ה"אור החיים" הקדוש הינם החכמה והכישרון היהודי, שבעזרתם היהודי עולה על
כל גוי. ואז מרחיב ה"אור החיים" הקדוש ומסביר שכאשר ישראל עושים רצונו
של מקום הרי שחכמתם וכישרונם מביאים להם ברכה אצל הנכרים, המעריכים אותם כעם
הסגולה שהשם יתברך שמו לעד עולמי עולמים טבע בהם את החכמה העילאית שלהם, כעם הסגולה
העולמי. אבל כשישראל אינם עושים רצונו של מקום אלא מתנהגים ככל הגויים, מבחינה
רוחנית ושמית, הרי שהם אמנם לא מאבדים מחכמתם העילאית אבל חכמה זו הופכת למושא
קנאה אצל הנכרים עד שהאחרונים יוצאים ממש להשמיד את עם ישראל. הפירוש הלה נכתב לפני
כשלוש מאות שנה לפני שהמושג הנכרי חילוני – ציוני נודע בשם "האנטישמיות
המודרנית". הפירוש של ה"אור החיים" הקדוש מסביר לנו הכול: את סיבות
האנטישמיות, את תלותה של האנטישמיות וקיומה באי קיום המצוות של העם היהודי ואת
היותה של ההצלחה הציונית חלק בלתי נפרד מהחכמה היהודית אך כזו המגיעה מכיוון שורש
הרע שלה, הגוררת שוב ושוב את שנאת הגויים כלפי היהודים והיהדות.
רק עפ"י פירושו זה
של ה"אור החיים" הקדוש יכולים היו רבני ישראל לחזק את עם ישראל נגד
הכפירה הציונית, ובודאי שלא לתת את ידם לתעמולה הציונית המצביעה על "כוחי
ועוצם ידי" כאמצעי בלימה לאנטישמיות. אבל אנחנו בדור שלבלרים אנלפבתים,
קרייני רדיו ללא ריח של תורה ועסקנים, חילוניים במהותם אך בלבוש של שחור - לבן,
השתלטו – בעזרת ובהכוונת הציונים, על הרחוב החרדי והפכו כל רב למורה קטן ואילו את
מושג "גדולי הדור" הם מבזים בבודדם רבנים גדולים מן האמת, ואח"כ
בהכוונת אותם רבנים לפסוק את מה שהציונים בקשו מהם. "גדולי הדור" הפכו
למעשה ל"חותמת גומי" של השבאבניקים החילוניים ולגבאי הצדקות שלהם.
ה"אור החיים" הקדוש נלמד רק כ"לימוד השכלתי ביהדות" ולא כיצד
להיות יהודי. את זאת צפה האדמו"ר הזקן של לובאביטש כשנשאל מדוע הוא עזב את
הגאון מוילנא ועבר ללמוד אצל המגיד ממזריטש. האדמו"ר הזקן ענה כי "אצל
הגאון מוילנא לומדים יהדות אבל אצל המגיד ממזריטש לומדים אייך להיות יהודי".
אבל האדמו"ר הזקן לא שיער שמושג ה"יהדות" בדורנו – בציבור החרדי, יהיה
בעצם הסכלת ברלין, וכי הוא יחדור עמוק כל כך ליהדות החרדית עד שגם החוגים החסידיים
יהיו כלולים בנגע זה, כולל חסידותו שלו...
פרשת המלחמה בעבודה הזרה
ממלאת את עיקרה של פרשת "ראה". משה רבנו מבהיר לעם ישראל כי הם אינם
עוברים את הירדן כדי לכבוש ולהשמיד עמים אחרים כטבע הקיום של כל גוי וגוי אלא שעם
ישראל חייב לאחר שהקב"ה ייתן בידו את שבעת עמי ארץ הקודש, ולאחר שהללו יושמדו
על ידו, לבער את העבודה הזרה מתחת לכל עץ רענן, ובעיקר שהם עצמם לא יעבדו את
העבודה הזרה הזו לאחר התנחלותם, כי אחרת דין הגלייתם מהארץ הקדושה יחרץ. משה רבנו
גם מבהיר שניתוץ העבודה הזרה בארץ ישראל קודם לניתוצה בכל העולם, משום מדרגת
הקדושה הנעלה יותר של ארץ הקודש, ולכן אי ניתוץ של העבודה הזרה בארץ ישראל הוא
חמור בעונשו מאי ניתוצה בארץ אחרת. דהיינו, כניסת בני ישראל לארץ הקודש מותנית
בקיום המצוות מחד גיסא ובמלחמת חורמה להשמדת העבודה הזה מאידך גיסא, ולא כאקט התנחלותי
ואח"כ הורשת אדמות העמים הכבושים לצורך "התיישבות" בלבד. מכאן
שברור מיד מדוע עמים רבים בעולם כובשים זה את זה, נוחלים זה את זה, ממשיכים בעבודה
הזרה ואף מוסיפים עלייה ובכול זאת איום הגלייתם מהארץ הכבושה אינו עומד מעל ראשיהם,
כמו שהוא עומד מעל ראש עם ישראל בארץ ישראל.
ומהי בעצם העבודה הזרה
הזו? עבודה זרה היא כל עבודת פולחן שאיננה מעמידה את הקב"ה מעליה, זוהי כל
עבודת סגידה לנושאים ולתכנים שאינם בקדושת שמים. מעל השנאה והלחימה בעבודה הזרה
עומדת הלחימה בכפירה, שהרי מינות גרועה מעבודה זרה. והנה, הפלא ופלא. קרוב לשבעים
שנה הוקמה כאן מדינה שכל כולה סגידה לכל מה שאיננו דת אש למו. קרוב לשבעים שנה
מנסים לעקור את עבודת השם ולמלאה בעבודה זרה לספורט, למוסיקה ותיאטרון, לקולנוע
ולעוד מיני זוהמות המלאות בעריות ובשפיכות דמים. ומעל לכל, הרי שהמדינה הזו חרתה
על קרן השור את מלחמתה באמונת השם ואילו בתי הספר שלה מזרימים מינות, במיוחד
ליהודים אומללים בהמוניהם. ולצד כל זאת עובדים משרדי הממשלה הציונית ללא ליאות
בהבאת נכרים והטמעתם בתוך קהל ישראל (משרדי הפנים והקליטה), דואגים לרווחתם ולסיוע
סוציאלי להטמעתם (משרד הרווחה), עושים הכול כדי שצאצאיהם יתבוללו בתוך עם ישראל
כבר מגיל צעיר ויפגשו לשם כך יהודים צעירים בני גילם (משרד החינוך ומשרד התרבות
והספורט) , מוציאים לפועל את רישומם הכוזב כדי להפכם ל"אזרחי המדינה"
ללא קשר ליהדותם (משרד הפנים) ואף לממן ממש את העבודה הזרה בארץ ישראל של מאמיני הצלוב,
אם מקרב הנוצרים הערבים והארמנים ועם מקרב הנוצרים החדשים מחבר העמים ומהמיסיונרים
האמריקאים (משרד הדתות). ובתוך הפרלמנט הישראלי יושבת וועדה שנקראת "וועדת
הכספים" ומזרימה מיליארדים להמשך הנפקת המינות ועיגון העבודה הזרה, שנגדה כל
כך מזהיר משה רבנו מהגליה! והנה, יהודים בעלי חזות חרדית – בהסכמת "רבניהם",
משתפים פעולה אקטיבית עם כל מערכת השמד הזו. משרד הפנים – זה המאשר כל גוי
כ"אזרח" ואח"כ מעבירו ל"גיור" חילוני, נמצא כבר שנים
בידי "דתיים", ולימים "חרדים", וידם של אלה שישבו שם, עם כיפה
שחורה לראשם, כלל איננה רועדת כשהם חותמים על כל נכרי כאזרח בארץ הקדושה! משרד
הדתות מתקצב את נושאי פסל הצלוב, ואף תומך בעמותות מיסיונרית כששר עם כיפה שחורה
לראשו! גם משרד הקליטה היה בעבר בידי אותם ה"חרדים" ודרכו נכנסו מאות אלפי
נכרים – על כתות הנצרות שלהם, כדי לבולל את עם ישראל! משרד הרווחה אף הוא היה בעבר
בידי "שרים" חרדים שהנפיקו זכויות סוציאליות לנכרים מחבר העמים ומכל
העולם! במשרד החינוך יושבים סגני שרים "חרדים", וכמו שלושת הקופים
עוצמים עיניים, סותמים אוזניים וסוגרים את הפה כשמערכת החינוך בישראל עושה הכול
כדי לבולל את ילדי ישראל! ועל כולם מנצחים – למעלה משלושים שנה, יור"י וועדת
הכספים של הפרלמנט הציוני, מהמפלגות ה"חרדיות", ומעניקים מיליארדים
למלחמה נגד ה', ועוד מתפארים שהם עשו ועושים זאת טוב יותר מעמיתיהם הפוקרים!
אין ספק שאם לא תהיה
התעוררות בתשובה גדולה הרי שהגלות המרה מחכה לנו בפינה. ה"חפץ חיים" כבר
התריע עם קום הקומוניזם בבריה"מ שבאין מסירות נפש בגוף נגד הקומוניסטים
היהודים הרי שלא יקומו בעתיד גדולי עולם, כי רק מסירות נפש של "ייהרג ובל
יעבור", ואף בדמים, הצמיחה דור אחר דור גדולי ישראל אחרים. ובאמת שאח"כ –
ועוד בעידן הציונות ( שהאדמו"ר מסאטמר ראה בהם אויבים גדולים מהקומוניזם
והגרי"ז מבריסק ראה בהם אויבים גדולים מהרפורמים), לא זכינו לגדולים אמיתיים
שיצאו בחנית ובכידון נגד הכפירה היהודית, להוציא את האדמו"ר מסאטמר
זצקו"ל, שגם הוא נולד לפני עליית הקומוניזם לשלטון ולפני הצהרת בלפור עבור
הציונים בארץ הקודש.
מסביר האדמו"ר מסאטמר
– בפרשת "ראה", כי אם שורה ברכה וקיימת עבודת ה' הרי שאין מקום לקללה
בעבודת הכפירה, ואילו אלה העובדים את
הכפירה אינם יכולים להשתתף בברכה של עבודת ה'. מכאן שכל ההכלאות השעטנזיות של
"מסורתיים", "דתיים- לאומיים" ושאר הריקנות שבה ה' והיהדות אינם
אמורים לתפוס בה מקום מרכזי, הריהם כעבודה זרה וקללה והרע בעיני ה' גם אם מעט
"סמלים יהודים" נחרתו בהם. שהרי הנביא ישעיהו כבר עטן כי ל- ה' אין צורך
בעולות וזבחים כאשר אין עובדים אותו בדרך התורה וללא הכלאת השפעות זרות.. לא מכבר
התפגר שר ציוני מהמחנה הדתי – לאומני, ולא מעט משום הדברים לעיל. הלה – שלחם נגד
היהדות הצרופה וחפץ היה לגמד את התורה מול הבלי העולם, ידע להתפקר רשמית במשפט כי
"הדת היא דבר חשוב אבל לא הכול"! לא במקרה נקרא הלה – שלחם נגד ההשקפה
החרדית, לישיבה של מעלה באופן פתאומי...
פרשת "ראה"
מדגישה שהקב"ה עתיד לבחון אתנו ואת אמונתנו בו בשליחת נביא שקר וחולם חלום.
בנביא השקר יש לבדוק אם אמת הדבר ששקר ביסודו של האיש וכי הלה באמת ניסה לשדל
לעבודה זרה את בני ישראל, ורק אז להוציאו להורג, ואילו ב"חולם החלום"
מספיקה – לדעת הרמב"ן, העובדה שהרעיון הזה רק יצא מפיו, כדי להוציאו להורג!
ובאמת ההבדל בין "נביא השקר" ל"חולם החלום" הוא בהיות נביא
השקר דמות היוצאת מתוך היהדות ומשתמשת בסמלי היהדות כדי להטות את היהודי לעבודה
זרה וכדי להיות בטוח בכך צריך קודם לבדוק אם זיוף הדבר, שבעוד ש"חולם
החלום" איננו בא מכלי היהדות אלא מתרבות הגויים ממש ושם אין עניין של לבדוק
בפירושיו את היהדות, אם החטיא, אלא שכבר בהבעת שפתיו ברור שזו טומאה ויש להשמידו.
ואמנם הנביא דניאל מנבא כי בדור האחרון "ופריצי עמך יעמידו חזון", וזו
הציונות. את המלחמה הזו – נגד הרצל שר"י, צריך היה לנהל בגוף עוד מהרגע
ששפתיו פרסמו את רעיונו הנואל וקולמוסו העלה את רעיון ההמרה מדת ישראל. וזו המלחמה
הנדרשת מרבנים אמיתיים. רשעים – "גדול תורה" ככל שיהיו, מתגלים בחיבורם
לרשעי ישראל ולנכרים האמורים להעביר את עם ישראל מדתו, מצד השטן. אבל בימינו רבים
ולא טובים טוענים כאילו שהציונות איננה עבודה זרה ומינות וכאילו ש"אחדות עם
ישראל" היא באינטגרציה של התבוללות עם פריצי ישראל ועם מחנה הנכרים שהתבולל
בהם.
פרשת ה"עיר
הנידחת" מגלה לנו כמה המלחמה בגוף – ברשעי ישראל, היא אותה מלחמה בעבודה
הזרה. ה"עיר נידחת" איננה עיר נכרית אלא עיר יהודית שבה החליטו תושביה
לעזוב את קיום התורה והמצוות. עיר כזו נידונה לכליה ולשריפה, ואפילו בכליה הקדושים
– כמו שופר, אסור להשתמש (מסכת ראש השנה)! מוסיף ה"אור החיים" כי המילים
"ירחמך ה'", בפרשת ה"עיר הנידחת", באים להבטיח למכי העיר
ולהורגי תושביה כי לא תשלוט בהם אח"כ מידת אכזריות ששולטת בגויים שרוצחים זה
את זה. מכאן ברור כמה חשובה השמדת עיר כזו וכי מי שיצא במלחמה העקובה ביותר נגד
ערים שבהן היהודים זוללים וסובאים כנגד תורת ה', הרי מובטח לו שלא מתוך אכזריות
יעשה זאת אלא כמצוות ה'.
פרפראות
סימפוזיוני
הכפירה
מזה כיותר מעשור צמח עוד
מנהג נלוז וכפרני ב"חברה החרדית": ה"סימפוזיונים", ועוד בקרב
בני הישיבות כ"קאמפ של בין הזמנים". ה"מסורת" הזו הועתקה
מ"ערבי הראיונות" החילוניים ומה"סימפוזיונים" הכפרנים. במקום ללמוד תורה ולשמוע דברי השקפה מגאונים
ויראי שמים הרי שמכנסים את "עקבי הצאן" במלונות נופש או באולמות שחוק
ושם כל ליצן שסטה מהדרך ו/או הפרסום והשררה שלו עולו לו לראש, פורש את דברי ההבל
ומחשבות הזדון שלו כאילו היו אלה פירוש המלבי"ם לנ"ך. אחת התופעות שם
היא שהמוזמנים הללו מזמן פרשו מהמחשבה התורתית האמיתית ושהם בעצם שליחי החילוניות
והחילוניים להטות את הנוער החרדי מדעת התורה אל דעת הרחוב. לא אזכיר שמות אבל רק
אציין שאחד המשתתפים שם – כ"מרצה" והוגה דעות" דה לשמעטס הינו מי
ששנים קודם לכן פרש רעיונית מה"עדה החרדית" והפך לאחד מאמרגני ההסכלה
והצבא של מפלגת "יש עתיד" האנטי דתית, אך מעל הבימות הנלוזות הללו הוא
מייצג את "דעת העדה החרדית". ב"עדה החרדית" מניפים ידיים
בביטול כלפיו וטוענים כי "חבל להתייחס אליו" ולכן הם אינם יוצאים נגדו.
בטוחני שהמרי"ל דיסקין, הגר"ח זוננפלד והגר"פ אקשטיין היו מוציאים
עליו כרזות החרמה ורגלו לא הייתה עוד דורכת בקרב שלומי אמוני ישראל.
בעולם החרדי של היום –
כאשר "הידברות" ו"ערכים" מנפיקים ליצנים כ"מרצים"
ומזמן אימצו את הציונות אל ליבם, כאשר ערוצי האינטרנט ה"חרדים" מנוהלים
ע"י חילוניים פרוצים וכאשר ה"ספרות החרדית" לנוער הם הבלים חילוניים
מועתקים מהכפירה הציונית, הרי שהסימפוזיונים הללו הם רק נדבך נוסף להידרדרות
באמונה. הנערים הללו – הנחשפים לכל הברברנים האנלפבתים הללו מתחילים לאמץ היטב כי
רב אינו "פונקציה" אלא יש לשמוע לאלה המביאים לביתו את החילוניות. אין
ספק שכמו שהלאומנות החרדית הביאה את גיוס החרדים לצבא הציוני הרי
שה"סימפוזיונים" הללו יפתחו את הישיבות הקדושות לא רק בפני הליב"ה
אלא בפני כל תרבות הגויים עד שישיבה חרדית לא תהיה שונה בתכנייה מביה"ס תיכון
פוקר.
אנשים על העדה
המאבק בעיתון
ה"עדה החרדית" הוא הפרצוף התקשורתי של המתיימרים לשמש שופר לקהל אמוני
ישראל. ראשית, גדולי ישראל תמיד טענו כי לבלרות עיתונאית איננה מלחמת קודש,
וה"חפץ חיים" למשל מעולם לא דיבר עם העיתונות – גם זו
ה"חרדית". רק פעם אחת הרים ה"חפץ חיים" את הטלפון וענה
לעיתונאי בעניין אי היותו ציוני, ואח"כ טרק את השפורפרת. אבל היו גם דעות
אחרות שחייבו עיתונות חרדית מאוד מצומצמת, והגרי"ז מבריסק ביטא זאת בטוענו
שאם כבר תתקיים עיתונות חרדית הרי שתנאי קיומה הוא ללחום נגד הכפירה. אבל עיתון
ה"עדה החרדית" מזמן כבר איננו הולך בתלם הזה, ואילו עורכו ולבלריו הינם
ליצנים בלתי כישרוניים, ושהאלף – בית שלהם איננו החלק החזק שלהם. אותו העורך החתרן
הבלתי נלאה ששמו טוביה ליברמן איננו "קנאי גדול" כפי שהוא מנסה להצטייר
על גבם של חסידי "תולדות אהרון" – שקרבתם לציונות איננה עוד סוד שמור.
לפני מספר שנים – ובהשראת העיתון "בקהילה" שבו היה עוד מעורב אותו דודי
זילברשלג "המפואר", נכנס עלון לילדים וכמעט הוצא גם מוסף לנשים, רחמנא
לצלן! ממש כמו ב"עיתונות החרדית" שמועתקת מהחילוניים. רק מכתב של כותב
שורות אלה – ללמעלה ממאה עשרים רבנים ועסקנים, גנז את הרעיון. באותם ימים - וגם
אח"כ, פרסם ה"קנאי" ליברמן מודעות של "קופת העיר" עם מפת
ארץ ישראל עפ"י גבולות וכיבושי הציונים, ואילו דמויות של נוער חרדי במודעות
שלו הוכנסו עפ"י דמויות של נערים חילוניים מודרניים. במקום דברי השקפה תורתיים
הודפסו טורי נערים אנלפבתים, שהועסקו עפ"י קרבתם לעסקן רדוד זה או אחר
ב"עדה החרדית". טוביה עצמו, כעורך, אינו אלא כישלון וכתביו היו והינם
כאלה שאפילו את שמם הם כותבים בשגיאות. אין ספק שאת העיתון הזה – של "שמור
טיפש" ו"אשמור לך אידיוט", יש לסגור ומיידית, שהרי כל דקה שהוא
קיים זהו חילול ה' ולא יותר מזה. זהו איננו העיתון של הרב אלימלך בלויא ולא עוד
העיתון שהרב גרשון שטרמר פיקח עליו.
אם קיים צורך כיום בעיתון
חרדי אמיתי שהרי שתכליתו להוציא לאור את כל ה"גרויות" המפוקפקות, להילחם
נגד "כשרויות" ובעיקר נגד ה"רבנות הראשית" הציונית, אך גם נגד
משתפיה החרדים. עיתון כזה אסור לו להיות קשור לכיתות ולאינטרסים צרים של מערכת
כשרות זו או אחרת או של חוג זה הנלחם בחוג אחר. כמו שעיתון ה"עדה
החרדית" כתוב בעברית (ולא ב"לשון הקודש"...) כך צריך להיות כתוב
העיתון החרדי האמיתי, שצריך להיכנס לבתי כל היהדות החרדית.
אי לכך ובהתאם לזאת הרי
שהעורך והכתבים אמנם חייבים להיות חרדים למהדרין אך גם מקצועיים למהדרין ועליהם לא
צריך לפקח וועד של אינטרסנטים מפלגתיים עם איזה יוחנן מגוש חלב, שהבעת פניו מעידה
על האינטליגנציה שלו. אנשי חסידות סאטמר הקוראים את דברי צריכים להירתם לעניין
ולסייע בהקמת עיתון אמיתי כזה ולא לשעות עוד לתחנוני קטני הקומה שבקרב חלק מעסקני ה"עדה
החרדית", החפצים לשמר את ה"פראבדה" שלהם על חשבון גניזת הקמת שופר
אמיתי לדת אש למו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה