בס"ד
כשהשב"כ,הצבא
והמשטרה עובדים בנפרד.../ הרב אליהו קאופמן
כשנחשפה השבוע פרשת המריבה בין ראשי
השב"כ והצבא טולטלתי אחורה – לפחות כשלושים ושתים שנה,במנהרת הזמן
ה"ביטחונית".זה אירע בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת וזה הסתיים בשנת
1982.משנת 1978 ועד שנת 1982 שימשתי סוכן ש"ב(שירותי הביטחון)בארגון השמאל
הקיצוני הטרוצקיסטי ששמו היה "אוונגרד – ברית הפועלים". קודם לכן הייתי פעיל בשמאל
הציוני של "מוקד" ושל"י.הגיוס שלי בא בתוך שירותי הצבאי,היישר מלשכתו
של הרמטכ"ל דאז,רב אלוף רפאל איתן (רפו'ל).לי – כציוני דאז ,נראה היה,באותם
הימים,די טבעי לפעול נגד ארגון ששלל את קיומה של המדינה,גם אם ציונותי הייתה
שמאלית.והנה באמצע התקופה הזו הגיע אלי חבר בשם אלי אברהם משכונת "יד
אליעזר" בנס ציונה וביקש עזרה ממני ומהארגון בהיותו עריק נמלט מצה"ל, על
רקע סירובו לשרת בצבא מטעמי קיפוח עדתיים.מאחר ולא יכולתי לומר לו את זהותי התחלתי
לסובבו בדירות של חברי הארגון.הללו לא אהבו את הרעיון והם פחדו מכך שהש"ב
יסבך אותם בצרות.אי לכך ניסינו להגיע להסגרתו כחוק ואומנם ח"כ המנוח סעדיה
מרציאנו משל"י והעיתונאי יחזקאל אדירם מ"ידיעות אחרונות" סייעו לנו
להסגירו כחוק ולהגיע עם צה"ל לפשרה בעניין עונשו. עלי לציין שבכל אותה עת
הדבר דווח על ידי למפעילי וכל הצעדים הללו אושרו על ידם.
כשהלה נכנס לכלא הבינו בצבא כי
הוא היה בקשר עם ארגון שמאלני קיצוני(כנראה מפליטות הפה שלו...)ולכן הם ביימו(דרך
המשטרה הצבאית)בריחה בעבורו,בסיוע של אסיר אחר בשם מאיר בדוסה,שהיה גם סוכנה של המשטרה
הצבאית,כדי לחקור האם אין מאחורי אברהם ארגון רעיוני שמסייע לעריקות מצה"ל.
כך ברחו השניים – ביוזמת בדוסה,מפרצה
שהמשטרה הצבאית הכינה עבורם.אברהם שוב החל להסתובב בדירות שלנו והפעם עם בדוסה.הארגון
נכנס ללחץ אבל השניים הוסתרו אך ורק ליום או יומיים ועברו לדירות האחרים.בסיום
הסריקה נאסר אברהם – עפ"י מידע של בדוסה,וההסכם עם הח"כ והעיתונאי בוטל
משום שבבריחתו אברהם היה הראשון שהפר אותו, כביכול.בדוסה הגיע אלי שוב והפעם עם
בחור דרום אמריקאי בשם פדרו – משום
שבמשטרה הצבאית חששו שבגלל מוצאו המזרחי של בדוסה,הוא מחפה מעט על אברהם.אח"כ
נעלמו השניים מהנוף.עלי לציין שגם בשלב זה דיווחתי הכול לש"ב אך הם טענו כי הם
אינם יכולים להתערב בסיפור משום שהם אינם עובדים עם המשטרה הצבאית,משום שהאחרונים
הם "ילדים שאי אפשר לסמוך על מהימנותם".הם אפילו התבדחו איתי וטענו כי
פדרו מסר שאני הוא האיש האידיאולוגי מאחורי קבוצת הארגון ורעיון הסירוב.ואח"כ
הוסיפו – "אתה רואה באיזה ילדים מדובר"?
בשנת
1982,בהיותי בשנת למודי הראשונה באוניברסיטת חיפה,נפלו עיני על ידיעה
עיתונאית שבה נמסר על מעצרם של חברי
תנ"צ (תנועה נגד צה"ל).לא ייחסתי לכך חשיבות עד שהגעתי לשמו של אלי
אברהם ושל הארגון "אוונגרד".אז התחלתי לקשר הכול וצלצלתי למפעילי לשעבר.הללו
טענו כי לא יאונה לי שום רע ולא איעצר,אך מנגד הם טענו שוב שאינם יכולים להתערב
ולומר למשטרה ולמערכת המשפט שלא הייתה כאן שום התארגנות רעיונית,משום שהם לא
סומכים על המודיעין של המשטרה ביחס לעילום זהותי וזהות אחרים בארגון,שעבדו עימם.ימים
אחדים אח"כ נעצרו עוד חברים מ"אוונגרד" ומאוהדיו(גם כאלה שכבר פרשו
מסביבתו),ואילו בבית המשפט עמד אדם בשם מוני יקים וצעק כל הזמן "הידד
לתנ"צ",כשהמשטרה ובית המשפט אינם פועלים נגדו.ח"כ דהיום,בנימין בן
אליעזר,הזהיר אז פעילים חברתיים,ובראשם דר' מאיר עמור (כיום בקנדה),כי "מוני
יקים הוא סוכן משטרתי".
בשלב מסוים כינסתי מסיבת עיתונאים בבית
העיתונאים בת"א עם כתבת הפלילים דאז של "ידיעות אחרונות" – סימה אלה.בפגישה השתתפו לצידי גם חברי מוטי לוי
משכונת התקווה ויובל שמש (חברו של אלי אברהם).מוני יקים הובא על ידי לשם כדי
להכחיש את קיומה של תנ"צ,וכי כל זעקותיו היו רק כפרובוקציה אנטי ממסדית.כשהגענו
לשם הכחשנו את כל עניין תנ"צ ודברנו על כך שאלי אברהם היה עריק מסיבות
חברתיות על דעת עצמו,וכי גם הוא לא ניסה להקים תנועת מרי אלא בסה"כ חפץ היה
בשחרורו האישי בלבד.מוני יקים פתאום פלט שוב תנ"צ,וכשהפנינו אליו את מבטינו
הוא ניסה לחייך שזו בדיחה,ואח"כ החליף מבטי קריצה עם סימה אלה.בפגישה גם
העדתי כי ח"כ צרלי ביטון מחד"ש יוכל להוכיח כי הכול בדותה. למחרת היה
כתוב בעיתון כי "תנ"צ קיימה מסיבת עיתונאים" וכי צ'רלי ביטון עמד
מאחורי ההתארגנות.כמו כן נכתב כי צפויים מעצרים נוספים,ומאחר ועד אז נעצרו כל אלה
שאברהם ביקר בדירתם בבריחותיו הרי שחשתי כי רק אני הבא בתור.צלצלתי לגב' אלה
ושאלתיה לפשר העניין.היא כמובן טענה כי המשטרה עדכנה אותה שאנחנו תנ"צ.ואז
שאלתיה מדוע ישבה עימנו בכלל,כי הרי זימנו אותה לשם הכחשה,שאותה היא לא הזכירה
בכלל? "תכתוב למערכת",היא ענתה. מיד אח"כ צלצלתי למפעילי והודעתי להם שלא
אחכה למעצר הצפוי אלא אגש מיד לעו"דים של הנאשמים ואציע את עצמי כעד הגנה עם
כל מה שאני והם באמת יודעים. המפעילים לשעבר נדהמו מדברי וביקשו שאצלצל אליהם בעוד
מספר שעות.ואומנם לאחר מספר שעות הם הודיעו לי כי התיק יסגר למחרת,וכך אומנם היה.
אילו לא הייתי עושה את הצעד האמיץ שלי,ולא
הייתי פונה בתקיפות למפעילי - תוך ההודעה על כך שאהפוך לעד הגנה,הרי מי יודע כמה
שנים היו יושבים אח"כ אנשים חפים מפשע על פשע שלא בצעו מעולם!הפרשה הזו גרמה
לי לחשוב היטב על עניין ה"ביטחוניזם" הישראלי ועל זכותו. משהתחלתי לשמור
תורה ומצוות התחלתי להבין דברים חדשים בכל הנוגע למי שומר על עם ישראל ודואג לביטחונו
האמיתי ,ובשנת 1996(לאחר פרשת ה"שמפניה" של אבישי רביב והארגון הפיקטיבי
"אייל")חשפתי את כל הפרטים סביב עברי כדי שיראים ושלמים יבינו טוב את מה
שאברהם אבינו הוריש לנו:"אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני".במקום
שהקב"ה ויראת ה' אינם הדבר היחיד והמוחלט בשיקולו של האדם הרי שפרשיות כאלה –
כתנ"צ וה"אי תיאומים" ימשיכו לרדוף אותנו.יתרה מכך,במקום שאין
התורה עיקר הרי שיהודים ימשיכו להזדקק ל"ביטחון" בע"מ ולא יבינו
"על מה באה עלינו הצרה הזו"?
קיבלתי את רשות העו"ד שלי לספר את הסיפור,ואני
חושב שחשוב שהעניין יסופר על רקע הבעיות כיום בין ראשי הצבא לשב"כ,ובמיוחד
כדי שאנשים לא ישבו בעתיד בכלא עשרות שנים,על לא עוול בכפם,אף אם עמדותיהם חורגות
מה"קונצנזוס" הישראלי.בואו וניזכר כי בלא מעט פרשיות(כמו מע"צ
וברנס למשל...)טענו הנאשמים כי להד"ם ואחרי ששוחררו לאחר שנות ריצוי העונש
אומנם התגלה כי צדקו.אם באמת רוצים להוציא מעז מתוק חייבים פעם אחת ולתמיד לקבוע
בחוק ו/או תקנה כי הגנה על חפים מפשע עומדת מעל כל שיקול "ביטחוני",שהרי
המדינה נועדה לפרט ולא הפרט נועד עבור המדינה,כבמשטרים פשיסטיים קיצוניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה