בס"ד
רק לא הרב לאו / הרב אליהו קאופמן
שם חדש- ישן עלה שוב על בימת ההימורים
לתפקיד הנשיאות: הרב ישראל מאיר לאו – מי
שאומנם היה ה"רב הראשי לישראל", אך זכור לנו גם מהשערוריות הגדולות סביב
מעלליו עם נשות הבוהמה והדוגמנות. איני בא כאן להביע אך ורק התנגדות לאיש מסיבות
חרדיות – האיסור להיבחר כנשיא חרדי למדינה חילונית, אלא
בא אני להתריע כי לאיש הלזה הזה אין זכות לייצג אפילו רשות "ממלכתית" בלבד. תמהני על
ח"כ שלי יחימובי'ץ שעדיין לא פערה את פיה בנושא. בהתמודדויות הקודמות היא
הזהירה את הרב לאו מ"פתחון הפה" שלה אם יעיז להציג את מועמדותו. בנתיים
היא שותקת, מי יודע איזה דיל נרקם כאן, שהרי ההצבעה חשאית ומערכת יחסיה עם בנימין
בן אליעזר ידועה לכל. אבל גב' יחימובי'ץ הבטיחה לנו סיפורים "עסיסיים"
ועכשיו אנחנו מחכים להם בקוצר רוח.
אבל עד שהיא תפער את פיה – אם בכלל, הרי שכותב שורות אלה יוציא מספר
סיפורים הפוסלים את האיש לתפקיד הנשיאות, ובודאי שפוסלים אותו מלכהן יום נוסף כרב
בישראל. הרב לאו מעולם לא עולל לי איזושהי רעה, להיפך – שנים רבות שלח לי שליחים לפוגשי , וכל זאת כדי
שאפסיק להפריע לו עם סיפורי והשקפות האמת שלי אבל נאמנותי היא לתורת ה' ולשושלת
חכמי ישראל שציוונו על "לא תגורו מפני איש". ולכן, כדי למנוע חילול ה'
אני חייב לכתוב את הידוע לי על האיש ומדוע השקפת התורה אוסרת מלתת שררה בידי האיש
הלזה הזה.
בהתמודדויות הקודמות ירד שמו של האיש ברגע
האחרון ממועמדותו לנשיא לאוו דווקא רק מפחד היחימוביצי'ת , אלא משום שהרב עובדיה
יוסף לא רצה בו. הגר"ע יוסף הבהיר לו כי ה"קו האדום" שבו אסור
ליהודי חרדי – ובודאי של"רב
ראשי" לשעבר, לייצג מהות מדינית חילונית, הם תפקידי ראש הממשלה והנשיא. הרב
לאו ציית ושב לביתו. ולא לחינם שמע הרב לאו לגר"ע יוסף. בראיון ענק – ממש לפני מותו, פרס הרב שלמה גורן המנוח את זיכרונותיו
לפני העיתון המנוח "חדשות", ושם גם סיפר כי הסכים לכך שהרב ישראל לאו
יקבל סמיכה לרבנות רק לאחר שהגר"ע יוסף לחץ על כך אולטימטיבית כתנאי להסכמתו
להסמיך את הרב שמחה הכהן קוק (ה"רב הראשי" של רחובות) עפ"י בקשתו
של הרב גורן המנוח. מאז הרב עובדיה יוסף הפך לפטרונו של הרב ישראל לאו, ובמיוחד עם
בחירתו של האחרון ל"רב ראשי" בשנת 1993. אבל עכשיו הרב עובדיה נמצא
במרומי המרומים ואילו לגב' יחימובי'ץ יש כבר יריבויות אישיות חשובות יותר ממאבק עקרוני
ומוסרי וכשהחתולים אינם בטח העכבר עושה שמח.
כאשר שמו של רב נקשר לפרשיות מביכות בענייני
נשים הרי שיש לטאטא אותו מכל שררה וגם תפקיד הנשיאות איננו פח הזבל. כמו שאומרים,
יתכן באמת שרבים מאמינים כי "הכל דיבורים", אבל העורך המנוח של
"מעריב" – אמנון דנקנר, כבר כתב
( בהיותו כתב בעיתון "חדשות", בשנת 1993) על אותן האשמות "לא
נעימות" נגד הרב לאו, כי גם אם נדמה למישהו ש"הכל דיבורים" הרי
ש"ללאו זה נדבק אבל אם היו מספרים את זה על הרב שך או על הרב עובדיה כולם היו
צוחקים. ללאו זה פשוט נדבק". ומי שניאוף ושערוריות נדבקות לו עדיף שלא ידביק
אחרים כי זו מחלה ממארת ומכוערת כאחד. בסרט ה"נשיאותי" הזה כבר היינו
וגם בסרט הרבני הזה כבר צפינו. ויצמן ש"הפוטר", קצב שנכלא ומצגר שעומד
למשפט כבר הספיקו לכולנו. אבל כדי שתהיו בטוחים כי לא אלמן ישראל בהוכחות הרי שהנה
לפניכם מספיק סיבות מוכחות למה לאיש הזה – שפילס את דרכו בשרלטנות ובמעשי בושת, אסור להפוך
לנשיא ולצחוק על כולנו כיצד הוא שם ללעג שוב את היהדות ואת הבוחרים.
ונתחיל מהסוף להתחלה. יצחק אוחנה עומד
לפני משפט בשל היותו אחד מאלה שהשתתפו בהענקת תוארי "רב" לאנשי צבא
ומשטרה. משך כל התקופה הארוכה בה נחשד הלה בכל המרעין ובישין, וגם לאחר הכנת כתבי
האישום בעניין המשיך הרב לאו להחזיקו כראש לשכתו ב"רבנות ת"א". אבל
זה עדין לא כלום לעומת עלילותיו בעבר. עיתונים מרכזיים – ובראשם "ידיעות אחרונות"
ו"הארץ", חשפו כיצד הרב לאו נהנה מ"טיפים" של ארבעה ספרות על
כל חתונה וחתונה שערך בעודו מקבל משכורת ממלכתית, וכל אותם "טיפים" היו ללא
פיקוח של רואה חשבון. משהוזהר על כך – לאחר בחירתו ל"רב ראשי", הוא ענה
בצחוק רועם כי "להיפך, עכשיו התעריף רק עלה". פרשה אחרת שהושתקה היתה זו
שנהגו האישי – רובי זר, ביצע עבודות
פרטיות בביתו של הרב לאו על חשבון דיווח שעות ה"עבודה הממלכתית". למרות
פרסום הסיפור בהרחבה בעיתונות היומית ולמרות תלונה שהגיש כותב שורות אלה למשטרת
י"ם הרי שהפרשה ירדה מהפרק כלא היתה. הרב אבידור דאר מהעיר ביתר חשף מסמך
מעניין מרבנות חיפה שבו נאסרה דוגמנית מפורסמת על בעלה ועל ה...רב לאו! בפרשה של
דוגמנית מפורסמת הרי שהיא ננעלה במלון באילת בחדרה עם הרב לאו למשך זמן ממושך ואת
זאת חשפו בעלה ובלשו הפרטי. אח"כ ירדו לאו והדוגמנית ל"לובי" המלון
ולאו הגיש לה מרק חם. משנשאל לאו על העניין הוא טען ש"זו מצווה להביא מרק חם
ליהודי חולה". הרב גורן המנוח העיד באותו ראיון בעיתון "חדשות, כי תפס
את לאו ועוד אישה זרה עימו בייחוד ובשעה שתיים לפנות בוקר. מששאל את לאו לפשר
העניין ענה האחרון כי "אני מלמד אותה לגרות, וברשות אשתי". סיפור מביך
אחר נוגע לימי "רבנותו" של לאו בת"א, בקדנציה הראשונה שלו שם. ימים
אחר ימים נראה רכב השרד של הרב לאו - בשעות
הלילה ממש, בקרבת הרחובות ירמיהו – הירקון, בסמוך למקומות מפוקפקים ביותר. לבסוף
מישהו העיז לשאול את הרב לעניין, מיד זעם הרב לאו והפיל את האשמה על נהגו, רובי זר
בטענה שבשעה חמש אחה"צ עובר רכב השרד לרשות הנהג עד למחרת בבוקר. משנשאל הנהג
על כך הוא טען כמשיח לפי תומו כי "אני משאיר כל יום את הרכב לרב לאו"...
גם אלה שהקיפו את הרב לאו לא היו "קוטלי
קנים" בקשר להיותם ברנשים מפוקפקים. אחד מהם שימש ראש לשכתו בת"א שנים
רבות ואח"כ המשיך איתו ל"רבנות הראשית". מלבד לבושו החרדי הרי שכל
קשר בינו ליראת שמים היו ממנו והלאה. פיו היה מנוול וגס ולא פעם הוכה ע"י
משמרות הצניעות על מעלליו וכשחזר הביתה חבול וזב דם וחוטם הוא טען כי "מחבלים
הרביצו לי בדרך לכותל". לימים גם הרב לאו לא יכול היה למנוע את פיטוריו
משתפסו הרב בקשי דורון בשיחות תועבה בשעות הלילה המאוחרות על חשבון
ה"ברון" ששמו ה"רבנות הראשית לישראל". גם לנהג רובי זר לא
חסרו מעללים והם התפרסמו בעיתונות היומית ובין השאר סופר שם כי הנהג חדר ללשכת המנכ"ל דאז (ב"רבנות
הראשית") – גדליהו שרייבר, ואיים
להכותו (המנכ"ל היה אז כבן שמונים לערך...) תוך שהוא מכנה אותו "גרמני
נאצי". הרב לאו – ניצול שואה ולימים
יו"ר "יד ושם" , כמובן שלא פיטרו מעולם בשל כך.
פרשת אחת מ"רבנויות" ערי השפלה היא פלאית ביותר. רב העיר נבחר אליה במחצית
השנייה של שנות ה-90 לאחר שכיהן כרב אזורי
בשטחי השומרון שמעבר ל"קו הירוק". כולם ידעו שהרב הלה הוא בן טיפוחיו של לאו ושלאו חייב לו את
"רבנותו הראשית". ובמה דברים אמורים? לפני הבחירות ל"רבנות
הראשית" בשנת 1993 איימו נשים רבות לספר לתקשורת את קשריהן
ה"מיוחדים" עם הרב לאו. הסיפורים היו רבים והמריאו עוד לימים שהיה רב
צעיר והגיע לסעודות "מלווה מלכה" במוצ"ש ב"ישיבות
תיכוניות" עם שתיים או שלוש מלוות שהציגו עצמן לפני הבחורים כה"מעריצות
של הרב לאו". היו אלה הימים שהרב לאו נעלם מהישיבה ושיחק בתיאטרוני ת"א.
היו אלה הימים שהוא לימד בתיכון עירוני ב' ("צייטלין" - "ממלכתי דתי") והקפיד שהנערות לא
תענודנה צמידים "משום צניעות" אך לשם כך בדקן דרך ידיהן כדי לוודא אם
אמנם הצמידים על ידיהן. הסיפורים טפחו וטפחו ולפני בחירות 1993 הם איימו לפוצץ
ללאו את ה"קמפיין". לא מעט נשים החלו להגיע ולאיים על הרב לאו כי תספרנה
את האמת עליו. עיתונאית בכירה איימה להוציא במהירות ספר ובו לספר מה עולל הרב לאו
לחברתה בצעירותה , בימים ששירתה ביפו – ב"גלי צה"ל, ולאו היה אז ה"רב
הראשי" של ת"א – יפו. הרב הלה
הוא האיש שערך את המו"מים להשתקת הנשים הללו. לאחר שלאו נבחר והבטחת "רב
העיר" לאותו הרב התעכבה הרי שהאחרון פנה לרב לאו בפני רבנים רבים וטען כי
"אני השתקתי לך את ה"... האלה"! לאו פרץ בבכי מר לפני כולם ולסוף
השטר נפרע והעיר צהלה ושמחה. אבל היתה אחת שלא נשברה ולא הושתקה - זו היתה
האסטרולוגית טלילה סטן. בפני העיתון "חדשות" היא גוללה את סיפורי
ה"קשר המיוחד" בינה ללאו תוך הצגת מכתבים וסיפור ממשי. לאו כמובן שטען
כי "אני אוהב כל יהודי מישראל" ולגבי הסיפור הרי שהוא הגיש תביעת דיבה.
לאחר שניצח בבחירות הוא הוריד את התביעה – מבלי שהתבקש לכך ע"י הנתבעת או באי כוחה,
וטען כי הוא סולח לכל יהודי משום היבחרו. גם יריבותו מול הרב שאר ישוב הכהן – על תפקיד ה"רב הראשי", לא ידעה גבולות
וממחנהו נשלחו כל מיני "ברנשיות, לפגישותיו של הרב שאר ישוב הכהן, מבלי
שהזמינן. גם בנות משפחתו סייעו בידו להיבחר לתפקיד ה"רם" הזה כשלא בחלו
בשום שיטה לא צנועה להשפיע על רבנים לחתום למענו ולבסוף להצביע בעדו. בימים שהיה
אחראי – כ"רב ראשי", נכנסו לארץ ישראל נבלות וטרפות בדמות "שחיטה
כשרה" עד שאיש כבר לא ידע בין טרף לכשר. שוחטים הוללים יצאו באותם ימים לשחוט
עבור ה"רבנות הראשית" ומעלליהם פורסמו בעיתונות היומית והשבועית. תעודות
ה"כושר לרב" חולקו על ידו גם לכאלה שספק אם היו ראויים להיקרא
"דתיים" ושהשכלתם התורתית והכללית היתה יותר מבדיחה. בראש אותן שערויות
היה מינויו של בנו דוד לאו (היום ה"רב הראשי") לרב של הישוב שוהם עם
מכרז שהוצא כיומיים לפני מועד הבחירה ופורסם בפינה צדדית בעיתון
"מעריב", ב...מדור הספורט! בימיו כ"רב ראשי" גם פרצה השערורייה
שצולמה בשידור חי בטלויזיה ושבה נתפס אחד ה"רבנים" מקבל את כספי שוחד
ה"גיור" שלו מול המצלמות הנסתרות.
אז רבותי היקרים בקשו רחמים על תושבי המדינה והצילו
את כולנו מחרפה ומחילול ה' ומנעו מבעל
התאוות הזה – עם הרקורד האישי האפל הזה,
מלהיבחר ל"נשיא המדינה", שאח"כ הוא עוד עלול להיתפס במעללים מביכים
כפי שאירע כבר עם קצב או עם תאומו ה"רבני" של ישראל מאיר לאו – יונל'ה
מצגר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה