הקרבן התורן

בס"ד

     הקרבן התורן / הרב אליהו קאופמן

     יש משהו מוזר ביועץ המשפטי לממשלה –  יהודה ווינשטיין שמו. מצד אחד הוא נראה כאיש אפור שפוחד לקבוע עמדות ברורות (פרשת ליברמן למשל) אך מנגד ידו פוגעת לא פעם בכאלה שלא ברור אם באמת היה צריך לפתוח נגדם במלחמה (פרשת הבחירות החוזרות בבית שמש ופרשת סילבן שלום בימים אלה). מאוד יתכן שאמנם האיש הוא רכרוכי ולכן גחמותיו המוזרות הן תוצאה של אלה שמשתמשים בו כבובה.

     הפרשה האחרונה –  חקירתו של השר סילבן שלום למרות ההתיישנות בעבירה המיוחסת, צריכה להיחקר כמו שצריך. מישהו כנראה מושך בחוטים הללו – של פתיחת תיק ההתיישנות כדי להכשיל את המשך הקריירה של שלום, שאחרת העניין לא היה צץ בכלל רק משום ההתיישנות שבו. אבל לאחר שהבוץ והרפש התעופפו לעבר השר הנכלם הרי שפתאום כל "אבירי המוסר" קמו על רגליהם האחוריות והחלו לצווח עוד לפני שבכלל הוכח כי אמת הדבר וזמן שהפוליגרף לא בדיוק מטה חסד למתלוננת שהוצאה מהארון עם האבק עליה. מעניים האם ה"מוסר" הזה קביל גם כשמדובר בצד שמנגד.

      זכות התשובה והחרטה ניתנה ע"י הקב"ה לעכל אחד –  ובכלל זאת גם לרוצחים הקשים ביותר. העיר ניננווה, השופט יפתח הגלעדי, המלך מנשה , התנא רבי שמעון בן לקיש ועוד רבים , רבים אחרים הם דוגמאות לכך שהתשובה עומדת מעל לכל. והנה קמים ריקים ופוחזים ושמים עצמם במקום הקב"ה ומחליטים כי העבר לא ימחק גם אם אותו עבר אינו מוכיח עדיין כי הקרבן היה אשם. באוירת לינ'ץ כזו יכולות לשון הרע והשקר לפגוע בכל אחד. לא אכנס לנושא האשמה אבל צריך להבין כי אם אותה גב' לא התלוננה חמש עשרה שנה הרי שיש כאן משהו מוזר בהתעוררות לחיי תביעה. אני באמת לא הייתי סוגר את התיק אלא בודק את הגברת הזו היטב תוך תחקיר מדוע היא לא התעוררה אפילו שנה קודם לכן, ואם מישהו דאג ל"העיר" אותה דווקא עכשיו ומדוע. מאחר ומר סילבן שלום איננו איש אלים או איש שקשור לעולם התחתון ומעולם לא דבק בו רבב כזה הרי שברור כי על המתלוננת לא רבץ כל שנות ההתיישנות פחד מאלימות וכו' ולכן עוד יותר תמוהה ההשתהות הכל כך ארוכה שלה.

      ל"אניני הטעם", הטוענים כי אינם רוצים נשיא עם רבב כזה הרי שעלי להזכיר כאן כי במשכן הנשיא כבר ישבו כאלה שעברם היה לוטה יותר בערפל בנקודות שחורות הרבה יותר ממר שלום – וגם בדיני נפשות עסקינן, וקל וחומר בענייני תועבה , וזה לא היה רק מר משה קצב לבדו. לעורכת הדין של המתלוננת –  ל"צדקת" רוני אלוני –  סדובניק , עלי להזכיר כי רק לפני מספר שנים היא עצמה ייללה וביקשה סליחה על מעלליה ב"ימייה הגדולים" כאשר הכפישה לשוא וברשעות את סגן ראש עיריית י"ם דאז, -  הרב חיים מילר, ואילו בסגן אחר (אלי שימחיוף) הוא זרקה בוץ והביכה אותו בלשון תועבה מתלהמת שגם זו צורה בוטה ל"אלימות מינית", כדבריה היא. אז אם למוציאת שם רע ולמגדפת תועבה כמותה  מגיעה זכות התשובה , אזי, מדוע לאדם כמו סילבן שלום אין זכות כזו? אבל באמת , אני דורש יותר מדי מהאישה הזו ששמה לה למטרה בעבר לגדף ולפגוע בכל מי שעמד מולה ואילו כיום היא הפכה למייצגת השנאה נגד הגברים בכלל ונגד האמונה הדתית בפרט.

    ולסיום, להזכירכם כי פרשת משה קצב קפצה עליו לאחר שהוא –  משה קצב, עמד לפני סיום קדנציית נשיאותו ומול הליכוד המצטמק (12 מנדטים) ששרון הכה בו במפץ אדיר, הבטיח קצב לנתניהו המובס כי כשיסיים את נשיאותו הוא יתמודד מולו על ראשות הליכוד. ואז לפתע צצה "פרשת קצב" והשאר כבר היסטוריה. והנה עכשיו - כאשר סילבן שלום עומד לפני מועמדותו לנשיא ו/או לראשות הליכוד, פתאום צצה המתלוננת מהבוידם ומנסה לפתוח את "פרשת סילבן שלום". מעניין, לא?

הרס הפרנסה

בס"ד

      הרס הפרנסה / הרב אליהו קאופמן

       כבר בקדנציה הקודמת החלה השתוללות של חוקים פופוליסטים שכל מהותם לחוקק חוקי תאווה ללא מחשבה תחילה. מסתבר שגם בקדנציה הנוכחית ממשיכים הפרלמנטרים הפופוליסטיים בחקיקת חוקי ה"רובין הוד" – קודם יורים ואח"כ מסנים מטרה, לכל עבר בלי להבין כי אותם מחוקקים יפגעו גם בעצמם ( ראה "חוק המשילות" ותומכיו מ"התנועה" המתפוררת...). חוקים פופוליסטיים אלה החלו מתאוות לאומניות ואנטי ערביות אבל מי שהתרגל לחוקק ללא מחשבה תחילה אינו עוצר באדום וממשיך את מעלליו גם בתחומי החברה, הפנים וכו'. הרעיון לחוק פופוליסטי חדש בא הפעם בדמות חיסול חשבונות נוסח מלחמת כנופיות נערים פוחזים זו בזו, וכמובן ללא מחשבה תחילה מחוק כזה, יכול לגרום לנזק בלתי הפיך בפרנסתם של מאות ואלפים. זהו "חוק החינמון" שבו מתאחדים שונאי "ישראל היום" – מימין ומשמאל , נגד "ישראל היום" אך בעצם הם ירמסו את כל שאר ה"חינמונים" שלא רק שאינם מזיקים לאיש אלא הם מקור פרנסה לאלפי משפחות ונותני שירותים וחדשות למאות אלפי תושבים. אבל מה איכפת לשליחי האינטרסנטים של  העיתונות הגוססת בפרלמנט הישראלי מבעיות הפרנסה ומהשרות של אזרחי המדינה?!

       הפרלמנטרים שהתאחדו בחוק דמוני שבא להגביל לחצי שנה את תפוצתו של "חינמון" התעוררו רק כאשר "ישראל היום" הפך גם את "מעריב" בעיקר את "ידיעות אחרונות" לחינמונים מאונס. ובקרב אישי כמו בקרב אישי מתחילים לירות לכל הכיוונים ומה איכפת ליורים אם חפים מפשע יפגעו, שהרי העיקר ש"ישראל היום" ייסגר בעוד חצי שנה ובא ל"ידיעות אחרונות" ול"הארץ"  גואל. כמעט כארבעה עשורים מפריחים חינמונים שונים –  ממטולה ועד אילת , את בתי הצרכנים במודעות פרסום רלוונטיות, בשרות ידיעות ובגישה לאזרח המקומי שאינו מגיע לתקשורת המרכזית, הם מסייעים לעסקים שבעלות נמוכה יחסית יכולים להגיע לצרכניהם ונותנים כתף לכותבים, עורכים ולפרסומאים שללא החינמונים הללו הם היו מזמן מובטלים או יורדים. החינמונים הללו חודרים לכל סקטור עפ"י צרכיו והופכים את הפריפריה למרכז. לא רק שהללו לא הפריעו לאיש אלא שהם הפריחו את השממה. כותביהם ועורכיהם זזו לא פעם למרכז בימת התקשורת וחלק מהם אף הפכו לאישי ציבור מצליחים. והנה , בגלל שמשפחות –  תרתי משמע, כמוזס ושוקן אינן יכולות להתמודד עיתונאית ומסחרית עם מר שלדון, הרי שאלפי משפחות צריכות לשלם בפרנסתן על כך , ומנגד הציבור יחזור מספר עשורים אחורה עת אותן משפחות –  תרתי משמע, של ה"בוסיזם" העיתונאי ששלטו בתקשורת, ואילו הצרכן והמפרסם יהיו כעבדים לרגליהם.

      החוק שיחייב את החינמון לסיים את חייו כחינמון לאחר חצי שנה עלול לסגור עשרות עיתונים, לחסום אלפי מפרסמים ואלפים אחרים הוא ישלח ללשכת התעסוקה כמובטלים. חבר פרלמנט אמיתי –  ולא "לוביסט" של מוזס ושוקן , היה מתחלחל ממצב כזה וחוסם חוק זה עוד לפני שיצא לדרך. כמו שעידן האינטרנט מקצר את הדרך של הכתוב לקורא כך גם זכותו של אזרח לההנות מחינמון שמספק לו את הידיעות באופן מקצועי והגון וללא דמי תיווך של כמה משפחות אינטרסנטיות ומגושמות. אבל הפרלמנטרים הישראלים הם ברובם "לוביסטים" עלובים של משפחות אינטרסנטיות ששלחו אותם לפרלמנט כדי להמשיך ב"משילות" הצבועה הזו. אני תיקווה שרוב הפרלמנטרים לא יסחפו לפופוליזם ולאינטרסנטיות העלובה הזו ויתנו להתפתחות התקשורת ולהמשך השתחררותה מ"בוסיזם" שפל , להתפתח הלאה. כדאי לבדוק האם אותם ח"כים שמעלים את הרצון לשינוי החוק ולפגיעה בחינמונים אינם מונעים ע"י "שמן" פיננסי הקשור לעיתונים שלהם מזקת הצלחת החינמונים...

ליצן החצר

בס"ד

    ליצן החצר / הרב אליהו קאופמן

 לא לחינם פותח ספר תהילים בעניין "אשרי האיש". בתחילה מדובר באשריו של אדם שלא הלך בעצת רשעים, אח"כ כבר מדובר באשריו של אדם שלא עמד בדרך חטאים ולבסוף אשריו של אדם שבמושב לצים לא ישב. וכך באמת באה הנפילה לביב השופכין של היצר הרע. בתחילה האיש "רק" הולך בעצת חבריו הרשעים. כלומר, הלה לא נאשם לבדו אלא הוא הפך לשלישי בגלל חברים רשעים, אבל כשאיש כזה מתרגל ללכת בעצות של רשעים הוא כבר לא עושה זאת רק לפעמים אלא הוא מתחיל לחטוא וכבר אינו עובר ושב בחטאיו אלא עומד ממש במקומות החטא, והבושה כבר מתחילה לזלוג ממנו. אבל הקשה מכל הוא  עצם הישיבה במושב לצים. כאן הוא כבר יושב ולא הולך או עומד, דהיינו הוא מרגיש בניחותא במעשיו הרעים וכאשר מוכיחים אותו הוא פשוט צוחק מהתוכחה ועושה צחוק מדברים רציניים. מידת הליצנות עברה תוכחות רבות של גדולי ישראל בכל דור ודור אך בזה האחרון הכל הותר בליצנותא, ובמיוחד לשם "קירוב הלבבות" של רשעי ישראל , ואף לשם חיקוי והתבטלות בפני האפיקורסים החילוניים. לא מעט דיסקים , הופעות תיאטראליות נוסח יוון ועוד מיני סרטים של פירות באושים נכנסים יום , יום ל"חברה החרדית" ומטמאים את בני ובנות ישראל. אבל מעל לכולם עומד "שייגיץ" אחד בלבוש חרדי שלפני הרבה שנים הוא למד בישיבת חברון וכנראה שבזכות "לימודיו" דאז מותר לו להחטיא את ישראל, לעשות צחוק מהיהדות ובמיוחד להלל ולשבח את האיש ששם לו במטרה להמשיך את ניסיון עקירת היהדות , שבו החלו סבו  ואביו. לא לחינם התישקורת והתשחורת החילונית מביאים את האיש הזה לכל ראיון ובכל נושא מבלי שהבור והעם הארץ הזה יבין בקצה קצהו של הנושא הנדון. הליצן הזה נקרא על ידם "חרדי מחמד" ואת הדגם הזה הפוקרים משווקים לכל בית : כיצד צריך להיראות "חרדי –  חילוני למהדרין". אין לי נגד האיש הזה דבר. יחסינו היו תמיד טובים  והוא עצמו יעיד על כך אבל במקום שיש חילול ה' צריך להניף חנית וכידון גם אם האחרים עברו לשפת "וידום אהרון". האיש הזה סולק מעיתון "יום השישי" בגלל פרשה סרוחה שקשורה לענייני אישות. האיש הזה טופח ע"י דודי זילברשלג ה"מהולל" והאיש הזה הילל את הזילברשלג ה"מהולל". לשייגיץ" הזה קוראים לא פחות מאשר קובי אריאלי.

    כל קיצפי יצא לאחר שהלה – אדם שהיהדות ממש רחוקה מהאמת שלו, הופיע בעוד מופע טמבלויזיוני והפעם הוא הגן על יאיר לפיד. היה זה משדר שהתעסק בכלכלה והשתתפו בו עיתונאים כלכליים. העיתונאים הללו "גמרו את ההלל" השלילי על אותו לפיד השנאה, שהוא כבר דור שלישי לצוררי יהדות חילוניים שבאו מהונגריה. והנה לפתע מובא הליצן הזה  – שגם חבריו הפוקרים כבר העירו לו שחזותו ה"חרדית" היא לצורך מסחרי בלבד, ומגן על אותו לפיד בלא להניד עפעף. הליצן הזה אינו מתבייש לומר מול המצלמות כי ידיעותיו בכלכלה הן בורות פלוס בורות ושואפות לאפס כמותו ממש. אבל הוא גם טען שם כי התרשם מה"אומץ" של שר האוצר שכולם משיחים על הידר תעודת הבגרות שלו. לא במקרה מובא ליצן חרדי כזה למסך הפוקר. בתישקורת הציונית רוצים להציג קלי דעת כ"חרדים אמיתיים" ואפילו כאוהדי צורר הדת לפיד. כך –  ע"י הצנה זו, יראו אלה שבאמת שומרים על תורת ישראל כ"פרימיטיביים" וככאלה שעוד מעט , חס ושלום, ייעלמו מנוף העם היהודי. מאז שקמו המסכילים והרפורמים הרי שכל מטרתם להראות לעולם ולעצמם כי הנה היהודים האותנטיים נעלמים. כך הם הסיתו את הגרמנים,   הרוסים , הצרפתים ושאר עמי אירופה נגד היהדות, כך הם הציגו זאת בלחמת העולם השנייה –  כשהם סייעו לנאצים ימ"ש באי הצלת יהדות אירופה (התנועה הציונית), כך הם עשן זאת ב"קליטת" עולי ערב הדתיים וכך הם ממשיכים עד היום. אבל כיום יש להם משת"פים בלבוש "חרדי" ממש כמו קובי אריאלי הלאומן שגם השמאל הציוני אוהב אותו כי הרי הימין והשמאל יחדיו מטרתם לשמד את עם ישראל.

     שמעתי פעמים לא מעטות את הטענות כי אני ושכמותי "מדברים נגד רבנים". אז רבותי , ב"שולחן ערוך –  חושן המשפט", ישנה התרה ברורה לירוק בפרצופיהם של הרבנים הכי גדולים כשהאחרונים אינם עושים דבר למגר חילולי ה' ולעצור את ביזוי התורה. בזה אחר זה נחשפים "רבנים" שמעולם לא היו דתיים בכלל אך רבנים אמיתיים פוחדים לצאת נגדם. בזה אחר זה נחשפים "רבנים" שנתפסים בזנות ובגזל אך רבנים אמיתיים אינם מעיזים לצאת נגדם. בזה אחר זה נחשפים "רבנים" קלים מנוצות המתירים  עריות , מכניסים הסכלה ליהדות החרדית ומעודדים סרטים ותרבות יוון אך הכל נעלם ונאלם בדום – שתיקה. אך הפעם –  בחודש האחרון, הכל עובר כל גבול. בכל רחבי הארץ ארגנו עצרות נגד אותו לפיד ומנגד כאשר גב' זכייה בר שלום מצטרפת רשמית ליועציו של צורר הדת לפיד  איש אינו פוצה פה ומצפצף. ועכשיו הגיע גם הבור והליצן הזה וממרה את פי ה' בתמיכתו באיש שרוצה שעם ישראל יצא לשמד רוחני, אך אין פוצה פה ומצפצף מבין ה"רבנים החרדיים". איפה מודעות החרם נגד השקצים הללו?! איפה יראת השמים נגד תומכי מחרפי ה'?!

     ולכן רבותי הקוראים , הפסיקו לבלבל לי את המוח נגד הפלפונים האסורים או לצאת נגד "קווי הנייעס" האומללים ותדאגו להוציא מחוץ למחנה את מי שבאמת צריך לזרוק משם לאשפתות ובאותיות מאירות עיניים: את האישה הטמאה והסוררת ששמה זכייה בר שלום ואת המנוול והליצן מחלל שם השמים ששמו קובי אריאלי ובזכות טיפשותו וליצנותו נגד תורת ישראל הוא הפך ליקירם של אנשי התישקורת החולניים. תפסיקו למצוא קרבנות שחושפים את האמת – כמו חיים שאולזון, ותילחמו למען האמת. חיים שאולזון איננו מופיע מחובק ומעורטל עם נשים מעורטלות בטמבלויזיה הישראלית , חיים שאולזון איננו מביע תמיכה בלפיד וחובש כיפה באותה העת, וחיים שאולזון עוד לא הקים מכללה ארורה לשריפת נשמות בנות ישראל, כמו שהטמאה זכייה בר שלום עשתה ועושה. ועד אז אני בהחלט חושב שיש ליישם את הסעיף של שולחן ערות – חושן המשפט", המורה לירוק בפני כל הרבנים הצבועים הללו.

הקרב על ההר

בס"ד

   הקרב על ההר / הרב אליהו קאופמן

       לרבים נדמה כי הקרב על הר הבית אינו אלא קרב על הריבונות המעשית –  בין ישראל לפלסטינים ובין הימין הקיצוני למוסלמים אבל הקרב הזה נושא אופי אחר לגמרי ולא לחינם הוא מסווה את עצמו כקרב פוליטי ולאומני, כדי להרדים את היהדות החרדית ואת רבניה ולהטעותם. זהו עוד קרב לשינוי הציויון הדתי ולשינוי הקשר התורתי בין קדושת הר הבית להלכה  כדי להופכו לעוד "קשר תרבותי" חילוני שבו ה"לאום" הישראלי יקבע גם כאן את הציויון ה"לאומי" של המקום. מאז   שנת  1918  מתנהל הקרב הזה –  בין ההלכה לבין ה"תרבות הלאומית החדשה" של הציונים, ביחס להקדש היהודי. אנשי הכיפות הסרוגות הם שוב –  גם כאן כמו בשאר המקרים, הסוכנים של הציונות החילונית בדרכה להפוך קודש לחול. מעבר לסכנה הגשמית –  של התעוררות הזעם המוסלמי נגד היהדות בכל העולם , ישנה כאן סכנה נוספת באיבוד קדושת הר הבית והפיכתו ל"אולם אירועים פתוח" של חילול הקודש לפריצים החילוניים, כפי שזה קורה למשל בכותל המערבי ובקבר רשב"י במירון.

     עלייתן של הסטודנטיות –  חשופות הגוף, מאוניברסיטת י"ם,  על הר הבית היא ה"נורה האדומה" לסכנה האמורה. הללו כמובן טוענות כי "זהו המקום הקדוש ביותר לעם ישראל" אך המילה "קדושה" בשפה העברית החילונית איננה חופפת למילה "קדושה" בלשון הקודש. אצלנו –  יהודים שומרי תורה ומצוות, פירושה של המילה "קדושה" כוללת גדרי צניעות , התנהגות של בדחילו ורחימו והתייחדות רוחנית עם הערכים הדתיים בלבד , תוך מורא שמים. במקום קדוש מתלבשים בצניעות , מתפללים מעומק הלב, נשים וגברים מופרדים זה מזה והלבבות יודעות כי שם ה' נקרא שם ומפחדים מכל סטייה מהנורמה ההילכתית. אבל אצל אלה שפרקו כל עול ואשר רתמו את היהדות לטרמינולוגיה הפוקרת שלהם הרי שהמילה "קדושה"  –  בשפת העברית הקלוקלת, איננה אומרת דבר מן הקודש שלנו אלא להיפך, פירושה הוא הוללות ושבירת אמות המידה הדתיות. כאשר הסטודנטיות מאוניברסיטת י"ם –  ואפילו חלק לא מבוטל מהציונים הדתיים, מציינים בפיהם את המילים "מקום קדוש לעם ישראל" הם מתכוונים אך ורק למימד ההיסטורי של הקדושה ורק בעבר הרחוק תוך כוונתם לנצל זאת להפקרות והוללות כנגד חוקי הדת היהודית. כך עשו אנשי בית"ר הרויזיוניסטים משנות העשרים ואילך לכותל המערבי , ובמיוחד ביום האבל והצום הקדוש של תשעה באב, כאשר הגיעו לשם בתערובת והתהוללו במאכל ובשתיית ה"גזוז" הציוני עד שהערבים כינו בלעג את היום הקדוש "עיד אל גזוז". כל זאת עושים ציוותי צעירים וצעירות ישראלים – שחלקם בכלל נכרים מחבר העמים, מול שריד בית מקדשינו בכל מיני טקסים פרוצים וכך גם  מתהוללות נשים מעורטלות בקבר הרשב"י בהר מירון , ביום ההילולא של התנא הקדוש. את הכוח לכך שאבו ההוללים הללו מלאחר משנת  1918, עת הבריטים העניקו לגיטימציה לחילונים הציונים להיות בעלי החזקה על קודשי ישראל.

    שניים מגדולי ישראל -  הגר"ח זוננפלד והרבי מבריסק, ראו את הצרה והתריעו ממנה. כבר לאחר כינון ה"רבנות הראשית" –  בראשית שנות ה-20, והעלאת הרעיון להעביר לה את החזקה על הכותל המערבי טען הרב יוסף חיים זוננפלד כי עדיף שהמקום יוותר בידי ה"וואקף" המוסלמי. למופתעים מדבריו הסביר הגר"ח זוננפלד כי קדושת המקום תישמר טוב יותר בידי המוסלמים מאשר בעברתו לכאלה שירוקנו את תוכנו ויהפכוהו לרחבת הוללות חילונית עם בניית מוזאוני הסכלה וקיום חפירות של חיטוטי שכבאי. ואמנם אשר יגור בא , ובמיוחד לאחר כיבוש י"ם, ב-1967. בסוף שנות ה-50,  כאשר הכותל המערבי היה בידי הירדנים, קונן יהודי דתי בפני הרבי מבריסק –  הגאון רבי זאב סולובייצי'ק, כי אין המקום בידי ישראל, כדי שיהודים יתפללו בו באופן חופשי. על כך השיבו הרבי מבריסק כי עדיף שהמקום יישאר בידי הירדנים מאשר יהפוך בידי ישראל למרמס של כרת והפקרות בעלייה להר הבית. והנה הגענו ליום שהחשש הבריסקאי התאמת מעל ומעבר.

    הניסיון מוכיח כי המוסלמים שומרים באופן נחרץ יותר גם על קדושת האתרים הקדושים ליהדות. בין שמירה על המשך הקודש ל- ה' באתרים הללו לבין הבעלות הלאומנית הציונית, שמביאה רק לזות והפקרות, יש להעדיף את האפשרות הראשונה, שהרי המלחמה בעבודה הזרה קודמת לכבודה של פילגש בגבעה. מי יודע מה היה עלול לקרות לאופי הקדוש של מערת המכפלה בחברון אלמלא היה המקום ברשות ה"וואקף" המוסלמי. מעניין שלשם לא מעיזות להופיע הפרובוקאטוריות של "נשות הכותל"...

     בעניין העלייה להר הבית אין לסמוך על אנשי הציונות הדתית, שהרי בכל אשר ידם מכה היא מכה לטובת החילוניים והחילוניות והדוגמאות אינן חסרות. אין לי ספק שהתחלת התזוזה לעלייה להר הבית באה מגורמים ימניים חילוניים –  שמנצלים היטב את הכיפות הסרוגות כהצגה דתית, להפוך את ההר הקודש ואי העלייה אליו משום קדושה, לעוד אתר תיירותי לאומני שירוקן אותו מכל תוכן קדוש ממש ובמקום זאת יקים שם מוזואונים של שקרים וכפירה ומסיבות וטקסי הוללים של הציונים הדתיים, החילוניים והמהגרים ההוללים הסלאבים.

     היהדות החרדית ורבניה חייבים לצאת במסע נגד העליות הללו ונגד החלת הריבונות ההוללת על המקום הקדוש ביותר לעמינו, כי משמעות השתיקה לחילול קודש הקודשים , תרתי משמע, משמעותה הסכמה עם המחללים והרי יודעים אנו מהי מידת העונש של "ישראל ערבים זה לזה" ו"ישראל ערבים זה בזה". יש לצאת מהפחד החרדי מהאיומים הלאומנים הרדודים והלבנת הפנים של אותן כיפות סרוגות במילה "בוגדים", כי מזמן הללו בגדו בתורת ה'. אין לפחוד מהדימוי כי תתקיים ברית בין חרדים לערבים בעניין הר הבית , בדיוק כמו שהגר"ח זוננפלד והרבי מבריסק לא פחדו לומר את דברם בפרשה זו.עמידה על הרגלים האחוריות –  של גדולי ורבני ישראל, נגד העלייה להר הבית תביא גם להצגת התמונה הנכונה והאמיתית , כי הציבור החרדי והדת היהודית אינם חומר התבערה בארץ הקודש, בין יהודים לערבים ובין היהדות לאסלאם.

חיסול ממוקד

בס"ד

     חיסול ממוקד / הרב אליהו קאופמן

      מה שמתרחש ב"בית היהודי" –  בעניין הלינץ' הפוליטי נגד ח"כ יוני שטבון, מזכיר לי את הסיפור על אותו אדם נורמאלי שהגיע לבית המשוגעים וכל המשוגעים צעקו לעברו "הנה משוגע"!

     זהו בדיוק המצב בפרשה הזו. ה"בית היהודי" טוען להיותו מפלגה דתית ושכזו הרי שהעקרונות הדתיים היו צריכים להיות בראש מעייניה. והנה –  בקואליציה האנטי דתית הזו, משמשת מפלגה זו כסות "דתית" לכל ההצעות האנטי דתיות של "יש עתיד" ובמיוחד "התנועה" , שהופכות לחוקים אנטי דתיים כמו אישור לחיי התועבה כ"משפחות", "חוקי גיור" שההלכה ואף רבני ה"בית היהודי" סולדים מהם , מלחמה בדת וביהדות לכוון הרפורמה ועוד. אבל אף אחד מחובשי הכיפות ומטפחות הראש לא קם בזעקה נגד זאת למרות הקריאות הנואשות של רבני המפלגה עצמה. אבל כשמישהו מהח"כים –  שהתחנך בארץ מולדתו צרפת לסולידיות בין כל שומרי התורה והמצוות, מבקש לשחרר מהצבא הטרף יהודים שהיהדות חשובה להם מכל, הרי שמיד אלה שהם חבריו לספסל ה"בית היהודי" מתמלאים חמה לאומנית ומציגים אותו כ"בוגד" וכמי ש"ירה" בהם מאחור ותקע בגבם סכין מסתובבת. ואת אותם "חברים לנשק" לא מעניינת טענתו של ח"כ יוני שטבון כי הוא עשה זאת גם משום המחאה על כך ש"יש עתיד" מעבירה בקדנציה הנוכחית כל חוק אנטי דתי שהיא רוצה.

     במבט עמוק יותר אפשר להקיש בקלות כי הדת כבר לא מעניינת את ה"בית היהודי" –  שבשנים האחרונות שכח מהיותו "מפלגה דתית" ונשאר רק עם התוית ה"לאומית", קרי, לאומנית. בתחילה הם החליפו את שמם והסירו את המילה "דתית", אח"כ הם אפילו הציעו להפוך את יום ראשון –  ה"קדוש" לנצרות , ל"עוד יום מנוחה"(!) ואח"כ נכנסו שני "סוסים טרוייאנים" והשתלטו על המפלגה האומללה הזו. אחד מה"סוסים" הפך ליו"ר המפלגה והשני(ה) ל"יו"ר הסיעה הפרלמנטארית". אני מכיר לא מעט יהודים דתיים וחרדים שהם קרחים אבל מעולם לא היתה להם בעיה בחבישת כיפה , אך אצל נפתלי בנט עניין חבישת היפה הקטנה עוררה בעיות לוגיסטיות ולא במקרה. מצווה שעושים אותה בכוונה נעשית בשמחה ולא בצער אבל מצווה שנעשית בכפייה לעולם אינה שלימה מבחינה רוחנית. לא במקרה פלט בשעתו השר בנט כי בראשית דרכו הפוליטית הוא הניח את הכיפה על ראשו כדי לחדד את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל. דהיינו , הוא לא הניחה משום שהיא סימלה עבורו את הדת היהודית ושמירתה אלא משום שהיא סימלה עבורו תירוץ להמשך הכיבוש ביש"ע. בנקודה זו –  של הפיכת היהדות מהשקפה דתית וערכית לאמצעי קולוניאליסטי ולאומני, הרי שבנט ודומיו אינם שונים מאנשי השמאל של "תנועת העבודה" כמו יצחק בן צבי , דוד בן גוריון וחבריהם. כולם יחד הופכים את היהדות ממטרה לאמצעי ומעיקר לטפל , אך בנט ודומיו הם ארסיים יותר בעניין זה וממשיכים את לזות התפאורה גם בחבישת הכיפה.

     אבל בנט איננו לבד בעניין הזה מבין הח"כים של ה"בית היהודי". לצידו של בנט מככבת הגב' החילונית מצפון ת"א האנטי דתית, ולראיה הרי שכבר למעלה משנה היא איננה כלל מתעסקת בטיפוח היהדות –  אפילו עפ"י דרכם של הדתיים הלאומיים, אלא העמידה לעצמה את גיוס החרדים כ"פרויקט רוחני" שגם יוסי שריד יבדל"א ושולמית אלוני המנוחה לא היו מתביישים במעשיה אילו הם היו במקומה. וחוץ מזה יש לה גם פעילות לאומנית ואנטי ערבית במקום התוכן הדתי שה"בית היהודי" כמעט וויתר עליו לחלוטין. גם אורי אריאל –  זה שהתלהם נגד ח"כ שטבון, לא היה מעולם נושא דגל של ציויון דתי בימים שהיה ח"כ ב"איחוד הלאומי", אז למה שבאמת ישנה הלה את דרכו לאחר שהוא כבר חבר לבנט, שקד ולקומיקאי לעת מצוא (זה עם השפם...), אורי אורבך ?!

     התהליך הזה –  של שקיעה בחילוניזצייה אנטי דתית ממש, לא החל אצל ה"כיפות הסרוגות" בשנה שעברה. זהו תהליך ארוך ועמוק שגדולי ישראל כמו הרבי מבריסק, ה"כף החיים" , ה"סבא קדישא" שלמה אלפנדרי , האדמו"רים מבלזא ומסאטמר, וכל שאר גאוני ישראל שהזהירו מהם. מי שהתפשר עם החילוניות האדומה של "תנועת העבודה" בראשית ובאמצע המאה העשרים –  בפרשיות כמו "ילדי טהרן" ו"קליטת" עולי ארצות האסלאם, הרי שבודאי שימשיך בדרך זו עם הימין הרויזיוניסטי בתחילת המאה ה-21. הבגידה בעקרונות הדת לא החלה עם לפיד גו'ניור אלא כבר בימי לפיד קשישא הופקרה התורה ומעייניה לטובת "נזיד העדשים" הלאומני.

      עצתי לח"כ יוני שטבון –  הצדיק היחיד שעדין זוכר כי פעם למפלגתו קראו גם "דתית", שלא יתפטר מסגן יו"ר הפרלמנט ובטח לא מחברותו בפרלמנט. בין 1992 ל- 1996 כיהן בפרלמנט הישראלי ח"כ מטעם ש"ס ששמו היה הרב יוסף עזרן (גם לו היה רקע של חיים והתחנכות בכור ההיתוך היהודי התמים והחמים של צרפת). כשש"ס ה"חרדית" חברה למר"צ האנטי דתית ברשימה משותפת (!) להסתדרות הכללית הרי שהוא פרש מסיעתו והקים את תנועת "תלם אמונה". כשדרשו ממנו –  בש"ס, להתפטר מסיו"ר הפרלמנט ומחברותו בפרלמנט הוא ענה כי לא הוא זה ששינה את עמדותיו הדתיות אלא מפלגתו היא זו שבגדה ביהדות ובעולם התורה ולכן עליהם להתפטר. מיותר לציין כי הרב יוסף עזרן המנוח נותר ח"כ ואף סיו"ר הפרלמנט עד סיומה של הקדנציה. באותם ימים הציבור בארץ –  מימין ומשמאל, העריץ את האיש העקרוני הזה ואילו מפלגתו לשעבר , ש"ס, היא זו שהתבזתה בפרשה ההיא.

    יוני שטבון, לך בבקשה בעקבות הרב יוסף עזרן וה' הטוב יהיה עימך.

ימין ושמאל רק חול וחול

בס"ד

      ימין ושמאל רק חול וחול / הרב אליהו קאופמן

     בתקופה האחרונה מצליחים החרדים הציונים להתבזות גם כאשר הם חושבים כי הנה הם מצאו דרך "מקורית" לנקום בימין הציוני. הסטירות האחרונות שהיהדות החרדית חטפה וחוטפת מימין אינן אלא על "תקן פפוס"ולא משום קידוש שם שמים. חוקי הגיוס וה"משילות" אינם משום "כבוד שמים" אלא משום צרכי ה"מגזר החרדי" כמגזר סוציולוגי בפני עצמו. כשעברו "חוקי הגיור" בפרלמנט הישראלי ולצידם חוקי תועבה הם היו בבחינת חוקים נגד התורה ממש אך הפרלמנטרים החרדים לא השמיעו שם שום ציוץ. את החוקים הללו –  נגד ה' ומשיחו, העבירו גם אנשי השמאל, שמלאכת השמד שלהם ידועה מעידנא דקדמא, ולכן היללות של החרדים הציונים על הברית עם השמאל אינן אלא עוד דרך של מציאת שותף על תקן אופורטוניסטי כדי להמשיך את מלחמות פילגש בגבעה במקום להרים את הדגל נגד העבודה הזרה.

   לפני זמן קצר פרסם אדם חרדי –  מלבלרי הציונים החרדים, מאמר בעיתונות הישראלית ובו הוא "מאיים" על הימין הישראלי כי בעקבות "בגידתם" בחרדים הרי שהאחרונים יפנו לשמאל. מאמר תגובה – של לבלר שמלאני, השיב לאותו כסיל כהלכתו ובכותרת מזוהמת שלא כאן המקום לצטטה. מה שנגרם מכך היה חילול ה' והצגת היהדות החרדית באור אופורטוניסטי גס. זו התוצאה כאשר רמת ההשקפה ביהדות החרדית היא מתחת לאפס וכל ממזר ולבלר הופכים אצלה למלך ואילו ברנים נתקיים המשפט "וידום אהרון". את הקו החדש –  שלהשתרך אחר חצאיות המיני הקצרות של מנהיגות השמאל, החל להתוות ח"כ משה גפני שהוא עצמו נץ ציוני טורף ואלמלא הרב שטיינמן מעליו הרי שמזמן היה גפני חובר לקוים הלאומנים ביותר. אבל לצורך שחרור נכדיו הציונים מהצבא ולצורך שליטה על הקופה הוא מוכן לחבור לחומץ בן חומץ כיצחק הרצוג ולהציץ מתחת לחצאיות של מירב מיכאלי, זהבה גלאון ושלי יחימוביץ. אלה הן –  על פי דעת תורה אמיתית, נשים סוררות ומורדות שהתועבות הן דגלן ופרצופן ואילו קיומה של משפחה נורמאלית (אף בדרך אומות העולם...) מהן והלאה. ואילו אותה מיכאלי מתגאה ב"ייחוס אבות" שמקורו באיש שמכר את יהדות הונגריה לידי הנאצים ימ"ש, הלא הוא רודולף קסטנר שר"י. אבל לגפני וללבלרים הדומים לו זה לא מפריע כי מטרתם אינה לשם שמים אלא לשם הארנק והכיס. רק מעצם אי הכרתם את השמאל הם לא מבינים כי יום לאחר השימוש בהם הרי שהם יושלכו לפח האשפה הפוליטי ואילו הרצוג, מיכאלי, יחימוביץ, בר לב וחבריהם יחברו בגדול ללפיד ולליבני וימשיכו את המלחמה בדת ישראל. ההבדל הוא כשהיה –  הימין הציוני עושה זאת במכה אחת ואילו השמאל עשה ועלול להמשיך בשיטת "דונם פה ודונם שם".

    בשנת 1990 התרחש ה"תרגיל המסריח". המורה הרוחני של גפני ומפלגתו היה הרב שך זצ"ל והוא מנע את מה שגפני וחבריו עושים כיום: קיומה של הברית עם אלה שחרתו על קרן השור את המלחמה ביהדות. באותם ימים עמדו בראש העבודה אנשים כרבין ופרס שהיו הרבה יותר מתונים בהתנהגותם האישית וביחסם הלא אוהד לכל דבר תועבה. הם היו בעלי משפחות מסודרות ואילו רבין היה יהודי שאפילו החל להגיע לשיעורי תורה. ולמרות זאת הרב שך מנע מנתיניו לחבור אליהם למרות השקרים והסבל שנגרמו לחרדים ע"י יצחק שמיר שמימין. הרב שך היה יונה פוליטית צחורה בכל הנוגע לענייני חוץ ובטחון ולמרות זאת הוא לא התפתה לשלב ידיים עם השמאל הציוני שהקים את המדינה הזו כדי לעקור את דת ישראל. הרב שך הבין כי העניין הרוחני קודם לכסף הציוני וכי ברית עם השמאל כמוה כלחבור לאשמדאי. בין השאר הזכיר הרב שך אז ("נאום השםנים") מי היו אלה שגזזו פיאות לילדי תימן ומי היו אלה שהעבירו היום הכיפורים בשמד ילדי ניצולי שואה חרדים. אותם ליצנים פזיזים כדרעי ,  רביץ , גפני ופרוש הזקן חזרו בהם מהרעיון כשזנבם מקופל היטב בין רגליהם. הרב שך הבין כי כל ההליכה המשותפת הזו – של "אינטרס משותף", משולה לשניים ההולכים לבית האם הזקנה והעשירה של אחד מהם. הראשון –  הבן , הולך לבקר את אימו באמת ובתמים אך השני הוא זה המעוניין להכיר את הדרך לבית האם כדי לרוצחה ואח"כ לגנוב לבן את כספה. גפני ושוטיו הם אותו בן אומלל המוליך את רוצחי היהדות לשלטון כדי שיגמרו את המלאכה עם היהדות , חס ושלום. כשהימין בוגד יש באגפיו כאלה שתמיד לא יסכימו עם מה שנעשה לדת אבל כאשר השמאל בוגד מריעים אוהדיו בשמחה עילאית ודורשים הדרן.

    כותב שורות אלה יודע שאמנם יתכנו שיתופי פעולה עם השמאל אבל עד הוק , ובעיקר בתחום המדיני, אבל דווקא בתחום הלה אין זה עניינים של ניצים טורפים כניסים זאב הפרו פשיסטי (שמשתתף בכינוסים ניאו נאציים באירופה...) , מאיר פרוש המתלהם הפרו לאומני , ישראל אייכלר מתומכי מטורפי "נוער הגבעות" ומנחם מוזס הקיצוני. עניינם של החרדים הציונים הוא כסף ולא יהדות  לצד אי שרות בצבא כפרבילגייה אישית ולא כמלחמה בצבא טרף שאין לסמוך עליו. כמו שהימין ניצל את העסקנות החרדית רק כדי להנחית מכות על הדת כך יעשו זאת –  וביתר שאת , אנשי השמאל הציוני עד שיגיעו לשלטון וירחיבו את הגזרות נגד דת ישראל. בנתיים אימץ השמאל הציוני מדיניות של הבלגה , וכמו שהימין שתל את סוכניו אצל החרדים כך העבודה ומר"צ עושים זאת ולאוו דווקא בתחום המדיני. העבודה ומר"צ מעוניינים שהחרדים יוותרו לאומנים כי כך יוכיחו שהדת היהודית היא המכשול לשלום אבל מנגד אותן שתי מפלגות שמד היסטוריות מניעות את סוכניהן בציבור החרדי להרס חומות הדת ובעיקר לטמא את היהודייה הדתית. בבני ברק למשל כבר קמו תאים של מר"צ ואותם מוביל סוכן בשם משה פרידמן. העבודה של מר"צ עימו איננה בתחום השלום והערבים אלא בתחום המודרניזציה והרס ההשקפה החרדית וחומת הצניעות. שנים מספר לפני מותו טען הרב שך כי לא יזכה לעולם הבא משום שהקים את ש"ס, שהחלה באותם ימים להוליך את היהדות שמאלה וכיום לרפורמה ממש. התפוח הרקוב ששמו ש"ס לא נעצר בברית המתועבת של ש"ס –  מר"צ בהסתדרות הכללית של אמצע שנות ה-90 , אלא הוא חודר כסרטן גם לאגו"י ואף ל"דגל התורה" , שאותה הקים הרב שך כנגד הדרך הזו!

    אינני מאלה הרואה בדרך הפרלמנטארית בישראל את הדרך של היהדות החרדית אבל גם לאלה שבחרו בדרך הקלוקלת הזו אפשר עדיין לעוץ מי ומה בשותפים. השותף הטבעי של היהדות החרדית –  מבחינת יהדות והגנה על חוקי ה' ולא על התקציב וההשתמטות, הם כאלה שלא קיימים כמי שחרתו על קרן השור שלהם לשמד את דת ישראל, רחמנא לצלן. השותפים הטבעיים של היהדות החרדית הם אלה שבאירופה נרדפים אף הם בגלל שדתם דומה ליהדות כמו בנושאי שחיטה וברית מילה. השותפים האמיתיים של היהדות החרדית הם אלה שכמותה נרדפים בארץ בגלל הצבא , הצניעות ולהורדת הילודה. השותפים הללו אינם ציונים שכל מטרתם "מדינה יהודית" ללא יהדות אלא הם אלה שעד 1918 היו הנוחים ביותר לדת היהודית ושבית דינם היה הגון פי כמה מהבג"ץ העכו"מי. השותפים הטבעיים הללו חיים גם הם תחת מניפולציות "ליברליות" של אותו שמאל ציוני שפגע בהם הרבה יותר בעבר מאשר הימין הציוני כמו בפרשת ה"ממשל הצבאי" והפקעת האדמות. השותפים הטבעיים הללו הם הערבים והדרוזים ורק חיבור עימם יכול לחולל מפץ פוליטי אמיתי בישראל עם הפנים לעולם כולו, וכשהצר הצורר ילחץ אותנו יש לפנות לממשל האמריקאי ולאיחוד האירופאי כדי להיוושע ממחוללי השמד הדתי שבקרב הימין והשמאל הציוני. אין לי שום ספק שהשמאל הציוני פוחד מהברית הזו אף יותר מהימין הציוני, או לפחות כמותו. לנו ולערבים והדרוזים יש שורשים בארץ הקודש ואיננו חיים כאן כאפיזודה קולוניאלית הסמוכה על שולחנו הלא תרבותי של המערב, לנו ולהם מסורת חיים רוחנית של סובלנות. לנו ולהם קמו בדור האחרון אויבים רוחניים בכל העולם ובישראל כשמלחמת "הפרד ומשול" מנוהלת נגדינו ונגדם. "להחזיר עטרה ליושנה" פירושו של דבר גם להחזיר את "תור הזהב" מספרד בדרך הפוליטית.

ההתנגדות היהודית לציונות

בס"ד

    ההתנגדות היהודית לציונות / הרב אליהו קאופמן

     ספר חדש שיצא לראשונה בשפה העברית (לאחר שפורסם בתריסר שפות במשך למעלה מעשור!) שופך אור חדש – ישן על ההתנגדות היהודית לציונות , מימיו של הרצל ועד ימינו. מחבר הספר הוא פר' להיסטוריה באוניברסיטת מונטריאל בשם יעקב ראבקין, יוצא בריה"מ לשעבר וחובש כיפה סרוגה. האיש מתמקד בעיקר בהתנגדות החרדית ואף בזו הרפורמית לציונות ובין השאר הוא מביא מקורות לטענותיו כי בעצם הציונות מעולם לא ייצגה את היהדות אלא דווקא את ההתבוללות היהודית.

     הספר זכה לביקורת חיובית ביותר מגורמים אקדמאיים בישראל וביניהם הפרופסורים אגסי ושבח וויס. אחד הנקודות הקשות שמעלה הספר היא העמדה הציונית ביחס לשואה ומלבד הטענות ההיסטוריות הרגילות על כך שהתנועה הציונית לא עשתה במתכוון להצלת יהודים כדי שדם היהודים ישמש את הקמת המדינה, הרי שפר' ראבקין מביא את דבריו של פר' חיים   ויצמן – עוד טרום מלחמת העולם השניה, ושבהם יודע ויצמן היטב כי מחיר קשה ישלם העם היהודי בדמו אך לדעת ויצמן זהו מחיר דמים הכרחי כדי שלא יעלו לישראל כאלה שאינם מ"מיעוט הנבחרים"!

    שנים רבות ניסה המחבר להכניס את ספרו גם בשפה העברית וגם לישראל אך גורמי ממסד ואף גורמים חרדיים – ציוניים (כהוצאת "פלדהיים" למשל...) עשו כל אשר ביכולתם כדי שהספר לא ימכר ולא יקרא בישראל. השנה לקחה על עצמה הוצאת "פרדס" מחיפה את הוצאת המהדורה העברית וכך יכולים סוף כל סוף גם תושבי ארץ הקודש לקרא ספר מחקרי אנטי ציוני מזויות יהודית למהדרין. אין ספק שאי הכנסת הספר לישראל – במשך שנים רבות, מעידה על האמת הצרופה מאחורי הממרה הדמגוגית של ה"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". בישראל שולטת "חונטה" ציונית – מהימין הקיצוני ועד לשמאל הציוני ה"ליבראלי", ו"חונטה" זו עושה כל אשר איל ידה לא לערער את הזיהוי בין ציונות ליהדות , ובעיקר לא לחשוף את פגעי הציונות ביהדות ואת הפרקים האפלים והצמרים של הציונות בשואה המרה.

   הספר הזה – אקדמאי ועובדתי, היה ראוי שילמד במערכת החינוך הישראלית אם אמנם המדינה הזו מתיימרת להיות "דמוקראטית". הספר הזה מציג רק חלק מה"נכבה" הציונית באגף היהודי ומעניין אם הגב' יולי תמיר – שרת החינוך לשעבר מהשמאל, היתה מכניסה אותו לבתה"ס כמו שהמליצה ללימוד ה"נכבה" הערבית, ובצדק. לימוד ה"נכבה" הציונית נגד היהדות והיהודים היא קשה יותר ומפחידה יותר ללימוד מאשר ה"נכבה" הציונית לערבים. בלימוד מעללי הציונות לחרדים, לזקני השואה, לעולי ערב, בגניבת ילדי תימן והמזרח וכו' יודעים ראשי השלטון הציוני כי התלמיד הישראלי עלול לגלות כי בעצם הציונות איננה הורתו וכי המושגים ציונות ויהדות הינם תרתי דסתרי. פועל יוצא של לימוד זה היא המסקנה שאין למדינה הציונית את הזכות לדרוש את הזכות לייצג את היהודחים היהדות בעולם וכי המדינה הזו בעצם איננה הבית הטבעי של היהודים אלא נבנתה על אדמתם למטרות שאינן יהודיות.

    המאבק על הכנסתו של ספר זה ושל ספרים דומים אחרים ללימוד במערכת החינוך בארץ הוא בעצם המאבק על הפרויאליזם התרבותי והחינוכי. גם מערכת החינוך החרדית נכנעה ברובה לתכתיבים הציוניים וספק אם ספר זה יכנס ל"חינוך העצמאי", ל"בית יעקב" ול"מעיין החינוך התורתי" של ש"ס. את הספר הזה הוו צריכים להכניס גם ל"יד ושם" כדי ליצור תמונה אמיתית ואמינה של אלה שנתנו לגיטימציה לשואה.

פרשת ויקרא תשע"ד

בס"ד

                   פרשת ויקרא תשע"ד / הרב אליהו קאופמן

ספר "ויקרא" הוא ספר הכוהנים והוא ממוקם בתורה, במרכז – בין ספרי "בראשית" ו"שמות" לסיפרי "במדבר" ו"דברים". דהיינו , ספר "ויקרא" ממוקם בליבו של החומש. לא מקרה הוא שהרי אין קרי בעניין כתיבתה של התורה הקדושה. הכוהנים הם לב ליבו של עם ישראל ולכן סיפרם ממוקם בלה החומש הקדוש. בדורנו הכוהנים הרוחניים כבר אינם דווקא אלא ששמם כהן, קאהן ,  כהנא , כהן – צדק וכו' אלא אלה שמדריכים את עם ישראל בתורה וביראת שמים ולכן גם נדרש מאנשים כאלה שיתנהגו כליבו של עם ישראל, דהיינו , ברגש ובחום של אהבה לעמך ישראל האחרים. ומעל לכל שהכוהנים בימינו ישמשו דוגמא ערכית ודתית לצאן מרעיתם ויוליכו בדרך התורה ולא יוליכו את התורה בדרכם.

          מי שמתחנף לרשעים סופו שידחה יראים ושלמים

לאדמו"ר מקלוב – הדר בשכונת וילהמבסבורג בברוקלין שבניו יורק – ארה"ב, ישנן לא מעט זכויות בסיוע כספי למוסדות תורה ולנצרכים בישראל ובעולם כולו אבל החסדים שלו עדיין לא מקנים לו זכויות יתר בכל הקשור להענקת לגיטימציה לרשעים , ועוד לכאלה שהרישעות היתה במקומתם מאז ומעולם, ועל כך כבר העיד המלבי"ם הקדוש שקרא לעיר בוקרשט ברומניה "סדום החדשה", ובמיוחד בכל האמור להנהגת הקהילה היהודית בעיר הבירה הזו בפרט וברומניה הישנה (ה"רגט") בכלל. כטוב ליבו של האדמו"ר מקאלוב בחסד ובאהבת ישראל הוא נקלע – כמו לא מעטים כמותו (העוסקים ב"קירוב"...) לחוסר הבחנה בין "קירוב רחוקים" לתורה לבין קירוב התורה למרשיעי ברית. לפני מספר שנים נוכחתי באחד המסעות הללו – של האדמו"ר מקלוב, למנשסתר שבבריטניה. מוקדי ביקוריו היו כמובן החילונים והמתבוללים. בכל ביקור כזה הוא מצהיר שהכסף איננו חשוב לו ולא לתרום לו אבל כחובה הוא מבקש מה"נכנסים לקודש" להשאיר את האימייל שלהם מהאינטרנט (ואח"כ כבר תגענה בע"ה הבקשות לתרומות...). במנשסתר היו כמה אומללים שבביתם אין מחשב ולא חפצו להשאיר כתובת משום היותם מרי נפש ונוודים וכשהגיעו ל"קודש פנימה" יצא האדמו"ר וצעק באנגלית רהוטה:"הבא בתור"!

    הייתי שוכח מכל הסיפורים הללו אילמלא השבוע פורסמה מודעת "תפארת" של האדמו"ר הלה , ועוד בוילהמבסבורג המעטירה, כי לקראת נסיעתו לקברי אבותיו בקאליב שבהונגריה הרי שהוא יערוך "חניית בניים" ויקבל קהל בעיר הנידחת בוקרשט, ועוד במשרדי הפדרציה המתבוללת שם! כאן יש להזכיר שבעבר שום רב לא רצה לחנות בבוקרשט ואם חנה שם לא התערבב עם ראשי הקהל. האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל סירב אפילו לאכול בעיר משחיטת סאטמר בטענה ש"לא יאמרו שרב בישראל אכל בשר בבוקרשט"! כמובן שמטרתו של האדמו"ר הזה  – ירום הודו, היא להראות כי הוא "מקרב רחוקים", ועוד את הנידחים ביותר. אבל מה שהוא מנסה לטשטש הוא ש"קבלת הקהל" הזו שלו תעניק לגיטימציית יתר לאלה שהפכו בתי קברות יהודיים למיזמי נדל"ן, לאלה שהפכו בתי כנסת למאורות פריצות , לאלה שהפכו מקוואות לבריכות שחיה ולאלה שמשווקים טריפות , נבילות ויין נסך בחותמת של "כשר" ובחסות מגודלי זקן כמו ה"קליבר" הזה. . ישנם לא מעט יהודים רחוקים שבאמת קירוב יכולים להחזירם למסלול אבל ישנם רמאים שתמונה אחת עם רב עם זקן מנוצלת להמשך לגטימיות מעלליהם הנלוזים, ובראש רשימת האחרונים עומדת הפדרציה המתבוללת של רומניה. קצרה היריעה מלהכיל שוב את מעלליהם אבל באחרונה החלו ראשי קהילותיהם – שחלקם גויים גמורים (!) , גם ל"חתן" גויים שנמצאים ב"תהליך גיור" עם יהודים. האדמו"ר מקאלוב איננו טיפש והוא יודע זאת. הוא יודע שאלה הצוחקים על הפדרציה הזו ועל רמאותה ירימו גבות כשיראו ש"אדמו"ר" מעניק לה לגיטימציה, אבל זו לא הפעם הראשונה שהאיש הזה מעניק למתבוללים הללו לגיטימציה. מאותה לגיטימציה לא רק שלא נברא טוב אלא נברא רק רע. בעבר הוא כבר קיים "קבלת קהל" בעיר אורדיה מרה (גרוסוורדיין) שבמערב רומניה, בנוכות ה"רב" שם , שגם כינוי של "ראביי רפורמי" הוא מחמאה עבורו. מאז הספיק יו"ר הקהילה שם ל"מול" את נכדו למרות שהאחרון הוא גוי. מאז החלו לקנות ל"קנטינה הכשרה" של אותה קהילה עופות מהגויים עם מודעה של "כשרות למהדרין" מעוד "רב" אחר. ומאז הם צוחקים על כל החרדים שמשתפים עימם פעולה בכל נבזותם.

    כל רומניה יודעת מיהי הפדרציה המתבוללת הזו וכאשר מגיע עוד בעל זקן ומכשיר את השרץ הזה הרי שהיהדות הופכת יותר ויתר לחוחא והיטלולא במדינה זו, השקר והרמאות הם דגליה. אבל לאדמו"ר מקלוב יש כיום עוד סיבה להגיע לרומניה ולהכשיר את השרץ הזה . לסיבה קוראים מיכל פנט – זהו הנוכל מרחוב רבי טרפון 5 בבני ברק, שהוא גם המחותן של ה"קאליבר" הזה. פנט הוא האיש שהיה מוכן – יחד עם יואל טוביאס ושמלק'ה הלפרט מבני ברק, להפוך את בית הכנסת בדעש למאורת פריצות של הפדרציה המתבוללת אבל כשבני דודיו של הנוכל הזה (שגנב מהם נכסים מזקנתם בת"א) הצילו את בית הכנסת דרך העיריה הנוכרית , מיד  פנה הנוכל מיכל לפדרציה וביקש ממנה את המקום וזו (לאחר שהבינה כי מאורת פריצות כבר לא תתקיים שם) החכירה אותו עבור 100000 דולר. מעניין שהתורם שתרם למיכל את השוחד נפל מנכסיו באותו שבוע ממש! ועכשיו כהכרת הטוב למתבוללי הפדרציה הרי שמיכל פנט ביקש ממחותנו לצאת לרומניה ולערוך שם הצגה של "קירוב". למתבוללי ושונאי ישראל אלה חשוב שעוד איש בחסות חרדית יגיע אליהם והם יציגו פני "מלאכים" ( אולי מלאכי חבלה...) וכאלה שהחרדים תומכים בם בשעה שהם הורסים קברים של קדמונינו ברומניה לצורכי נדל"ן, בזמן שהם מכניסים גויים ל"גיור" של חלומות, בזמן שהם ממשיכים להפוך בתי כנסת למאורות פריצות ובזמן שהם מטיפים כפירה ושנאת דת ישראל בכל אתר , תוך ביזוי התורה וגדולי ישראל. תמימים וטובים יגיעו לבוקרשט , לברשוב , ליאסי ולשאר מקומות הטריפה של הפדרציה הזו ויאכלו מטריפותיהם בנחת משום שהאדמו"ר מקלוב ישב במשרדי הפדרציה וברך את הגויים שבאו אליו כאילו היו יהודים. לא מעטים יכשלו בשאר מכשלות תורתיות משום שהמתבוללים יציגו לפניהם את תמונותיהם של ה"קאליבר", של מיכל הנוכל, של טוביאס הגנב , של שלזינגר הרמאי ושל שפר המסכן כ"חרדים שעומדים לימין הפדרציה". מה"קירוב" הזה לא יצא קירוב לבבות אמיתי ליהדות אלא יוצא רק קירוב גופות לטומאה ולפריצות ולהתבוללות והעוון הזה יפול על ראשו של האדמו"ר מקאלוב.