בס"ד
בין גיוס החרדים
לגיוס "תלמידי הישיבות" / הרב אליהו קאופמן
בלבה
הרותחת של התגוננות היהדות החרדית נגד הניסיון לגייס את טובי בנייה עולה גם זיוף
שמשמעותו "ריקוד של שתי החתונות". לציבור החילוני הכל ניראה כבדותא
וניסיון להתחמקות אבל לאמיתו של דבר ישנו באמת חלק גדול היהדות החרדית שמטרתו
להתחמק משירות צבאי ותו לא אך קיים גם חלק לא קטן שעבורו השרות בצבא איננו התחמקות
אלא בבחינת "יהרג ובל יעבור" , לפחות בדיוק כמו שהערבים ילחמו לא לשרת
בצבא הישראלי, ובצדק.
הסיסמאות "לא לאפשר שרות חרדי בצבא" ו"לא לגיוס בני
הישיבות" אינן בדיוק חופפות אלא דווקא מייצגות תרתי דסתרי שמאחוריו מסתתרים
שני ציבורים חרדים שונים בהשקפותיהם על המדינה והציונות ושכרתו ברית לא קדושה
"ועד הוק" כדי להמלט במשותף מהגזירה החדשה. בשכונת "מאה
שערים" בירושלים מתנוססות בגאון כתובות מאירות עיניים בדיו שחור על רקע לבן
:"הגיוס לצבא עבירה חמורה". הכתובות הללו מרגיזות כל ישראלי שעובר שם
ורואה אותן אך הן נכתבו מלב שותת דם ובאמת עקרונית. האנשים שעומדים מאחורי הכתובות
הללו נימנים על חוגי ה"עדה החרדית" ו"נטורי קרתא". הללו מחייבים
את הבריחה מהגיוס לצבא הציוני משום שאינם מזדהים עם המדינה הציונית – ובכלל זאת צבא, המנוגדים לדעתם ליהדות הצרופה
שאבותיהם התישבו בגללה בארץ ישראל לפני מאות בשנים. היהודים הללו טוענים כי כל אחד
מהם - בן ישיבה או סתם בחור עובד, עלולים לצאת לשמד רוחני בצבא זה וכי מלחמת
הציונים בערבים איננה נחלתם ואין בה "ביטחון לעם ישראל". בהפגנה הגדולה
ב"מאה שערים"- שאירגנו ראשי ה"עדה החרדית" נגד הגיוס לצבא,
עמדו שם הסיסמאות הללו: נגד גיוס החרדים באשר הם. אך לאותם יהודים – מחוגי
ה"עדה החרדית" וסביבותייה, אין גם דרישות של הטבות וזכויות מהמדינה
שאותה הם לא רוצים לשרת. יש להם בית דין צדק מימי הבריטים ומערכת כשרות שברוך ה'
איננה "ממלכתית". אותם יהודים אינם "סוחטים" את המדינה מכספי
הציבור ומוסדות התורה והציבור שלהם ממומנים ממיסי חבר ובמיוחד מתרומות של יהודים
חרדים כמותם , בעיקר בעולם. אותם יהודים אינם מנסים ל"השפיע" על הציבור
החילוני והנוכרי בפוליטיקה ולכן הם אינם משתתפים בבחירות לפרלמנט הישראלי או
לרשיות המוניציפליות. ועד כמה עקרוניים ואמיתיים הם אותם אותם יהודים שורשיים אפשר
לראות בעצם הויתור שלהם על כספי ה"ביטוח הלאומי" – להם ולצאצאיהם! ולכן כשהיהודים הללו שומעים את איומי החילונים
"הנאורים" כי "יופסקו הכספים לחרדים" או "ימנע מהחרדים
להצביע בבחירות השונות", הם פשוט תופסים את הבטן מצחוק כי בדיוק זו מטרתם:
לגרום שגם החרדים הציונים יתנתקו מהמדינה ולמעשה עבורם "גזירות" הממסד
הציוני מקבילות ל"חוקי נירנברג" שעבור היהודים האמיתיים הם היו דווקא
חוקים רצויים שבאו לנתק את היהודי מהתבוללות עם הנוכרי.
הסיסמא שמניפים היהודים החרדים הללו - מה"עדה החרדית" , היא
מובנת , אמיתית ופשוטה והם ימלאו את בתי הכלא כאשר יבוא היום - וחס ושלום, תצא
גזירת הגיוס הזו לדרך. עם יהודים אלה אי אפשר יהיה להתפשר על "כשרות מהודרת"
בצבא או על "בסיסים בלי נשים". כדאי לממסד הישראלי לחשוב עשר פעמים לפני
שהם מחליטים "לשלב בצבא" את בניהם של היהודים הללו, שלא לדבר – חס
ושלום, על בנותיהם, שגם הן תהיינה מוכנות לשבת בכלא אפילו כנגד "שרות
לאומי". כמו שלא הגיוני לגייס בנים ובנות מאום אל פחם לצבא הנלחם נגד אחיהם
בשטחים הכבושים, בלבנון, סוריה וכו' כך לא הגיוני לגיים את בני ובנות "מאה
שערים" ובית שמש לצבא הלוחם נגד
יהדותם ותורתם במסווה של "חינוך מחדש" או "מסגרות תרבותיות
אלטרנטיביות". אבל ישנו ציבור חרדי אחר- גדול יותר ופלוריאליסטי, שמניף סיסמא
אחרת ומנוגדת לשלטים הכנים של "מאה שערים"- זהו הציבור החרדי הציוני
שחלק לא קטן ממנו עושה מעשה זימרי של ציונות ודורש שכר של שיחרור מהצבא, כפנחס
הקנאי. הללו מניפים – "משום מה", את הסיסמא ל"אי גיוס בני הישיבות
לצבא".
הציבור החרדי ציוני רואה במדינה בסיס חיים רלוונטי ובמיוחד בנוגע למימון
ציבורי ותורתי או בזכאות לכספי ה"ביטוח הלאומי". רוב רובו של הציבור הזה
רואה בצבא הציוני אמצעי הגנה מפני ה"אוייבים הערבים שמסביב" וחלק לא קטן
מציבור זה נותן עצות לקברניטים החילונים כיצד לנהוג ב"יד חזקה" נגד
הערבים. מנגד אותו ציבור יודע היטב בליבו את צידקת ה"עדה החרדית"
והאדמו"ר מסאטמר על כך שגיוס לצבא זה פירושו שמד ותו לא ולכן החרדים הציונים
החליטו להמציא סיסמא חרדית - ציונית שדרכה יצליחו לשחרר את צאצאיהם מצבא טרף זה,
והסיסמא היא :"נגד גיוס בני הישיבות לצבא". ע"י סיסמא זו הם גם לא
פעם מצליחים להשמיט מהצבא גם כאלה שתורתם אינה אומנותם ומנגד בסיסמא זו הם פוסקים
נגד התורה - כי גיוס מי שאינו "בן
תורה" הוא עניין מוצדק ולגיטימי. זו פשוט צביעות ושקר מעורבבת במעטפה
"אידיאולוגית". כך צומחים "פטורים" מזויפים לצד
ה"נח"ל החרדי".
במסגרת אמתלא זו הופך שיחרור החרדים לא למרד בציונות אלא להיפך- לזכות שבה
מזדכים החילוניים וצבאם הטמא מבורך ב"לימוד התורה" של "בני
הישיבות". ובכן יקירי, את העוגה אי אפשר לאכול את כולה אך להשאירה שלימה. צבא
שבו משרתות נשים - ועוד בתפקידי לוחמה ופיקוד, אסור מהתורה. מי שילמד תורה לזכות
צבא זה עובר על עבירה חמורה יותר מברכה לבטלה. אם החרדים הציונים פוחדים שצבא זה
יגרום לשמד צאצאיהם כיצד הם חושבים שממנו תבוא הישועה לעם ישראל?! הניסיון לשכנע
את החילוני והנוכרי - המשרתים בצבא ושחייהם בסכנה, כי "בני הישיבות"
לומדים עבור הצלחתם תורה לשמה הוא ניסיון סרק של "עבודה בעיניים" ויש
עימו עבירת "לא תעמוד על דם רעך". ל"מזרחי" - ה"כיפות
הסרוגות", יש כבר עמדה עקרונית יותר: מאמינים במדינה ומשרתים אותה, וזו היתה
צריכה להיות עמדת החרדים הציונים, אילו באמת הם היו כנים וישרים. הסיפור של
"שיחרור בני הישיבות" מטעמים ציוניים הוא עורבא הפרח שגם החרדי הציוני
וגם החילוני אינם מאמינים בה ולכן לא במקרה החילוניים רואים בתירוץ זה השתמטות
לשמה, ובצדק.
אני מבין את הצורך – של ה"עדה
החרדית" ושאר "שלומי אמוני ישראל", במלחמה חרדית גדולה ככל האפשר
נגד הגיוס לצבא השמד הציוני אך ברור לנו מהתורה הקדושה ש"אין חייב מזכה זכאי"
וכי לדור ב"אהלי רשעים" אין לכך צמיחה של הצלחה במאבק תורתי , ולכן
הייתי מציע ליהודים הנאמנים והישרים מ"מאה שערים", מבית שמש וממחנם לסור
מאוהלי החרדים הציונים כי מה לנו ול"לימוד התורה" ל"הצלחת" כל
אותם ערכים שהתורה שוללת? חייב וזכאי אינם יכולים לצעוד יחדיו.
כאשר "בני הישיבות" וקהלם לא יקחו עוד כספים מהמדינה, כאשר הללו
לא יעמדו בראש הלאומנות במדינה וכאשר הללו יחרימו את הבחירות השונות, או-אז, אני
אזיל דמעה על גיוסם. בנתיים הללו צריכים ללמוד שעל המיטה שהם מציעים הם גם צריכים
לישון עלייה, גם אם הפרעושים שם מרובים מדי.
ולמדינה הייתי מציע שיעשו חושבים אם הם באמת מתכוונים לגייס את בני
ה"עדה החרדית" שאינם צורכים מהם דבר וחיים על אדמה קדושה זו מאות בשנים
לפני שהעולים הסלבים - על כל "עליותיהם" הדורסניות, חלמו על המילה
"ציון".
