זה עניין של אמונה
בס"ד
זה עניין של אמונה / הרב אליהו קאופמן
בתי הכנסת אינם בתי קירקסאות או "בתי
תרבות". מתפללים קדושים אינם חשופי הגוף של ההפגנות. אבל עסקני הקש החרדיים
ברחו מהאמת הצרופה של האמונה היהודית והפכו ל"סוחרי תרבות" זולים. ארון
הקודש הוא המקום היחידי שבו יש סיכוי לבטל את ה"קורונה:" ולהעבירה
מהארץ.
הויכוח שהתנהל ( וממשיך להתנהל גם
כשהוכרע...) על ההשוואה בין בתי הכנסת – מושבו של אדון עולם, לבין ההפגנות של חשופי וחשופות הגוף, הוא פשוט
הזוי. מילא, שהצד החילוני והנכרי עושים את ההשוואה הזו אני יכול להבין את בורותם
וחוסר רגישותם, אבל כשראשי הציבור החרדי מקשקשים את השטויות הללו, תוך ציטוט
"רבניהם", הרי שזה מזוויע. רק למען "יפיפיות הנפש" בפני כלול "בלייזר"
ומחשוף מוכנים ראשי המפלגות החרדיות להשוות את השהות בבית האלוקים להתכנסויות
בהמיות ובוהמיות לפריקת עול. צריך פשוט להבין עד כמה פשיטת הרגל של העסקנים החרדים
– ביחס לנאמנותם ליהדות, הפכה לבלתי מרוסנת. אריה דרעי מוכן היה לסגור את בתי הכנסת
הקדושים אילו הממשלה הייתה מסכימה לבטל את ההפגנות! וזהו האיש שהיהדות החרדית שלפה
אותו מהכלא כדי שימשיך למכור את ערכי הקודש שלנו במחירי רצפה!
בית
הכנסת כמעוז קדושה בלבד
אבל דרעי לא לבד בביזיון הזה. מלבד הגר"ח
קנייאבסקי (שגם הוא אמר את מה שאמר בחדרי חדרים) הרי שאף "גדול בתורה"
לא הרהיב עוז לבטל את ההשוואה, ואף לצאת נגדה ולומר את מה שהיהדות והתורה מצווים לנו
מיום קבלת התורה במעמד הר סיני. בית הכנסת – על ארון הקודש שלו, איננו "בית
תרבות" הזהה למשל למתקני השעשועים של הנכרים ושל החילוניים. יהודי מאמין
איננו מתפלל כי "זו תרבותו", כמו שלמשל קהל חילוני בא לשיר ולשמוע הצגות
ומופעי פולקלור. ארון הקודש היא נציגו של ה' הטוב והרחמן. בית הכנסת הוא מקדש המעט
שדרכו יכול כול יהודי לזעוק לעזרה מכוח צרותיו - ובימים אלה מה"קורונה"
האכזרית. המחלה הזו לא באה מעצמה אלא ש - ה' הטוב שלח אותה כדי שנתעורר בתשובה,
ובתשובה מתעוררים הכי טוב בבתי ה', שהם בתי הכנסת. מכאן שלנעול את בתי הכנסת
פירושו של דבר – מבחינת האמונה הצרופה, הוא לנעול, חס ושלום, את שערי השמים ואת
הסיכוי שה"קורונה" תעבור מן הארץ. אני יודע היטב את הבעיות הרפואיות
סביב הדוחק והמחלה הזו. בחודשים האחרונים איבדתי – במיוחד בבריטניה, את הטובים
שבחברי על מזבח המחלה הזו. כמובן שיש לנקוט בכול אמצעי הזהירות המירביים ביותר
בבתי הכנסת אבל אסור לנעלם. האמונה היהודית הצרופה מצווה אותנו לחפש את הסיבה
להחמרה במחלה הזו – בין הסגר הראשון לשני, בעוונותינו אנו. ובין הסגר הראשון לשני בישראל
עברו בפרלמנט הישראלי חוקים אנטי דתיים קשים כלגליזציית הסמים וחוק הכפייה
הלהט"בי נגד אלה שחפצים ב"טיפולי המרה". בספר "דברים" –
אותו למדנו בחודש התשובה האחרון (חודש אלול), נאמר במפורש כי עיני ה' על ארץ ישראל
הם מראשית השנה ועד סופה. לפסוק הזה יש גם סימן אזהרה ולא רק מומנטום חיובי בלבד.
על פשעי יהודים בחו"ל כבר נאמר בתורה כי "בארץ אויביהם לא מאסתים ולא
געלתים" אבל בארץ הקודש ההקפדה על קיום המצוות של היהודים ועל טהרת הארץ
מטומאת הנכרים היא קשה יותר. תנו למי שמאמין באמונה שלימה בהשקפה הזו (שהיא היהדות
הנצחית) להמשיך לגשת לארון הקודש ולבקש רחמים מהשם הטוב כדי לקיים את הפסוק
"ישראל ערבים זה לזה". מי שהחליט על סגירת בתי הכנסת בחגי הסוכות ושמחת
התורה פשוט אטום ומנוכר לפלאי חגיגת ארבעת המינים, ההושענות, לחשיבותו של יום
"הושענא רבה" כ"יום כיפור קטן", ובמיוחד לצהלת שמחת התורה
כקבלת עול מצוות מחודש, וכתנאי לחנינה מה"קורונה". מי שהביא את ה"קורונה"
הוא גם מי שיסיר אותה, והוא ה' הטוב. מי שסוגר את בתי הכנסת פשוט סוגר לנו את
הגישה לבקש מבורא עולם את החנינה ואת העברת המגיפה מעלינו. לצערי הרב לשונאי ה'
הצטרפו לא מעט מחופשים בזקן ובכיפה שעניין האמונה ב- ה' יתברך איננו חלק מהווייתם
אלא שהימצאותם בעולם הדתי והחרדי היא בבחינת פרנסה וכבוד ותו' לא. כאלה הם הרב דוד
יוסף משכונת "הר נוף" בירושלים ועו"ד דב הלברטל (איש שמאל באופן
מעשי שהתקשורת האנטי דתית הכניסה אותו ל"משבצת החרדית" בתקשורת שלה כדי
להשתמש בו נגד היהדות), שקוראים לסגור בתי הכנסת. כאלה הם אריה דרעי ומשה גפני,
הסוחרים בבתי הכנסת כאילו היו מתחמי הפגנות ומועדוני לילה. כזה הוא הרב יצחק
זילברשטיין מבני ברק הקורא להזמין משטרה למי ששכח את המסכה בבית. בית הכנסת איננו
ביתו ל רב זוטר זה או אחר אלא ביתו של ה' יתברך ושל כול יהודי ויהודי. אלה הם אנשי
"קת העץ" של הגרזן, המסיעים לגרזן לנסות ולכרות את עצי העולה ל- ה' הטוב,
שיתברך שמו לעד עולמי עולמים.
