בס"ד
הרפורמית / הרב אליהו קאופמן
בשבוע שעבר הודיעה גב' זכייה בר שלום – ביתו
הבכורה של הגר"ע יוסף ע"ה, כי תתבע את הרב דוד בניזרי מבית שמש, אחיו של
השר לעבר, שלמה בניזרי מש"ס, על 300 אלף ₪ כנגד כינויה על ידו כ"רפורמית".
הסערה התחוללה בעקבות נאומו של הרב בניזרי בכנס שבו הוא תקף את אלה שלדעתו הביאו
להפסדו של ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול, לראשות העיר מול גב' עליזה בלוך. ברקע
עמדה גם התערבותה של גב' בר שלום בנעשה בבית שמש, כאשר היא כבר פנתה לראש העיר
החדשה, גב' בלוך, במטרה לקדם את "מעמד האישה החרדית בעיר". הכינוי
"רפורמית" – ערב הבחירות לפרלמנט הישראלי, לא נעם לאוזנייה של הגב' בר
שלום וזאת ערב בחירת המפלגה החילונית שלה לעתיד. יש הסוברים כי "יש
עתיד" האנטי דתית היא זו שתקלוט את בר שלום אליה אבל יש הטוענים כי דווקא
ח"כ לוי – אבקסיס היא זו שתשריין לה את המקום הנכסף, ויש גם הטוענים שלבסוף
גב' בר שלום תפנה ל"מפלגת הגנרלים" החדשה, בראשותם של גנץ ויעלון (אם
הללו בכלל יחפצו בה...). אבל היכן שהיא לא תהיה הרי שהמקדם שלה הפוליטי אמור להיות
בעניין היותה "אורתודוכסית מתונה" וכמובן "חרדית לייט". הדבקת
התוית "רפורמית" – ועוד מכיוון אנשי ש"ס, תוריד את סיכוייה כמעט
לאפס להיקלט במפלגה חילונית ממרכז המפה הפוליטית. התוית "רפורמית" היא
גם סוף פסוק להמשך השימוש שלה בשמו של אביה, הגר"ע יוסף. ולכן הגב' הזו חייבת
עתה לשנס מתנים ולצאת למערכה על כנגד התוית החדשה שהודבקה לה.
הכינוי "רפורמי/ת" אמור להגדיר
רעיון ברור בתחום הדת היהודית. השאלה הנשאלת כאן היא האם גב' בר שלום באמת איננה
רפורמית או שמא היא רפורמית. נכון אמנם שגב' בר שלום מעולם לא הגדירה את עצמה
כרפורמית מוצהרת אבל לא פעם אדם איננו מגדיר את עצמו בגוון רעיוני מסוים – ועוד במסלול
פוליטי, כדי להכשיר את עצמו להמשך התקדמותו ההיררכית שלו, ושמא ההגדרה המעשית רק
תזיק לו בהמשך בגלל חשיפת פרצופו האמיתי. וכזה הוא המצב אצל הגב' בר שלום. הרפורמה
ביהדות איננה אלא תעתיק חיוור של הרפורמה בנצרות, ומקורה בגרמניה תוך העברתה לחלק
ממרכז ומערב אירופה והנחתתה בארה"ב. להבדיל מתנועות אחרות ביהדות, שניסו
ליצור דרך חדשה, הרי שהרפורמה לא חפצה רק בדרך חדשה אלא נצמדה לנצרות הפרוטסטנטית ויצרה
נתק מבסיסים יהודים כמו נגד ההתבוללות ונגד קיום מצוות יהודיות בסיסיות כמו
הצומות, אכילת כשר, ברית מילה ועד לדמיונות שגם הנצרות לא העלתה, כמו עריכת "בר
מצווה" לכלב. בכך יצרו הרפורמים דת חדשה ולא היו עוד פלג ביהדות כמו הקראים
למשל. אמנם נכון הדבר שהגב' בר שלום עדיין לא הצהירה על תזוזות כה קיצוניות כמו
שהרפורמים הצהירו אבל באופן מעשי היא יצרה דרך חדשה בפילוג היהדות הדתית, לעומת מעלליהם
של הרב חיים אמסלם, הרב דוד סתיו ואחרים. בעוד שאישים דתיים וחרדים פרשו פוליטית
מבסיסם הדתי והחרדי אך לא נגררו לתמיכה בהתבוללות, בתועבות, בשבירת מעמד האישה
ביהדות ולא נקשרו לגורמים רפורמים וקונסרבטיביים, אשר מטרתם היא לשבר את בסיס היהדות
הצרוף, הרי שגב' בר שלום נמצאת במעמקי שיתוף הפעולה עם כאלה שהתורה רואה ב"חידושים
ההלכתיים" שלהם את עונש הכרת היהודי. הח"כים לשעבר מש"ס – חיים אמסלם,
דוד טל המנוח ורחמים מלול, פרשו למסגרות פוליטיות חילוניות אך שמרו על ציוויון
חיים והשקפה דתי, ואפילו חרדי. נכון אמנם שבמקרה של הרב אמסלם הרי שגורמים
חילוניים לא מעטים מבליטים אותו כנגד היהדות החרדית, ובכלל כנגד דרך התורה
והמסורה, אך אותם גורמים אינם כוללים את הרפורמים המהרסים, ואילו אמסלם עצמו לא
שבר את מסגרת האמונה היהודית כמו למשל הבעת תמיכה באנשי התועבות. אבל גב' בר שלום
כבר מזמן עברה את ה"קו האדום" הזה.
גב' בר שלום אוהבת להניף את דגל ה"הסכלה" שתקעה בתוך היהדות
החרדית אבל מאחורי הדגל הזה המטרה רחבה יותר: להרוס את בסיס היהדות.
ה"הסכלה" שהיא מובילה איננה מטרה בפני עצמה – לפרנסה ולידע, כמו שהיא
מציגה זאת, אלא זהו אמצעי להרוס את חומת ההגנה היהודית כדי שהמחלות הרוחניות הקשות
ביותר תחדורנה ללשד עצמות היהדות, ולבסוף כדי שהיהדות תיצבע בצבע דתי אחר, שאיננו
דתי, כפי שעשו זאת הרפורמים. לא מקרה הוא שבין תומכיה נמנים חלק מראשי המהרסים
הרפורמים בישראל, ואילו בתאים המשפחתיים שהיא הקימה נשתלו כאלה שהם פורצי דרך
בהשקפה ההרסנית של סדום ועמורה והיא איננה מתביישת להביע תמיכה בהם.
גב' בר שלום בנתה את המכללה שלה בתוך
היהדות החרדית ולא שלחה חרדים וחרדיות ללמוד בחברה החילונית. לכאורה זה נראה יותר
דתי מאשר לבולל יהודים שומרי מצוות באוניברסיטאות החילוניות אבל למעשה זה היה
ממאיר יותר. החרדים שיצאו ללמוד בחוץ עמדו בין הבנתם שהם לומדים בקרב חברה שונה
מהם ולכן שמרו את עצמם ממגעים יתרים עם הסביבה, לבין כאלה שהפכו למגגמרי לחילונים
מהמגע הזה ונפלטו מהחברה החרדית, ממנה באו. אבל גב' בר שלום הכניסה את
ה"הסכלה" לתוך היהדות החרדית ממש והקלקולים הפכו לשגרה ובמקום
שהמקולקלים יפלטו או ישמרו על עצמם הרי שהמקולקלים המשיכו לקלקל במשפחותיהם והכול
נראה "חרדי" לגמרי עד שהמחלה הרוחנית הממארת הזו תפסה נפח ביהדות החרדית
ושינתה את פני רבים מהחרדים, שבעצם הפכו לחילוניים מבחינה הווייתית, בלבוש שחור –
לבן לצד חצאיות קצרות ושמלות צמודות ועם פאות כמנהג שחקניות הקולנוע. וזו בדיוק הייתה
מטרת הרפורמה
ההיסטורית – להכניס
את טומאת ההשקפות הזרות ליהדות לתוך היהדות עצמה כדי לפגוע בלב היהדות הרוחנית.
מאחורי גב' בר שלום לא עמדו פוליטיקאים חילוניים חולפים אלא גורמים רפורמים ממש
שמבקשים לשנות את היהדות ולהמיסה לחילוניות. לא במקרה דובר בעבר (ואולי גם בהווה...)
על צירופה של גב' בר שלום ל"יש עתיד" שבראשה עומד אדם המגדיר עצמו בריש
גלי "רפורמי", כיאיר לפיד. לא במקרה אנשי מר"צ – ובראשם גב' נאווה
זוננשטיין מהישוב "נווה שלום", דוחפים קדימה את גב' בר שלום למפגשים
יהודים – ערבים למרות היותה ניצית יותר מרבניים ופעילים אורתודוכסים יהודים אחרים
למען השלום. הרפורמים ומר"צ מעדיפים את בר שלום משום שהיא פשרנית יותר לא רק
בענייני דו הקיום היהודי ערבי אלא בעיקר בהחלשת היהדות בחברה החרדית. לגב' בר שלום
יש חתן שמשמש דיין בבית הדין הספרדי – פורטוגזי בבריטניה ושמו דואק, לאחר שהקהילה
היהודית – הסורית בארה"ב דאגה להקיאו מתוכה לאור עמדותיו הרפורמיות ממש,
בנושאי שמירת שבת וענייני אנשי התועבה. לגב' בר שלום אין בעיה עם עמדותיו אלה והיא
רק מתגאה ומגוננת עליו למרות ששני אחיה – הרבנים יצחק ודוד יוסף, יצאו כנגדו לאור
תמיכתו בהכרה במעשי התועבה הללו, בבריטניה. לגב' בר שלום נוח ש"בליינים"
חילוניים יציפו את מוקדי הבילוי והתועבות בימי שבתות וחגים. גב' בר שלום יצאה למען
הקמת "רשימות נשים חרדיות", דבר שאביה, הגר"ע יוסף, התנגד לו. הנשים
הללו – שנתמכות על ידה, ובראשן מיכל צ'רנובסקי מאלעד וחברה במפלגת העבודה, נתמכות
ע"י הגרועות שבשונאות דת ישראל, ובראשן ח"כ מירב מיכאלי, שהיא הסמל
להפקרות וביזוי קודשי ישראל וריבונו של עולם. אבל לגב' בר שלום זה לא מפריע לתמוך
בנשים הללו, שהן תחת הפיקוד הרעיוני של מירב מיכאלי ושכמותה. לדרגת הרפש הזו עוד
לא הגיע הרב אמסלם למשל.
גב' בר שלום עושה שימוש דמוני וציני בשמו
של אביה. היא מנסה ליצור את הרושם שהיא ממשיכתו אבל מנגד היא תמכה ב"רשימות
הנשים" רק לאחר מותו. בבחירות המוניציפאליות האחרונות היא תמכה ב"אישה
חרדית", כביכול, שהתמודדה נגד חרדי פתח תקווה. הגר"ע יוסף בוודאי שלה היה
תומך בצעד כזה, ובוודאי שלא היה מברך אותה על מלחמתה בש"ס, שאותה הקים וליווה
עד יום מותו. כשהיא מספרת את סיפורה האישי, אזי, אביה ובעלה נעקצים בו ומתוארים ככאלה
שעצרו את "התקדמותה" והפכוה מ"אישה מתקדמת" למנקת הבית
ולתופרת. כאשר נערכו הבחירות האחרונות ל"רבנים הראשיים" היא לא היססה –
עוד בחיי אביה, לצאת נגד אחיה יצחק יוסף (שכמובן נתמך ע"י אביה...) לטובת
מועמדו של הרב שלמה עמר, ותמכה ברב בוארון. ביהדות קוראים לכך "בת סוררת
ומורדת". בתוכניות הטלויזיה שבהן רואיינה היא ניסתה ליצור את הרושם שכול
החברה החרדית זקוקה ל"הצלה אקדמית" מהחילונים, והתרפסה לפני המצלמות,
כאשר גם אביה ואחיה הסתייגו מהיחס הזה. לא לחינם שונאי ההשקפה החרדית אוהבים אותה,
ובראשם המסתערבת מבחוץ, לוסי האריש, שלא מכבר ביזתה את חכם שלום כהן, יו"ר
"מועצת חכמי התורה" של ש"ס.
אפשר להעלות ולהוסיף עוד עשרות ויותר
דוגמאות למעלליה הפרו רפורמיים של הגב' בר שלום אבל אם מתרכזים ברעיון היסודי הרי
שבהחלט מדובר ברפורמית דה פאקטו – כשגורמים רפורמים ברורים (כולל ה"קרן החדשה
לישראל" למשל) עומדים מאחוריה ותומכים בפעילותה, למרות שהיא עצמה לא הצהירה
מעולם על היותה רפורמית. הצהרה "דה יורה" כזו תמוטט את עבודת הנמלים שלה
בתוך היהדות החרדית נגד השקפת התורה ותפגע בניסיונות העומדים מאחוריה להשתמש בה
להמשך ההרס והארס הרפורמי כנגד תורת ישראל וגדולי ישראל. שקריה על גדולי ישראל
המזרחים – כ"פשרנים" בנושאי דת, מתועמלנים ע"י אותם אשכנזים ציונים
– כופרים שחפצים להמשיך את ההרס שעשו ביהדות אירופה ואמריקה לתוך יוצאי המזרח. אם
חתנה של אותה בר שלום – אותו דואק מבריטניה, היה משמיע את דברי הכפירה שלו בעיר
חלב שסוריה, בימי רבניה המפוארים, הרי שהוא היה מוחרם גם ע"י הקלים שבקלי
היהודים שם. הגב' שנלחמת נגד רבני אשכנז במסווה עדתי – מזרחי היא עושה זאת בשרות
הרפורמה האשכנזית שמשמידה ומבוללת למעלה ממיליון יהודים ביובל האחרון בארה"ב
בעיקר, אך גם במדינות אירופה, קנדה, אוסטרליה וכיום גם בארץ ישראל. הרב דוד בניזרי
אפילו איננו מודע לכינוי הכול כך נכון
שהוא הדביק לאישה המורדת והסוררת הזו: אישה רפורמית, על אף שהיא מעולם לא הצהירה
על כך רשמית.
